לפני כמה חודשים המריאו יחד צופית גרנט ובעלה שולי רנד לחופשה זוגית ביוון. "לשולי הייתה הופעה אז היה לנו רק שבוע יחד, אבל לי ממש לא התחשק לחזור. אחרי כמה שנים הצלחתי סופסוף לצאת לנופש, אז סגרתי כרטיס לעוד עשרה ימים בלעדיו. לקחתי אותו לשדה, נפרדנו וחזרתי למלון. אחרי כמה שעות הבנתי שזה לא בשבילי. למחרת הזמנתי כרטיס חזרה לארץ. פתאום נחתה עליי התובנה. לא רוצה להיות לבד בטיולים. מעדיפה להיות תמיד עם שולי. בטיולים. במלון. לצאת איתו למסעדות. לסרט. לבשל יחד. הייתי מאוהבת בחיי, אבל אף פעם זה לא היה כזה מדויק. אני לא רק אוהבת אותו מאוד. אני מחוברת אליו. מצאתי גם בן זוג וגם חבר טוב. הכי טוב".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אברם לא היה חבר?
"אברם עד היום חבר טוב, אבל דווקא בנישואים, כבן זוג, הוא היה פחות. שולי הוא ה'באדי' שלי. שותף אמיתי".
גם את וגם שולי בפרק ב'. מה ההבדל העיקרי, מה עושים אחרת?
"קודם כל, קובעים גבולות. זוגיות זה עסק מאוד מורכב. עם אברם זה לא כל כך עבד. שנינו היינו צעירים והיו לנו הרבה קונפליקטים שהיום הייתי פותרת אחרת. לא הייתי נותנת להם להתגלגל. אין סיכוי ששולי יקבל עכשיו עבודה בניו-יורק ואני אראה אותו פעמיים בשנה. זה לא יקרה. אחד מאיתנו יצטרך לוותר".
דווקא זכור לי שוויתרת עם אברם.
"נכון, וחזרתי מהר מאוד מלונדון. תראה, קשה להשוות. מאברם סבלתי המון דברים שאני לא יודעת אם הייתי מוכנה לקבל ממישהו אחר. גם אברם קיבל בת זוג הרבה יותר מפורקת. הייתי בת 27, ילדת פנימיות שמפחדת מהחיים. הוא עזר לי לגדול. הוא היה שם בשבילי ואני הייתי שם בשבילו. לא השכלנו להחזיק את זה כמו שצריך, כי לא היו לי את הכלים שיש לי היום, אחרי 30 שנה טיפול. אבל לשום דבר אין גרנטי. זה שאני ככה, אוהבת את שולי ושולי אוהב אותי, אין גרנטי אם לא נעבוד על זה. החיים הפכפכים".
התחלתם קשר ממקום מאוד מסובך וסוער. זה מבחן שמעט מאוד מערכות יחסים שורדות.
"אחד הדברים שאני מבינה הוא שצריך לבחור כל יום מחדש איך תיראה הזוגיות. נורא קל לחזור למקומות ביקורתיים. להתעלות על זה, לנהל מערכת יחסים עם ריספקט הדדי, זה כבר סיפור אחר".
קשה להגיד שצופית גרנט סוגרת את אחת השנים המטלטלות והמרגשות בחייה. אצל גרנט, כידוע, כמעט כל שנה מתחרה על התואר. סיפור חייה נפרש לאורך השנים בלי טיפת מייק-אפ. תמיד חשופה, אינטנסיבית, לא מישהי שניצלה מעולם את זכות השתיקה. היא אוהבת שסוער, נהנית מהבלגן, לא נבהלת מההדף.
ובכל זאת השנה האחרונה הייתה יותר מורכבת. מערכת היחסים הסבוכה שלה עם שולי רנד הכריחה אותה לתרגל דברים שהיא לא מיומנת בהם: להתנהל בזהירות, באיפוק, בלי טיפת אימפולסיביות. "הפכתי למשעממת", היא צוחקת. גרנט מצאה עצמה חלק מדרמה משפחתית, בעיצומו של מאבק ארוך של רנד באשתו לשעבר, מיכל, שסירבה נחרצות לקבל ממנו גט. הסוף ידוע: בדיוק לפני שנה, ניתן לרנד היתר לשאת אישה שנייה והוא וגרנט התחתנו בטקס מצומצם.
