בלי להתכוון, צמד המפיקים שעומד מאחורי השם טריאנגל - עידו נצר (29) ועמית מרדכי (30) - נקלעו לכמה סערות עם צאת השיר "לא להתאבסס" שיצרו והפיקו עבור אנה זק. תחילה היו שטענו שמילות השיר בוטות מדי - "יש לך לב שבור אבל את כוסית על [...] את צריכה טיפול במכות חשמל", ובהמשך היו מאזינים שהלבישו אותן כעקיצות שמוכוונות כלפי קולגה. "בתור מי שגם כותבים את הטקסטים, המון פעמים הפענוח רחוק שנות אור מהמציאות", מספר נצר בריאיון עם שותפו לעשייה ל-ynet. "תראי מה קרה עכשיו עם 'לא להתאבסס' - שחשבו שזה קשור לנועה קירל. זה לא היה ברדאר שלנו באף רמה. הזכירו לנו שמרגי זה האקס של נועה. מי חשב על זה?!".
איך קיבלתם את זה?
עמית מרדכי: "וואי, זה קורע. אם היינו רוצים לעשות דיס על מישהו - לא היה ספק".
אגב דיסים בשירים - בארצות הברית היו הרבה שחשבו שהריב בין קנדריק לאמאר לדרייק זה מהלך שנועד להגדיל מכירות. השיח על "לא להתאבסס" יצר אפקט דומה?
נצר: "זה לא קשור, תפרידי את התהליך של היצירה מיחסי הציבור. באולפן אנחנו רוצים ליצור מוזיקה, וגם כשאנחנו כותבים טקסטים אנחנו מחפשים להביע דברים שאנחנו מרגישים".
מרדכי: "לא חשבנו שזה יקרה, זה קורה לבד".
וכששינו את המילים של השיר בפסטיגל, זה הפריע לכם?
מרדכי: "שינו את זה רק באישור, ברור. בסדר, זו הופעה לילדים. הכול מובן, אין לנו טענות, זה קצת יצא מצחיק".
מספיק מבט חטוף במצעדי הלהיטים כדי להבחין שצמד המפיקים השתלטו על משבצת מבוקשת מאוד במיינסטרים הישראלי, שתופרת להם שיתופי פעולה עם הכוכבים של התקופה. מלבד הפקה, עיבוד מוזיקלי ומיקס, הם כאמור גם לוקחים חלק בתהליך הכתיבה - כמו במקרה של זק - לצידם של בר "הפשוטע" אלמליח וים רפאלי, שעימו הם משתפים פעולה עוד מתחילת הדרך.
אפילו אם אתם לא מכירים אותם בשמם, אם בורכתם בזוג אוזניים וחיבור לרדיו או לאחת מאפליקציות הסטרימינג בארץ, בטוח נתקלתם באחד מהלהיטים שלהם; החל מ"רונדלים" של סטטיק לצידו של ג'ורדי, דרך "דובשניה" של שחר סאול, אגם בוחבוט ונורוז, "אינטלקטוערסית" של אודיה ועד ללהיט הרותח של השנה החולפת - "נאדי באדי" של שחר טבוך ובוחבוט. כל אחד מאלה Prod. by Triangle, כמו שהם אוהבים להגיד.
"אנחנו נהנים מהדרך, אבל לא חושבים שאנחנו באולימפוס", מבהיר נצר. "יש לנו פה כבוד גדול, אנחנו מקבלים הערכה מהאמנים בתעשייה וזה מדהים, אבל אנחנו הרבה יותר נהנים להמשיך לעשות דברים שמרגשים אותנו. הדלק מתגובה טובה נשאר לזמן קצר, אבל המנוע ממשיך לרוץ".
בעצם עכשיו כשג'ורדי בארצות הברית, יש מצב שירשתם את המקום שלו בארץ?
"ירשנו?", מרדכי צוחק, ונצר משלים אותו: "ממש לא. אנחנו אוהבים אותו, הוא אח שלנו".
