לוליק, אחי, שירת בלהקת פיקוד צפון ואני בכלל גמרתי בית ספר לדפוס. שאול ביבר היה אז אחראי על כל הלהקות בצבא, הכיר אותי דרך לוליק ואמר, אתה תבוא אלינו. הלכתי לאודישן, ושאול אמר יופי, אתה אצלי. אלא שאני מסיים טירונות, קיבלתי זימון לשרת בדפוס בתל השומר. התבאסתי, אבל אחרי חודש שאול הוציא אותי לפיקוד מרכז. הסולו הראשון שלי היה ב"כנרת". אריה לבנון היה המנהל המוזיקלי, ונעמי הגיעה, השמיעה לנו בית ופזמון על הפסנתר. ואז אני שר בית וחדוה עמרני שרה בית, ונעמי אמרה, זה שלכם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סיפורים מאחורי השירים:
כשהשתחררתי, דן בן אמוץ וחיים חפר לקחו אותי למועדון החמאם ביפו, שהיה בעצם היכל התרבות של שנות ה-60. שיחקתי במערכונים ושרתי. חפר כתב עם דן בן אמוץ ונעמי שמר הלחינה. הופענו יחד רביעייה: שלמה וישינסקי, אריאל פורמן, נירה עדי ואנוכי. עד היום יש תמונות שלנו שם על הקיר. מכאן התחזק הקשר שלי עם נעמי שמר, והשירים שלה השתלבו ברפרטואר שלי כמעט לכל אורך הקריירה שלי.
חנן גולדבלט ופופיק ארנון היו בלהקת הנח"ל, מבוגרים ממני בשנתיים. באותה תקופה עבדתי עם יוסי בנאי, בלהקת הטיילת, ומשם הוא העלה את השם שלי כשרצו להקים את שליישית התאומים, וכך חברתי לחנן ולפופיק. בתקופה ההיא בשנות ה-60 רצו תרגומים של שירים צרפתיים, למשל "אילו ציפורים", וחשבנו שגם לנו נכון לגעת בז'אנר. נעמי שמר כתבה את "שלגייה", שהפך ללהיט ענק. ב-1967, כשהופענו בחו"ל אחרי מלחמת ששת הימים, שרנו את השיר בהיכל אולימפיה בפריז. הקהל הופתע שאנחנו מבצעים שיר צרפתי וקיבלו אותנו כמו גיבורים. היינו אמורים להופיע שבוע בלבד, אבל בזכות הביקוש הופענו חודשיים ערב-ערב, מול היכל מפוצץ. כל הכוכבים הצרפתים הגיעו במהלך אותו חודש, למשל איב מונטן וסרז' לאמה, ואני זוכר שהגיעה לשם גם שירלי מקליין, וביקשתי להצטלם איתה.
שלום נסע ללונדון לנסות את מזלו, ולפני כן הוא נתן לי את המנגינה של שיר בשם 'לישון-לישון'. שאלתי אותו מי יכתוב לי, ושלום אמר: סע לקיבוץ משמרות, יש שם בחור בשם מאיר אריאל, חבר שלי, תגיד לו ששלחתי אותך. ככה הכרתי את מאיר. מהפגישה הזאת זכיתי מאוחר יותר ב"אגדת דשא". הביצוע הראשון של השיר היה של דודו אלהרר בתוכנית רדיו. לא הוקלט כשיר. ברגע ששמעתי את דודו, ביקשתי להקליט. באותה תקופה עשיתי את האלבום השני עם מתי כספי ונפתלי אלטר, ומתי עשה עיבוד אחר לשיר. אז יצא שאני הקלטתי את הביצוע המקורי ולאחר מכן שלום ואריק איינשטיין, וחנן יובל.
זמן טוב לשאול מה דעתך על החרמתו את הכנסת בגלל התנהגות חבריה.
בעצם חנן יובל אמר - ובצדק לדעתי - שמה שקורה היום בכנסת ישראל הוא פשוט בושה. וזו בושה שחלק מחברי הכנסת מתבטאים ככה. זו תקופה קשה מאוד. מיטב האנשים יוצאים לרחובות. אזרחים יקרים שחושבים שהמדינה שלנו במצב רע מאוד, שהיא הולכת לקראת דיקטטורה. הם מפגינים, ואני איתם בהחלט. אני גם הולך להפגנות בהרצליה.
מה תגיד לצד שממול?
אין מה להגיד, זו פשוט כוחנות בצורה בלתי תיאמן. הם אומרים שאין עם מי לדבר. אבל רגע, אתם החזקים, אתם המנצחים, תושיטו יד, תראו מה קורה במדינה. זה לא מעניין אתכם? אתם הרי לא עוצרים לרגע. השר יריב לוין בעצמו אמר: אני לא אפסיק לדקה, אז עם מי יש לדבר? אני לא נגד לעשות שינויים במערכת המשפט או במדינה כמובן, אבל מה שקורה פה עכשיו זו כוחנות מהצד השולט, בקצב היסטרי. 12 שנה הייתם בשלטון, מה קרה היום שמערכת המשפט בוערת לכם? כל המהלך הזה פרסונלי. התשובה שלהם חוזרת: אתם לא מקבלים את זה שהפסדתם. זה לא נכון. אנחנו מקבלים, זכיתם בבחירות, כל הכבוד. אבל בוא שבו, תדברו, תעצרו רגע, אתם אומרים שאנחנו אחים, אז מה בוער? אבל עזוב, אנחנו הרי יודעים בדיוק למה זה בוער כרגע.