עכשיו, כמעט שלוש שנים אחרי שהכירו, גרנט מנסה להתרכז בקשר שלהם ופחות ברעשי הרקע מסביב. "הסיפור שלי עם שולי נתן כל כך הרבה תקווה לאנשים והפרגון הוא כל כך גורף, גם במגזר החרדי, גם במגזר הדתי-לאומי וגם במגזר החילוני, ש-90 אחוז מחבקים אותו. המעט שנבהלים ממנו לא באמת קשורים אלינו, למה שאיעלב מהם?"
כי הם מבקרים את העובדה שכמובילת מאבקים לצדק חברתי נישאת, לבסוף, בזכות העובדה שהרבנות מאפשרת להתיר גברים עגונים, בעוד שנשים עגונות עדיין תלויות בבעליהן.
"יש לי תשובה חד-משמעית על הדבר הזה. א', כולן צודקות. זאת הרגשה נורא לא טובה שלעגונות אין פתרון הלכתי ולעגונים יש. מדובר בפתרון של 3,000 שנה, לא משהו שאני יכולה לתת. עכשיו אני באה ושואלת את העגונות, אני מוכנה לצאת איתכן לכל מלחמה, אבל האם צריך לפתור עוול בעוול? אגב, גברים מעגנים מקבלים עונשים מאוד כבדים, יושבים בכלא. נשים מעגנות לא. מעט מאוד גברים יחסית מקבלים היתר לשאת אישה שנייה. זה לוקח המון זמן. לנו זה לקח עוד יותר זמן. בגלל הפרסום".
את מוגדרת למעשה כאישה השנייה שלו, זה לא מפריע לך?
"מבחינתי אני יכולה להיות גם אישה שמינית. העיקר להוציא אותו מהסבך שהוא נמצא בו, מהשבי הנוראי הזה של מישהי שלא תיתן לו גט 'ביי הוק' 'אור ביי קרוק'".
עברה בדיוק שנה מאז שהתחתנתם. מרגישה קרובה יותר לדת?
"מי שיצרה לי את הקשר הכי חזק לזהות היהודית הייתה הסוכנת שלי, זוהר יעקובסון. היא חשפה אותי לרבי שמעון בר יוחאי, לרבי מאיר בעל הנס. לקחה אותי לקברי צדיקים. קירבה אותי לתורה, לצומות, לאלוהים. אני מאוד תורנית המון שנים. שולי פשוט הצליח להפוך את השבת למשהו מרגש ומסעיר מבחינתי. זה מתחיל בשישי, כשהולכים יחד לקניות, שולי מבשל, עורכים שולחן עם מפה לבנה. מהרגע שהשבת נכנסת סוגרים טלפונים וצוללים ביחד ללימוד ולשיחות, משחקים קלפים, מדברים, הולכים לחברים וחברים באים אלינו. הרבה פעמים האורחים גם ישנים כאן. נורא כיף".
בקיצור, שומרת שבת לפי הספר.
"אני שומרת שבת בלי קשר לשולי, וגם אם לא אשמור שבת, זה לא יעניין אותו. הוא לא מתערב לי. אני כל הזמן שואלת אותו, רוצה שאני אשים כיסוי ראש? זה מעניין אותי והוא תמיד אומר לי: מה פתאום, תעשי רק מה שאת רואה לנכון".
ומה את רואה לנכון?
"למה אני צריכה יותר ממה שאני עכשיו?"
אבל את לא פוסלת כיסוי ראש.
"איך אומרים, הנבואה ניתנה לטיפשים? אני לא פוסלת כלום. תראה איך החיים מגלגלים אותי".
מרגישה שהיחס של אנשים כלפייך השתנה מאז הקשר עם שולי?
"אני חושבת שבגלל הסיפור של שולי, מעריכים עוד יותר את האומץ שלי. זה היה אמיץ להיכנס לתוך קשר כזה. ועדיין לא חשבתי אפילו עשירית שנייה לפני שעשיתי את זה".
מניח שהיו מי שהזהירו אותך.
