החיים גדושים בשאלות קיומיות, אבל תודו שאחת מהן - שבטח מעולם לא התחבטתם בה - היא איך זה לחיות כצ'יקן נאגט. הדרמה הקומית הקוריאנית החדשה של נטפליקס, שנקראת בפשטות "צ'יקן נאגט", מוזרה מספיק כדי לנסות לענות על השאלה הזו, אבל אם להיות כנים, זו לא המטרה שהיא לקחה על עצמה. "צ'יקן נאגט" אומנם משקיעה דקה או שתיים בתהייה איך זה מרגיש להיות המאכל (התשובה היא בעיקר "רדומה"), אבל זהו לא סיפורה של קציצת עוף, אלא של שני אנשים אחרים שאוהבים אותה מאוד.
מאז "משחק דיונון" דרמות קוריאניות הפכו לתפוח האדמה הלוהט של נטפליקס. בצעד חריג למדי ענקית הסטרימינג שחררה בסוף 2023 דו"ח שכלל נתוני צפייה של יותר מ-18 אלף כותרים. שמונה מתוך 50 הכותרים הראשונים הגיעו מדרום קוריאה, בהם "תהילת הנקמה" ו"גוף המאה", "קורס מזורז באהבה". הנתונים הללו מעידים שבכל הנוגע לדרמות מתוסרטות, מחסום השפה נחצה כבר מזמן, וכך גם מחסום התרבות שמאתגר את החברה המערבית - בין היתר בשל הנטייה הקוריאנית לקחת את האידיוטיזם שלהם מאוד ברצינות. נטפליקס מאמינה גם בחזון הזה, וכבר הכריזה שתשקיע 2.5 מיליארד דולר בתוכן דרום-קוריאני בארבע השנים הקרובות.
"צ'יקן נאגט" היא דוגמה מעולה לאופן שבו כסף אמריקני עשוי לממן רעיונות דרום-קוריאניים מגוחכים. צ'ואי סון-מאן הוא מנהל בחברת מכונות שכוללת שני עובדים. אחר מהם, קו באק-ג'ונג, צעיר אופטימי עם חיבה לבגדים צבעוניים, שפזמונים מתנגנים להם מעצמם בתודעתו בחלק גדול משעות הערות שלו והוא חולם להיות מוזיקאי. באק ג'ונג מאוהב בביתו היפה של הבוס שלו - צ'וי מין-אה - אבל יום אחד הוא מאבד אותה לטובת מכונה מסתורית שהונחה באישון לילה מחוץ למשרד. מין-אה, שמגיעה לבקר את אביה, חושבת שמדובר במכונה שנועדה לרענן אנשים עייפים והיא נכנסת לתוכה, מפעילה אותה והופכת לקציצה אסייתית שעשויה מעוף מטוגן ברוטב חמוץ מתוק.
זה האות לפתיחת המסע התמהוני מכולם – סון-מאן ובאק-ג'ונג, האב ועובדו הנאמן, יוצאים לחקירה שנועדה לגלות מאין הגיעה המכונה למשרד, וחשוב יותר – איך אפשר להחזיר את מין-אה למצבה המקורי. המסע הזה כולל חייזרים, מסעות בזמן, רומנטיקה וכמובן בדיחות בלתי נמנעות על עוף. "צ'יקן נאגט" מג'נגלת בטבעיות ראויה לציון בין הומור אבסורדי ומוקצן פיזית לבין קטעים דרמטיים ומרגשים הנוגעים באהבה, משפחה, אבל וחברות. יש להודות שהסדרה היא טעם נרכש, אם כי יש צופים שירכשו אותו מהר מאחרים - תלוי במידת הפתיחות שלהם לעלילות נונסנס ובדיחות מוזרות. עלילתה מבוססת על קומיקס אינטרנטי מאת ג'ידוק פארק (PJD), קומיקסאי שחלק מהיצירות הקודמות שלו עוסקות, לשם ההשוואה, בבחור שמחפש אחר התרופה לפלוצים הקטלניים שלו, ובתפוח אדמה שעוזב את כפר תפוחי האדמה כדי להגשים את חלומו, אבל נקלע שלא בטובתו לפרשיית רצח מסוכנת.
בשולי הדברים הספיקה "צ'יקן נאגט" לעורר גם מיני שערורייה בעקבות בדיחה זניחה למדי בפרק האחרון על יורש העצר הסעודי ורעייתו. הבדיחה (ספוילר: היא קשורה להופעה של באק-ג'ונג, "מכנסים צהובים") עוררה את זעמם של אזרחי ערב הסעודית שהציפו את האינטרנט בדירוגים נמוכים של הסדרה, בביקורות זועמות בניסיון לתבוע את עלבונו של בית המלוכה שלהם, אבל יש להודות ש"צ'יקן נאגט" לא זקוקה לבאזז מהסוג הזה כדי למשוך תשומת לב. היא אזוטרית מספיק כדי לבלוט. היא אומנם איטית למדי במושגים מערביים - עורך מערבי היה מצמצם אותה בקלות מעשרה לשישה פרקים - אבל מי שיאמץ את מצב התודעה אחר שהיא מצריכה, כזה שלא מתעכב דווקא על פיתולי העלילה אלא נהנה גם מנקודת המבט התרבותית השונה, יסתנכרן איתה בקלות. לא מזיקה גם העובדה שמדובר בפרקים בני חצי שעה כל אחד, תודה לאל על חסדים קטנים.
"צי'קן נאגט" אולי לא תהפוך ללהיט הקוריאני הבא בקנה המידה של "משחק דיונון" אבל היא בהחלט תייצר באזז חיובי, כזה שיוכיח את עצמו כהימור נכון של נטפליקס ויוציא אתכם בצד השני שלה מסופקים, מרוגשים במידה, במצב רוח טוב ועם קרייבינג מטורף לעוף מטוגן.