יצירה ופנטזיה בקולנוע מושפעות לא פעם מהמציאות. נדירים יותר המקרים שבהם המציאות מחקה את הקולנוע. אבל בסרט הישראלי "קרוב אלי", שקטף בתחילת השבוע ארבעה פרסי אופיר ונבחר לייצג את ישראל בטקס פרסי האוסקר השנה, המציאות והיצירה השלימו הקפה מלאה. את הסרט יצרה תום נשר, בתו של הבמאי אבי נשר ואחותו של ארי נשר ז"ל שנהרג בתאונת דרכים לפני שש שנים, בהיותו בן 17. "קרוב אלי" עוקב אחר עדן (ליה אללוף), אחותו של נתי שנהרג בתאונה, המוצאת נחמה ביחסים עם מאיה - אהובתו הסודית, בגילומה של דריה רוזן. מספר חודשים לאחר צילומי הסרט שבמהלכו מאיה-דריה מאבדת את אהובה, הגיעה המציאות וטפחה על פניה של רוזן בת ה-23 עם חוויית אובדן עוצמתית: חברתה הטובה, איילת ארנין, נרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר.
"קרוב אלי" - טריילר
"הייתי באיטליה וחברה משותפת התקשרה להגיד לי שהיא נעדרת", משחזרת רוזן בראיון ל-ynet, "זה היה שעתיים בערך אחרי שהתחילו הדיווחים על האירועים, ואני זוכרת שהשמיים נפלו עליי. ברגע שהיא אמרה לי את זה, הרגשתי שהיא מתה. אולי כי היה לנו קשר כזה סימביוטי, משהו בגוף שלי הרגיש את זה. אני חושבת שזה מין חיבור של נשמות שאי אפשר להסביר אותו".
ארנין, עורכת במהדורת חדשות כאן, נרצחה במיגונית המוות שבה שהו הירש גולדברג-פולין וענר שפירא זכרם לברכה, ולפני מותה הספיקה להקליט את הקולות במקום, מסמך מצמרר שפורסם בתוכנית התחקירים "זמן אמת" של התאגיד. "היו לה חושים עיתונאיים מאוד חדים", מתארת רוזן, "היא הבינה מהר מאוד בדיוק מה קורה וברגע שהיא הבינה, היא התחילה להקליט, וזה המסמך העיתונאי האחרון שלה. זה מאוד גרפי וקשה, לא צפיתי בזה. אני לא מסוגלת".
הן הכירו בקורס עיתונאים בגלי צה"ל, "ומהרגע הראשון התחברנו בחבל הטבור", מספרת רוזן, "במהלך תקופת ההכשרה היא גרה אצלנו, כי המשפחה שלה גרה בצפון. היא הייתה בת בית, קשה לי להסביר שזה הרבה יותר מחברה, זאת אחות. הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם. זה דומה למורכבות של הדמות שלי, מאיה, שלמרות שלה ולנתי לא היה קשר דם היא רוצה שיכירו בקשר שלהם. איילת הייתה הבן אדם הכי חשוב בחיים שלי. הכי מדהים, הכי חכם וחד, ורגיש, בן אדם של פעם בחיים. היא המתנה שלי בחיים האלה".
איך התמודדת עם המוות שלה?
"בחודשים הראשונים היה לי קשה לצאת מהמיטה. פשוט לא הצלחתי לראות את החיים שלי בלעדיה, איך אני אמורה בכלל לחיות? אחרי כמה חודשים היא באה אליי בחלום. נכון שפעמים בחלומות אנשים לא ברורים? היא הייתה כל כך ברורה וזה הרגיש כל כך מציאותי - הנמשים, התלתלים, העיניים שלה. זאת הייתה היא. התחבקנו והיא אמרה שהיא כועסת עליי קצת. שאלתי, 'למה?', והיא אמרה: 'כי את כל הזמן עצובה. ואת מכירה אותי, את יודעת איך חייתי ומה אני רוצה בשבילך, אני רוצה שתחיי לא שתהיי עצובה כל הזמן'.
"עם כל הטרגדיה איילת היא לא המוות שלה. היא הבן אדם הכי חי וחיוני שפגשתי, היא הייתה קונטרסט מושלם בין בחורה אינטליגנטית וחדה לבין מישהי שאוהבת לבלות ולצאת למסיבות, וחברים ואוכל טוב. בעקבות החלום הזה חזרתי לחיים, ואני חושבת שעל זה מדבר גם הסרט. בסוף החיים יותר חזקים מהכל, והאובדן הזה תמיד איתך ואתה לא תמצא לו תחליף, אבל לא תהיה נחמה אבל יש חיים וצריך לחיות אותם.