"הזהירו?! הבהילו. אבל אני כל כך כל כך אוהבת אותו! אני מוכנה למכור כליה בשבילו. כאילו, נראה לך שאני אפחד מאיזו אישה מאיימת, או בכלל מישהו יאיים עליי? אף אחד לא יתקרב אליי. מי ייתן להם?"
הטוטאליות המפורסמת של גרנט הפכה אותה גם לאחת מנשות הטלוויזיה הדומיננטיות על המסך. "אבודים" - פורמט הדוקו המצליח בכיכובה, שמאחד בין משפחות מפורקות - שיכללה את היכולת שלה להילחם בלי לראות בעיניים.
העונה החדשה, שתעלה ברשת 13 ב-13 בנובמבר, חוזרת אל אחד הסיפורים הדרמטיים של התוכנית לפני חמש שנים - כשגרנט ומערכת התוכנית איחדו בין מארי פרץ לשלושת ילדיה, 50 שנה כמעט אחרי שנחטפו ממנה. העונה ההיא הסתיימה בסוף טוב, אבל חלקי. את ילדתה הרביעית של פרץ, אסתר, לא הצליחה "אבודים" למצוא. העונה החדשה ממשיכה מאותה נקודה, עם גילויים חדשים. "בכלל, הנרטיב המשותף לכל הפרקים העונה הוא נשים מוחלשות, שקופות לחלוטין, שניתן היה לעשות בהן כל מה שעולה בדעתך. לסחור בהן. לסחור בילדים שלהן. הן פשוט לא קיימות".
הסיפור של מארי מטורף. בשבועיים נלקחו ממנה ארבעת ילדיה.
"שלושת הילדים שמצאנו ב-2017 נלקחו ממנה באכזריות נוראית על ידי מוסדות הרווחה של ה'קומיוניטי המרוקאי', הקהילה היהודית, אחרי שסומנו במשך זמן רב. למעשה, אפשר להגיד שהם נמכרו למשפחות עשירות שלא הצליחו להביא ילדים לעולם. סימנו משפחות עניות, סייעו להן, אבל בעצם לקחו מהן את הילדים".
מה קרה עם הילדה שלא מצאתם בסיבוב הקודם?
"הילדה הרביעית נחטפה, לטענת מארי, על ידי עוזרת שנשלחה לעבוד אצלה. כשמארי יצאה מהבית היא נעלמה עם אסתר. בעלה היה עיוור וסיפר רק שהעוזרת אמרה שהיא לוקחת את התינוקת לקנות לה סופגנייה ולא חזרה. והקהילה היהודית, 'הקומיוניטי', במקום לעזור לה לחפש אותה - פועלים נגדה. מאשימים אותה בהזנחה. הם מגבים את התיק שלהם בטענות שווא, שהיא מתמודדת עם סכיזופרניה, שהיא אלכוהוליסטית. שהיא זונה. אנחנו מפריכים הכול. הם גם מנסים להעלות אותה לישראל, אבל היא נשארת בקזבלנקה עוד 20 שנה ותוך שנה וחצי יולדת עוד ילדה, ואחרי שנתיים עוד ילד.
"באורח 'פלא', ותכתוב את הפלא במירכאות, הקהילה היהודית לא לוקחת ממנה את שני הילדים. הרי אמרתם שהיא לא כשירה. מה קרה לסכיזופרניה? איך יכול להיות שהיא מגדלת משפחה לתפארת?"
"זה שרכבת לא תיסע כאן בשבת זה לא סוף העולם. 70 שנה הסתדרנו בלי רכבת בשבת, זה לא שהפסיקו אותה פתאום. אני גם לא מאמינה שנהפוך למדינת הלכה או למדינת חושך. יש לי תחושת בטן שביבי לא יפגע בדמוקרטיה"
חשיפת הסיפור של מארי, אומרת גרנט, לוותה בקשיים רבים. "הקהילה היהודית עשתה הכל כדי לדחוף אותי החוצה. הם רבו איתי והשפילו אותי ואת הצוות שלי, הפעם הם אפילו דאגו שיחכו לנו בשדה ויחרימו לנו את הציוד. הם לא רצו את הסיפור הזה בחוץ, אבל הצלחנו להשיג את תיק האימוץ וגילינו בו פשעים לאור היום. בסוף-בסוף, סיפור מרוקו הוא ניצחון התפילה של אישה אחת ש-50 שנה לא הפסיקה להתפלל על הילדים שלה. לא סתם כולם שרדו. אף אחד מהם לא הגיע לרחוב. כולם התחתנו טוב. הם אנשים טובים".
