יהודה בארקן, שהלך לעולמו אתמול (ו') לאחר שנדבק בנגיף הקורונה, היה אחד השחקנים האהובים והידועים בתולדות הקולנוע הישראלי. לאורך הקריירה הענפה שלו, שהחלה בסוף שנות ה-60, הוא הצליח לגעת בלבבות של אינספור צופים - בין אם בסרטי הבורקס והמתיחות שהוביל ושמצוטטים גם שנים לאחר יציאתם, או בתפקידיו הדרמטיים. חזרנו לתפקידיו הגדולים של השחקן ברוך הכישרונות, שהצחיק וריגש דורות של צופים, והפך לסמל של מקום ושל תקופה.
לופו (1970)
אחד מתפקידיו הראשונים של בארקן בקולנוע היה בסרט "לופו" של מנחם גולן, בו גילם עגלון מזדקן ממוצא אשכנזי. למרות שהיה אז רק בתחילת שנות ה-20 לחייו, בארקן נכנס לנעליו של האיש המבוגר בעזרת עבודת איפור מושקעת - והיכולת שלו להיטמע במגוון רחב של טיפוסים ודמויות. את הרעיון לדמות הוא המציא בעצמו, במסגרת מערכון של להקת פיקוד צפון ולאחר מכן של "להקת פיקוד דיזנגוף", שהורכבה מיוצאי להקות צבאיות. ברגע שגולן צפה במערכון, הוא החליט לבסס סרט שלם על הדמות הייחודית שראה על הבמה.
"לופו", כמו סרטים רבים של בארקן בהמשך דרכו הקולנועית, עוסק בפערי המעמדות בחברה הישראלית. במרכזו עומדים הניסיונות של הגיבור להגן על שכונת העוני שלו, מנשייה, שנמצאת על סף פינוי לטובת מיזם נדל"ן יוקרתי. בו בזמן, לופו נזהר שלא להביך את ביתו (אבירמה גולן), הנשואה לפקיד בנק ממשפחה אמידה ומתנשאת. הסרט היה אחד מהלהיטים הראשונים של הקולנוע הישראלי, ועד היום הוא מדורג במקום השביעי ברשימת הסרטים הריווחיים בישראל.
מלכת הכביש (1971)
בארקן ידוע בעיקר הודות לסגולותיו הקומיות, אבל לאורך השנים הפגין גם כישורים דרמטיים מהשורה הראשונה. דוגמה לכך היא בסרט "מלכת הכביש" (גם הוא בבימוי גולן) בו גילם את אריק, קיבוצניק נשוי שעובד כנהג משאית של תנובה ומנהל רומן עם מרגלית, יצאנית שעובדת בצד הכביש, בגילומה של גילה אלמגור, שגם כתבה את התסריט. מרגלית מתאהבת באריק, נכנסת ממנו להיריון ומחליטה לשקם את עצמה ולזנוח את משלח ידה. דווקא אז, אונס קבוצתי מחזיר אותה אחורה, ומאלץ אותה לא רק לשוב לכביש, אלא גם לעבוד אצל סרסור - דבר שפוגם קשות בעצמאות שלה. המלדורמה זכתה להצלחה רבה בקרב הקהל המקומי ואף ייצגה אותנו בפסטיבל קאן, וצופים רבים התקשו לעצור את הדמעות נוכח סיפורה העצוב של מרגלית. שנים לאחר מכן, הסרט שב לכותרות, לאחר שאלמגור סיפרה שסצנת האונס הקבוצתי צולמה ללא הכנה הולמת מבחינתה, ושהיא הרגישה כאילו היא עצמה עברה אונס.
כץ וקרסו (1971)
"כץ וקרסו" הוא שיתוף הפעולה השלישי בין בארקן וגולן. במרכז הסרט שני סוכני ביטוח, כץ וקרסו, שמתחרים על לקוח חשוב בשם ישראל ישראלי. לכץ יש שתי בנות ולקרסו שני בנים - והם שולחים את ארבעתם לאילת כדי שיחתימו את הברנש האומלל. העניינים, כמובן, מסתבכים כאשר שני הבנים מתאהבים בשתי הבנות. בארקן גילם בסרט את אוסי, בנו ההולל, החתיך והעצלן של קרסו, שמתאהב בתיקי, בגילומה של אפרת לביא.
