אנחנו חיים במדינה שבין שלל צרותיה מתקיימת בה גם בזיזה של נכסי הטבע. ים המלח, פיסת טבע ייחודית ברמה עולמית, כמעט והוחרב כליל למען רווחי עתק שממשיכים לזרום לכיסי הבעלים של החברה הבוזזת. הים של כולנו נמצא בסכנת זיהום חמור מקידוחי הגז, אבל "קרן העושר" שאמורה להצדיק סיכון זה לא מדגדגת את ההכנסות שהובטחו. חברה ממשלתית שרשלנות עובדיה כבר הביאה להרס שמורת עברונה עשויה גם להחריב את שונית האלמוגים באילת. במדינה קטנה, בעלת משאבי טבע מאוד מוגבלים, כל כניעה לתאוות הבצע, לכל יד-רוחצת-יד של פוליטיקאים מושחתים ומיליארדרים שחיים בארץ אחרת, מסבה נזק אדיר ובלתי הפיך.
"הרוע אינו קיים" - טריילר
(באדיבות בתי קולנוע לב)
"הרוע אינו קיים" (Evil Does Not Exist), סרטו האחרון של הבמאי היפני המוכשר ריוסוקה המגוצ'י, נוצר במדינה שיש לה יחס הרבה יותר מכבד לטבע. העלילה עוסקת ביוזמה תיירותית שעשויה לזהם את מי השתיה של כפר קטן, ולפגוע באיילים שמסלול הנדידה שלהם עובר באדמות הסמוכות. זוטות ביחס לקנה המידה של החורבן המתבצע בטבע של ישראל. אך באין קולנוע עלילתי ישראלי שעוסק בסוגיה זו, נאלץ להסתפק בתזכורת שאותה מספק סרט יפני, אודות הצורך להתייצב לצד הטבע המקומי.
ההקדמה עשויה ליצור רושם שסרטו של המגוצ'י הוא לא יותר מדרמה שעוסקת בקונפליקט דרמטי פשוט ותו לא. אך לא כך הוא הדבר. סרטו המוכר ביותר, "הנהגת של מר יוסוקה" (שיצא ב-2021 וקטף את פרס האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר), היה הרהור איטי וסבלני על היכולת להתחיל תהליך של החלמה רגשית. עם אורך של שלוש שעות הוא היה מאתגר אך גם מתגמל עבור חובבי הקולנוע המאופק והעמוק. אורכו של "הרוע אינו קיים" הוא כ-106 דקות, אבל גם כאן מדובר בצפייה שדורשת צופים עם מידה לא מבוטלת של סבלנות – גם לקצב האיטי, וגם לרגעים שיעלו את התהייה "מה קרה?" ו"מה המשמעות של מה שקרה?".
ארבע הדקות הראשונות מוקדשות לטראקינג-שוט שמתבצע ביער ובו המצלמה מתבוננת לכיוון צמרות העצים, כשהעלווה הצפופה מוארת מאחור מלמעלה על ידי אור לבן של שמש חורפית. אחר כך המבט הזה על הטבע מתחבר לפניה של האנה יאסומורה (ריו נישיקאווה) - ילדה שלמדה מאביה לחיות בקרבה לטבע, ולהיות חלק מהמסתורין שבו. אין בסרט נוכחות ישירה של העל-טבעי, או הדים לתפיסה אנימיסטית/פולקלוריסטית (מהסוג שקיים, למשל, בסרטיו של הייאו מיאזאקי), אבל יש מסתורין מופשט שנחווה דרך האופן שבו הטבע מצולם ונשמע (למוזיקה של איקו אישיבשי יש תפקיד מכריע בעיצוב התחושות המחוברות למראה הטבע). ישנה גם תחושה מתמדת של נוכחות אפלה שמסומנת כבר בתחילת הסרט, בקול ירייה שנשמע ממרחקים ושנורה בידי צייד איילים.
טאקומי יאסומורה (היטושי אומיקה), אביה של האנה, מתפרנס משלל עבודות שנדרשות על ידי אנשי הכפר. ברבע הראשון של הסרט אנו צופים בו ממלא ג'ריקנים במים זכים ממעיין שמיועדים לבישול אטריות אודון במסעדה המקומית. הוא מציע לחברו קזואו (הירויוקי מיורה), בעל המסעדה, להשתמש בעלי ווסאבי שגדלים פרא. בהמשך הוא מטייל עם האנה ביער כשהיא רכובה על גבו ומזהה שמות עצים. הקונפליקט של היוזמה המסחרית נכנס לאחר כשליש סרט, ששימש להצגת ולהגדרת אופיים של החיים בתוך הטבע.
בסצנה הארוכה בסרט מתקיימת ישיבה שבה התוכנית למתחם ה"גלמפינג" מוצגת בפני תושבי הכפר. "גלמפינג" הוא קמפינג פלוס גלאם, חוויה תיירותית בתוך הטבע המתבססת על שלילה של הטבע עצמו לטובת פינוקי קמפינג משודרג. רעיון זר לחלוטין לאורח החיים המקומי הפשוט. הפיתוח של המתחם היוקרתי נעשה בלחץ זמן בגלל ניסיונם של היזמים לנצל את הטבות תקופת הקורונה לפני שיפקע תוקפן. החברה היזמית שלחה שני נציגים – גבר בשם טקאהשי (ריוג'י קוסאקה) ואישה בשם מיוזומי (אייקה שיבוטני) כדי להציג את הפרויקט בפני התושבים. מהר מאוד מתברר כי אנשי הכפר שואלים שאלות חדות שעליהם אין לנציגים מענה. בראש ובראשונה החשש שמתקן הספיגה שאמור להיבנות במתחם הנופש לא יוכל לטפל בכמות השפכים שהאורחים יפיקו בתקופת השיא של האתר, ושהנוזלים המזוהמים יחלחלו מטה לבארות המים של אנשי הכפר.
החששות של אנשי הכפר מאתגרים את שני הנציגים שהם, בסופו של דבר, רק עובדים זוטרים ללא יכולת השפעה משמעותית על הפרויקט. מי שבאמת מחליט לא נמצא שם וממילא גם כאשר הטענות של אנשי הכפר יושמעו בפניו הוא לא ממש מתכוון לשנות בעבורם את הפרויקט הרווחי המתוכנן. מראית העין של הצגת התוכנית היא די והותר מבחינת הפגנת הרצון הטוב של היזמים.
יש שני צדדים ויש פער שלא ניתן לגישור ביניהם. החצי השני של הסרט מעלה שתי אפשרויות של תנועה – שבה אנשי החברה היזמית יצליחו לפתות את טאקומי בהצעת עבודה, או שטקהאשי, אחד משני הנציגים, יגלה את הערך שבחיים קרובים אל הטבע. גם בחצי זה יהיו סצנות איטיות, אבל גם כאלו שתהיה בהן מידה של הומור דק. מה שמהותי יותר, ושצפוי להעסיק את הצופים שיצפו בסרט, היא הדרך הלא-צפויה שבה המגוצ'י בוחר לסיים, והתהייה אודות האופן שבו סיום זה נובע מהמהלך העלילתי כפי שהובן עד נקודה זו. האיכויות של "הרוע אינו קיים" אינן מתבססות על עלילה ברורה ומהודקת, אלא על הדרך הקולנועית הספציפית שבה המגוצ'י לוכד את הטבע שבו פועלות הדמויות האנושיות.