"אבודים" מחברת את הקצוות, עושה קלוז'ר, אבל בסופו של דבר תמיד בסיפור כזה יש תחושה של החמצה. זמן שלא ישוב לעולם. זה קורע לב.
"אם הם היו חזקים כלכלית, אני חושבת שהם היו צריכים לתבוע את הקהילה היהודית במרוקו והשלטונות. אבל שום דבר לא יכול לכפר על הילדות הלא-פשוטה שהם עברו. שולה, הילדה שנלקחה בגיל שבע, היא כיום אשת משפחה בעצמה, נשואה באושר, עם קריירה טובה, אבל אף אחד לא יחזיר לה את השנים שבהן היא חיה עם אמא מאמצת שלא אהבה אותה והתעללה בה. דבר אחד קרה פה, תיקָּנו לדורות הבאים את הסיפור. הם יודעים להגיד מי אבא שלהם, מי אמא שלהם. חיברנו מחדש את העץ הזה לשורשים".
שורשים עייפים ומיוסרים. מכורסמים.
"ברור, אבל יש ערך עצום לסגירת מעגל. חמש שנים לא הפסקנו לחפש את הילדה הרביעית. בסופו של דבר, לפני שמונה חודשים, הצלחנו להתחקות אחר הסיפור. אני לא יכולה לגלות אם מצאנו אותה או לא, אבל יש לנו את כל התשובות ביד. שאלת אם אפשר לתקן? אנחנו לא יכולים לתקן, אבל הכוח של 'אבודים' הוא שהצלחנו לטהר את שמה של מארי, שהיום בת 82".
איך את מסבירה את הדברים האיומים שנעשו בשם ערכי היהדות?
"אני נורא מצטערת, אבל עצם היותך יהודי לא הופך אותך למוסרי. זה שאתה צם ביום כיפור, תשעה באב וצום גדליה, לא הופך אותך לאדם ישר. יש הרבה יהודים שעושים מעשים איומים".
אחרי תשע עונות, את לא מרגישה שהאפקט של "אבודים" קצת התעמעם?
"אני לא יודעת לענות על זה, אבל ממש כמו סיפורי אהבה והתאהבויות, גם הסיפורים האלה ממשיכים לרגש. יש כל כך הרבה אלימות וכאב ורמאות בחוץ שאנשים צמאים למעט חמלה. אני חושבת שאנשים צמאים לטלוויזיה טובה ו'אבודים' זו טלוויזיה מצוינת - גם בזכות היכולת שלי לצלול לתוך סיפור באומץ, וגם בזכות דוד דרעי, במאי שעושה טלוויזיה עם ניצוץ של גאונות. בסופו של דבר, 'אבודים' זה הפרויקט הכי ארוך שלי. גדלתי בתוכנית הזו. התבגרתי, השתכללתי. אני כל הזמן מתפתחת, לא מפסיקה ללמוד".
את השיעור האחרון שלה קיבלה גרנט, בלי להתכוון, ממש לאחרונה, בזכות הסדרה הקודמת שלה, "ללא גבולות", בה יצאה למסע בין המקומות והדמויות הנפיצים והרגישים בחברה הישראלית - ביניהן נוער הגבעות, ארגון להב"ה והר הבית. מסע שבסופו מצאה את עצמה מול ביקורות אכזריות, קהל זועם וטוקבקיסטים עצבניים שטענו שהיא "פשיסטית", "נאצית" ו"מאז שהתחתנה עם חרדי נפרדה מהמוח".
גרנט אוהבת למתוח את הגבולות של עצמה, אבל אפילו היא מודה שלא צפתה את עוצמת הכעס. זה לא אומר שהיא מתחרטת לרגע. "כמו ב'מילקשייק' וב'אבודים', גם ל'ללא גבולות' הבאתי אותנטיות, אנושיות וחוסר פחד להתעמת גם עם הביקורות האלה".
