מעריצי סדרת סרטי "ג'ון וויק" חיכו בסבלנות מ-2019 לשובו למסך של המחסל מוכה האבל, אולם השמחה וההתרגשות לקראת צאת הסרט הרביעי והחדש נמהלה השבוע בעצב ובתדהמה עם הידיעה על מותו הפתאומי והלא צפוי של השחקן לאנס רדיק (60). רדיק, שליווה את הפרנצ'ייז עוד הסרט הראשון, גילם את שרון, השוער במלון קונטיננטל ניו יורק ויד ימינו של ווינסטון, מנהל הקונטיננטל (בגילומו של איאן מקשיין).
עם פרסום הידיעה על פטירתו, הודיעו הכוכב הראשי קיאנו ריבס והבמאי צ'אד סטאהלסקי, שהסרט, שעולה לאקרנים השבוע, יוקדש לשחקן המנוח. "אנחנו עצובים מאוד ושבורי לב מהאובדן של חברנו האהוב והקולגה לאנס רדיק", נכתב בהצהרה ששחררו השניים לתקשורת. "הוא היה איש מקצוע מדהים ושמחנו לעבוד אתו. נתגעגע אליו מאוד".
לראיונות נוספים במדור קולנוע:
"ג'ון וויק" נולד לפני כעשור כסרט עצמאי בבימוים של סטאהלסקי ודייויד ליץ', שחלמו ליצור סרט פעולה ייחודי, כזה שטרם נראה במחוזות האמריקנים, כשהמטרה הייתה לשלב אסתטיקה מרהיבה עם סצנות לחימה עוצרות נשימה. תחילת העבודה נתקלה בבעיות כששבועות ספורים לפני תחילת הצילומים החליטו המשקיעים שהם מבטלים את הפרויקט, אולם בסוף הוא יצא לפועל עם תקציב הפקה צנוע של כ-25 מיליון דולר, עם קיאנו ריבס בחוד כג'ון וויק ועלילה שכללה בת זוג שמתה, כלבלב, מכונית גנובה והמון אנשים שוויק רוצה להרוג והכול ארוז בצורה ויזואלית מרשימה וצילום יפהפה. במקרה של וויק, הנקמה הוגשה עם סכינים, רובים, חרבות ואומנויות לחימה.
"ג'ון וויק 4"- טריילר
הוליווד הייתה סקפטית, אך הצופים נהרו לבתי הקולנוע ודרשו עוד מאותו הדבר. הסרט נרכש להפצה על ידי ליונסגייט והמעריצים קיבלו מנה שנייה ועיקרית בדמות "ג'ון וויק" 2 ו-3, כשעד היום, הפרנצ'ייז המצליח גרף רווחים בסך כולל של כמעט 600 מיליון דולר.
ריבס אמור היה לחזור עם הסרט הרביעי ב-2020, אולם בשל מספר סיבות, ביניהן מגפת הקורונה, נדחתה יציאת הסרט למורת רוחם של המעריצים. עכשיו, לאחר עיכוב של שנתיים, עולה הסרט המצופה לאקרנים עם עלילה שמתחילה היכן שקודמו הסתיים.
השולחן העליון, הארגון השולט בפשע העולמי, הוציא חוזה שמן של מיליוני דולרים על ראשו של ג'ון וויק שהרג, בניגוד לפרוטוקולים המקובלים, חבר של המסדר בתוך אחד ממלונות הקונטיננטל המהווים אזור בטוח עבור מחסלים ברחבי העולם. על מנת לנסות ולצאת לחופשי, על ג'ון להתמודד עם נבל חדש, המרקיז דה גרמונט (ביל סקושגורד, "זה"), תוך שהוא פוגש בדרכו חברים ואויבים. דוני ין (סדרת סרטי "ייפ מן") מגלם רוצח שכיר ועיוור, איאן מקשיין ולאנס רדיק חוזרים כווינסטון ושרון, הירויוקי סאנדה ("רכבת קליע"), ששיתף פעולה עם ריבס בעבר ב"47 רונין", מגלם את שימאזו, חברו הוותיק של ג'ון והמנהל של הקונטיננטל באוסאקה ושאמיר אנדרסון כגשש, צייד ראשים, שיחד עם כלבו הרצחני והמאולף מתחקה אחר ג'ון במסע חוצה יבשות. ג'ון וויק ממשיך להרוג נבלים, נלחם ויורה את דרכו בין ערים גדולות ויפות ברחבי הגלובוס דוגמת אוסאקה, ברלין ופריז, בסרט אקשן גדול יותר, חזק יותר, מהיר יותר וגם ארוך יותר (כמעט שלוש שעות).
