לפני כחודש וחצי סטטיק הוציא את אלבום הסולו המצופה שלו, "לירז". האלבום הגיע כחצי שנה אחרי הפרידה האולטרה-מתוקשרת משותפו בן-אל תבורי, ויציאתו לוותה במסע קידום אינטנסיבי וסרט דוקומנטרי באורך של כשעה שעסק ביצירת האלבום, לצד חייו האישיים הסוערים של סטטיק. הקהל קיבל את האלבום באהבה, ומספר שירים ממנו מתנגנים בתחנות הרדיו, לצד להיטים שצוברים תאוצה ברשתות החברתיות. אמש (ב') נערכה הופעת השקת האלבום בהיכל מנורה בתל אביב, שהייתה גם הופעת הסולו הראשונה של סטטיק, והראשונה שמכירת הכרטיסים לה הייתה פתוחה לקהל הרחב.
יציאתו של סטטיק לקריירת סולו היא רגע שתעשיית המוזיקה בארץ חיכתה לו בדריכות. באחורי הקלעים בעבודה על המוזיקה של הצמד, הראפר (לצד המפיק הצמוד ג'ורדי, כמובן) היה ה"מוח" המוזיקלי - זה שפיצח את הצליל הישראלי החדש ושחתום על כתיבת הלהיטים המרובים, בעוד בהופעות היה נדמה שחלוקת התפקידים בין השניים שווה. אך לקראת ההופעה בהיכל עלתה השאלה - האם סטטיק יוכל להשיג לבדו את אהבת הקהל העצומה שהצמד זכה לה בשיאם?
מה שבהחלט עשוי לתרום לפופולריות ולהצלחה של סטטיק בימים אלו הוא הבחירה ליצור במחוזות ההיפ-הופ, כשמקומו של הז'אנר במוזיקה הישראלית נמצא כרגע בנקודת שיא, במיוחד על רקע הצלחתם המטאורית של רביד פלוטניק וטונה. בניגוד להם, סטטיק ממוקם על הקצה השני של הסקאלה, אם מבחינה מוזיקלית או מבחינה עסקית ותקשורתית. לאורך השנים הוא שימש כפרזנטור של עשרות מותגים, הוא מופיע על המסך באופן קבוע כטאלנט במספר תוכניות ומתראיין תחת כל עץ רענן. הוא כוכב היפ-הופ-פופ, מסחרי מאוד, ואין דומה לו בארץ.
כעדות למחוזות שבהם הוא פועל, כך גם בקהל נצפו הורים רבים עם ילדים - בין אם בגזרת המוזמנים הרבים מהתעשייה בהם ידוענים, מוזיקאים ואנשי תקשורת שהגיעו בהרכבים משפחתיים, ובין אם באופן כללי. ניכר שהבחירה לערוך את המופע הזה בזמן חופשת פסח הוא לא מקרי, ואולי גם הסיבה שההופעה משכה אליה קהל צעיר במיוחד.
כמו באלבום, גם ההופעה התחילה עם "לירז" העוצמתי והדו-קוטבי. סטטיק נראה על הבמה לראשונה כשהוא יושב על כורסה בתוך קופסה גדולה שעטופה בכיסוי שקוף. קונספט דומה ניתן היה לראות בסיבוב ההופעות האחרון של קנדריק לאמאר, ואפשר גם להניח שמשם מגיעה ההשראה. שימוש באלמנט כזה בישר על ההשקעה הגדולה בהפקה וברצון ליצור שואו בלתי נשכח במופע. מבחינת הנראות, הבמה חולקה לארבע - במה מרכזית, במה גבוהה שהורכבה מעליה ושתי במות לשון ארוכות שנפרשו לתוך הקהל. הקהל במנורה צפה בשלושה מסכי ענק, שהציגו את המתרחש על הבמה, לצד וידאו ארט מושקע שהשתנה בכל שיר, אורות לייזר שהאירו את ההיכל בקצב מסחרר, גשר תאורה שעלה וירד לאורך ההופעה, נבחרת רקדנים, והטרנד שהגיע גם לארץ לאחרונה בהופעות גדולות - צמידים מהבהבים שחולקו לקהל עם תחילת ההופעה ושצבעו את האולם בצבעים מתחלפים.
גם מבחינה אופנתית סטטיק לא אכזב - הוא החליף ארבעה לוקים לאורך הערב (ושני זוגות של משקפי שמש!), בהם גם חליפת עור אדומה שרק הוא יכול להיראות בה לא פתטי, ובהמשך עבר לחולצה מכופתרת לבנה, עמוסה בלוגואים של, איך לא, בלנסיאגה (כשם שירו מהאלבום החדש).