צ'רלי וחצי (1974)
"אהלן צ'רלי"! אי אפשר לדבר על התפקידים הגדולים של בארקן מבלי להזכיר את "צ'רלי וחצי", אחד מהסרטים האהובים והמוכרים בתולדות הקולנוע הישראלי. הסרט סימן את שיתופי הפעולה הראשונים של בארקן עם הבמאי בועז דוידזון ועם השחקן זאב רווח, שהפך לחברו הטוב למרות שגילם את יריבו המר. את העלילה כולם מכירים: בארקן הוא צ'רלי, נוכל עם לב גדול מהמעמד הנמוך, שנעזר בילד מיקו כדי לתחמן את הסביבה. הוא מתאהב בגילה, צעירה מהמעמד הגבוה, שמשפחתה מתנגדת לקשר ומייעדת אותה להתחתן עם בחור אמריקני שהולם את מעמדה. כשהסרט יצא לאקרנים המבקרים קטלו אותו, אבל זה כמובן לא מנע מהקהל לנהור לאולמות, וכמו סרטים רבים בכיכובו של בארקן, גם הוא הפך לקאלט.
חגיגה בסנוקר (1975)
אחרי ההצלחה של "צ'רלי וחצי", דוידזון ליהק את בארקן ואת רווח לסרט נוסף, הפעם כצמד נוכלים שעובדים ביחד במועדון סנוקר. בארקן גילם תפקיד כפול בסרט - את גברי הערמומי ואת אחיו התאום עזריאל, חנון דתי שלא שותה ולא מעשן. למרות שהשניים הם הפכים גמורים, הם מתייצבים אחד לצד השני ברגע האמת. עד היום הסרט נחשב לאחד מסרטי הפולחן הפופולריים בישראל, עם שורה של ציטוטים שנכנסו לפנתיאון. גם הסרט הזה, כמו סרטי בורקס אחרים בכיכובו של בארקן, נקטל בביקורות, בעוד שמבחינת הקהל היה מדובר בהצלחה מסחררת.
חייך אכלת אותה (1980)
לצד הקומדיות וסרטי הבורקס, בארקן היה גם מחלוצי סרטי המתיחות במחוזותינו. הוא עשה את צעדיו הראשונים בתחום בפינת רדיו בשנות ה-70, ומשם הלך והתרחב. "חייך, אכלת אותה" היה סרט המתיחות הראשון שביים (ביחד עם יגאל שילון). במהלכו, בארקן מראה את ישראל לתיירת קרוליין לנגפורד בסדרה של מתיחות שונות. בין הרגעים האייקונים בסרט: בארקן מבקש מנוסעי הרכבת לרדת כדי לעזור לדחוף אותה, אסיר שברח מהכלא מחפש טרמפ - במדי אסיר, ולנגפורד מורידה חולצה בפני זרים גמורים (כיום, כמובן, חלק מהמתיחות האלה לא היו עוברות מסך). בסרטי המתיחות הבאים של בארקן, בהם "המתיחה הגדולה", "ניפגש בסיבוב" ו"ניפגש בחוף" (שצולם בדרום אפריקה), הדאחקות רק הלכו ונעשו פרועות יותר, ולחגיגה הצטרף גם השחקן מושון אלבוחר, המזוהה עד היום עם הז'אנר הקליל.
אבא גנוב (1987)
בין סרט מתיחות אחד לאחר, בארקן חזר לקולנוע העלילתי, וגילם את צ'יקו בטרילוגיית "אבא גנוב" - אחד מתפקידיו היפים ביותר והנוגעים ללב. את הסרט הראשון בסדרה ביים ינקול גולדווסר ב-1987. צ'יקו הוא דייג שמגדל לבדו את בנו על סירה בטבריה, לאחר שאשתו עזבה לארצות הברית והתחתנה עם מיליונר. חמש שנים לאחר מכן היא חוזרת כדי לתבוע בעלות על בנה, מה שמאלץ את צ'יקו, חרף האמצעים הדלים שלו, לצאת למלחמה על הילד. גם אם העלילה לעתים מעט מופרכת, בארקן גילם את דמות האב שבור-הלב ברגישות רבה, שלא הותירה את הצופים אדישים. הסרט הצליח בקופות ובעקבותיו נוצרו עוד שני סרטי המשך.
פלפלים צהובים (2010)
אומנם לא מדובר בתפקיד קולנועי, אבל ללא ספק מדובר בתצוגת משחק כובשת. בשנת 2010 בארקן לקח חלק בסדרת הדרמה המוערכת "פלפלים צהובים", בתור סבו של הילד האוטיסט העומד במרכזה. הסדרה עלתה לאוויר לאחר שבארקן כבר חזר בתשובה ומיעט להופיע בקולנוע המסחרי המקומי, והופעתו הנדירה הצליחה לעורר את געגועם של צופים רבים. גם פה בארקן הוכיח כי לצד היכולת שלו לגרום לצופים להתגלגל מצחוק, הוא מסוגל גם ללחוץ על בלוטות הדמעות - כפילות שאפיינה את כל קריירת המשחק הענפה שלו.