לרגל היציאה, שוחחנו בבלעדיות עם כוכבי ויוצרי הסרט הרביעי, ביניהם גם רדיק המנוח, במה שהסתבר בדיעבד כסבב הראיונות האחרון שלו לפני מותו. "ג'ון וויק 4" הוא כנראה הסרט שהיה לי הכי קשה לעשות מבחינת ההיבט הפיזי והיכולת לעמוד בחזון יצירת הסרטים של צ'אד הבמאי", מספר ריבס (58) ל-ynet. "עבורי היה חשוב להצליח לממש את החזון של הפרנצ'ייז במונחים של האקשן, ויש פה הרבה ממנו. צילמנו למעלה מ-100 ימים ואני חושב שמתוכם 80 לפחות היו צילומי אקשן. אבל האתגר של 'ג'ון וויק' הוא גם ההנאה שבו, אז אולי זה היה הסרט שהיה עבורי הכי קשה לצלם, אבל הוא גם היה הכי כיפי".
אתה בן 58. אתה חושב שבעוד כמה שנים יהיה לך כבר קשה עם תפקידים כאלה?
"הו, את נוגעת עכשיו בנקודות כואבות", צוחק ריבס. "זו שאלה עצובה, אבל מאוד לעניין, אי אפשר להתעלם ממנה ואני מודה שחשבתי עליה בכל יום של צילומים וגם מאז שסיימנו לצלם. כלומר, החיים הם החיים ובחיים יש גבולות. ניסיתי לזהות את הקושי ולאמץ אותו עד כמה שאני יכול, אבל אשקר אם אגיד שאין קצת צער בלדעת שהיכולות הפיזיות שלי לא כמו שהיו פעם, שאני לא יכול לרוץ, לקפוץ ולהתגלגל כמו שיכולתי בעבר ושעוד כמה שנים זה יהיה אפילו יותר קשה. אבל, את יודעת, לירות באקדח ולנהוג במכונית עדיין אוכל. הכרה די עצובה, שאני נותן לה מקום".
בנקודה זו מתערב בשיחה הבמאי צ'אד סטאהלסקי (שמהסרט השני אוחז לבדו במושכות הבימוי), "קיאנו ואני דיברנו על הגיל הרבה. אנחנו לא מנותקים מהמציאות ולא מתחמקים, והאמת שאי אפשר באמת לחמוק. עם זאת, קיאנו בנוי כמו הר, הוא בכושר שיא ויש לו דרייב מטורף שכרגע מחפה על כל מגבלה פיזית שהוא טוען לה".
"אני לא סתם טוען", צוחק ריבס. "אתן לך דוגמה, אף פעם לא ידעתי כמה כלי הלחימה היפני, נונצ'קו, קשה לתפעול. וואו! יותר קשה מכל ריצה, קפיצה או בעיטה. אני לא בטוח שאנשים מודעים לכמה זה מסובך וכמה לא היה לי קל. אבל כן, ניסיתי לכפר על הקושי בהתמדה והתלהבות ואני חושב שהצלחתי לרכוש מיומנות חדשה ולהגיע לרמה הנדרשת של ג'ון וויק שהיא רמה גבוהה מאד", הוא אומר בהתלהבות.
"נו, בדיוק כמו שאמרתי", צוחק סטאהלסקי. "דרייב מטורף". הבמאי (54) שהחל את דרכו ההוליוודית כאיש פעלולים, שימש ככפיל של ברנדן לי ב"העורב", הסרט שבו לי נפצע על הסט מכדור סרק ואחר כך מת מפצעיו בבית החולים, המשיך ככפיל של ריבס עצמו בסרטי 'מטריקס' ואף שימש כמתאם פעלולים של הטרילוגיה המצליחה, כמו גם של סרטי פעולה נוספים, הגיע לג'ון וויק מתוך רצון לעשות שינוי בז'אנר.
