אני שמחה לבשר שאנחנו קרבים לקיצו של עידן. בהסתכלות מפוכחת אל בריכת הגנים של פורמטים וסדרות שמטרתם לחפש אהבה או זוגיות למתמודדים, אני חושבת שאנחנו מתקרבים למצב שבו שלל הרעיונות בעולם כבר עומדים לאזול. כבר התחתנו חתונה עיוורת ב"חתונמי", החלפנו שותפים ב"אהבה חדשה", הסתמסנו למוות עם "הקבוצה", חיפשנו (וגם מצאנו!) בחור לאנה ארונוב ב"לאהוב את אנה", רק לאחרונה שידכנו פרק ב' לסיגל שחמון ב"דייט להביא הביתה" ונלי תגר התחילה לחפש גבר לאמא שלה ב"לשדך את אמא" וזה עוד לפני שדיברנו על כל הפלירטים החולפים של הטלוויזיה עם עולם השידוכים שנפלו בדרך ולא השאירו חותם.
והנה עכשיו נפתחה ליוצרי הפורמטים הצ'אקרה עד הסוף. מעכשיו נדמה שאין באמת נושא שאי אפשר לחבר אותו לדייטים וחיפושים אחר האחד והאחת. ההוכחה? אמש (א') עלתה ב-HOT הסדרה "רעבים לאהבה". הקונספט: בחור ובחורה (גור ארד מ"נינג'ה ישראל" וירדן אדרי מהעונה העשירית של "האח הגדול"), שמתקשים להתמזג למערכת יחסים זוגית, צריכים לאמן את שריר היציאה לדייטים כדי להכיר בני זוג פוטנציאליים. האמצעי: חיבור הדוק בין אוכל (או יותר נכון - רעב) לבין דייטים. הניסוח הרשמי הוא "ניסוי פסיכולוגי שקושר בין רעב פיזי לרעב רגשי" ובתכלס, מדובר בהתניה: אתה רעב? אסור לך לאכול לבד, אתה חייב לאכול רק במסגרת דייט כלשהו. גם אם זה אומר לצאת לשישה או לשמונה דייטים ביום.
אדרי וארד לא יוצאים זה עם זה, אגב. כל אחד מהם צריך להתגבר על עכבות מסוימות ולהתארגן על כמויות עצומות של דייטים (בשבוע הראשון אסור לצאת עם אותו אדם פעמיים) או - החלופה הפחות מושכת - להישאר רעב. את התהליך מלווה קרן גילת, המאמנת האישית שמנהלת עם שניהם שיחות זום ומפרקת להם את הקונפליקט האישי שלהם (מן הסתם הם מגיעים עם סוג של קונפליקט, אחרת למה התכנסנו) ובמקרה של ארד מדובר בביישנות קיצונית או פחד מדחייה או מה שזה לא יהיה שנלמד עליו בהמשך; במקרה של אדרי מדובר באמא פולשנית להדהים שמחליטה עבור הבת שלה אם הדייט הפוטנציאלי מתאים לה או לא.
עוד במדור טלוויזיה:
באופן מפתיע, ועל אף הקונספט המופרך שלה, "רעבים לאהבה" היא לא סדרת ריאליטי גרועה. אמנם מדובר במחמאה מפוקפקת - היי, לפי הקומוניקט ציפיתי שהיא תהיה הרבה יותר גרועה! - אם הדייטים עצמם סתמיים ומשמימים, כמו שהייתם מצפים מדייטים אקראיים, דווקא השיחות עם גילת מצליחות לחלץ (בעיקר מאדרי) רגעים מרגשים ואפילו מעוררי מחשבה. חלק מהרגישות טמון גם אצל הבמאי אילן יחזקאל והיוצרת ציפי רוזנבלום, שברקורד שלה אפשר למצוא את "גולשי ספות", משפחה חורגת" ו"תתחתן איתי עכשיו", פורמט ישראלי שעלה בדיסקברי ובו בחורות - מן הסתם לא רעבות אבל כנראה לא מאוד סבלניות - מעמידות לבני הזוג שלהם אולטימטום: חתונה עכשיו או פרידה.
לא בטוח שאדרי וארד הם הליהוקים הנכונים לפורמט; ארד סגור וקשה לקריאה ואדרי נוטה להצטעצעות ומוגזמות כללית, אבל גילת מצליחה להוביל אותם לתובנות שמכריחות אותם להתעמת עם אמת פנימית, ורגעים של חשיפות כאלה הם תמיד רגעים טלוויזיוניים טובים. אני לא אתפלא אם גם הרעב שהם חווים פה ושם מביא את שניהם למצבי קיצון ומוציא אותם מאזור הנוחות. אז נכון, מדובר בטריק זול ואין ספק שהסדרה הייתה מרוויחה מקיצוץ הדוק במספר הפעמים שבהם מישהו עושה שימוש בשורש ר.ע.ב, או ממשחקי מילים כמו "הגענו לשלב הטעימות", אבל יחסית לתוכנית חצי-שבועית (משודרת מידי יום בימים ראשון עד שלישי) בערוץ הבידור, היא בהחלט עומדת בסטנדרט. כי בטלוויזיה, ממש כמו בזוגיות, הכול מתחיל ונגמר בתיאום ציפיות.