הנגשתם של סיפורי השואה לילדים ובני נוער באמצעות אנימציה הניעה לפני כשנתיים את הפרויקט השאפתני של ארי פולמן, "איפה אנה פרנק?" (2021). סרטו הנפלא של פולמן, שלמרבה הצער לא זכה להצלחה הראויה לו, המחיש את הרלוונטיות של יומנה של הגיבורה שלו לימינו אנו, באופן רחוק מלהיות דידקטי שהעלה שאלות הנוגעות לאחריות היסטורית ומימושה. עתה מצטרף אליו סרט האנימציה "הסודות של אבא" (My Father’s Secrets) שנוגע בזיכרון השואה וייצוגו בדרך מקורית ונוגעת ללב.
הסודות של אבא - טריילר
(צילום: באדיבות פילמהאוס)
סרטה של הבמאית הצרפתייה בת ה-90 ורה בלמון ("נשיקה אדומה") מבוסס על רומן גרפי מאת המאייר הישראלי יליד בלגיה, מישל קישקה. ברומן, "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא", שראה אור בשנת 2012 בצרפת ומאוחר יותר גם בישראל (הוצאת חרגול-מודן), עוסק בטראומה של בני הדור השני באמצעות סיפורו האוטוביוגרפי של נער בעיר הבלגית ליאז' של שנות ה-60 שמתוודע, יחד עם אחיו הצעיר שרלי, לזוועות שחווה אביו באושוויץ – שֵם שאותו שני האחים אף מתקשים באופן סימבולי לבטא כהלכה.
4 צפייה בגלריה
הטיפול בהיבטים טעונים נעשה בצורה רגישה שמתאימה לקהל היעד הצעיר של הסרט. מתוך "הסודות של אבא"
(צילום: באדיבות פילמהאוס)
שני הילדים – במשפחה ישנן עוד שתי אחיות – תוהים מה עושה האב בשעות הארוכות שבהן הוא נמצא בחדר העבודה שלו. אין להם כל מושג מהי משמעות המילה אושוויץ שמעוררת בהם חרדה, כמו גם המספר המקועקע על זרועו שדומה לו מצוי גם על זרועה של המוכרת היהודייה בחנות הממתקים השכונתית. בבית הספר, לעומת זאת, הם נהנים מעצם היותם יהודים, שכן המורה משחרר אותם לחצר המשחקים בזמן שיעורי הדת. מאידך, הם חווים הערות אנטישמיות, שרק בשלב מאוחר יותר, כאשר מישל מתאהב בנערה נוצרייה, הוא מבין את משמעותן. כל הזמן הזה נותרת דמותו של האב, אנרי, מרוחקת וסגורה במרחב של זיכרון שלילדיו אין אליו גישה.
לביקורות קולנוע נוספות:
הסרט מתאר את ההשפעה שהייתה למשפט אייכמן, שבשידורו הטלוויזיוני צופה המשפחה בבית קפה מקומי, על השיח על השואה בבלגיה. אבל זוהי טרגדיה משפחתית (שמוצגת בסרט באופן שונה מכפי שהדברים היו במציאות) שגורמת לאב לספר סופסוף את סיפורו, ולהפוך למרצה מבוקש – הוא מוזמן לראיונות, שבהם הוא מספר לראשונה בפומבי על חוויותיו, מדריך סיורים באושוויץ, ונבלע כולו בהתעניינות הציבורית בשואה, ובעיקר בו ובסיפורו. ההיבט הטעון ביותר בסרט אינו זיכרונותיו של האב, אלא דווקא הזעם הנורא שחש כלפיו בנו, מישל, שמאשים אותו בטרגדיה ומסרב לקחת חלק בתהליך השתחררותו של אביו משתיקתו.
4 צפייה בגלריה
מצליח להביע את החוויה מבלי להזדקק למילים. מתוך "הסודות של אבא"
(צילום: באדיבות פילמהאוס)
"הסודות של אבא" מיטיב לתאר את האופן הסובלימטיבי שבו האמנות מסייעת להתמודד עם הטראומה. איוריו של האב השמורים בחדר העבודה שלו משמשים, לפחות בהתחלה, כעדות היחידה לחוויית המחנות, ולמעשה הוא זה שמלמד את מישל לאייר כך שזהו הבסיס הכמעט יחיד לקשר ביניהם. האיור הופך עבור האב והבן אמצעי להתמודד, כל אחד בנפרד, עם הטראומה שרודפת אותו – יש בו אותו אלמנט מרוחק, לעיתים אפילו קומי, והוא מצליח להביע את החוויה מבלי להזדקק למילים שאינן יכולות לעבד אותה כהלכה. המעבר הזה בסרט, מאיור לדיבור, לפחות ככל שהדברים אמורים באב (אותו מדבב בגרסה האנגלית המוקרנת בארץ השחקן אליוט גולד) הוא אחד ההיבטים היפים בו, בכל מה שקשור לעדות על השואה.
4 צפייה בגלריה
ההיבט הטעון ביותר הוא הזעם הנורא שחש מישל, שמאשים את אביו בטרגדיה. מתוך "הסודות של אבא"
(צילום: באדיבות פילמהאוס)
כסרט שעוסק בטראומה של בני הדור השני, "הסודות של אבא" מיטיב להנגיש את הזעם שחש מישל, כנער ומאוחר יותר גם כעלם צעיר שעלה לארץ והשתקע בקיבוץ, כלפי אביו. ישנם בסרט הרבה כעס, האשמה ואשמה, ולזכותה של בלמון, שזהו סרטה העלילתי השישי בלבד, הטיפול בהיבטים הטעונים הללו נעשה בצורה רגישה מאוד שמתאימה לקהל היעד הצעיר של הסרט. זהו סרטה השני של בלמון שעוסק בשואה ומיועד לקהל צעיר. הראשון היה סרטה הקודם, "לשרוד עם זאבים" מ-2007, שהתבסס על ספר מצליח מאת מישה דפונסקה הבלגית שבו היא תיארה את מסעה בן ארבע השנים בזמן המלחמה בחיפוש אחר הוריה, וכיצד שרדה ביערות בחברת זאבים. שנה לאחר מכן פרצה שערורייה כאשר התברר כי הסיפור לא היה ולא נברא וכי דפונסקה אף אינה יהודייה.
4 צפייה בגלריה
נוגע בזיכרון השואה וייצוגו בדרך מקורית ונוגעת ללב. מתוך "הסודות של אבא"
(צילום: באדיבות פילמהאוס)
האנימציה בסרט יפהפייה, וניכרת רגישות רבה באופן שבו מעוצבים דימויי המחנות כך שהאסתטיקה לא משתלטת על הזוועה. אם לחזור אל פולמן, נראה שהרומן הגרפי היה עבור קישקה סוג של "ואלס עם באשיר" - התמודדות עם עבר שרדף אותו באמצעות המנגנון של האיור. עיבודה של בלמון מדגיש את התחושה הזו, גם אם מתקיימים בו שינויים ביחס למקור – בעיקר, בכל הנוגע לטרגדיה המשפחתית שבמציאות קרתה בדרך שונה בתכלית – מן הסתם, כדי להתאים את הסרט לקהל היעד. "הסודות של אבא" הופך את זיכרון השואה לתעלומה עבור הבנים-בלשים, ואחר כך לטראומה בין-דורית. את כל זה הוא עושה בשילוב של תמימות וכאב. כדאי לצפות בו, אבל לא עם ילדים צעירים מדי.