רוזן מספרת שארנין הייתה הראשונה שאליה התקשרה כשהתקבלה ל"קרוב אלי". "התסריט שתום שלחה וביקשה לא לשלוח לאף אחד, שלחתי אותו אליה", רוזן צוחקת ודומעת בו זמנית, "היא ידעה כמה זה חשוב לי. אני חושבת שבחיים לא הרגשתי אהבה אמיתית כל כך כמו זאת שהייתה לנו, בשום צורה או דרך. היא לימדה אותי שנשמות תאומות ואהבת אמת יכולות לבוא גם בצורת חברים. היה שם משהו כל כך טהור שאני לא יודעת אם אנשים זוכים לו בחיים שלהם, וזה היה קצר מדי".
אז בדיעבד את יכולה להבין את הרצון של עדן ומאיה לחפש האחת את השניה.
"ברור. אני עדיין מחפשת אותה בכל מקום ומתאכזבת כי אף אחד לא יהיה היא. וזה מה שמאיה ועדן מבינות, אתה לא יכול למצוא תחליף לדבר הזה, שום דבר לא יספק אותך. גם אני בקשר טוב מאוד עם המשפחה של איילת, יש לה הורים מדהימים ושני אחים גדולים שאני מאוד אוהבת, אנחנו מוצאים נחמה אחד בשני".
"אנחנו כל כך הרבה אחים, חמישה סך הכל, אז תצא אחת כבשה שחורה, שחקנית"
מכנה משותף אחד לפחות אפשר למצוא בין רוזן ובין הבמאית, תום נשר: "קרוב אלי" הוא סרט הביכורים של שתיהן. עבור רוזן זהו תפקיד המשחק הראשון שלה (אחריו המשיכה לגילום ביאטריס בסדרת הילדים "כראמל" ולהצגה "האבא שיכולתי להיות" בהבימה, על זוג גברים שבתם מחפשת את תורמת הביצית שלה), תפקיד שאמנם מוגדר כתפקיד משנה אבל מתברר כחשוף ותובעני, נפשית וגם פיזית. רוזן מעידה שהיא צללה אליו בהתמסרות מלאה.
"כל הסרט היה מאתגר, אבל הייתה סצנה מאתגרת במיוחד", היא חושפת, "כשאני משתינה מטנדר נוסע בדרכים בסיני. הביאו פעלולנית מקסימה באותו יום אבל התעקשתי לעשות את זה בעצמי. חשבתי שתצא לי התגובה הכי אותנטית ומצחיקה אם אני באמת אפחד. אז הייתי תלויה על רתמה מצחיקה וסמכתי אך ורק על ליה. הנהג נסע די מהר, אגב, זה היה מפחיד ובאמת הייתי בלחץ, וליה גם שיחקה איתי ועזבה לי לשנייה את היד, ואז באלתור יצא לי: 'אני לא הולכת למות עם התחת שלי פתוח באמצע סיני!', וזה נכנס".
הפרצוף שלך כשהשתנת היה פרייסלס.
"אני חושבת שזאת סצנת קאלט ואם כבר רואים את הטוסיק שלי על כך המסך, אז בסצנה כזאת. אני לא רוצה לתת ספוילרים אבל הייתה עוד סצנה מאוד אינטנסיבית לקראת סוף הסרט, שגם אותה היתה אמורה לבצע פעלולנית ועשיתי בעצמי. הסצנה הזאת השפיעה עליי הפוך. היא לא הוציאה ממני תגובות חמודות ומצחיקות אלא תגובות אמיתיות של אימה וחרדה וכאב גדול. אלו היו סצנות קשות, אבל אחר כך הכרחתי את כולם לקרוא לי טום קרוז וזה היה שווה".
בשלב מסוים, את לוקחת חלק בסצנה שכוללת מגע ועירום עם אישה אחרת, גם עניין מאתגר לתפקיד ראשון.
"אני באה מבית מאוד מאפשר, יש לי שתי אחיות לסביות, שתיהן גדולות ממני ואחת מהן מתחתנת ממש השבוע. אז זה נון-אישיו מבחינתי, פשוט צורה אחרת של אהבה. מבחינתי זה כמו שהיו מבקשים ממני להיות עם שחקן גברי. השחקנית הזאת היא אחת הבחורות המדהימות שיש, וגם הייתה לנו כימיה מדהימה. ותום היא במאית מאוד רגישה. כל הסט דאג שהכול יהיה נוח ונעים ואפילו היה כיף קצת, למה לא? את יודעת, אנחנו דור כזה".
