הייצור של בובות ברבי החל ב-1959. לטענת חברת הצעצועים מאטל, עד שנת 2006 נמכרו כמיליארד בובות. כמו כן, במאטל טוענים ששלוש בובות ברבי נמכרות בכל שנייה. אם מקבלים הצהרות אלו, הרי שבחישוב מאוד גס אפשר לטעון שעד היום נמכרו כשניים וחצי מיליארד בובות. במשקל של 23 גרם לבובה, זה אומר שהבובות הצטברו לפסולת פלסטיק בהיקף של 57.5 אלף טון. יום אחד כל זה יצטרף למיקרו-פלסטיקה שמרעילה את העולם. ולזה, כמובן, אפשר להוסיף את בובות קן שהופיעו שנתיים אחרי ברבי, את 40 החיות שניתנו לה ברבות השנים, את מערכות בגדים המשוכללות המלוות בשפע אקססוריז, את הרכבים (משברולט קורבט ואילך) וכמובן "בתי החלומות של ברבי", שדרכם אפשר ללמוד על ההיסטוריה של העיצוב בארצות הברית.
"ברבי" - טריילר
(צילום: באדיבות Tulip Entertainment)
לתופעה הכלכלית-תרבותית "ברבי" הייתה השפעה על אמנים לא מועטים שיצרו בהשראתה או בתגובה לנוכחותה בתרבות. אנדי וורהול צייר פורטרט של הבובה ב-1986, הבמאי טוד היינס יצר באמצעות בובות ברבי פרודיה מלודרמטית בשם "סופרסטאר: סיפורה של קארן קרפנטר" (1984), שבה עסק במחלת האנורקסיה ואחריתה הטראגית של הזמרת, ובמשפחת סימפסון היה ב-1994 פרק חריף על בובות "מאליבו סטייסי", שהכיל לא מעט הערות שנונות המתייחסות לבובה הפופולרית. שימוש פרודי בדמויות של ברבי וקן נעשה בהסכמה המלאה של חברת מאטל גם בסדרת סרטי "צעצוע של סיפור" .
לביקורות קולנוע נוספות:
אינספור טקסטים נכתבו על ברבי והשפעותיה. על החינוך של הילדות לצריכה ראוותנית, על דימוי הגוף המעוות שהיא שותלת במחשבתן (פרופורציות שבתרגומן לגוף אנושי מקבלים 91-46-84 ס"מ). עם השנים גברה ההכרה שיש לפתח את ברבי לעוד סוגים רבים מעבר למודל המזוהה של הבלונדינית בעלת הנתונים הבלתי אפשריים. כיום יש ברביות בשלל צבעים, עם גיוון מסוים גם בסוגי גוף, וסדרות מיוחדות של בובות בדמות מודלים מפורסמים ללקוחות הצעירות. המצדדים יטענו שבובות הברבי, שלהן כבר הוצמד כמעט כל מקצוע תחת השמש, מעניקות שיעור בהעצמה לילדות הצעירות. אשרי המאמין, ואשרי החברה שיכולה לשכנע בכך את הצרכנים.
עולמה של ברבי חרג זה מכבר מתחום הצעצועים. ב-22 השנים האחרונות נעשו 42 סרטי אנימציה של ברבי שיועדו לשוק הביתי ואליהן חברו גם סדרות טלוויזיה ויוטיוב. אבל כעת הגיע תור "ברבי" (Barbie), סרט הקולנוע הראשון עם שחקנים בשר ודם, בתקציב משמעותי (145 מיליון דולר). סרט בהובלת כוכבי קולנוע (מרגו רובי וראיין גוסלינג), ופרי עבודתה של הבמאית המוערכת גרטה גרוויג, שכתבה את התסריט יחד עם בן זוגה הבמאי-תסריטאי נואה באומבך. אז איך נראה סרט "ברבי" של במאית ששני סרטיה הקודמים ("ליידי בירד" ועיבוד ל"נשים קטנות") עסקו בסיפור התבגרות נשי, במיוחד כשהיא כותבת את התסריט עם שותף שהפרויקט האחרון שלו היה העיבוד השאפתני לספרו של דון דלילו "רעש לבן"?
"ברבי" מעלה שאלה לגבי זהות קהל היעד שלו. הסרט כולל תפאורות מושקעות של עולם ברבי ובתי וברבי, ועיצוב בגדים צבעוני ומוקצן שעשוי לקסום לילדות – ואולי זה מספיק. מנגד, זהו סרט שרוב הבדיחות שלו מכוונות למבוגרים – מהריפרורים לסרטים שאין ילדה בעולם שמכירה, וסצנות המבוססות על בדיחות שיש להן ערך רק אם מבינים את הרמיזות המיניות שיש בהן (למשל לא מעט בדיחות קוויריות על חשבון קן, או על חשבון היעדרם של אברי מין). זה נראה כמו סרט שיתאים לתלמידות ותלמידי שנה ראשונה בחוג למגדר, וכמובן שעדיף שתהיה להם נוסטלגיה לבובות, שאיתן שיחקו בעידן התמימות של החיים.
