לרגע קצר יש שפע לא צפוי של סרטים המציעים מבט סאטירי על קפיטליזם ויחסים מעמדיים. בחודשיים האחרונים ניתן היה לצפות בבית הקולנוע בישראל בשני סרטים ראויים שעושים זאת. הראשון הוא "משולש העצבות" של רובן אוסטלונד, שעוסק בטלטלות של יחסי הכוח מעמדיים בקרב ניצולים מאוניית פאר. השני הוא "התפריט" - הקומדיה השחורה של מארק מיילוד על נקמת שף-עילית בסועדיו העשירים, במהלך ארוחת פאר על אי. לשני אלו הצטרפה, עכשיו גם בנטפליקס (כשבחודש שעבר עלתה בקולנוע לפרק זמן מוגבל), גם הסאטירה הבלשית "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" (Glass Onion: A Knives Out Mystery) שכתב וביים ראיין ג'ונסון.
בדומה לשני הסרטים שהוזכרו, גם כאן העלילה מוציאה אנשים בעלי הון כלכלי או תרבותי מאיזור הנוחות וההשפעה שאליו הם רגילים. גם כאן נוצרות דינאמיקות חדשות של יחסי כוח, מסיכות נופלות, חיים נמצאים בסכנה, והדמויות הלא-מלבבות באות על עונשן להנאת הצופים. נכונותו של "תעלומה יוונית" לעשות זאת לא אמורה להפתיע. כבר ב"רצח כתוב היטב" (2019), הסרט הראשון שבו הופיעה דמותו של הבלש בנואה בלאן (דניאל קרייג), היה ברור כי ג'ונסון שואף להוסיף למותחן ה"מי עשה את זה?" (whodunit) בנוסח אגתה כריסטי את רכיב הסאטירה המעמדית המעודכנת. הסרט הקודם הכניס מעל 312 מיליון דולר (מתקציב של 40) כך שנראה שג'ונסון עלה על משהו שמאוד מעניין את קהל הצופים. מנהלי נטפליקס בוודאי חושבים כך, ולכן הפלטפורמה שילמה 450 מיליון דולר עבור שני סרטי המשך.
בסרט הקודם הנרצח היה סופר מצליח של מותחני בלש, והחשודים היו בני משפחתו - חבורה של פרזיטים שרווחתם התבססה על הצלחתו. הבת הנכלולית שבנתה בכספי האב אימפריה נדל"נית, הנכד שהוא טרול אלט-רייט, אשת אחד הבנים שיש לה חברת מוצרי לייפ-סטייל מגוחכים, וכן הלאה. בתוך קן הצפעונים רק המשרתת האקוודורית שלא מסוגלת להוציא דבר שקר מפיה הייתה נקייה מרבב. התסריט היה שנון, הדמויות שוחקו היטב, אבל ההטיה הפוליטית המובהקת הייתה אלמנט שנטרל מעוקץ התעלומה. לטוב ולרע, לג'ונסון פחות חשוב המתח והפיתרון, ויותר הלעג שהוא יכול לערום על ראשם של אלו הראויים לכך.
"תעלומה יוונית" מקצין את העדפת הלעג על ביסוס התעלומה. אך למרות שהדבר עשוי להיחשב לפגם קריטי בסוג סרטים זה, הסרט לא ניזוק מכך יתר על המידה. מאז שני סרטי האינדי הראשונים שג'ונסון ביים - הפילם נואר בתיכון "בריק" (2005) וקומדיית הפשע גדושת הריפרורים הספרותיים "הנוכלים בלום" (2012) – הוא שכלל את מיומנותו בחיבור פשע לסגנון ויזואלי ונרטיבי מודגש. המעבר לליגת-העל של הפקות ענק ב "מלחמת הכוכבים - פרק 8: אחרוני הג'דיי" (2017) אולי אכזב את מעריצי הסדרה, אבל אפשר לג'ונסון לחזור למה שהוא אוהב עם תקציב משמעותי יותר ועם יכולת לגייס אנסמבל של שחקנים בולטים.
ביקורות סרטים נוספות:
העלילה מקבצת אוסף אקלקטי ומאוד לא סביר של חברים ותיקים לאי יווני בבעלותו של מיילס בארון (אדוארד נורטון), מיליארדר גאון שבבעלותו מספר חברות. הוא גם אדם שלוקה בחוסר בגרות ואגוצנטריות הניכרים מהשנייה הראשונה. לא צריך להתאמץ מדי לזהות שההשראה לדמות זו מגיעה מאילון מאסק. Bliss של אמזון פריים מ-2021 גיחך על הטכנו-אוטופיזם של מאסק, "אל תסתכלו למעלה" (2021) הציג מיליארדר הייטק שמתיימר להציל את העולם אבל מביא לחורבנו, ובקרוב צפויה פרודיה על דמותו של מאסק גם במשחק המחשב GTA VI. נראה שמאסק הופך לארכיטיפ הדומיננטי של הנבל-יזם-קפיטליסט (וכל זה עוד לפני הקנייה של טוויטר). מארק צוקרברג יכול להתחיל להירגע וסטיב ג'ובס לנוח בשלום על משכבו.
