הדבר הראשון והאחרון שחשוב לרמי פורטיס להגיד זה שהוא לא "חוגג" את יום הולדתו ה-70, שיחול בעוד יומיים, אלא "מציין". "זה בגלל הזמנים שאנחנו נתונים בהם", הוא אומר, "כאילו, מה אני עכשיו מדבר על עצמי, מבין?" אני מבין, ופשוט לא אכפת לי. כי פורטיס הוא לא רק יוצר מקורי, חלוצי ומהפכן: הוא גם מהבודדים שנשארו רלוונטיים ב"זמנים שאנחנו נתונים בהם".
בריאיון ל"7 לילות" ול-+ynet שיתפרסם מחר (ו'), ורגע לפני שיופיע במועדון הבארבי ביפו ב-16 ביולי ויארח שם את שלומי שבן, הוא מספר על היחס שלו למלחמה הנוכחית, כחייל לשעבר ששירת ביחידת נ"מ בסיני ב-1973. "ביום כיפור הזה קיבלתי את הבומבה", הוא משחזר, "הייתי עד אז בשגרה מנומנמת, עם הדיונות, זה היה כמעט פסטורלי. פתאום אני במציאות אחרת: מטוסים שמטילים פצצות, אזעקות, בלגנים. בעיטה מטורפת בתחת. בדרך מאוד מוזרה, אתה נהיה מורעל מהסביבה: מה פתאום יורים עליי?! אבל זה עובר, ואתה שואל, 'מה אני עושה פה, זה בכלל לא הבית שלי. אני איזה 1,000 קילומטר מהבית. למה יורים עליי?' זה טלטל אותי מאוד. מה שאנחנו מכנים פוסט-טראומה. אז אצלי הכתיבה הייתה הדרך לשחרר במקום ללכת לטיפול".
ה-7 באוקטובר הוא אירוע צורב יותר מבחינתו מהמלחמה ההיא. "זה אסון גדול הרבה יותר מיום כיפור, כי זה קרה לאזרחים, גם לחיילים. זה משהו שמעולם לא התמודדנו איתו. האדמה תמיד בוערת פה, ומי שלא רואה את זה ולא מתייחס לזה - בעיה שלו. גם עכשיו אנחנו מדברים על 'אחדות', ולא מסתכלים בעיניים ואומרים מה אנחנו באמת חושבים. מה שקרה ב־7 באוקטובר זה שלא שמנו לב שאנחנו חיים כל כך טוב. יש לנו מכוניות, קניות, הכול, אבל שנייה מאיתנו יש דאעש. אנחנו חיים בכפל מציאויות כל הזמן, אם זה באירופה ואם זה פה, וכל אחד מאמין גם במציאות שלו, כמו שהשרה (מירי רגב) אמרה שהם עשו 'דברים מדהימים', למשל. אנחנו על אותה אדמה, רואים דברים שונים לגמרי".
פורטיס מספר גם על השותף המוזיקלי, ברי סחרוף, איתו הקים יחד מספר הרכבים ויחד עם מלכה שפיגל, נטי ויסמן וסמי בירנבך נסעו לאמסטרדם בתחילת האייטיז. פורטיס חזר משם לישראל אחרי שנה בלבד. ההישג הכי גדול שיצא מההרפתקה היה המקום האחרון בתחרות להקות צעירות עם הרכב בשם S.O.B שלאחריו הקימו את מינימל קומפקט. "אני לא מדבר על זה הרבה כי לא חוויתי את זה לבד. היינו בלי אגורה על התחת. גרנו בסקוואטים, פלשנו לבתים שעוד רגע מפרקים אותם. הייתה תחושה מאוד נוקשה, במיוחד כשהגיע החורף. גם גרנו ביחד, וכשאתה עם אותם אנשים לפעמים בא לך לתת להם בוקס. זאת חוויה אינטנסיבית. זאת התמוטטות עצבים, אבל לא מהסוג שאתה יושב ודופק את הראש בקיר. לא הבנתי מה אני רוצה מעצמי באמת. כנראה שהייתי ילדותי מדי, או שהבנתי שהחיים הם לא רק מה שאני רוצה. החלטתי להשתלט על המצב ולהגיד שאני עוזב את הסיפור. חשבתי לפתוח מכולת".
2 צפייה בגלריה
"אחד הדברים הכי טובים שקרו לי זו ההחלפה שעשיתי עם ברי". רמי פורטיס וברי סחרוף
(צילום: עידו ארז)
סחרוף, שהגיע לארץ, הציע לפורטיס כרטיס חזרה. "הבנתי שפה לא יקשיבו לי. עד שהופיע ברי, שנשאר עם יתר החברים באירופה והיה חלק ממינימל. הוא בא לארץ ואמר לי, 'מה העניין שלך? תחזור'. הוא הבטיח לשאר הלהקה שלא יהיו איתי בעיות ואני לא אעשה בלגנים. אחד הדברים הכי טובים שקרו לי זו ההחלפה שעשיתי עם ברי: אני הפכתי שם לגיטריסט וברי התחיל לראות את עצמו כזמר. גם יש משהו בלהקה אמיתי, שחווים הכול ביחד. יש גם מתחים והכול - כל המוזיקאים חושבים שהם המציאו את הגלגל - אבל זאת תקופה מאושרת. אני כל הזמן מתגעגע לברי. בכל זאת, נולדנו באותו תאריך. כנראה שאנחנו תקועים האחד בתוך השני".