"אני מגיע מעולם האקשן והיו המון דברים שלא אהבתי בצורה שבה הז'אנר מטופל בהוליווד. קיאנו ואני הפכנו לחברים מאוד טובים בזמן העבודה על 'מטריקס' וישבנו להכין רשימה של מה אנחנו אוהבים בסרטי פעולה, מה אנחנו לא אוהבים בסרטי פעולה ומה אנחנו רוצים לעשות בסרטי פעולה", הוא מסביר. "עם וויק ניסינו לשמור, לבצע ולהביא לידי ביטוי את האחוז שאהבנו. ככה ניגשנו לכל אחד מהסרטים עם ההחלטה שאנחנו רוצים לעשות בו את מה שאנחנו באמת אוהבים בקולנוע. וזו ההזדמנות גם להגיד ש'ג'ון וויק' הוא סרט שצריך וראוי לראות באולם קולנוע".
"לחלוטין", מוסיף ריבס. "אנחנו עדיין לומדים עם כל סרט, איך להביא ולתקוף את ההיבט של האקשן בצורה הכי נכונה ולספר סיפור כדרך מיתוס של סיפור מדורה, לא דאגנו כל כך לגבי העלילה, רצינו לעקוב אחר דמות שהיא מגניבה מאוד עבורנו וג'ון וויק תמיד היה המילייה שלנו. אנחנו מבינים את הדמות מאוד".
"כשיצאנו לדרך", ממשיך השחקן. "אהבנו את דרך הסיפור של ג'וזף קמפבל (סופר אמריקני - ש.ג), שבה אחת הדרכים לגרום לקוראים לחבב את הגיבור היא לתת לו לסבול ולא משנה כמה הוא סובל, הוא תמיד צולח את זה. אתה מפיל אותו 10 פעמים והוא קם גם בפעם ה-11. ג'ון הוא דמות שכל כך מזדהים איתה כי הוא לא פורש, יש לו עוצמה, מטרה מכובדת והתמדה. וזה מה שאני אוהב בו, הוא פשוט כוח טבע בלתי ניתן לעצירה, והכול מתוך כוח רצון מוחלט, שזו תכונה מאוד ראויה להערצה בעיני".
סטאהלסקי מחזק את הדברים תוך שהוא מבהיר שהאלימות בסרט היא לא המטרה המרכזית, אלא הפיכת חווית הצפייה בו ליותר מעניינת עבור הקהל באמצעות הבאת מהלך חתרני לסצנות הפעולה שיעניק לצופה את אפקט ה"וואו". ״אנחנו באים מנקודת מבט של כוריאוגרפיה. רוב החבר'ה שלנו מאומנים כמו רקדנים. אנחנו לוקחים מהלכי אומנויות לחימה ומנסים להפוך אותם למעניינים, שזה דומה למנטליות של ג'קי צ'אן. המטרה היא לעשות משהו יפה ואתלטי, כזה שהקהל ירגיש שהוא לא חווה או ראה קודם".
"אני חושב שהגישה הכללית שלנו לסרט היא לקדם את העלילה דרך האקשן", מוסיף ריבס. "ג'ון באמת נלחם פה על חייו ולכן אני חושב שרמת האלימות מהווה חלק אינטגרלי מהעולם שלו. לא מדובר בפורנוגרפיה של אלימות בשום צורה. זו, אגב, גם תשובתי לכל אלה שמנהלים את הדיון המתמשך על רמת האלימות בקולנוע".
"קיאנו מעורר השראה בכל מי שבא איתו במגע"
כשבועיים לפני מותו, לאנס רדיק סיפר בחיוך ל-ynet שהוא מופתע שדמותו שרדה עד עכשיו לאור כמות האנשים שמתים סביב לוויק וסבור שההצלחה של הפרנצ'ייז טמונה באיכות האקשן, אבל לא באופן בלעדי. לדבריו, התסריט לסרט הראשון היה יוצא דופן במידת האדיקות שלו, בעיקר עבור סרט אקשן. "התסריט היה מונע אופי", הוא אומר. "וכלל הרבה דמויות מעניינות ומשכנעות, והיה את העולם של ג'ון וויק שלא ממש הבנת, אבל הבנת מספיק כדי להסתקרן באמת על מנת לרצות ולגלות יותר. יחד עם האקשן זה היווה משהו שלא ראינו קודם לכן בסרט אמריקני. וכל אחד מהדברים האלה הלך ונבנה בסרט הבא. שלא לדבר על הצורה המדהימה שבה הכול צולם. פשוט יפהפה ומדהים להסתכל".
