מיליוני צופים נהרו בסוף השבוע האחרון לבתי הקולנוע כדי לצפות בחבורה של גברים שנושקים לגיל 50 - או שכבר חצו אותו – בעודם עושים לעצמם, וזה לזה, דברים איומים. בתפריט (זהירות, ספוילרים): ליקוק טייזרים, קפיצה על קקטוסים, דבורים עצבניות על איבר המין, עקרב על השפתיים, שתיית זרע של חזיר, פיצוץ של שירותים כימיים בזמן שמישהו נמצא בתוכם - והרשימה נמשכת. יותר משני עשורים אחרי ש"ג'קאס" יצא לדרך, עדת המעריצים המושבעים של הפרנצ'ייז הזניקה את "ג'קאס לנצח" - הסרט הרביעי בסדרה - לפסגת מצעד שוברי הקופות בארצות הברית עם רווחים של 23.5 מיליון דולר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עבור סדרת סרטי ג'קאס, לא מדובר בהישג יוצא דופן. שלושת הסרטים הקודמים גרפו יחד יותר מ-335 מיליון דולר, ועלו פחות מ-40 מיליון דולר. סרט נוסף שיצא ב-2013 תחת מטריית ג'קאס, בשם Bad Grandpa – מעין שילוב בין תסריט עלילתי לתעלולי המצלמה הנסתרת המוכרים של הזיכיון – קרע את הקופות עם רווח של יותר מ-151 מיליון דולר על השקעה בסך 15 מיליון דולר. ויש גם פרויקטים נוספים שיצאו תחת המותג ג'קאס - מתוכנית הטלוויזיה שהתחילה את הכול ושודרה לראשונה באוקטובר 2000, דרך משחק הווידאו שיצא ב-2007, ועד להשתלטות של חבורת ג'קאס על רצועת "שבוע הכרישים" של ערוץ דיסקברי ביולי האחרון. כמתבקש, הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הרצועה הפופולרית שבה מישהו ננשך על ידי כריש לעיני המצלמות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אין ספק שמדובר בתופעת תרבות אמיתית, כזו שחורגת מההייפ ששרר סביב ג'קאס בראשית המילניום - וממשיכה להחזיק מעמד כבר יותר משני עשורים. זה לא מובן מאליו, בטח כשמדובר בתוכן שאפילו האוהדים הגדולים יסווגו כפוגעני, דוחה, מגעיל, מעורר קבס ושאר סופרלטיבים שליליים. את התחושות שמתעוררות בעת צפייה באדם ששותה ליטרים מזיעתו של אחר, או טובל את ראשו באקווריום מלא במדוזות, או מכין חביתה מהקיא שלו - קשה לתאר במילים. ועדיין, זה עובד.
הגועל והדחייה הם חלק מהותי בהצלחה של ג'קאס – זיכיון שקם על טוהרת ה-Shock Value - אפקט ההלם. הצוות קנה את לב הצופים בעזרת רוח אנרכיסטית פרועה ובאמצעות אחווה כובשת. מדהים להיזכר שכל הדבר הזה התחיל מבחור שהחליט לצלם את עצמו מתחשמל מטייזר ומשוקר, סופג גז פלפל לפרצוף או חוטף בחזה קליע של אקדח. הבחור הזה הוא ג'וני נוקסוויל, ויחד עם החבורה שאסף סביבו ג'קאס הפכה לאימפריה. אלא שהדרך לשם הייתה רצופה בצנזורה ובביקורת נוקבת מצד הממסד הבורגני המזועזע, בפציעות ובצלקות, בסכסוכים ובאובדן.