הבית המאפשר של רוזן היה קצת פחות מאפשר כששאיפות המשחק שלה צפו בגיל צעיר למדי. אביה -השחקן, המפיק, הבמאי והפנטומימאי חנוך רוזן - ניסה להניא אותה מבחירה בעולם המקצועי שהוא מכיר היטב. "עד כתה י"א היה לי קשה להגיד בקול שאני רוצה להיות שחקנית, כי פחדתי מהתגובה שלו", היא מודה, "אני יודעת מה הוא חושב על זה. זה מגיע מדאגה, הוא מכיר את המקצוע, מכיר אותי ויודע כמה אני רגישה. מבחינתו יש המון דברים אחרים שאפשר לעשות, למה לבחור במשהו כל כך מתיש נפשית? הוא לא קיבל את זה. ואז הוא ראה את הסרט, לפני חודשיים בערך, ובסוף הוא ניגש אליי ואמר: 'את שחקנית, אין לך ברירה, אני מבין'. ואני התחלתי לבכות כי חיכיתי כל כך הרבה שנים לשמוע את המשפט הזה".
זה די מפתיע, הורים שחקנים שלא רוצים שהילדים שלהם יהיו שחקנים. הרי הם מבינים את רמת הדחיפות אצל אדם שרוצה להיות שחקן.
"נכון, אבא שלי הרגיש את הדחיפות הזאת כבר כשהיה בן 17, אבל לו יש עור של פיל יחסית אליי, והוא פוחד עליי. הוא ידע שאני מוכשרת אבל האמין שזה פשוט לא שווה את זה. אני יודעת את זה כבר מגיל תשע-עשר, אבל מבחינתו זה היה תחביב. הוא היה בטוח שאני אמשיך בגל"צ, אקטואליה, רדיו, הגשה. היום הוא תומך בי ואני חושבת שהוא קיבל את זה. אנחנו כל כך הרבה אחים, חמישה סך הכל, אז תצא אחת כבשה שחורה, שחקנית", היא צוחקת, "כבר יש לי אחות אחת רופאה. הכל בסדר".
איך הרגשת כשצפית בעצמך ב"קרוב אלי" בפעם הראשונה?
"הייתי מאושרת שאני חלק מזה, הייתי מרוצה מהכל, הייתי באופוריה. ברור שהייתה גם ביקורת עצמית אבל בגדול זה כל מה שרציתי כל החיים והכל הזדקק לשעה וארבעים האלה".
מה רצית?
"לשחק. זה מה שעושה אותי מאושרת. אני בן אדם שכל החיים הרגיש בווליום גבוה, כשאני שמחה אני הכי שמחה וכשאני עצובה אני נשברת. תמיד חשבתי שזה משהו שלילי ואז גיליתי את המשחק והבנתי שזה טוב, שיש מקום שזה חיובי ואני יכולה להוציא את כל הרגשות שלי לשם. ואם אני גורמת לאנשים להזדהות או להתחבר, שמשהו יזוז אצלם, זה הכי מרגש מבחינתי".
המשחק שלך נראה מאוד אותנטי בתור מאיה.
"אני חושבת שאני מאוד דומה לה ומאוד שונה ממנה. היא קצת כמו שהייתי בחטיבה אבל באקסטרים. היא ביישנית ומביכה ומאוד רוצה להשתלב. אני גם היום מביכה אבל אז בכלל, ניסיתי להגיד את הדבר הנכון ויצא הדבר הלא נכון. מה שהכי דומה בינינו זה שהדבר שמוביל אותה זה הרצון לאהוב ולהיות נאהבת, וזאת אני. שתינו מוסרות את הלב שלנו בתקווה שלא יפגעו בנו, אבל גם אם פוגעים אנחנו ממשיכות למסור אותו.
"תום קראה לי על הסט 'מאמי מאוהבת'. היא אמרה שזה האופי שלי, אני מתאהבת שלוש פעמים ביום בכולם. אז אני קצת יותר מגניבה היום ממה שהייתי, אבל בסוף זה להתחבר לבסיס שלי. הלב שלי כל הזמן על השולחן, אני קצת סתומה בדברים האלה והיא לימדה אותי לאהוב את החלק הזה בעצמי, הנאיבי והמתמסר טוטאלית. היא לימדה אותי שזה חלק ממש יפה, שאני לא צריכה להיות המגניבה שלא אכפת לה מכלום כי אני לא כזאת".
ומאיפה התחברת לאובדן?
"יכולתי רק להסתמך על הכאב שתום הביאה. היא תיווכה לנו את זה בצורה כל כך יפה שאחרי ארבעה-חמישה חודשים של חזרות הרגשתי את זה בעצמות שלי, את ההזדקקות הנוראה הזאת לבן אדם שכבר איננו. אלו תחושות שקיימות בנו, געגוע, עצב, היא עזרה לנו להגביר את הווליום ולהבין מה מרגישים בסיטואציה כזאת".
