אומנם אנחנו נמצאים בפאתי הגל הראשון של הקורונה ויש באוויר תחושה של הקלה, אבל לפחות במובן אחד הסדרה "העזנו לחלום" של תאגיד כאן, שהחלק הראשון שלה שודר אתמול (ג'), קוראת נכון את הצרכים של הקהל שלה: זה הזמן להתרפק על דברים נחמדים שקרו בעבר. ובהתאמה, תיעוד אחורי הקלעים של האירויזיון שהופק ושודר בארץ במאי בשנה שעברה הוא אכן טפיחה ארוכה על השכם של התאגיד וכל העוסקים במלאכה, ואם מרחיבים את המעגל – על השכם הקולקטיבית של כולנו - כישראלים.
מתוך "העזנו לחלום"
(צילום: באדיבות כאן)
אורנה בן דור היא דוקומנטרית ותיקה שמנעד הכישרון שלה מאפשר לה לעסוק במגוון רחב של חומרים: כבדי משקל כמו שואה ופמיניזם ועד טראש כמו נשות העשירון העליון - ולפעמים שניהם יחד. היא מעולם לא צפתה באירויזיון, כפי שהודתה בריאיון לא מזמן, אבל זה לא הפריע לה לקחת אל עצמה את הפרויקט – מטעם התאגיד – שסיקר את ההכנות לאירוע. היא מלווה אותו החל מהשלבים הראשונים של ההפקה, דרך המשבר התקציבי הגדול מול הממשלה, זה שהעמיד את האירוע בסכנת קיום ותופס חלק נכבד מהסדרה, איום הטילים שסיכן את האירוע מהצד השני ורכבת ההרים המטלטלת שעבר צוות ההפקה.
הכל גרנדיוזי ב"העזנו לחלום", אם הסדרה הזו היתה בנאדם היא היתה סובלת ממאניה-דיפרסיה. כשזה טוב, זה מדהים, עוצמתי, אינסופי. כשזה רע זה מגרד את התחתית, חסר סיכוי, מייאש. אבל אל דאגה, ההפי אנד מגיע בילד אין. השוודים שהגיעו הסדירו את הבלאגן ההפקתי, הכסף שביבי לא הסכים לתת נוכה מהפקות המקור העתידיות של הערוץ, את במאי האירוויזיון שברגע האחרון הובהל לבית חולים (מה שלומו, אגב? אף אחד לא טרח לעדכן) החליף במאי גיבוי אוסטרי צעיר ואנשים התקשרו מכל אירופה להגיד שזאת היתה הפקה יפה.
בשורה התחתונה, "העזנו לחלום" הוא כתבת צבע מורחבת במהדורת חדשות. אחורי הקלעים שלה מתפרשים גם לקדמת הקלעים, ומתפשטים גם לאזורים שאלוהים יודע מה הקשר בינם לבין האירוויזיון (לוסי איוב מקסימה, אני אוהבת אותה אהבת אמת, אבל למה היינו צריכים ללוות אותה בביקור בבית הישן של סבא וסבתא שלה - רק האל הטוב יודע). המצלמה של בן דור ליוותה בעיקר את צוות ההפקה ואת הבנייה של האולם, פה ושם את המנחים, ושאר החומרים לא סיפרו לכם שום דבר שלא ידעתם. כן, היתה אזעקה בתל אביב. כן, כפר האירוויזיון היה עצום. לא שום דבר שלא הייתם יכולים להסיק מהעיתונים של מאי. על הסוף הפחות הפי, כמו פועל הבמה שנהרג, התלונות על המחירים של הכרטיסים או הקריאות מאיסלנד להחרים את האירוויזיון - בן דור העדיפה לדלג.
האירוויזיון שהרים כאן היה הפקה יפהפייה ויצירתית, אין ספק. אבל "העזנו לחלום" היא ליקוק עצמי שכל תכליתו הוא ללטף עוד קצת את האגו של תאגיד השידור הציבורי, כמו סרט תדמית ארוך. ניחא, נגיד שגם לזה יש מקום אם הוא היה מספק גם ערך מוסף לצופה, אבל בשביל דפדוף בספר הזכרונות של ישראל של לפני שנה וקצת צבע מאחורי הקלעים (בלי אף מילה על מדונה!) אפשר היה להסתפק בפרק אחד תמציתי, ואם יורשה לי, קצת יותר מעודן בגזרת הפרגונים העצמיים. בינתיים, ברשותכם, נמשיך להעז לחלום.
