"יפהפיית היום" (1967) של לואיס בונואל נפתח בטיול כרכרה פסטורלי בלב יער. על הכרכרה סוורין ופייר, זוג בורגני צעיר ויפה. כשפייר מתייחס לרוך ולאהבה שהוא חש כלפי אשתו, הסצנה הרומנטית מתהפכת במהירות. סוורין (בגילומה של קתרין דנב) הופכת באחת לקרה ומרוחקת. פייר הזועם משסה בה את שני נהגי הכרכרה ופוקד עליהם לקשור אותה לעץ, להצליף בגבה בשוטיהם, ולעשות בה כחפצם. התרחשות זו, כפי שמתגלה במעבר החד שמסיים את הפתיחה, היא פנטזיה מינית. סוורין האמיתית שוכבת במיטתה בעודה דוחה פעם נוספת את המגע של בעלה.
"בייביגירל" - טריילר
(קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב)
פנטזיה מינית נשית היא דבר שהקולנוע המסחרי ממעט לעסוק בדרך שאינה משקפת פוזיציה של במאים-גברים שמנסים לענג את המבט הגברי. הנושא של נשים החוקרות את מיניותן מעניין לא מעט גברים, במיוחד כשמדובר באישה צעירה, יפה ומעורטלת. אין משמעות הדבר שלא יכולים להיות סרטים מעניינים ופרובוקטיביים שבהם גברים יעסקו במיניות נשית; "מסכנים שכאלה" של יורגוס לנתימוס מהשנה שעברה הוא דוגמא מובהקת לכך. אך יש חשיבות מיוחדת לנכונות של במאיות כמו לינה וורטמולר ("סחף חושים", 1974), או קתרין ברייה ("רומאנס", 1999) לפעול במתח שבין הפנטזיה והפרקטיקה המינית הנשית.
אני מציין את וורטמולר וברייה בגלל שהן מדגימות היטב את הכוח החתרני של הנכחת המיניות הנשית כפי שאישה תופסת אותה. כשהן עוסקות בדמויות נשיות שנכונות להיכנס לאינטראקציות פיזיות ורגשיות "לא הגיוניות" הכוללות אלמנטים מבזים, כואבים, או לא מובנים לדמויות עצמן, כמו גם לצופים. לא רק בקריאת התיגר שיש בכך כלפי ערכים פטריארכליים, אלא גם בקריאת התיגר על תפיסות "פמיניסטיות" רדוקטיביות של מיניות נשית. דברים אלו נכונים גם ביחס ל"בייביגירל" (Babygirl) של הבמאית ההולנדית הלינה ריין. הגיבורה היא רומי מאתיס (ניקול קידמן), מנהלת בכירה שנכנסת למערכת יחסים עם מתמחה צעיר בשם סמואל (האריס דיקנסון), בדינמיקה שבה היא נשלטת מינית על ידי מי שכפוף לה מקצועית.
3 צפייה בגלריה
קריאת תגר על הפטריארכיה - ועל תפיסות "פמיניסטיות" רדוקטיביות. מתוך "בייביגירל"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
בסצנה הפותחת את "בייביגירל" אנו מוכנסים הישר לתוך משגל של הגיבורה ובעלה ג'ייקוב (אנטוניו בנדרס). הדגש, כפי שיקרה בעוד מספר סצנות אינטימיות בסרט, הוא לא על הגוף של הגיבורה אלא על פניה. הזמנה לבחון בתשומת לב את המורכבות של מה שמשתקף בהם במהלך הסיטואציה המינית. המשגל בין בני הזוג נראה כמו אינטימיות מהסוג שזוגות ותיקים רבים כבר שכחו מקיומה, והיא אפילו מסתיים בהצהרת אהבה כנה של הבעל לאשתו. ובכל זאת, בשנייה הראשונה בה כבר מותר לקום מהמיטה, הגיבורה רצה לחדר סמוך, פותחת לפטופ עם פורנו של "אבא דומיננטי ובת", ומביאה את עצמה לאורגזמה המיוחלת.
בשונה מ"יפהפיית היום", "בייביגירל" נשאר מחוץ לתודעה של הגיבורה. הוא בוחן אותה על רקע המציאות של חייה שלמראית עין לא חסר בהם דבר: רווחה כלכלית, נישואים עם במאי תיאטרון מצליח וגבר מסור ורגיש. המשפחה שלהם כוללת את נורה (ווהן ריילי) מתבגרת צעירה שעדיין נושאת עיניים מעריצות לאימה, ואת איזבל (אסתר מקגרגור – בתו של יואן מקגרגור) המבוגרת יותר שעושה את צעדיה הראשונים בתוך העולם המורכב של אהבה ומין, שלא בהכרח מתלכדים באותו אדם.