"דריה, וגם ליה, היו שותפות מלאות ביצירת הדמויות של מאיה ועדן", מחדדת נשר, "כשדריה הגיעה לאודישן ידעתי שזה הימור כי זה תפקיד ראשון שלה, אבל היא באה עם כזה אומץ להיות חשופה ופגיעה, שמיד היא סיקרנה אותי. כשהגיע שלב המאצ', בחינת הדינמיקה בינה ובין ליה, ידעתי שזה בול. דריה היא ממש ארנבת מאוהבת, מתמסרת מכל הלב, וגם נבונה מאוד ומצחיקה בטירוף, וליה היא נמרה מסוכנת ונועזת והרפתקנית.
"בתהליך החזרות המשותף שלנו דריה הוסיפה המון מההומור שלה לדמות, שלא ידעתי שתהיה כל כך מצחיקה עד שדריה הגיעה. מבחינתי הסצנה הכי מטורפת של דריה היא הסצינה בסיני, שהיא משתינה מטנדר נוסע. תמיד הקהל נקרע שם מצחוק - וזה לגמרי בזכות דריה".
"מבחינתי זה הסרט הכי טוב בעולם, מגיע לתום לזכות גם באוסקר האמיתי"
הזכייה בפרסי אופיר הייתה אמנם צפויה אבל עדיין מענגת עבור כל הנוגעים בדבר. נשר, שאביה, היוצר אבי נשר, מעולם לא לקח הביתה פרס דומה, הוסיפה לרזומה הקולנועי הקצרצר שלה את פרסי הסרט הטוב, הבימוי, העריכה והשחקנית הראשית שלקחה ליה אללוף. רוזן הסתפקה במועמדות המכובדת לפרס שחקנית המשנה, שהלך לבת-אל מוסרי על תפקידה בסרט "בנות כמונו".
"ברור שהייתה קצת באסה רגעית אבל זה עבר מהר מאוד כששמעתי שהסרט זכה. זה הסרט הראשון שלי, התפקיד הראשון שלי אי פעם. והתחריתי מול השחקניות הכי טובות בארץ, תיקי דיין והדס ירון, ובת אל מוסרי מדהימה. אני עם הפנים קדימה", אומרת רוזן.
ציפית לזכייה של הסרט?
"אני כל כך אוהבת את הסרט הזה שמבחינתי זה הסרט הכי טוב בעולם, אני חושבת שמגיע לתום לזכות גם באוסקר האמיתי. אבל פשוט התפללתי, אני בן אדם מאמין ואיזה כיף שזה קרה. אני בעיקר מקווה שאנשים ילכו לראות אותו בקולנוע. זאת דרך ארוכה, להריץ את הסרט עכשיו לאוסקר בחו"ל, אבל אני מאמינה שזה סרט שיכול לגעת באנשים בכל העולם, ואם נשים פוליטיקות בצד אני מרגישה שהסרט ראוי לחלוטין. אני מקווה שידעו לשמור על נייטרליות. זה סרט שמראה את החיים שלנו פה, את העובדה שאנחנו אוהבים וכואבים ואנשים בלי קשר רק לסכסוך".
את האישור המוקדם שלו קיבל "קרוב אלי" כבר ביוני האחרון, כשזכה בפרס הראשון בתחרות Viewpoints בפסטיבל טרייבקה היוקרתי בניו יורק, בניהולו של רוברט דה נירו. התחרות מוקדשת לסרטים בעלי נקודת מבט נועזת וסגנון קולנועי מיוחד, ומתן הפרס לסרט ישראלי דווקא בשנה שבה המוניטין של ישראל בעולם שנוי במחלוקת ופסטיבלים אחרים מעדיפים להמנע מהקרנת סרטים ישראלים, מעניקה לזכייה משקל נוסף.
"זה היה חלום", נזכרת רוזן, "חששנו, היו גם התראות. כשדיברנו עם אנשים ברחוב או בפסטיבל גיששנו קצת, ואם הם בני אדם סבבה את יכולה להגיד שאת מישראל. בסופו של דבר הם לא כל כך בתוך זה כמו שאנחנו חושבים, זה שלנו יותר מאשר של האמריקאים. הם לא חיים את זה כמונו. אני שמחה שהבאנו סיפור ישראלי על אהבה ויצירה וחיים".
בפסטיבל ונציה החתימו אמנים על עצומה להפסקת אש בעזה.
"נכון, אבל רוברט דה נירו הוא כנראה בן אדם שאם זה יפה ואמנותי, לא נראה לי שאכפת לו מה אנשים חושבים", היא עוצרת לרגע ומוסיפה: "אני יכולה לראות איך הוא תובע אותי אחרי הראיון. הנה, הפקס כבר פולט את כתב התביעה".