עם סיום לימודיו בשנונת ה-90, ג'וני נוקסוויל – או בשמו המקורי, פיליפ ג'ון קלאפ – עבר מעיר הולדתו נוקסוויל שבטנסי (שממנה שאל את שם הבמה שלו) ללוס אנג'לס כדי להפוך לשחקן. נוקסוויל לא הצליח לפרוץ בתעשייה, והעובדה שחברתו נכנסה להיריון רק תרמה ללחץ. כשהוא חמוש בהשראה מאלילו - העיתונאי והסופר האנטר ס. תומפסון - החליט לנסות את מזלו בעיתונות. הוא בילה תקופה ארוכה בניסיון לעניין מגזינים ברעיון לכתבה – לבדוק על עצמו מגוון אמצעי הגנה עצמית. אף שנתקל בסירוב גורף הוא התעקש, ולבסוף מצא את האכסניה שתסכים לפרסם את הכתבה: מגזין הסקייטבורד Big Brother, שתרם לפופולריות של תרבות הסקייטבורדינג באותן שנים והיה ידוע בתכניו הפרובוקטיביים. כך למשל, פורסמה בו כתבה שערורייתית תחת הכותרת "איך להרוג את עצמך", ובה פירוט הצעדים שדרושים על מנת להתאבד.
"ג'קאס לנצח" – טריילר
ג'ף טרמיין, עורך צעיר ב-Big Brother, זיהה את הפוטנציאל, הזמין מנוקסוויל את הכתבה וביקש שיצלם אותה בווידאו. הסרטון, שבו נוקסוויל מתחשמל, סופג גז פלפל ומקנח עם ירייה לעבר החזה שלו, צורף לקלטת של תכנים שונים מהמגזין שהפכה ללהיט מחתרתי בקרב אנשי סצנת הסקייטבורדינג, וזלגה גם מחוץ לה. "באותה השנה אמא שלי נתנה לי 300 דולר לחג המולד", סיפר נוקסוויל בריאיון שהעניקה חבורת ג'קאס ל"הוליווד ריפורטר", "ומצאתי את אפוד המגן הזול ביותר שקיים".
נוקסוויל שרד, וטרמיין – יחד עם חברו מהתיכון ספייק ג'ונז, שהיה פעיל בקהילת הסקייטבורד הקליפורנית, יוצר הקלטות של Big Brother ובמאי קליפים מצליח שבדיוק שחרר את סרט הבכורה שלו, "להיות ג'ון מלקוביץ" – הבין שייתכן שיש פה משהו גדול יותר. יחד עם ג'ונז הוא ערך מחדש את הקלטות של Big Brother, השמיט מהן את קטעי הסקייטבורדינג וכלל את הקטע של נוקסוויל, והשלושה ניסו לעניין חברות הפקה וערוצי טלוויזיה בפורמט החדש שהגו: שילוב מופרע ולא מתוסרט בין תוכנית מתיחות לאתגרים מסוכנים ומגעילים.
התחנה הראשונה הייתה HBO היוקרתית, שם הקונספט לא בדיוק התקבל בעין יפה. "הרעיון היה לתת לספייק לדבר, כי הוא היה היחיד שכולם התעניינו בו", סיפר טרמיין. "הראינו את זה לשתי נשים שם, והן נעלבו ונגעלו. אבל הפיץ' השני שלנו היה ל-MTV, וזה היה ההיפך המוחלט. הראינו להם את הקלטת, והם פשוט מתו מצחוק ורצו את זה מיד". שנים אחר כך סיפר נשיא MTV ואן טופלר: "ידענו רק שהם חבורה של דבילים עם סף סיבולת גבוה לטיפשות ולכאב". החבורה החלה להתגבש. טרמיין מאחורי המצלמה, ומולה נוקסוויל יחד עם כמה סקייטרים, בהם ג'ייסון "ווי-מן" אקונה, כריס פונטיוס, דייב אינגלנד וסטיב או – שהחל את לימודיו בבית ספר לליצנים אך נשר לטובת הפרויקט.