"שמעי, אנחנו לא יכולים להשחיר אותו. קודם כל ג'ורדי חבר שלנו", מוסיף מרדכי, "וגם עכשיו באל-איי היינו אצלו בבית, פגשנו את אשתו ואת הילדות שלו, ישבנו ואכלנו אצלנו. הוא מעבר לקולגה, ואם הוא היה פה אז היינו נפגשים הרבה יותר. עבדנו ביחד, אבל אנחנו לא אותו הדבר בעיניי, אנחנו בעולם אחר. מה שכן אפשר להגיד זה שג'ורדי פרץ פה את תקרת הזכוכית הזאת של מה זה מפיק בכלל, ולמה זה חשוב. הוא החלוץ של זה וכבודו במקומו לגמרי מונח".
"סאבלימינל ביקש מסבא שלי את האישור שלו"
ההצלחה המדוברת של טריאנגל הגיעה אחרי תקופה ארוכה שהשניים ניסו לפרוץ, כשבמשך תקופה ארוכה הם עשו את המוזיקה שהכי עניינה אותם - מוזיקת דאנס אלקטרונית בשפה האנגלית, אבל לדבריהם, הם לא ראו ממנה שקל. נצר ומרדכי הכירו בגיל 13, כשלמדו יחד בחטיבת הביניים והביעו עניין רב במוזיקה. מרדכי למד לנגן בגיטרה קלאסית, חשמלית ובקלידים ונצר למד בקונסרבטוריון. כפי ששם משפחתו מרמז, המפיק הצעיר הוא נצר לשושלת מוזיקלית - סבו הוא המלחין אפי נצר.
מ"בלדה לחובש", דרך "פרחים בקנה", ועד "מישהו הולך תמיד איתי", עם רפרטואר עשיר ורחב כל כך, לחניו של נצר מוכרים בכל בית, והוא חתום על למעלה מ-800 לחנים. אבל כפי שהיוצר בן ה-90, סיפר בעבר בריאיון ל-ynet, את השיר הטוב ביותר שלו הוא טרם כתב. אולי אותו אוצר תרבותי שטרם התגלה יימצא דווקא בשיתוף הפעולה בינו ובין נכדו. "זה משהו שחייב לקרות, אנחנו חייבים לעשות משהו ביחד", מצהיר נצר הנכד. "יש בינינו קשר מאוד מיוחד, אני מרגיש שאני עושה את מה שהוא עשה בגיל שלי, שזה מטורף. כשהייתי בכיתה ד' סאבלימינל בא לסבא שלי הביתה כדי לבקש את האישור שלו על 'פרחים בקנה'. יצא בדיוק 'טורו', ואני הייתי אחד המעריצים הכי גדולים שלו בעולם".
"הוא לא יודע, אבל אני איתו עד היום רק כדי לפגוש את סאבלימינל", מצטרף לשיח גם מרדכי המשועשע, שנדהם כל פעם מחדש מהקשר המשפחתי.
הפחד להיכנס איתו לאולפן נוכח אצל שניכם?
מרדכי: "קודם כל כן. הוא לעולם לא יוכל לראות את עצמו כמו שאני רואה אותו. השירים שלו חיים כפול זמן ממני. אני לא יכול להסתכל עליו בצורה שהיא לא הערצה".
נצר: "זה חלק גדול מהרתיעה. יש משהו שחוסם אותי וזה פחד אמיתי - לא להיות מספיק טוב. זה משהו שנוכח גם בטיפולים שלי, איפה אני נמצא בתוך הדבר הזה".
כידוע, המשיכה לתחום הייתה בלתי-נמנעת, ובגיל 17 נצר הסב הושיב את נכדו לשיחה. "כל החיים היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל יש קונפליקט - כי סבא שלי אמר לי, 'זה תחום קשה, תיזהר, אולי תלך למחשבים?' אני מרגיש שלא היו לי הרבה ברירות. והאמת, הרגשתי שסומכים עליי לגמרי, משהו בגישה של ההורים שלי מאוד שחרר. זה דבר נדיר".
