אם אני הייתי אחראית על הפקת עונת ה-VIP של "MKR המטבח המנצח", שעלתה אתמול (א') בקשת, הייתי מכניסה ללוז היומי הקבוע שלי, עוד לפני הקפה של הבוקר, תזכורת להרים טלפון למלהקים ולהודות להם על שצירפו לעונה הזאת את אורלי זילברשץ והבן שלה, אלישע בנאי. אי אפשר להגזים בפער בינה ובין שאר המתמודדים מבחינת רמת העניין שהם מייצרים בתוכנית, ואני מודה לאל הטוב על הברקת הליהוק הזו שעשתה את ההבדל בין חווית צפייה תחת הרדמה מלאה לכזאת שמאפשרת סף ערות מינימלי.
תרבות – MKR המטבח המנצח VIP 3.10.21
(באדיבות קשת)
אם קשת ביקשו להוכיח נקודה באשר לעונות VIP, הם הצליחו. מהפרק הראשון לעונה שתכלול חמישה צמדים שלפחות אחד מהם מוכר, למדנו את השיעור הראשון בתורת ה-VIP: סלבס אינם, אני חוזרת, אינם ערובה לעניין. לצד זילברשץ והצאצא אלישע קיבלנו את איתן כבל ואחותו, חגית מדמון, אחים שיושבים חזק על נישת "הכל תימני עד שיוכח אחרת"; נטלי לוי-אהרון שמחזיקה חשבון אינסטה משגשג בנושא בישול ובעלה, דודו אהרון; אילנית לוי (טאלנטית של קשת 1), בימי טרום ההריון, ואחיה, אשר; וקורין גדעון "עאלק" (טאלנטית של קשת 2) ואמא שלה, ורדה, להלן אם ובת שמקיימות סימביוזה מעט מטרידה, אם לשפוט על פי אחד מהסטוריז האחרונים של גדעון ובכלל על סמך הדיבור ביניהן בתוכנית.
אבל גם סלבס צריך לדעת לבחור, כאמור. לעומת זילברשץ, שכל רגע שהמצלמה הייתה עליה, גם כשמישהו אחר דיבר, היה רווח נקי של הצופה, שאר המתחרים היו מפגן יבשושי ומפוהק להכאיב של אינטראקציה אנושית. הפרק הראשון בעונה (המקוצרת, יש לקוות) של הפורמט נדד שוב ושוב למחוזות האהובים על ההפקה שנוגעים לעליונות או נחיתות עדתית, תמה שכנראה נגזר עלינו להיחשף אליה לנצח בכל פורמט הסעדה שאינו "משחקי השף". מאחר ודודו אוואט, שהוכיח כישורים מרשימים בטינוף על אוכל אשכנזי בפרט ואשכנזים בכלל כבר היה תפוס, כי הכישורים האלה הקנו לו מושב בפאנל פרשני כדורגל של ערוץ הספורט - לא נותרה ברירה אלא להביא את המייצגים המינוריים יותר של הז'אנר ולהשאיר אותנו מול שיח שבלוני שאינו מודע לשבלוניותו.
ומילא אם היו לנו שופטים בירושלים שמסוגלים להרים את הפורמט הזה באמצעות הכריזמה הסוחפת שלהם. את הקראת הביקורת הקולינרית שמספקים רותי ברודו וחיים כהן אפשר היה גם להפקיד בידי תוסף הקראה של גוגל והתוצאה הייתה כמעט זהה. בהיותם סלבס לא תשמעו בטסטמוניות את גילויי ההערצה הקבועים של המתחרים לכהן והוא נאלץ להלך על החבל הדק של שיפוט אנשים שהוא מכיר ושעם חלקם הוא אפילו עובד. הפרק הפותח, שהוקדש לניסיון של האח והאחות לוי לבשל אוכל ערבי עם נגיעות צפון-אפריקאיות הבהיר ש-בפרפרזה על מירי רגב– העונה לא עומדת להיות מאוד קולינרית. מה שמחזיר אותי שוב לנקודת הפתיחה, תודה לך זילברשץ, על הכנות, על ההומור ועל המקוריות ודברי הטעם, שאלמלא הם היינו צריכים להסתפק בהיותנו קהל שבוי למופע האימה של משפחת גדעון או לנקר מול כל השאר. את גאוות האומה האשכנזית.