בתחילת הסרט מכריו של בארון מקבלים קופסת עץ גדולה, ובה סדרה מורכבת של חידות ופאזלים שבסופם הזמנה לאירוח בן שלושה ימים על אי בבעלותו. הפתיחה המוצלחת כוללת את השעשוע שבאמצעותו לא רק בארון, אלא גם הסרט מצהיר על התחכום שלו. בנוסף, כל אחד מחמשת האורחים מתמודד עם אתגר הקופסה באופן אחר, ובכך אנו מקבלים המחשה משעשעת לגבי אופיים ויחסם המשתמע לבארון. החבורה, שקשה להעלות על הדעת מה קשר אותם זה לזו בעבר או קושר אותם בהווה, מוגדרים על ידי המזמין כ"משבשים" – מי שמאתגרים את הנורמות של החברה או של תחום עיסוקם, כל אחד ואחת מהם בתחומו.
דוק קודי (דייב בטיסטה) הוא שרירן ומשפיען רשת מיזוגן עם מיליון עוקבים. הוא נושא נשק חם לכל מקום, ומצויד בחברה בשם "וויסקי" (מדלן קליין) שאמורה לתפקד כהוכחה ויזואלית לאונו. סוג של דן בילזריאן עם אמא (ג'קי הופמן) שמשפיטה אותו בדרך משעשעת במיוחד (ולא מנוצלת מספיק). ליונל טוסיינט (לסלי אודום ג'וניור) הוא מדען מבריק ומתוסכל שעובד עבור בארון. קלייר דיבלה (קתרין האן) היא המושלת של מדינת קונטיקט הנזקקת לסיוע של בארון בריצתה העכשווית לסנאט. בירדי ג'יי (קייט האדסון) היא דוגמנית חלולת-ראש ואנוכית שהפכה למעצבת של בגדי יוגה, המלווה באופן תמידי על ידי העוזרת הנאמנה שלה פג (ג'סיקה הנוויק). אחרונה ופחות סבירה כאורחת באירוע זה היא הלן ברנד (ג'אנל מוניי), שותפה עסקית לשעבר של בארון שטואטאה מהדרך צוקרברג/אדוארדו סברין סטייל. בכל דבר רע שעשוי לקרות על האי היא החשודה הראשונה. אבל עד כמה זה סביר שהיא, קורבן לאופיו של בארון והדמות האפרו-אמריקנית היחידה על האי, תהייה האשמה במה שיתרחש? לכל אחד מהאורחים, כפי שיתברר, יש סיבות לרצות ברעתו של המארח.
הדמות האחרונה, שבאופן תמוה בארון כלל לא הזמין, היא של בנואה בלאן. מישהו, וטעמיו הנסתרים עימו, שלח גם לו את קופסת העץ הגדולה. הוא הופך לשותף נוסף לאתגרי הפענוח אותם רוצה בארון להעמיד לפני אורחיו. הבעיה שלאחר חודשים של סגר קורונה, בלאן כה מורעב לאתגר ראוי ליכולות ההיקש שלו עד שהוא משבש את תוכניותיו של בארון. משהו לא צפוי בוודאי יצוץ.
המארח, שהיה בעברו בעל אישיות נינוחה, הפך למי שמסווה את טבעו המאוס והשתלטני בקשקושי ניו אייג' המעורבים בז'רגון ג'יבריש של עולם העסקים והיזמות העכשווי. "בצל הזכוכית" היה הבר הניו יורקי שבו האורחים נפגשו אי שם בעברם, אבל כעת הוא חלק מהמבנה המגלומני שבארון בונה על האי, הקשור להמצאה שתאפשר לו לנכס לעצמו את עתידו של המין האנושי.
התעלומה לא באמת משמעותית. העלילה לא באמת משמעותית, למרות שבהתאם לנדרש היא כוללת לא מעט תפניות חדות. תכליתו העיקרית של הסרט היא שקשוק של הדמויות הלא-חביבות בדרך שתסב הנאה לצופים, בתוספת לוקיישן אקזוטי ומפואר המעוצב "אובר דה טופ". יש רפיון מסוים במערכה השנייה, וקשה לומר ש"תעלומה יוונית" מציע ביקורת סאטירית פוקחת-עיניים על הדמויות והשתקפותן המוכרת בעולם שמחוץ לסרט. אבל כל זה לא מפריע לו להיות מאוד מהנה.
פורסם לראשונה: 08:04, 28.11.22