6 צפייה בגלריה
"שלחנו את השיר אחרי שעבדנו עליו בקושי לילה". עדן אלנה באירוויזיון 2021 ברוטרדם
(צילום: AP)
העובדה שמלבד האהבה הגדולה למוזיקה שניהם היו "ילדי מחשב" העניקה להם את תיק הכלים האולטימטיבי לעולם ההפקה, והסבא המפורסם חיבר בין השניים לבין הזמר ים רפאלי, שהוביל אותם לנסות את מזלם באחת הבמות הכי גדולות בעולם - באירוויזיון. כך השיר Set Me Free בביצוע של עדן אלנה, שרפאלי, מרדכי ונצר לקחו חלק ביצירתו, ייצג את ישראל בתחרות השירה האירופית ב-2021 ושודר בפני מאות מיליונים, אפילו שאז הם היו אז אנונימיים למדי. "שלחנו את השיר אחרי שעבדנו עליו בקושי לילה", מרדכי מספר. "ואז אנשים אמרו רגע, מי החבר'ה האלה שעושים את הדברים האלה?". שיתוף הפעולה עם רפאלי המשיך, והשניים הבינו שבשביל להתחייב ליצירה, הם צריכים לעזוב את חיפה עיר הולדתם, ולעבור לתל אביב.
"זו הייתה פעם ראשונה שהימרנו על עצמנו, כי זה לא עבד עד עכשיו", מרדכי ממשיך. "המעבר הזה לתל אביב הפך להתחייבות. ידענו שאנחנו לא הולכים למלצר או לעבוד בוולט, אמרנו, 'אנחנו עושים את זה'". ההימור השתלם, יותר אפילו ממה שהשניים יכלו לדמיין, כשבקנה במקום פרחים חיכתה להם רשימה ארוכה של זמרות וזמרים שרצו לעבוד איתם.
6 צפייה בגלריה
"אנחנו עושים מוזיקה שמחה במציאות עצובה". עמית מרדכי ועידו נצר. טריאנגל
(צילום: ערן לוי)
בזמן שהלו"ז של השניים התמלא כממלאי-מקום של הקולגה שעבר ללוס אנג'לס, קשה שלא לתהות איך עושים מוזיקת פופ כייפית, מרקידה ומשמחת כמו שלהם, כשאנחנו עוד מתמודדים עם האסון הכי גדול שידענו מאז קום המדינה.
היה רגע אחרי שפרצה המלחמה שחשבתם שההצלחה שלכם תיבלם?
מרדכי: "לא היה רגע קטן כזה אפילו, כי ידענו שהעבודה שלנו כאן לא נגמרה. 7 באוקטובר היה מכה להכול, המכה הזאת עדיין מורגשת - והיא תורגש עוד שנים קדימה. אבל הרצון של הישראלים לשמוח לא ייגמר. אני מאמין בזה".
אז איך עושים מוזיקה אחרי מכה כזו?
נצר: "זו המציאות שלנו, אנחנו לא יודעים משהו אחר. אנחנו עושים מוזיקה שמחה במציאות עצובה".
מרדכי: "יש פה מציאות מאוד ספציפית, מאוד בעייתית. האופי הישראלי זה דבר מטורף - לחפש את הטוב ולחפש לשמוח בכל חרא הכי גדול שיכול להיות. שם [בלוס אנג'לס, ע"ט] אנשים עצובים על כלום".
ואכן, התחושות האופטימיות של מרדכי ונצר תרגמו עצמן לאחת ההצלחות האדירות שהם רשמו. "כששחר [טבוך, ע"ט] אמר לנו שהוא מוציא את 'נאדי באדי', שמתי ידיים על הראש, נכנסתי מתחת לשולחן ואמרתי לו, 'תוציא את השיר'", הוא צוחק ומחקה את האימה שאחזה בו אז. "פחדנו פחד מוות", מוסיף נצר.
אז כן היה רגע כזה, של חשש.