זו בטח גם תחושה מוזרה, אחרי שנים בלב הקונצנזוס.
"מלא פעמים לא הייתי בקונצנזוס. לנוח שם, במקום הנעים והמחבק, זה כמו להתחמם בגוש צואה קטן לפעמים. זה לא כזה כיף. זה נורא מגביל מבחינה אישיותית ונורא מגביל את היכולת שלך להיות כנה ולשנות מציאות".
אז "ללא גבולות" הייתה ניסיון למרוד במקום החמים הזה?
"להגיד לך שזה באמת הצליח להביא את הדברים בצורה הכי מדויקת וכמו שרציתי? לא, מהסיבה הפשוטה שזו תוכנית מאוד דלת תקציב, ומאוד מוגבלת ביכולות שלה. התחקירים לא תמיד היו מאוד מדויקים. אבל אני שמחה שעשיתי אותה ומודיעה לך חד-משמעית, אני לא עובדת באהבת הקהל. אני עושה כל מה שאני עושה באמונה שלמה ובלי פחד שמחר יפסיקו לאהוב אותי".
אבל זה לא הכול. אנשים הופתעו שבמקום לנקוט עמדה, דבר שאת מקפידה לעשות, בחרת בפוזיציה תמימה של מי ששואלת שאלות בלבד.
"היה שם ניסיון לנהל שיח ולא להביא את העמדה הפוליטית שלי. שום דבר מהדעות הפוליטיות שלי לא הגיע לשם. כלום. מה שהיה שם זה רצון להיפגש עם האנשים האלה. בוא, למה אנחנו הולכים רחוק? Let's face it חברים, תראו איפה בן גביר ובנצי גופשטיין נמצאים עכשיו".
את לא חלק מההכשר הזה שהם קיבלו? אולי בן גביר בכנסת גם בגלל הלגיטימיות שאת ושכמותך נתנו לו?
"לא, כי הייתי גם בשכונת סילוואן. הבאתי משם דברים נורא חזקים. וכן עמדתי מול גופשטיין ואמרתי לו בדיוק מה אני חושבת על ברוך גולדשטיין ועל גזענות ועל אלימות. אבל אני אגיד לך, האזורים הפוליטיים האלה, זה לא הפורטה שלי. אתה אומר לי, מה את משחקת אותה תמימה. אני לא תמימה, אבל אני גם לא עיתונאית. אני דוקומנטריסטית. בסוף, מה שחשוב לי זה הלב של האנשים. אני מתעסקת יותר באספקט האנושי, לא בביקורת".
אבל זה בדיוק מה שמכעיס. מתוך רצון להקשיב לבן אדם, נדחקה תפיסת העולם הבעייתית שלו.
"ומה ההבדל ביני לבין לואי ת'רו? למה עם רוצחים בכלא ופדופילים אני יכולה לשבת, כמו שעשיתי לפני 16 שנה בערך, ולא עם בן גביר? אני אגיד לך למה, מסיבה פשוטה. זה פוליטי - וזה לא".
יש לא מעט אנשים שחוששים מהקואליציה שעומדת לקום. חרדים מכפייה דתית, מצמצום זכויות הקהילה הגאה. פירוק שלטון החוק. את מודאגת?
"אני פחות מאמינה שתהיה פה הדתה קיצונית. מבחינתי, זה שרכבת לא תיסע כאן בשבת זה לא סוף העולם. 70 שנה הסתדרנו בלי רכבת בשבת, זה לא שהפסיקו אותה פתאום. אנחנו לא נהיה מדינת הלכה. לא מאמינה שהציבור החילוני בישראל יאפשר לזה לקרות. יותר מפחידה אותי גזענות. הומופוביה. צמצום חוקים של זכויות אדם. אבל יש לי תחושת בטן שביבי לא יפגע בדמוקרטיה, כמו באיומים שאנחנו שומעים עליו. פסקת התגברות וצמצום הכוח של בג"ץ, אלה הדברים שהכי מפחידים אותי. אני רוצה לקוות שאם דבר כזה יקרה, השופטים יעזבו את בתי המשפט. לא חושבת שמישהו יאפשר כאן להפוך את שופטי בג"ץ לבובות על חוטים. שנהפוך למדינת חושך".
