יסלח לי האל הטוב, יכול להיות שאני מגזימה בכישורי הדילוג בזמן של משתמש הקצה הממוצע כאן, אבל הדבר הראשון שחשבתי עליו במהלך הצפייה ב"שודדי הזמן", שעלתה באפל TV פלוס השבוע, הייתה "גולשים בזמן" (Sliders), אותה סדרת פנטזיה על חבורה שעוברת מיקום מקביל אחד לשני ומנסה לחזור הביתה, ליקום המקורי; נוסטלגיה ששודרה פה בשנות ה-90 אבל מרגישה כאילו ביקרה אותנו באייטיז. היה משהו ממכר בסדרה הזאת, ולו רק בשל העובדה שביקום שחיינו בו אז, ילדים, היו מעט מאוד אופציות צפייה להימלט אליהן. קווין מלורי והחברים שלו ביקרו ביקומים מוזרים למדי – באחד מהם שלטו נשים! – והמסעות שלהם הפכו אותם לאנשים טובים יותר.
"שודדי הזמן" - טריילר
(באדיבות אפל TV פלוס)
"שודדי הזמן" אמנם לא מבוססת על הסדרה ההיא, אבל גם היא נתלית על אילן גבוה יחסית: הסרט באותו השם שיצר בשנת 1981 טרי גיליאם, איש חבורת מונטי פייתון, יחד עם הקולגה שלו מייקל פיילין - ובהשתתפות ג'ו קליז, צלע נוספת של ההרכב. הסרט "שודדי הזמן" אולי לא ניצב בחזית היצירה של החבורה, כמו "בריאן כוכב עליון" ו"הגביע הקדוש", אבל הוא בהחלט קנה לעצמו לא מעט מעריצים אדוקים בזכות אותה רוח שאפיינה את שאר הנכסים היצירתיים שלהם. הוא עקב אחרי ילד, קווין, חובב היסטוריה שלא מוצא תמיכה של ממש לתחביב שלו בסביבה הקרובה לו, כולל המשפחה הלא-ממש מפרגנת שלו, שלא מבינה איך לכל הרוחות צמח בגינה שלה פריק שמעריץ ויקינגים ורומאים.
ערב אחד צצה בחדר שלו חבורת נמוכי-קומה שמזדהים כשודדי זמן. השודדים נעים על ציר הזמן לאורך ההיסטוריה האנושית דרך חורי תולעת, ומנצלים את הדילוגים כדי לבזוז פריטים יקרי ערך. הם עושים את זה באמצעות מפה פנטסטית שהם גנבו מהבוס הקודם שלהם, הישות העליונה (אלוהים). קווין מצטרף אליהם למסע הבריחה-רדיפה שלהם, מבקר באתרים היסטוריים שהוא רק קרא עליהם בספרים ולומד גם משהו על עצמו. גיליאם והחברים שלו מתבלים את הסיפור הזה באבסורד המשתטה הפייתוני המוכר, מהדיאלוגים ועד ההתרחשויות.
ליצירת הגרסה העכשווית, 43 שנה אחרי הסרט ההוא, גויסו היוצרים טאיקה וואיטיטי וג'מיין קלמנט (זכותו תגן עלינו, אחד היוצרים של "טיסת הקונקורד" הנהדרת), ויחד עם איאן מוריס ("קרועים") הם מתחו, שידרגו (או שינמכו, תלוי את מי שואלים) ופינקו עם ים CGI את המוצר המקורי, לטובת סדרה בת עשרה פרקים. רצה הגורל וזה התאים גם לאפל TV פלוס, שכמו כל החברות שלה מנסה להניח את היד על כמה שיותר יצירות-עבר אהובות, כדי לרכב על החיבה היתרה שרוכשים להן צופים מסוג עתיק. לתפקיד של קווין לוהק ילד חמוד ובלתי מוכר, קל אל טאק; קלמנט מגלם את הרוע הטהור, שגם הוא מנסה להשיג את המפה; וואיטיטי הוא הישות העליונה. השודדים הם כבר לא נמוכי-קומה אלא סתם חבורה רגילה ומגוונת אתנית, כמתבקש, חסרת כישורים כלשהם כשזה מגיע לשוד, ומנהיגתם (מטעם עצמה) היא פנלופה (ליסה קודרו, שעושה שוב גלגול מסוים של פיבי מ"חברים", שבגדול זה בסדר, הכל שאלה של מינונים).
ולסוגיה המתבקשת, שמעסיקה לא מעט מהצופים – האם "שודדי הזמן" בגרסה הטלוויזיונית עושה חסד עם הסרט, או שהיא מצטרפת ליציע הלא מכובד של סדרות שמסרסות את המקור ורומסות אותו ברגל גסה בעד בצע כסף? וואיטיטי וקלמנט הם על פניו האנשים הנכונים בזמן הנכון. בין שאר היצירות שהם חתומים עליהם, בטלוויזיה ובקולנוע, אפשר למצוא את "מה שקורה בצללים" - פנינה קומית שידעה ימים טובים יותר או פחות, אבל ברגעיה הטובים בהחלט זיקקה את המוקומנטרי לגבהים מרגשים. "שודדי הזמן" שלהם היא בדיוק המקום שבו נפגשים ההומור של "מה שקורה בצללים", סיפורה של חבורת ערפדים שמנסה להתערות במאה הנוכחית כשותפים לדירה, והאבסורד המופרע של מונטי פייתון. האם זה עובד? לא תמיד.
"שודדי הזמן" חוגגת את ההומור של וואיטיטי וקלמנט, והוא בהחלט יקסום לאוהדים שלהם, לפחות בהתחלה. קווין זוכה לטייל לאורכה של ההיסטוריה, לא באופן ליניארי אמנם, ומבקר בשלל תקופות ומקומות - החל מהאדם הפרה-היסטורי בעידן הקרח (שם תנסה החבורה להיפטר ממנו, שוב), דרך סטונהג' (ממש במהלך הקמתה), ועד לביקור בתוך הסוס הטרויאני שהוחדר לטרויה ואינטראקציה עם דינוזאורים. בשלב מסוים הוא מנסה לחזור ולהציל את ההורים שלו, למרות שאלוהים ממליץ לו בחום להחליף אותם. יש גאגים משעשעים ששזורים לאורך הסדרה – השיבושים של שמו של קווין (ושמות בכלל) או הניסיונות של החבורה להשאיר את קווין בכל מיני עולמות וזמנים, למרות הידע ההיסטורי העשיר שלו שעשוי למנוע מהם טעויות.
אלא שלאורך עשרת פרקיה האחיזה של "שודדי הזמן" מתרופפת לאיטה, הפראות של מונטי פייתון מופרטת ומקומפרסת לטובת משהו מכאני יותר, מה שבטח יעצבן את המעריצים של הסרט המקורי, וההומור של וואיטיטי/קלמנט לא יכול להחזיק לבדו את פיגומי הסדרה כשהוא מתבסס על סרט שאורכו פחות משעתיים - עם עלילה מפוקפקת ממילא - ומתבקש לפרוש אותה לחמש-שש שעות צפייה. ואכן, איפשהו באמצע העונה ההומור מפנה חלק מהנפח לטובת העלילה הפנטסטית, אלא שבשלב מסוים העניין מתחיל לחזור על עצמו ולהתיש מעט. לא משהו שיגרום לכם סבל, בסך הכל מדובר בסדרה מהנה, אבל בהתחשב באבות המזון שלה אתם עלולים למצוא את עצמכם מתלבטים האם לנצל את פורטל היציאה הבא.