נצר: "ברור. זה קורה גם היום, כל פעם שיוצא שיר. אנחנו עדיין במציאות לא פשוטה".
מרדכי: "אבל זה לא חמישה חודשים אחרי 7 באוקטובר עם פאקינג 'נאדי באדי'. זה מוכיח משהו על ההרגשה שלנו של השטח. בואי נשים את הדברים על השולחן - טבחו בנו, יש אינסוף משפחות שכולות, לא נראה שהמצב הולך להיות טוב - הממשלה, הקרע בעם, הכול במצב הכי גרוע שיכול להיות, ודווקא עכשיו - קבלו שיר שלא מתייחס לזה אפילו. כשהכול חרא, איזה כיף זה פתאום רגע שמח? רגע של אושר, לצחוק, ליהנות ממשהו. באותה מידה יכלו לצלוב אותנו וגם זה היה נורמלי".
וצלבו אתכם?
"קיבלנו תגובות על הניתוק, אבל אחרי שזה מצליח כבר לא מדברים על זה. בסוף מבחן המציאות הוכיח שזה היה חסר למישהו", נצר אומר ומוסיף, "יש מלחמה, אבל החיים בעיר, במדינה, קורים. המציאות סופר-קשוחה, אבל אנחנו חיים לצידה. וכמו שאנחנו אבלים ביום אנחנו יודעים גם לשמוח בלילה ואנחנו זן שמעכל מהר".
"יש בנו גם את הילדה הוורודה הזאת"
מה מייחד את חותמת הסאונד של טריאנגל? היא עדיין מגבשת את הצורה שלה, אבל כן אפשר לזהות באסים עמוקים וסוחפים והשפעות מוזיקליות שמפלרטטות עם פופ של תחילת המילניום, לצד נגיעות EDM, שהשניים כאמור אוהבים במיוחד. "תוצרים שאנחנו מביאים לשולחן תמיד יהיו איזה יהלום מלוטש מאוד. אנחנו מלקקים את הדברים"ֿ, מבהיר נצר.
"כל המוזיקה שאת שומעת מטריאנגל זו בהכרח מוזיקה שגדלנו עליה", מרדכי מוסיף. "כשכתבנו את 'קופידון', בר הפשוטע [אלמליח, שעומד מאחורי החשבון הוויראלי, ע"ט] שלח לי בנק של מלא משפטים, והרעיון היה לעשות שיר אהבה סטייל מיילי סיירוס ב-2009, כמו Party in the USA. זה וייב שמגיע מאיתנו, כי אנחנו אוהבים את זה. יש בנו גם את הילדה הוורודה הזאת".
נצר: "בן אדם סופג מוזיקה עד גיל מסוים, בגיל 30 מחפשים לשמוע דברים ששמעת בעבר. מוזיקה היא תחושה, זיכרון, נוסטלגיה, וזה לא מפתיע שאנחנו מחפשים כל הזמן להרגיש כמו ילד. אני זוכר את עצמי לפני בת מצוות שומע פרגי, Big Girls Don't Cry, או אייקון".
אלמנט נוסף שחזר בכמה שירים שהפיקו הצמד הוא אינטרו בדיחות פרטיות כמו בפתיחות של "נאדי באדי" ו"דובשניה". מרדכי מעיד שהשניים אוהבים להכניס הומור בפתח השירים שלהם. כך בשיר הראשון נמצאת הודעה קולית שבוחבוט שלחה לטבוך בזמן שהוא היה בסשן הקלטה באולפן. "שמתי את ההודעה על האינטרו, שיחקתי איתה קצת ונתתי לשחר ספייס כאילו שהוא מדבר איתה", הוא מסביר. "זה קרה בחמש דקות".
איך ידעתם שהבדיחה הפרטית שלכם מהאולפן תעבוד גם בחוץ?
נצר: "השאלה צריכה להיות למה שזה לא. מה שחשוב לנו זה מה שעובר עלינו, זאת האמת. ואם אנשים פחות מתחברים לזה אז סבבה, זה בדיוק הנון-פליזר שאנחנו".