במקביל, סדרת סרטונים שיצר סקייטר מפנסילבניה בשם באם מרג'רה החלה לצבור תאוצה ברשת, ותפסה את עינו של טרמיין - שהזמין את מרג'רה לפגישה. הוא צורף רשמית לחבורה המתהווה, יחד עם חבריו ראיין דאן, ברנדון דיקמילו ואחרים. ערוץ קומדי סנטרל חיזר אחר החבורה במקביל למגעים מול MTV, ולורן מייקלס, המפיק האגדי של "סאטרדיי נייט לייב", אף הציע לנוקסוויל פינה של חמש דקות בכל תוכנית. נוקסוויל סירב. ייתכן שכבר אז הבין כי הקסם של ג'קאס טמון באנסמבל שלה, ובאחווה ששררה אז מתחת לכל ההתעללויות ההדדיות.
שבועיים לאחר עלייתה ב-MTV בשנת 2000, ג'קאס הפכה לשיאנית הרייטינג של הערוץ בכל הזמנים. "התוכנית שברה את כל השיאים שלהם, עם פחות מהתקציב שהם היו רגילים לו", סיפר סטיב או ל"הוליווד ריפורטר". "זה היה מטורף. עד שהעונה השנייה עלתה חלפו כמה שבועות, וילדים קטנים כבר החלו להגיע לבתי חולים בכל מיני מקומות, מפני שהם קיבלו השראה לעשות פעלולים משלהם. זה הפחיד ל-MTV את הצורה. הסנטור ג'ו ליברמן החל לפעול נגד MTV, והתגובה שלהם הייתה לא לאשר את הדברים שלנו".
הלחץ הפוליטי עבד: MTV קיבלה רגליים קרות, ובתגובה לחצה על אנשי ג'קאס למתן את אופי התוכנית ושלחה נציגים שיפקחו על הצילומים. נוקסוויל והחברים לא אהבו את זה, בלשון המעטה, ובריאיון שהעניק באותה העת לעיתון בעיר הולדתו, נוקסוויל הצהיר כי הוא מתפטר. אחרי שעלתה עונתה השלישית, נדמה היה שג'קאס עומדת לסיים את דרכה.
במקביל לחרחורי הגסיסה של התוכנית, כבר החלה להתגבש המחשבה על המסך הגדול. יו"ר חטיבת הסרטים של MTV פנה לג'ף טרמיין והציע לו להפוך את ג'קאס לסרט, אבל טרמיין לא היה בטוח. "אמרתי לו: 'אני אפילו לא יודע איך עושים תוכנית טלוויזיה'", סיפר בריאיון. אבל ספייק ג'ונז נסך בו את הביטחון, והחבורה התקבצה שוב כדי לצלם סרט, עם כוונה מוצהרת לקחת את האנרכיה הרגילה של ג'קאס לשלב הבא. שרי לנסינג, שהייתה אז הנשיאה של אולפני פרמאונט - הבעלים של MTV - לא רק זרמה עם הרעיון, אלא דחפה בדיוק לכיוון הזה. "רק תדאג שזה יהיה מטורף יותר מכל מה שעשיתם בטלוויזיה", הורתה לטרמיין.
באוקטובר 2002 יצא לאקרנים "ג'קאס: הסרט", וכלל סצנות שבהן החברים מתקעקעים תוך כדי נסיעה ברכב שטח דוהר, מסניפים ווסאבי או מחדירים לפי הטבעת מכוניות צעצוע והולכים לרופא כדי להתלונן על קשיי הליכה. הסרט הפך ללהיט גדול. "מדובר במחזה מגעיל, דוחה וגרוטסקי", העיר אחד המבקרים, "אבל גם היסטרי ופרובוקטיבי".
אחרי ההצלחה, החבורה הייתה בדרך לפיצול: נוקסוויל המשיך לרדוף אחר החלום להתברג בתעשייה, ונחל הצלחה עם תפקידים בסרטים כמו "גברים בשחור 2" (2002) ו"הדיוקס קורעים את האזארד" (2005); באם מרג'רה והצוות שלו כיכבו בספין-אוף טלוויזיוני לג'קאס בשם Viva La Bam; וגם סטיב או וכריס פונטיוס זכו לספין-אוף משלהם, עם הסדרה "וויילדבויז". באחד הפרקים של התוכנית התארח נוקסוויל, שהציע לטרמיין לקבל נשיכה מכלב בזמן שאחד מאנשי הצוות יורה בו באקדח 9 מ"מ. "טרמיין אמר לו: 'אם יש בך את זה, בוא נעשה עוד סרט'", סיפר סטיב או ל"הוליווד ריפורטר", "ולנוקסוויל היה את זה בו".