בימים אלה, לצד מופע יחיד שהיא מריצה בהצלחה ברחבי הארץ, היא מצטלמת לעונה השנייה של "בעלת החלומות", הדרמה היומית של הוט בידור. במקביל, היא מפתחת יחד עם רנד סדרה בהשראת סיפור חייהם. "אני לא יכולה להגיד הרבה, אבל זו סדרה עם המון הומור".
תשחקו את עצמכם?
"כן. שולי גם עובד על סרט חדש שהוא כתב ומשחק בו שגידי דר מביים. הם רוצים אותי לתפקיד אשתו, אבל אני לא בטוחה שזה יהיה נכון. התפקיד שם פחות מתאים לי, אבל ברור לי שאני רוצה לעבוד עם שולי. נכון, יש מוקשים בלעבוד יחד, אבל אנחנו לא מפחדים. החלום שלי הוא לעשות פרויקט משותף עם הילדים שלי. דניאל משחק ושר מדהים. רומי לומדת קולנוע, כותבת מדהים וגם שחקנית מעולה. היחסים שלי עם שניהם זה ההישג הכי גדול בחיים שלי".
אמרת שההחמצה הכי גדולה שלך היא שאת לא משחקת יותר. למה, בעצם?
"הרצון הזה מתחיל להתגבר אצלי, לדחוק בי קצת יותר, אבל אני נורא עסוקה גם בלי לשחק. אתה שואל אם אני מצטערת שבסופו של דבר פיספסתי את היכולת להיות אחת השחקניות החזקות בארץ? התשובה היא לא. בסופו של דבר, משהו באישיות המנטורית שלי מקבל היום במה ענקית. בטלוויזיה אני נוגעת באנשים, ועם המופע שלי מגיעה לכל מקום ומדי פעם אני מבליחה כדי לשחק איזה תפקיד. אני מאושרת שאני לא רק שחקנית".
"אני מכירה את אברם כל כך טוב ויכול מאוד להיות שהוא גם עשה טעויות. כאילו, מה יש לך להתחיל עם בחורה צעירה ממך ב-30 שנה? אבל הוא לא כופה את עצמו, לא אגרסיבי. גם בתחקיר, הבחורות אומרות, הוא לא הכריח אותי"
הם הכירו כשרנד הגיע לטיפול קבוצתי אצל אבי מזרחי, מומחה לטיפול בהתמכרויות, שמתבסס על שיטת 12 הצעדים. גרנט הייתה שם במסגרת תחקיר לסדרה. "לא נפגשנו בקבוצה", היא מספרת. "נפגשנו כשהוא הגיע לבקר את אורנה בנאי שגם הייתה מטופלת אצל אבי מזרחי. ישבנו שלושתנו, וזה פשוט קרה".
התחלת ללמוד את שיטת 12 הצעדים. ממה ניסית להיגמל?
"אני בנאדם מאוד לא מתמכר, יש בי משהו שבורח מהתמכרות. אם כבר, אני מכורה לאהבה. הגעתי כחלק מתחקיר לסדרה, ונשארתי ללמוד את השיטה, כי הנושא ריתק אותי. שולי היה מכור לסבל. היום הוא כבר לא במקום הזה".
בזכותך?
"גם בזכותי, כי כשאתה נמצא במקום של אהבה, אתה פחות מכור לסבל. חוץ מזה, אני לא יכולה לסבול יותר מדי סבל לידי. יש גבול לכמה מיוסרים אפשר להיות. לא יכולה לסבול רחמים עצמיים. אין לי סבלנות לזה. אני גם כבר הרבה פחות קורבנית ממה שהייתי בעבר".
לזכות מה את זוקפת את השינוי?
"להתפתחות ולהזדקנות. איזו באסה זה להזדקן כקורבן? פחד אלוהים. אני לוקחת הרבה יותר שליטה על החיים שלי היום. אני בת 58, יש לי עוד זמן, אבל בכלל, באסה להזדקן ובאסה לרדוף אחרי הצעירות הזאת. עוד בוטוקס ועוד בוטוקס. אני לא יכולה לסבול את זה. קשה לי".
קשה, אבל תזריקי?
