אסתר שפירו, שלפני שתי דקות נמלטה מקהילת סאטמר בברוקלין, ניו יורק, לטובת חיים חילוניים בברלין, יושבת בספריה ומנסה להשתמש במנוע חיפוש. "תכתבי פה שאלה", מסביר לה סטודנט שעובד בספריה ומכיר לה את נס הגוגל. "אבל יש פה המון תשובות", היא מקשה. "בדיוק", הוא עונה לה, "את יכולה לשאול אבל את צריכה גם לבחור את התשובה הנכונה". בינגו.
"המורדת" - טריילר
המשפט הזה נשמע כמו שורה מ"אליס בארץ הפלאות" והוא גם די מתמצת את החיפוש של שפירו, אותה מגלמת שירה האס בסדרה "המורדת", שעלתה בסוף השבוע בנטפליקס. על אף שהיא הופקה בארצות הברית היא משתלבת יפה בגל סדרות החרדים ששוטף את הטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות, האס עצמה משחקת גם באחת מהן – "שטיסל", שהעונה הבאה שלה אמורה להצטלם השנה, אם תרצה הקורונה.
הפרק הראשון (מתוך ארבעה) נפתח בסצנת הימלטות – שפירו אוספת כמה פריטים חיוניים ועוזבת את הבית, עולה על מטוס לברלין שם היא מחפשת את אמא שלה, שעזבה את הקהילה החרדית שנים קודם לכן. בברלין היא תשיל מעליה לאט לאט את הסממנים החרדיים ותנסה למצוא את הקול שלה בעולם החילוני, ובין היתר לממש את האהבה שלה למוזיקה. סדרת פלאשבקים שמשובצת לאורך הפרקים חושפת את החיים שקדמו לבריחה ואת הסיבות שהובילו אליה – נישואים לא מאושרים ואי ההתאמה של שפירו ללפיתה החונקת של החברה החרדית, בעיקר כלפי הנשים.
וכשמישהו בורח זה סימן גם שיש מי שרודף – במקביל להתמודדות של שפירו בברלין נשלחים אחריה בעלה, ינקי (עמית רהב) ובן הדוד הכוחני שלו (ג'ף ווילבוש), שכבר נפלט מהקהילה וחזר אליה, ולפיכך יודע בדיוק איזה לחץ נפשי להפעיל על המורדת כדי להשיב אותה הביתה. הזגזוג ביניהם מטעין את הצפייה והופך אותה לסוג של דרמת מתח, עד הסוף הסגור-פתוח.
"המורדת" (ובאנגלית שם קצת יותר מוצלח, UnOrthodox) מבוססת בחופשיות על רב מכר אוטוביוגרפי באותו השם, שכתבה דבורה פלדמן. ניכרת בה היכרות עמוקה עם אורח החיים בקהילה ההרמטית הזו, עד רמת הדקויות והמנהגים. מדוברות בה אנגלית, גרמנית, כמה משפטים בערבית ובעיקר המון יידיש (שהאס למדה במיוחד עבור התפקיד, ובאותה נשימה נפרדה מרעמת השיער שלה). הצפייה מרתקת בעיקר הודות להיכרות הזו, שמאפשרת הצצה לאורח חיים שגם אם צפינו בו בלא מעט סדרות, עדיין נתפס כאקזוטי עבור צופים חילונים. מקומם לא פעם, מטריד לעתים אבל עדיין מרתק.
יחד עם זאת, קו העלילה נופל פה ושם למלכודות פחות אמינות ולעתים הוא מאולץ (הפרטים על האודישן של שפירו נשלחים דווקא בדואר בעולם שכולו אינטרנט וסמסים?). שפירו, ששירה האס מתמסרת אליה בתצוגת משחק טוטאלית ומרגשת, היא לא רק הדמות הראשית בסיפור אלא גם סוג של מספרת, והצופה מאמץ את נקודת המבט שלה וחי את עולמה הפנימי. הזווית הזאת תורמת להזדהות גדולה עם גיבורת הסדרה אבל גם משטחת את הדמויות האחרות.
זה סיפור שזקוק לטובים ורעים, ובניגוד ל"שטיסל", למשל, שהצליחה להביא את מורכבות החברה החרדית על שלל גווניה, כאן ברור מי הטובים, מי הרעים ומי הדהויים האפרפרים (רמז: החברים החילונים של שפירו בברלין). יחד עם זאת, בסופו של יום, הודות למשחק מצוין ומינונים נכונים של דרמה ומתח, "המורדת" מצליחה ליצור חוויה רגשית ופואטית שגם מושכת אל הפרק הבא.