בשנת 2006 עלה לאקרנים "ג'קאס 2", וכמו קודמו הפך ללהיט וגרף יותר מ-84 מיליון דולר. אבל ההצלחה הגדולה גבתה מחיר. סטיב או איבד את זה. "עשיתי סמים וניסיתי להפוך לראפר", סיפר. "אחרי 'ג'קאס 2' נוקסוויל הצהיר שהזיכיון נגמר. נכנסתי לסחרור וביליתי זמן במוסד גמילה". במהלך צילומי ספיישל ל-MTV, התנהגותו ושכרותו הברורה הובילו לסילוק של סטיב או מהסט.
"הוא היה בטירוף 7/24", העיד באם מרג'רה בריאיון למגזין "מקסים". "הוא היה מתעורר עם בלוני גז צחוק, ואז שותה וודקה אשכוליות, מסניף שורה של קטמין ושורה של קוקאין ואז מעשן PCP עם גראס. כל מה שאפשר לחשוב עליו - הוא עשה. הוא היה על מסלול של הרס טהור". גם נוקסוויל, כמובן, היה מודאג. "בכנות, הוא היה קרוב למוות", סיפר ל"מקסים". יחד עם טרמיין הם לקחו את סטיב או למחלקה פסיכיאטרית, שם הוא החל להשתקם, ושם גם שמע על התוכניות להפקת סרט שלישי.
בשנת 2010 יצא הסרט "ג'קאס 3" – הפעם בתלת-ממד ועם תקציב מוגדל של כ-20 מיליון דולר. התמהיל הקבוע של אתגרים מסוכנים ומגעילים, סלפסטיק קיצוני ומתיחות מופרעות נשאר על כנו. "זה היה כמו לתת לשימפנזות להשתעשע עם ציוד יוקרתי", העיד נוקסוויל. הצופים נהרו לאולמות, והסרט הרוויח יותר מ-171 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם - כמעט כפול מהרווחים המרשימים של הלהיט הקודם.
חגיגות ההצלחה של שובר הקופות השלישי לא נמשכו זמן רב. ביוני 2011 הכתה טרגדיה: תשעה ימים בלבד אחרי יום הולדתו ה-34 נהרג ראיין דאן לאחר שהתנגש עם רכבו בעץ בנסיעה לילית בפנסילבניה, יחד עם חברו זכארי הארטוול - עוזר הפקה שהשתתף בצילומי "ג'קאס 2". השניים בילו את השעות שלפני התאונה בבר מקומי, ובניתוח שלאחר המוות התגלתה בדמו של דאן שנהג ברכב כמות כפולה של אלכוהול מזו המותרת לנהיגה.
"היום איבדתי את אחי ראיין דאן", צייץ נוקסוויל, "אני אוהב אותך חבר". חברו הטוב של דאן, באם מרג'רה, פרץ בדמעות ואמר: "זה לא הוגן, זה פשוט לא הוגן". כדי להתמודד מצא נחמה בבולמוסי אכילה ואלכוהול. "נדרשו לי ארבע בירות רק כדי להרגיש נורמלי", סיפר בריאיון, "אנשים הולכים לגמילה כי השתייה גרמה להם לאבד את העבודה ואת האישה. העבודה שלי היא לעשות דברים מטומטמים של ג'קאס, וכמה ששתיתי יותר וויסקי - כך הייתי אמיץ יותר".