"בוטוקס אני עושה כבר 20 שנה. חוץ מזה, אני לא עושה כלום. אולי בהמשך. אני רוצה לעשות את כל הניתוחים שיש, שאיבות שומן, להוציא צלעות, כל מה שאפשר. אתמול הייתי בטיפול בגלל כאבי גב תחתון. כולי עקומה עדיין, הגב שלי מסובב. עוד שנייה התחת עולה למוח והמוח יורד לתחת. זה קשה. ועדיין, אני כבר מתה להיות סבתא. מקנאה בכל החברות שלי שהן כבר סבתות. מתה לשמוע כבר איזה ילד אומר לי, 'סבתא, קחי אותי לגינה'. הצער היחיד שיש מהגיל שלי זה שהוא משאיר לי פחות זמן עם שולי. כבר לא יהיו לנו 50 שנה להיות ביחד".
אבל יהיה לך עם מי להזדקן.
"נכון. זה דבר עצום. בלי עין הרע".
שולי סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות" שהוא הבטיח לבת שלך, רומי, שלא יחזיר אותך בתשובה.
"יש לי ילד אוטוטו בן 29 וילדה שתהיה בת 27. הם אנשים בוגרים שמכבדים את הבחירות של ההורים שלהם. גם אם מחר אחזור בתשובה הכי 'הארד קור' בעולם ואעבור למאה שערים, הם יכבדו את זה. דניאל שם כיפה בשישי, כששולי עושה קידוש. כשהקידוש נגמר, הוא מוריד אותה".
איך המשפחות שלכם מסתדרות? שניכם מגיעים ממקומות די הפוכים.
"זה רק נראה כך. אני ושולי מאוד דומים באופי, בתפיסת העולם. המפגש שלו עם הילדים שלי היה מעולה. המפגש שלי עם הילדים שלו - אלה שנפגשו איתי - היה נפלא".
יש ילדים שעוד לא פגשת?
"כן. יש ילדים של שולי שעוד לא פגשתי. מבחירה שלהם. זה מאוד מורכב. יש לי המון כבוד אליהם והבית שלי הכי פתוח בעולם והלב שלי פתוח. מבחינתי, כל מי שיהיה ברגישות כלפיי, כלפי שולי וכלפי הזוגיות שלנו, יותר ממוזמן אלינו. זה כולל אותך, את בן זוגך ועל אחת כמה וכמה המשפחות שלנו. זו בחירה שלהם. חלק מהילדים בקשר נפלא גם איתי וגם איתו".
כולם מוזמנים לשבת? גם אברם?
"בטח, הוא כבר ישב איתנו. אברם ושולי נולדו באותו יום. הם חברים טובים, מדברים בטלפון, צוחקים. אברם זה עסקת חבילה בחיים שלי".
לא כל האקסים היו מפרגנים בכזו קלות.
"אברם הוא אקס מאוד מיוחד ומאוד לא 'אקסי'. עד היום הוא מספק ביטחון בתוך החיים שלי והוא מפרגן ואוהב את שולי. קנאה? ממש לא. הוא כל כך אוהב אותי שהוא רק רוצה לראות אותי מאושרת".
כמעט עשור חלף מאז הפרידו השניים כוחות, ועדיין גרנט נדרכת, מוכנה לעלות להתקפה בכל פעם שנדמה שהכוונת זזה לכיוונו. במרץ השנה פירסם חיים אתגר בתוכנית "חשיפה" עדויות על הטרדות מיניות לכאורה של נשים שביצע מאמן נבחרת ישראל לשעבר. רגע אחרי השידור, פירסמה גרנט פוסט, וכתבה: "אתה גאווה לאומית וגאווה משפחתית, היום זה היום שלהם, מחר האמת לאמיתה תצא, אני אוהבת אותך אברם".
את תומכת בו ללא סייג, אבל גם פעילה למען נשים נפגעות תקיפה מינית. איך זה מסתדר?