על אף פיצול הדרך המוזיקלית של סטטיק מבן-אל, לפני הביצוע של "ברבי" - השיר הראשון שהצמד הוציא יחד בזמנו - סטטיק דיבר על שותפו לשעבר, אמר שהוא מתגעגע אליו וביקש מהקהל שביום ששותפו לשעבר יוציא אלבום - שיתנו לו את אותו החיבוק שסטטיק מקבל מהם עכשיו. מבחינה מוזיקלית, סטטיק הצליח להתגבר על החוסר הווקאלי בעזרת שלושה זמרי ליווי, שלאחד מהם קול דומה עד מאוד לתבורי, וכך הוא ביצע די בקלות ובטבעיות לא מעט מהשירים המשותפים שלהם. את סטטיק ליוותה על הבמה להקה חיה שהורכבה מגיטריסטים, קלידן, מתופף וסקציית כלי נשיפה. דווקא ההפקה המוזיקלית לא תמיד החמיאה להופעה, והלהקה - לצד היעדר הסאונד האלקטרוני שכל כך מזוהה איתו - קצת הוציאו את העוקץ מחלק מהשירים. זה בלט בעיקר בתחילת ההופעה, בשיר "קקטוס" למשל, אך בחלק השני של ההופעה זה השתפר בעזרת הפקה אלקטרונית יותר.
כדי לשמור על המומנטום ולוודא שהקהל לא משתעמם אפילו לשנייה, סטטיק העלה לבמה מספר אורחים במהלך ההופעה. ראשונה, בשיר "סופרסטארית" מהאלבום החדש, עלתה הכוכבת של הרגע - הדוגמנית והשורדת מאיה קיי, שרקדה עם סטטיק על הבמה. לאחר מכן עלתה אגם בוחבוט, שהייתה הבולטת מכל האורחים על הבמה, ויחד הם ביצעו את "טרנטולה" המוצלח, כשהרקדנים לבושים בשחור וזוחלים על הרצפה. השיר היה כנראה הביצוע האהוב ביותר על הקהל בהופעה, ואפילו שהיה ניכר שבוחבוט התרגשה מהמעמד, היא הצליחה לשמור על קוליות ושהבמה הגדולה בכלל לא זרה לה. יחד עם סטטיק היא ביצעה גם את "יאסו" ונכנסה לתפקיד של עדן בן זקן, שילדה רק לפני כחודש ולא יכלה להגיע. גם סטפן הצטרף אליהם למשך חצי דקה אנרגטית, כשביצע את הבית שלו ונעלם בחזרה לאחורי הקלעים. בהמשך סטטיק נתן כבוד לבוחבוט וירד מהבמה כדי להשאיר אותה לבצע את שירה "קופידון".
בין האורחים הנוספים הייתה נטע ברזילי הכריזמטית לביצוע משותף ומעולה של "אפס מאמץ", וכשנגמר השיר היא שיחקה עם הלופר המפורסם שלה על הבמה בסט אלקטרוני מוצלח. יחד הם גם העניקו סגירת מעגל יפה עם ביצוע מרשים של "אחלה גבר", שבמקור ביצעה עם סטטיק ובן-אל זוכת אירוויזיון אחרת - דנה אינטרנשיונל. אחרון עלה איתי לוי, עימו הוא ביצע את "לשטוף את העיניים" המשותף שלהם. למרות שלוי עלה לבמה עם נוכחות וזכה לקריאות התלהבות רבות מהקהל, זה כנראה השיר החלש ביותר מתוך האלבום והכי פחות מוכר במופע.
זה היה אחד ממופעי הפופ המושקעים שעלו בארץ - ניכר שסטטיק מבין את הקהל ויודע שסף הריגוש של כולנו גבוה, ועל אף זה הצליח להמם ולסחוף את הקהל במשך שעה ו-45 דקות, כמעט ללא ירידות מתח, הרבה בזכות בנייה נכונה של הסט-ליסט ומרווחים נכונים בין האורחים. ההופעה הזו גולשת קצת למחוזות של מופעי חג, אם בקהל הצעיר או בשואו העצום והגרנדיוזי, שכן האלמנטים הוויזואליים היו חלק בלתי נפרד מהמופע והיו משמעותיים כמעט כמו אלה המוזיקליים. במהלך ההופעה סטטיק סיפר שבמשך תשעה חודשים הוא לא הופיע, אבל זה לא היה ניכר - כפרפורמר הוא מרגיש חד מתמיד והיה מלא במרץ עד השנייה האחרונה. ייתכן שהכוחות שלו נשמרו מכיוון שהוא אולי זז על הבמה כל הזמן אבל לא רקד - וזה חבל כי הוא כנראה אחד מהרקדנים הכי טובים בתעשיית הפופ הישראלית.
במעין טריק אלגנטי וקליל ששמור לקוסמים (או שמא דווקא במאמץ עצום שנועד לעשות הכול כדי להשכיח), הוא הצליח להעלים כמעט לחלוטין כל זיכרון או עדות לשבע שנים שבהן היה חלק מצמד. ובכל זאת, חסרונו של בן אל לא הורגש. נדמה שסטטיק התגבר על משבר הפרידה המוזיקלית ויוצא לדרך החדשה באנרגיות שיא.