איאן מקשיין, שמהנהן בהסכמה, מוסיף שמערכות היחסים שנבנו תרמו אף הן להצלחת הפרנצ'ייז בקרב הקהל. "מערכות היחסים ממש באות לידי ביטוי בסרט הזה. רואים את הדמויות, בעיקר את הדמות הראשית, כשהן נאבקות עם המשיכה בין כבוד אישי לנאמנות וחובה אישית לתרבות", הוא אומר. "תראי, אף פעם אי אפשר לדעת מה יגרום לסרט להצליח, אבל מסתבר שמה שיש לנו כאן הוא סקסי. אבל אם חושבים על זה, מה יש פה שלא לאהוב?".
ומקשיין צודק. הקהל אוהב ועוקב ונדמה שנוצרה קבוצה לא קטנה של מעריצי ג'ון וויק. שיטוט ברשתות מגלה שחובבי הפרנצ'ייז מעריכים מאוד את הגישה והיחס שנתנו יוצרי הסרט לאקשן, כמו גם את העובדה שלא הודבק לגיבור בכוח סיפור אהבה. בסרט הראשון התוודעו הצופים לוויק כשהוא אלמן שבור לב המתאבל על מות אשתו. שלושה סרטים לאחר מכן, הוא עדיין לבד. לא שאין נשים בעולם של ג'ון וויק, הן קיימות, חזקות ובועטות לא פחות מהדמויות הגבריות שסביבן, אבל אף אחת מהן לא זכתה להדביק נשיקה רותחת ולא קשורה לשפתיו של ג'ון באמצע סצנת לחימה.
"זו נקודה מצוינת שחשבתי עליה לא מעט לאורך השנים", עונה ריבס על השאלה מדוע הוחלט שלא להציג מושא אהבה חדש לדמות. "עבורי, הסרט מבוסס על צער שנובע מאבל והאבל מבוסס על אהבה עמוקה, ואובדן האהבה הזו באופן מסוים תמיד מורגש ומרחף מעל הכול. כמה אנשים שאלו אותי 'ומה לגבי האהבה?', אבל בעיניי, וזה דבר שתמיד הרגשתי ולכן התעקשתי עליו, ג'ון לא שם. הוא עדיין מאוהב באשתו וסוחב את הזיכרון ואת האובדן הזה איתו כל הזמן ואין לו מקום לאהבה חדשה. אני חושב שחלק מהמתנה שהוא קיבל בסרט הראשון מאשתו הייתה ההבנה של הדמות שלו. הוא היה צריך משהו לאהוב ולהיאחז בו, והוא איבד אותו. וזה מאוד הרגיז אותו ואני חייב לומר שמאוד הרגיז והעציב אותי, באופן אישי. אני באמת חושב שהעניין הזה הוא מה שהופך את ג'ון לדמות מכובדת ומי שהוא במובן מסוים".
רבות נכתב ונאמר לאורך השנים על קיאנו ריבס, האיש והאגדה. מאקטים רנדומליים של טוב לב, שכוללים יחס חם ולבבי ברחוב לחסרי בית ותרומות נדיבות לבתי חולים לילדים, דרך התנהגות מכבדת למעריצות מהמין הנשי כשהוא מצטלם איתן ועד לכתבות שכותרתן "50 סיבות שבגללן אנחנו אוהבים את קיאנו ריבס". "אני לא באמת יודע", עונה ריבס בענווה לשאלה מדוע הוא נתפס כמודל לחיקוי. "אני מקווה שלעבודה שאני עושה ולסיפורים שאני חלק מהם יש השפעה חיובית ומעוררת השראה, כך שאולי אנשים מסתכלים עליי מהבחינה של מוסר עבודה או התמדה ויושרה?", הוא מסיים בשאלה.
