האמן והמאייר אבנר כץ הלך לעולמו היום (ד') בגיל 81. הוא נפטר בבית החולים בילינסון בתום מאבק עם מחלת הסרטן.
לאורך חייו, כץ הציג עשרות תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות, אייר ספרים לילדים ולמבוגרים, עיצב תלבושות ותפאורות לתיאטרון, פרסם איורים בעיתונים ועיצב כרזות ועטיפת תקליטים שחלקן נעשו אייקוניות. לצד כל אלה, אחת מיצירותיו הידועות ביותר היא עיצוב דמותו של קיפי בגרסה הישראלית לתוכנית "רחוב סומסום" של החינוכית, בה אף הופיע כדמות.
כץ נולד בשנת 1939 בקיבוץ רמת רחל. עם סיום הטירונות החל לשרת כגרפיקאי בצה"ל ולאחר שחרורו למד גרפיקה בבצלאל. כשסיים את לימודיו עבר ללונדון עם אשתו, איילת, שם למד ב-Central School of Arts and Crafts וב-1966 חזרו השניים לישראל. בארץ אייר ספרי ילדים ומבוגרים של יהונתן גפן, לאה גולדברג, נתן זך, יהודה אטלס ועוד, עבד כמעצב תפאורות ותלבושות לתיאטרון, כתבי-עת, כרזות ותקליטים (בין היתר עיצב את "מזל גדי" של אריק איינשטיין, "איפה את אהובה" של יהורם גאון ו"לימונדה" של דורי בן זאב). כצייר הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות וכן השתתף במדור הסאטירי של "דבר אחר". הוא זכה בשלל פרסים, ביניהם בפרס בן-יצחק לאיור ספרי ילדים, בפרס מוזיאון ישראל ובפרס נחום גוטמן לאיור ספרים. בנוסף, כץ לימד בבית הספר לאמנויות באוניברסיטת חיפה כאמריטוס - פרופסור מן המניין.
4 צפייה בגלריה
קיפי ואבנר כץ ב"רחוב סומסום"
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק "כאן ארכיון - אוצרות השידור הישראלי")
בעבר סיפר כי החל לעסוק באיור לצרכי פרנסה. הספר הראשון שאייר היה מיועד לגיל הרך, אך הגננות דחו אותו בטענה שהציורים אלימים מדי. "יש בספר סצינות אלימות", סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-1993, "למשל כשהבובות והצעצועים מקנאים בפיל ורוצים להכות אותו. ציירתי סצנה בהשראת מעשי הלינץ' בשחורים בעיירות הדרומיות של ארצות הברית. הפיל נדחק לפינה וצעצועים זועמים הקיפו אותו עם קלשונים ביד. כשהגננות החרימו את הספר זה די הצחיק אותי. מבחינתי, התפיסה של להפחיד זה לא חינוכי היא אבסורדית. לשמחתי המכירות לא השפיעו על השכר שקיבלתי".
מבקרי אמנות שיבחו את עשייתו כאמן רב תחומי ואת חוש ההומור שאפיין את עבודותיו. אדם ברוך כתב עליו בשנת 1976 כי "אבנר כץ, במובן מסוים, הוא כמעט תופעה של אדם אחד בנוף האמנותי הישראלי. הוא אינו שותף למגמת ההתמחות המאפיינת את האמן הישראלי... הוא גם צייר, גם מעצב עטיפות־תקליטים, גם מאייר, גם מעצב מודעות, שערים, עיתונים, גם פסל של פסלי קרמיקה... כלומר, הוא אמן המחיל את תפישתו האמנותית על תחומים שונים, שימושים-מסחריים ואמנותיים-טהורים... הוא גם אמן של סוקרי התערוכות במוספים הספרותיים, והוא גם אמן של חברות הפרסומת. הוא מערער את החלוקה המיוחמת והמגוחכת שבין קני-המידה של 'התרבות' (ציור המוצג בגלריה לאמנות) ושל האמנות השימושית הפופולרית".
ב-1998 כתב עליו מבקר האמנות אילן נחשון כי "כץ הוא הילד הכי מבוגר שאני מכיר, או המבוגר שהכי מקורב לעולם הילדים. ארנבים, מלכודת זאבים, נעלי גוליבר ענקיות, ציפורים, כלב צהוב, אנשים קטנים או אישה שרגל אחת שלה ארוכה פי שניים מגופה מטיילים אצלו בסטודיו באופן חופשי… נקודת המוצא של כץ היא הרישום… על תקן של ילד-מבוגר, בעל חוכמת חיים ושנינות, כץ מתעתע בחוקי הכובד או ההיגיון".
כץ הותיר אחריו אישה, שלוש בנות ונכדים. הלווייתו תתקיים מחר ב-17:00 בבית העלמין בקיבוץ רמת רחל. עקב מגבלות הקורונה, המשפחה מבקשת מהציבור לא להגיע.