מרג'רה לא ממש התאושש. ב-2018 נכנס שוב לגמילה, וכך גם בשנה העוקבת. באוגוסט 2019 סולק מטיסה לאחר שהיה שיכור, ויום אחר כך העלה ברשתות החברתיות קריאה לעזרה. בפוסטים נוספים חשף הפרעות אכילה והתמודדות נפשית, ובפברואר 2021 פרסם באינסטגרם פוסטים שבהם הודה כי פוטר מצילומי "ג'קאס לנצח", וזאת לאחר שהבמאי ג'ף טרמיין נלחם על מנת שייכלל בקאסט החוזר. מרג'רה ביקש מעוקביו להחרים את הסרט החדש, ולשלוח לו כסף כדי שיוכל להפיק סרט מתחרה.
בפוסטים נוספים מרג'רה תקף את אולפני פרמאונט, את טרמיין ואת חבריו לקאסט. "ג'וני נוקסוויל עדיין משתכר מוויסקי ונוטל גלולות אדרול. הוא זה שלימד אותי את זה". בהמשך תיאר כיצד נוקסוויל, טרמיין ומפיקי "ג'קאס לנצח" התנו את השתתפותו בסרט בכך שייכנס לגמילה. "חשבתי שאני נכנס ל-30 יום, אבל הם התעקשו שאעשה 90 יום". לטענתו של מרג'רה, במכון הגמילה אילצו אותו לקחת 18 סוגים שונים של כדורים, שיצרו אצלו מחשבות אובדניות.
במאי 2021 דווח כי טרמיין הגיש נגד מרג'רה צו הרחקה זמני, אחרי הטרדות בלתי פוסקות מצידו ואיומים כנגד בני משפחתו. באוגוסט הגיש מרג'רה תביעה כנגד נוקסוויל, טרמיין, ספייק ג'ונז ופרמאונט בשל פיטורים לא מוצדקים. למרות התביעה, סצנה אחת בכיכובו נותרה בסרט החדש. "זה באמת שובר לב", אמר נוקסוויל בריאיון למגזין "וראייטי", "אני אוהב את באם. כולנו אוהבים את באם. הוא אחינו, ואנחנו מקווים שהוא יקבל את העזרה שלה הוא זקוק. לכולנו אכפת ממנו מאוד. אני לא רוצה להיכנס לעימות פומבי איתו, אני רק רוצה שהוא יחלים".
כמעט בלי מרג'רה, ולגמרי בלי ראיין דאן, יצא הסרט הרביעי. החבורה הוותיקה של ג'קאס, שחוותה כל סוג של כאב שאפשר להעלות על הדעת, איבדה שניים מחבריה. גם גיל העמידה פגש את נוקסוויל, סטיב או והאחרים, ולמרות ההצלחה הגדולה שרושם הסרט בימים אלה - העתיד של הזיכיון כבר לא ברור. "אני חושב שנהיה כמו הרולינג סטונז", סיפר ג'ייסון "ווי מן" אקונה בריאיון ל"מקסים" ב-2010, "שנמשיך לעשות את זה גם כשאנחנו בני 60". אבל שום דבר לא נשאר לנצח, בטח כשמדובר בטירוף של ג'קאס. מצד שני, המילים "זה נגמר" כבר נשמעו כמה פעמים בהיסטוריה של המותג והתגלו כלא מדויקות. "אני לא אהיה מופתע אם לעולם לא נעשה עוד אחד, וגם לא אהיה מופתע אם כן נעשה", סיכם ג'ף טרמיין בריאיון ל"הוליווד ריפורטר".
סטיב או, מצידו, מודה על הטוב. "אני יודע שזה מנוגד לאינטואיציה לחשוב על ג'קאס כדבר בריא, אבל זו הרוח", אמר. "זה כל כך חמים, אין בזה שום דבר שלילי. אנחנו עושים לעצמנו חיים קשים, אבל אנחנו יודעים איך להתמודד עם זה ואנחנו אוהבים את זה. הרוח פשוט כל כך חיובית". ואולי זה סוד הקסם. נוקסוויל וחבריו, כפי שהציע מאמר ב-Vulture שעסק בפופולריות הנמשכת של הזיכיון, לוקחים את המציאות המייאשת שלנו והופכים אותה לבידור על ידי חזון של נאמנות ואחווה. "העולם דפוק וכולם כואבים, אבל לפחות יש לנו זה את זה".
