"שמח באולפן, עצוב בבית", הוא אחד מהמשפטים שנחרטו לי בזיכרון מימי הרדיו העליזים של שנות ה-90. חדוות עשייה ותשוקה הן כמובן תנאים הכרחיים לעשיה איכותית, אבל לפעמים קורה הדבר וההתלהבות והאקסטזה של האנשים שיושבים באולפן, או לצורך העניין מאחורי הגאים של כל פרויקט שפונה לקהל הרחב, קצת הולכים לאיבוד בדרך למשתמשי הקצה. נדמה לי שזה מה שקרה בעונה השנייה של "מלכות", הדרמה הטלנובלית של HOT, שעלתה אתמול (ד').
נשות משפחת מלכה עברו עונה לא קלה מאז שהגברים שלהן קיפחו את חייהם בתאונת יאכטה מצערת שחיסלה כמה דורות של עבריינים איכותיים ורציניים. מי שיצרו את "מלכות" - בין היתר לימור נחמיאס, גל זייד ודרור נובלמן - השתמשו בנקודת המוצא הזאת כדי ליצור מעין דרמה קומית מסגנון עדות ה"ספרות זולה" על סדרות מאפיה, כשהם מציבים במרכז את הדמויות הנשיות. לראות את דורי מלכה (ריטה), ליזי (דאנה איבגי) וליהי קורונובסקי (ספיר) מסתגלות למעמדן החדש כמובילות ארגון פשע, כולל כל הבירוקרטיה והתככנות שהתפקיד הזה מצריך, היה משעשע בדרכו.
ביקורת טלוויזיה נוספות
אלא שנדמה שמה שעבד בעונה הראשונה לא מצא את דרכו לעונה השנייה, שלפחות שלושת הפרקים הראשונים שלה נעים מכוחו של מחולל סצנות אוטומטי ופחות ממקום של השקעה אמיתית בדמויות ובעלילה. שלושת הפרקים הראשונים עמוסים בקלישאות מסדרות וסרטי פשע. נדמה שהכותבים זרקו פנימה ללא הבחנה התנקשות, ניסיונות התנקשות ואקדחים שהופיעו בלי הבחנה. הדיאלוגים איבדו את הברק המקורי שלהם ונשארו ברמת הבנאליה והחיקוי לז'אנר, במקום לקחת אותו שלב אחד קדימה לגרוסטקי או לקומי ולשלב בו אמירה, ולפי מה שמצפה למשפחת מלכה אליבא דה קומוניקט, זה רק עומד להשתגע עוד יותר.
נדמה שהכותבים הסיקו שבשלב הזה תפקידם מתמצה במריחת העלילה שלא פעם חוטאת במופרכות, ולא בהשקעה יתרה כפי שנדרשת בפארודיה, במחווה או בטייק אוף או באיך שלא תרצו לקרוא לקסם שקורה כשז'אנר נדוש מקבל זווית מבט מקורית ומסקרנת. נכון, העונה הראשונה של "מלכות" לא הייתה מאסטרפיס, לא פעם היא הייתה מופרכת או מוגזמת או פרומה, אבל לפחות היה שם את ההסכם הבלתי כתוב בין היוצרים לצופים שאומר שהם עושים את מיטב יכולתם כדי לשמח את עצמם וגם אותנו ואנחנו משתדלים להעלים עין מהבאמפרים.
נקודות האור היחידות בינתיים ניכרות בסצנות של דאנה איבגי ואדיב ספאדי, שמגלם את חמודי ג'ובראן, האהוב שלה, שאמנם שייכות בכלל למשפחת הדרמות ואפילו לענף המעט מדכא שלו, אבל סיפור האהבה הזה, במיוחד הודות לשני השחקנים שמגישים אותו, הוא יהלום קטן שמידי פעם מנצנץ באפה של העונה השנייה.