"זה מסתדר רק מסיבה אחת, אני מכירה את הסיפור לעומק. ראיתי הוכחות. ראיתי סמסים. אברם עבר פוליגרף פעמיים. העברנו אותו חקירת שתי וערב. שלא לדבר על זה שאחת הנשים שהתראיינה שם היא מפורסמת שמחפשת כל יומיים בערך את הדרך אליי, להתנצל. אני חד-משמעית אומרת לך, אין בנאדם בעולם, כולל הילדים, הבעל שלי והגרוש שלי, שאתן לו לחמוק מעונש או מביקורת שמגיעים לו, אם הוא פגע בנשים. זה לא הסיפור של אברם. הפרשה לא הושתקה, היא דעכה כי אין שם כלום".
אז לא היו דברים מעולם?
"אני לא אומרת שאברם לא מתחיל עם בחורות צעירות. אבל יש הבדל בין להתחיל עם בחורות צעירות באופן חוקי, לבין איך שזה הוצג. אברם לא כופה את עצמו, לא אגרסיבי. זה לא הבנאדם. גם בתחקיר, הבחורות בעצמן אומרות, הוא לא הכריח אותי. ברגע שאמרתי לו לא, הוא עזב. אז מה זה החרא הזה?"
מי-טו מבוסס גם על גבולות אפורים שמנוצלים על ידי גברים עם כוח.
"אני מכירה את אברם כל כך טוב. יכול מאוד להיות שהוא גם עשה טעויות. כאילו, מה יש לך להתחיל עם בחורה צעירה ממך ב-30 שנה? מה זה נותן?".
התחקיר התייחס לשנים שבהן הייתם נשואים.
"נכון. לבוא ולהגיד עכשיו שהוא לא בגד בי? אני לא אומרת לך את זה. בגד. זה עניין שלי, לא של אף אחד אחר. זה לא עניין ציבורי. את החשבונות שלי איתו סגרתי כבר מזמן. זה לא קשור לתחקיר הזה".
איך הילדים הגיבו לתחקיר?
"הם היו שותפים מהרגע הראשון בכול. אני לא מקנאה באברם אם הפוליגרף היה יוצא אחרת, אם לא היו לו את כל ההוכחות שהוא חשף גם בפני הילדים ובפניי. הם לא היו מקילים ראש בעניין הזה, לא דניאל ולא רומי. איך זה עבר עליהם? בכאב עצום. עד היום. אז אם חיים אתגר שמח מזה, הנה, שימחתי אותו".
מהפקת התוכנית נמסר: "אנו עומדים מאחורי פרסום התחקיר והעדויות ששודרו ב'חשיפה' בקשת 12".
סיפור כזה גרם לך לחשוב אחרת על מי-טו?
"לא. אני חושבת שמי-טו זאת התנועה הכי חשובה שקמה לנשים בשנים האחרונות. אני שמחה על העולם החדש הזה, כי אסור לאף גבר ולאף אישה לנצל מרות ולפגוע ולאנוס. לבוא ולהגיד לך שאין גם מחיר שמשלמים עליה? כן, ויש גם הרבה גברים שמשלמים אותו. אין כמעט אישה שאני מדברת איתה ולא חושבת כמוני".
דיברנו הרבה על החשיבות בסגירת מעגלים. יש עדיין מעגל שלא סגרת בחיים?
"כן, לא הייתי בקשר עם אבא שלי בשנותיו האחרונות. הוא נפטר והשאיר אחריו אישה בשם דליה שמאוד אהבה אותי בתור ילדה, יש לי ממנו שלושה אחים חורגים. בראש השנה הרמתי לה טלפון, אחרי הרבה מאוד זמן שלא דיברנו. פתאום, אחרי כל השנים שאני מחברת בין אנשים, יצרתי קשר עם אשתו של אבא שלי כדי להתחבר מחדש לחלק הזה במשפחה".
מה קרה פתאום שעשית את זה?
"קיבלתי אומץ. יש משהו בניתוק שיוצר חרדה מליצור קשר אחר כך. כבר לא נעים לך. אבא שלי נפטר מבלי שהצלחתי לסגור איתו מעגל. יש לי צער עמוק על זה. אני לא יודעת מי הוא היה באמת. איך הוא חי כל השנים האלה, על מה הוא כעס, מה כאב לו, פתאום אני עושה מסע שורשים משלי. בסוף החיים בנויים על טיימינג. לכל דבר יש הטיימינג שלו. כנראה שעכשיו זה הטיימינג שלי".
