נפתח בברכות חמות ללברון ג'יימס שנכנס השבוע, כך על פי כלי התקשורת בארצות הברית, למועדון המיליארדרים. מעמד זה לא הושג רק באמצעות שכרו ככוכב (עדיין) הגדול ב-NBA, אלא גם מהכנסות פרסום ושלל יוזמות עסקיות והפקתיות. בתחום הקולנוע יש לג'יימס את חברת "ספרינגהיל" שהוקמה ב-2020 ומאז הפיקה כמה סרטים וסדרות לפלטפורמות שידור כמו HBO, נטפליקס, פיקוק ועוד. הסרט הבולט שצולם עד כה במסגרת זו היה הלייב אקשן-אנימציה הירוד "ספייס ג'אם: אגדה חדשה" (2021) בכיכובו של ג'יימס עם שלל דמויות אנימציה. נדמה כי תכלית קיומו של סרט זה הייתה לשמש פרסומת ארוכה לתכנים הנמצאים על השרת של חברת האחים וורנר.
גם הסרט החדש שהפיקה "ספרינגהיל" לנטפילקס מנסה לקדם מוצר תאגידי, אך הפעם יש סיפור, דמויות ואפילו הצדקה לצפייה. "השיחוק" (Hustle) עלה אתמול (ד') לפלטפורמת נטפליקס, והוא תוצר של שיתוף של מספר חברות הפקה הכוללות לא רק אז זו של ג'יימס, אלא גם את "האפי מדיסון" – חברת ההפקה של אדם סנדלר שגם משחק בתפקיד הראשי.
לביקורות סרטים נוספות:
בין סנדלר לנטפליקס יש שותפות פורייה. בתחילת 2020 הוא חתם על חוזה של 275 מיליון דולר שבו התחייב לספק לענקית הסטרימינג ארבעה סרטים (בנוסף לאלו שבהם כבר שיחק עד מועד זה). אבל סרטי נטפליקס-סנדלר כמו "תעלומת רצח" (2019) עם סנדלר וג'ניפר אניסטון, או "יובי יציל את האלווין" (2020) בכיכובו של קווין ג'יימס, היו מיועדים בעיקר לחובבים הלא בררנים של סנדלר הקומיקאי. לא כך במקרה של "השיחוק".
יהיה זה עוול לעשות לסנדלר רדוקציה לקומיקאי של קומדיות אינפנטיליות שהן, אם לנסח בעדינות, "טעם נרכש". ישנו גם סנדלר אחר שזכה להערכה מוצדקת על עבודתו בפרויקטים של במאים מוכשרים שבהם נתן הופעות דרמטיות-קומיות משובחות. כך ב"מוכה אהבה" (2002) של פול תומס אנדרסון, ב"סיפורי מאירוביץ'" (2017) של נואה באומבך, או בהופעתו הקדחתנית ב"יהלום לא מלוטש" (2019) של האחים ספדי. שני הסרטים האחרונים הופקו לנטפליקס, דבר המוכיח שגם לצד האיכותי של סנדלר יש עתיד מחוץ למסכי בתי הקולנוע.
"השיחוק" הוא סרט שעוסק בעולם ה-NBA וקשה לפספס בו את היכולת של קינג ג'יימס להשתמש במעמדו. ברשימת הקרדיטים של הסרט יש 50 שמות של אנשים המופיעים "בתפקיד עצמם". אלו כוללים שחקני הווה ועבר בליגה, מאמנים, שדרים ואנשים שיהיו מוכרים לחובבי המשחק. מלבדם יש עוד שחקנים המשחקים כדמויות בשם אחר בסרט. קשה להניח שהפקת הסרט לא זכתה לעידוד ותמיכה בדרג הגבוה ביותר של הליגה.
סטנלי שוגרמן (סנדלר) הוא סקאוט של פילדלפיה 76'. הוא נודד בין ערים ברחבי הגלובוס בחיפוש אחר הכישרון הגדול הבא שאותו יוכל להביא. שנים של עבודה שהרחיקה אותו מאשתו התומכת תרזה (קוויין לטיפה) ומבתו המתבגרת אלכס (ג'ורדן הול). בתחילת הסרט אנו פוגשים אדם שחוק. עד כדי כך שהסקאוט הדעתן מוכן להניח את הסתייגויותיו בצד משחקן פוטנציאלי שבו הוא מזהה בעיות, ולישר קו עם וינס מאריק (בן פוסטר), בנו של בעל המועדון רקס מאריק (רוברט דובאל).