את רוח הסרט ניתן להבין כבר מהסיקוונס הפותח. פרודיה על הפתיחה של "2001: אודיסיאה בחלל" (1968). במקום המונוליט השחור, מופיעה ברבית ענקית וחיה (רובי), והילדות בתגובה מנפצות עם הבובות הקודמות שהיו להן, בובות בצורת תינוקות כפי שהיה מקובל לפני הופעת בובות ברבי, את ערכות התה שאיתן הן השקו אותם. כל זה לצלילי המוזיקה של "כה אמר זרתוסטרא" של ריכרד שטראוס, שבה נעשה שימוש גם במקור הקולנועי. האם זה מצחיק מחוץ להקשר של ההיכרות עם המקור? ובינינו, גם עם הכרות זו זה כנראה לא יעורר יותר מגיחוך קלוש.
3 צפייה בגלריה
פרודיה ל"2001: אידיסיאה בחלל" כבר בפתיחה. מתוך "ברבי"
(צילום: באדיבות Tulip Entertainment)
החלק הראשון של הסרט מתחיל בעולם של ברבי, עם השגרה היומית של חיים בעולם סינתטי המוצג, כמו שאומרים, עם לשון תחובה בלחי. מרגו רובי נבחרה, מסיבות מובנות, לגלם את הברבי "הקלאסית", אבל בעולם שלה יש שלל דמויות ברבי ושלל וריאציות על דמויות קן. אבל ה"קן" הבולט, זה שמבקש כל הזמן את חברתה ואפילו מייחל להישאר לישון אצלה (למרות שהוא לא יודע למה, וממילא אין לו גם כל כך את ה"איך" גם אם היא הייתה מרשה לו). במהלך שגרת היום המוצגת, הכוללת שלל פעילויות חוף, שטויות ומסיבות, נפלטת מהפה של ברבי מחשבה לא צפויה על מוות. יש איזה פאק במערכת, והוא הולך ומתגבר. המחשבות חוזרות בתדירות, ודברים משבשים בעולם שבו דבר לא אמור להשתבש. יש גליץ' במטריקס. פנס נופל מהשמיים ומפספס את טרומן. בשלב הבא כף הרגל של ברבי, הזקופה בעיוות תמידי התואם רגל שמכירה רק עקבי סטילטו, מתיישרת.
"ברבי" מבוסס על מהלך המוכר מספרות ומדע בדיוני קולנועי דיסטופי ומעבודותיו של פיליפ ק. דיק. המודל הקולנועי העיקרי הוא "מטריקס", במובן של עולם לא מוכר, "המציאות" שנמצאת מחוץ לעולם הברבי, ושבה המניפולציה של בני אדם בבובות, מהדהדת בתוך עולם האשליה שבו הן חיות. במקום ה"אורקל" של המטריקס, כאן תפגוש ברבי את רות' הנדלר (ריאה פרלמן) – גרסת הבדיה ליוצרת המקורית של הבובה. הרעיון הביקורתי-סאטירי המניע את הסרט מזכיר גם את "אל תדאגי יקירתי" (2022), סרטה השאפתני אך הלא ממש מוצלח של אוליביה וויילד, שבו מה שנראה כפרבר אמריקאי שמרני מתגלה מציאות מדומה שבה לכודות הנשים. ברבי קצת יותר מתוחכם בכך שהוא מציע אפשרות תנועה והשפעה הדדית בין העולמות, ולא רק מהלך של גילוי הסוד והתגברות על הזדון שבהכפפת האישה-בובה למערכת דמוית מציאות.
לברבי יש הבזקים מהמציאות אחרת, והם כוללים את הנערה הזועפת סאשה (אריאנה גרינבלט), שהותירה את ערכי הברבי מאחוריה, ואת גלוריה (אמריקה פררה), אימה של הנערה, עובדת בחברת מאטל שעדיין שומרת אמונים לבובה. ברבי, וקן הנלווה אליה, עומדים לגלות שהמציאות האחרת מאוד שונה מזו שהם מכירים. בעולם ברבי הנשים מיומנות בכל מקצוע ועושות הכול – סוג של אוטופיה מטריארכלית נטולת יכולת הולדה. דמויות ה"קן" הן לא יותר מ"הימבו(ים"), נערי חוף בטלניים ולא מפותחים אינטלקטואלית ורגשית. במציאות האחרת ברבי מגלה את הדברים שלא הכירה – המראה שלה זוכה לתשומת לב גברית לא רצויה, הנטייה של גברים להסגביר (יש שיר שלם בנושא), והמעמד הלא מזהיר של נשים בשוק העבודה. לקן, לעומת זאת, כל זה נותן השראה כיצד ניתן לשנות את עולם ברבי. יישנו גם ייצוג אפל לחברת מאטל, שהמנכ"ל שלה (וויל פארל) רוצה ללכוד את הבובה שחדרה לעולם בני האדם, ולהחזיר אותה לקופסה. מה יהיה עם הפטריארכיה הקפיטליסטית?
לא מעט צופים – ואתם יודעים בדיוק מי אתם – עשויים לחוות את ברבי כעוד דוגמה לרצון לחנך לתרבות ה-woke וראויה להוקעה והחרמה. אבל הסרט מורכב יותר, ולעיתים כולל העמדה כה בוטה של מסריו, עד שמהצד השני שלה זו יכולה להיחשב גם כשימוש אירוני בייצוגים פרוגרסיביים. מרגו רובי עושה תפקיד שיש בו מורכבות, במתח בין המחשבה המקורית התמימה של ברבי, וההבנה ההולכת ומתגבשת בה, וראיין גוסלינג משעשע למדי. "ברבי" הוא בידור השואף לתחכום. לא בטוח שהוא מצליח בכל מה שהוא רצה, אבל לקהל המתאים הוא מציע בידור לא רע.
פורסם לראשונה: 12:21, 19.07.23