רומי מנהלת חברה שעוסקת בפיתוחים פורצי-דרך של רובוטיקה למחסני ענק. הדיוק, הארגון והיעילות משקפים לא רק את המוצר אלא גם את האופן שבו היא נתפסת על ידי הכפופים לה. העוזרת האישית שלה אסמה (סופי וויילד) אף אומרת לה את זה ברגע של כנות מופרזת. הדימוי של מחסן שמנוהל בדיוק טכנולוגי מופתי הולם את חיצוניות הגיבורה, וזאת בניגוד לאופן הלא-פשוט והלא-נשלט של פנטזיה המינית שקשה מאוד לתחום בתאים "משפחה", "אהבה" ו"קריירה".
לתוך עולמה של רומי נכנס מתמחה צעיר ושופע ביטחון בשם סמואל (האריס דיקנסון), והקשר ביניהם מתפתח בהדרגה. תהליך שהוא בה בעת חלק מהמשחק המיני, ופועל יוצא של הסכנה הכרוכה בו לחייה המקצועיים והאישיים של הגיבורה. מהרגע שבו היא רואה אותו לראשונה ועד אחריתו של הסרט, הדימוי המוביל הוא של כלבה שסרה לסמכותו של הגבר. ככול שהקשר ביניהם יעמיק, היכולת לממש את הפנטזיה - מבלי להשפיע באופן עמוק על שאר חייה - תלך ותתערער.
בעוד שהדמות של סמואל נותרת לא לגמרי פתורה, קידמן מקבלת ומנצלת את האפשרות לעצב פורטרט מורכב של נשיות. האומץ שלה כשחקנית לא נמדד רק בהתאם למספר הסנטימטרים שנחשפים מהגוף של השחקנית בת ה-57. ריין מקפידה לעשות זאת באופן מדוד ומוגבל. החשיפה העמוקה היא בנקודות התורפה של הדימוי הציבורי של קידמן עצמה. השחקנית ספגה לא מעט ביקורת בשנים האחרונות על השינויים במראה פניה בעקבות פרוצדורות פלסטיות כאלו ואחרות. ייתכן מאוד שהסצנה המאתגרת ביותר עבורה הייתה כשרומי מקבלת זריקות בפניה מול בנותיה, וזוכה מהבת הבוגרת לאמירה מזלזלת בנוגע לתוצאות הטיפולים.
מאחורי התסריטאית-במאית ריין יש קריירה ארוכה ומשגשגת כשחקנית תיאטרון וקולנוע. ב-2019, כשהיא בת 44, היא עברה לראשונה לצד השני של המצלמה. הפיצ'ר הראשון שלה "אינסטינקט" עסק בפסיכולוגית בבית כלא הולנדי, שמפתחת אובססיה מינית כלפי אנס מורשע שאת מסוכנותו היא צריכה להעריך. את ההשראה לסרט ריין קיבלה לאחר שצפתה בסרט תיעודי שעסק במערכות יחסים בין מטפלות לאסירים שאכן התרחשו. "בייביגירל" הוא פרק שני בניסיון של ריין לחקור את אותה הליכה על הסף, נטולת כל היגיון ומסוכנת מכל בחינה אישית ומקצועית, בשם המימוש של צורך רגשי ופיזי.
ריין ללא ספק מושפעת מהמותחנים הפסיכו-מיניים של סוף שנות ה-80/תחילת שנות ה-90 ("חיזור גורלי", "אינסטינקט בסיסי" וכו'), אבל בהשוואה אליהם "בייביגירל" הוא סנסציוני באופן מופנם. בשונה מסרטים אלו הגיבור אינו גבר (בדרך כלל בגילומו של מייקל דאגלס) שמוצג כקורבן למניפולציות נשיות. בהתאם לכך אין כאן אלימות רצחנית וסכנת חיים ממשית. מושא ההשוואה הרלוונטי ממותחנים אלו הוא "חשיפה" (בארי לווינסון, 1994) שבו אישה-בוסית בשם מרדית' ג'ונסון (דמי מור), האקסית וכעת הבוסית של הדמות המגולמת על ידי מייקל דאגלס, משתמשת ביחסי המרות כדי לנסות ולהכפיף אותו לצרכיה המיניים - ואז תובעת אותו בעוון הטרדה מינית. רומי של "בייביגירל" לא חפה מעוון, לא ביחסיה כלפי בעלה ומשפחתה, ולא באופן הלא-אתי שבו היא מתנהלת בעבודתה. מטרתה של ריין היא לעצב פרופיל פסיכולוגי של אישה שבה מתקיים יחס מורכב בין קשיחות ופגיעות. ריין וקידמן מבססות זאת היטב, ולזכותו של הסרט ייאמר שהוא שומר על מרחק בטוח מעמדת הוקעה מוסרנית ומתחסדת של הגיבורה.