רקס מזהה את השחיקה של סטנלי ונותן לו הזדמנות להגשים חלום כעוזר המאמן של הקבוצה, אך מותו של רקס זמן קצר לאחר מכן טורף את הקלפים. וינס הופך למנכ"ל המועדון ולבעלים בפועל, וחרף אי רצונו של סטנלי, מחזיר אותו לעבודה השוחקת. אבל אז מתרחש נס מקצועי. סטנלי נקלע למגרש כדורסל של שחקנים לא מקצועיים בספרד, ושם הוא מזהה שחקן בעל פוטנציאל שיכול לקחת אותו לפסגת ה-NBA.
בו קרוס (שחקן ה-NBA הספרדי חואן הרננגומס) משחק עם נעלי עבודה מגושמות, אבל מיד ניכרת לא רק היכולת שלו לקלוע ולחסום, אלא היותו שחקן קבוצתי בעל מזג מתון. סטנלי מחליט להמר על הכישרון הצעיר ולהביא אותו לארה"ב חרף אי הרצון של וינס. הוא עתיד לגלות כי השגת ההזדמנות לתת לבו להוכיח את כישוריו לא עומדת להיות פשוטה, ותדרוש ממנו נכונות לסכן את עתידו המקצועי.
"השיחוק" עובד בגלל שלהרננגומס יש נוכחות סימפטית, גם אם אין שום הצדקה שהוא יוותר על עבודתו הנוכחית. סנדלר משחק דמות מעוררת אמפתיה, נטולת סממני אינפנטיליות, מניירות נוירוטיות או עצבנות תזזיתית. העלילה כוללת לא מעט זמן (למעשה יותר מדי, לפחות לטעמי) המוקדש לאימונים, ולמשחקים שבהם מופגן הכישרון של בו, אך גם הדברים שהוא יצטרך לשנות כדי להגשים את החלום.
ב"השיחוק" יש לא מעט רגעים המזכירים סרטי ספורט שכמותם כבר ראינו, בעיקר בכל הנוגע למקצוען הלא צעיר, וההבטחה הגדולה שהוא מוצא ומנסה לקדם. אבל הקשר בין שתי הדמויות הראשיות נעדר מורכבות פסיכולוגית ודינמיקה מהסוג שיש בסרטים דוגמת "צבע הכסף" (1986) של סקורסזה, או מעמדים דרמטיים הכתובים באופן מקורי כמו ב"ג'רי מגווייר" (1996) של קמרון קרואו. ב"השיחוק" יש פיצוי מספק בכימיה שבין סנדלר והרננגומס כשני אנדרדוגים שגורלם הופך להיות תלוי האחד בשני. וכמובן, בדומה לאופן בו סרטי גיבורי-על גדושים בהופעות אורח המרגשות את המעריצים, גם "השיחוק" גדוש בהופעות וגיחות שישמחו את מעריציה המושבעים של הליגה.
התסריט הוא של טיילר מטרן (עם ניסיון בכתיבה למשחק הווידיאו NBA 2K מ-2019), ופיל פטרס, החתום כתסריטאי על העיבוד האחרון ל"כוכב נולד" (2018). הבמאי שנבחר הוא ג'רמייה זאגר, במאי קולנוע עצמאי ויליד פילדלפיה – ולכן גם מי שמכיר את הקבוצה, כמו גם את רחובות העיר המשמשים כלוקיישן מרכזי בסרט. עם ניסיון בקולנוע תיעודי (In a Dream – סרטו מ-2008 על בני משפחתו הלא פשוטה) ועלילתי (סרט ההתבגרות הלירי וזוכה השבחים We the Animals מ-2018) הוא לא נראה כיוצר שמקומו הטבעי הוא בהפקה בה מעורבת חברת "האפי מדיסון". אבל לזכותו של זאגר, ולזכות שיתוף הפעולה של עם סנדלר, "השיחוק" מצליח להפוך את החומרים דרמטיים-ספורטיביים השחוקים לאפקטיביים מבחינה רגשית.