"95 אחוז מהזמן אנחנו לא עובדים. ואגב, לפעמים זה פחות טוב", מרדכי צוחק. "בסוף אתה פוגש בן אדם ולפעמים גולשים לשיחה של שעתיים על שום דבר".
אז בטח יש לכם סיפורים מצחיקים מהאולפן.
נצר: "את 'פוקימון' [שיתוף הפעולה האחרון של סטטיק עם עדי ביטי, ע"ט] כתבנו קצת שיכורים".
מרדכי: "לא קצת, כתבנו אותו שיכורים לחלוטין. הוא נכתב כשסיימנו את 'מכשפה', השעה הייתה 22:00 בלילה. לירז אמר, 'אולי נעשה איזה צ'ייסר טקילה?' הוא ידע לאן הוא מוביל את הערב הזה. שמתי שיר ראפ שאהבתי, כולנו עמדנו מול המחשב, ואז הוא הביא את השורה: 'הבחורות בתיק שלי כמו פוקימון'. לא עבדנו, אבל עם האלכוהול והאווירה יצא שיר. עם כמה שזה עבודה - זה גם לא. ולפעמים זה מבזבז לך את הזמן".
מי מביניכם המבוגר האחראי?
מרדכי: "כל חמש דקות מישהו אחר. זו גם הברכה שלנו".
במקביל להפקה לאמנים אחרים, הם חושפים פרויקט חדש שמתבשל בימים אלה - אלבום שיביא אותם לפרונט כאמנים המבצעים. "מה שאנחנו באמת רוצים לעשות זה אלבום שהוא הרבה יותר מוכוון למועדונים מהמוזיקה שאנחנו עושים עכשיו", מספר מרדכי. "זה עדיין טריאנגל, ישמעו שזה טריאנגל, אבל זה משהו יותר נישתי בקטע טוב, לקחת צעד אחורה מהמיינסטרים".
השניים כאמור, גרים בתל אביב תקופה ארוכה - ובנוסף למקצוע שלהם הם חולקים יחד דירה בעיר, שממלאת עבורם מקום משמעותי, כמי שיוצאים לא מעט, מארחים מסיבות משלהם וחווים את חיי הלילה. "כל מי שפגשנו באל-איי אמרנו לו, 'העולם ממש מגניב אבל תל אביב מספר אחת בעולם'', מרדכי. "בסוף זה הבית, שום מקום אחר לא מרגיש ככה".
אפילו שנדמה שהשניים בלתי נפרדים, נצר מוצא זמן גם לזוגיות. "יש הבנה כללית של הזמן", הוא מסביר כיצד התחביב הלא-שגרתי שהשתלט לו על החיים מתקבל אצל בת זוגו. "ההכלה של הסיטואציה דינמית - לפעמים אתה נכנס לאולפן ולא יודע מתי דברים יקרו".
מרדכי: "גם כשלי היו בנות זוג, הן ידעו לאן הן נכנסות. זה לא ש[חברה] היא מקום שני, אבל מוזיקה זה מה שמניע אותי ואי-אפשר להתעלם מזה".
ואם כבר זוגיות וצמדים, קשה להתעלם משמם המשולש, שמעיד על חבר הרכב נוסף שעזב לפני שהכול התחיל. בתחילת הדרך שלהם לפני כשמונה שנים, ההרכב מנה שלושה חברים: מרדכי, נצר ועדן לוי. "עדן חבר שלי עד היום. הוא במוזיקה אלקטרונית, חי באמסטרדם", מרדכי משתף. "הוא עושה מוזיקה בת זונה ואני מאחל לו הכי הרבה הצלחה שבעולם. אגב, רוב הזמן שהיינו שלושה בכלל לא קראו לנו טריאנגל, קראו לנו Threesome, שזה שלישייה, היינו ילדים בני 17".
נצר: "בכלל לא ידענו מה זה אומר".
"בולשיט!", מרדכי חושף את השותף שלו. "הלוגו שלנו היה שתי בנות ובן שמחזיקים ידיים".