"האמת היא שקיאנו מעורר השראה בכל מי שבא איתו במגע, אם זה הקהל, שבינינו לא באמת אכפת לו ממוסר עבודה אבל כן אכפת לו מהצורה שהשחקן מביא את עצמו ומתנהג בעולם, ואם זה עבור הצוות שרואה אדם במעמדו שעדיין אכפת לו מכולם, שדואג לכולם ושמאוד מסור לעבודה. הוא לא יגיד את זה על עצמו אבל, אני יכול להגיד את זה עליו", מעיד סטאהלסקי.
"שמענו פעם אחר פעם שקיאנו הוא האיש הכי נחמד עלי אדמות אבל, אני חושב שמה שבאמת נהדר זה שהוא גם עובד קשה ומוסר העבודה שלו מעניק השראה", מוסיף רדיק המנוח, שהעיד על עצמו שהוא מעריץ גדול של ריבס. "למרות כל השבחים, המורשת שהוא בנה והעבודה שהוא עשה בהוליווד, כשהוא מגיע לסט זה כאילו הסרט הראשון שלו, הוא כמו ילד בחנות ממתקים. ואני חושב שההשראה עבורי, לפחות, היא לראות שהאיש הזה, שהוא ענק בז'אנר ובהוליווד, יש לו עדיין את האישיות הילדותית של הרצון פשוט להיות גדול, לעשות יותר ולעשות טוב, ואני חושב שזה גם מקרין על חברי הצוות האחרים".
מקשיין מוסיף שריבס הוא האדם הכי צנוע על הסט, בזמן הצילומים ולא בזמן הצילומים. "הוא תמיד צנוע ואדיב כלפי אחרים", מספר השחקן. "והדבר לא השתנה לאור ההצלחה שלו. בסרט הזה הוא גם מפיק אז הוא דאג לכל השחקנים והצוות, כמו סנדק. הוא צפה ופיקח על העניינים ווידא שכולם בסדר. כמו סנדק, רק בלי הצד המאיים", הוא צוחק.
עם שחקן כל כך פופולרי ודמות כה אהובה ומרוויחה, שמכניסה כסף גדול לכיס של האולפנים ועם סרט חמישי שכביכול כבר אושר, נדמה שאפשר עוד להמשיך וליהנות מג'ון וויק, האווזה המטילה ביצי זהב ומחסלת בדרך כל מה שזז, אבל סטאהלסקי מספר שריבס והוא החליטו לתת לגיבור שלהם, לפחות כרגע, מנוחה. "אני בטוח שלאולפנים יש תוכנית", אומר הבמאי. "ואם ההצלחה של הסרט תהיה פנומנלית, אז ניקח לעצמנו רגע בשקט ונחליט מה עושים".
"אין לי ספק שהאולפנים ישמחו לעשות עוד 15 סרטי ג'ון וויק", טוען איאן מקשיין. "אבל אני חושב שהכול באמת תלוי בקיאנו, שנעשה טיפה מבוגר לאקשן ולאינטנסיביות שדרושה פה". למרות התשובות המהוססות והעתיד הלוטה בערפל של הפרנצ'ייז בינתיים הוא תופס כיוונים חדשים וג'ון וויק לא ייעלם מהמסך שלנו בקרוב; "הקונטיננטל", סדרת ספין אוף בת שלושה פרקים שתצא בהמשך השנה, תמוקם בשנות השבעים ותביא את סיפורו המקורי של ווינסטון סקוט הצעיר (בגילומו של קולין וודל) והמלון שאותו הוא מנהל. בנוסף, הסתיימו הצילומים לסרט "בלרינה", הממוקם בציר הזמן בין "ג'ון וויק" 3 ו-4, בכיכובה של אנה דה ארמס ("רצח כתוב היטב", "בלונדינית") כרוני, בלרינה, שהיא מחסלת שרודפת אחרי הרוצחים של משפחתה ומחפשת את עצתו של המחסל הגדול מכולם, הרי הוא וויק. "קיאנו חזר לסרט הזה", מספר מקשיין. "וזו הייתה הסיבה שגם לאנס ואני הסכמנו לעשות אותו. לאן שקיאנו הולך, אנחנו נבוא".