לאנריקו מסיאס היה ביצוע מפורסם לשיר הזה. הקשבנו לו יחד יום אחד ברדיו וחשבנו שאנחנו חייבים לקחת אותו. דוד כתב את הגרסה העברית, כי רק הוא יכול לכתוב בצורה הזו. זה הפך להמנון במהלך השנים, והיינו מחברים אותו ל"שלגייה" במחרוזת. אני עדיין מבצע אותו בהופעות והמוזר הוא שהקהל זוכר כל מילה (ההופעה הקרובה של לוי תערך ב־25.3 במועדון הגריי בתל אביב).
לימים הוא גם שולב בלא מעט פרסומות.
נכון. מה שמזכיר לי שבזמנו אפילו צילמנו שישה סרטוני פרסומות לחברת אסם, עם קליפים, וזה היה ממש חדשני. באותן שנים גם התחילה קריירת המשחק שלי. ב-1966 נכנסתי למחזמר "קזבלן" כשיהורם גאון בתפקיד הראשי. התפקיד הראשון שלי בסרט היה ב"שני קונילמל", עם מייק בורשטיין.
יאיר רוזנבלום ז"ל הלחין. יוצר ענק. הוא השמיע לנו את השיר באקורדיון שלו וידענו מיד שזה יהיה להיט. יאיר היה קפדן, המון חזרות, ותמיד הייתה לנו בעיה עם פופיק בהקלטות, כי הוא היה נמוך מאיתנו ויאיר רצה שהקולות ייצאו למיקרופונים באותו גובה. אז הביאו לו מזוודה קטנה כזו כדי שהוא יגיע בדיוק לגובה שלנו. התאומים התפרקו קצת אחרי. בסוף 1969 פתחתי בקריירת הסולו והוצאתי תקליטון ראשון.
שלמה וישינסקי, קרוב משפחה של יענקל'ה רוטבליט, הביא לי את הטקסט של "חוזה לך ברח" אחרי מלחמת ששת הימים, שבה איבד רוטבליט רגל בפציעה. וישינסקי אמר לי, יש לי בן דוד צנחן מוכשר שנפצע, כתב טקסט יפה, תראה אם מתאים לך. באותם ימים פופיק יצא עם אחותו של שלום חנוך, והכיר לי אותו. הבאתי לשלום את הטקסט של רוטבליט והוא הלחין לי את זה על קסטת טייפ. פניתי לבני אמדורסקי שיעזור לי כי היו לו קשרים בהד ארצי. נכנסתי להקלטות באולפן ובסשן של שעה הקלטתי. הד ארצי הוציאו את התקליטון, אני שילמתי על הכל. כולם שאלו על מה יענקל'ה כתב, ועד היום שמעתי הרבה פרשנויות. כל אחד לוקח את זה למקום שלו. השיר יצא והפך ללהיט עצום.
"זה התחיל מאפרים קישון. כשהייתי בלהקת הצבאית הוא היה כותב מערכונים ואני הייתי עושה את הטיפוס המרוקאי. ובהמשך אפרים לקח אותי לסרטים כמו 'השוד הגדול' ו'תעלת בלאומילך', וכשהגיע 'השוטר אזולאי' אפרים אמר לי, תראה אושיק, אין לי תפקיד בשבילך, אז אתה תשיר את השיר של הסרט. וכך היה. הוא הזמין אותי אליו לבית באפקה, לשמוע את השיר עם נורית הירש ואהוד מנור. ישבנו על הפסנתר ואפרים נותן הוראות שירה. נורית עשתה עבודה אדירה. השיר יצא, והתגובות לא ייאמנו. באותה תקופה עשה מנחם גולן את הסרט 'כץ וקרסו' ופנה אליי לבצע את שיר הנושא, 'עיר מקלט'.
הוקלטו די הרבה קאברים ל"בלדה לשוטר". אף אחד לא הגיע לקרסולי המקור, אם יותר לי להחמיא.
ריטה אמרה לי יום אחד, אושיק, ניסיתי לשיר את "בלדה לשוטר", אבל אף אחד לא יכול לשיר את זה כמוך. כנראה יש דברים שאסור לגעת בהם. גם "חוזה לך ברח" הוא כזה לדעתי. אגב, את שייקה אופיר הכרתי עוד לפני הסרט, הופענו יחד. הוא היה ענק בכל מה שעשה.
בדיוק סיימתי את התקליט הראשון שלי ונסעתי ללונדון, לנציגי חברת פיליפס, כדי לערוך את התקליט. באותו אולפן הקליט שלום חנוך ובאחד הימים, באחד החדרים שליד, עבד אלטון ג'ון על שירים חדשים שלו. התארחתי אצל שלום, הגיעו נפתלי אלטר ויהונתן גפן. התחלנו לדבר על הבית, על הארץ, על כמה לונדון קרה ואפורה ואנחנו בעצם רוצים הביתה. יהונתן כתב את הטקסט בעקבות הפגישה הזאת ונתן לי את המילים. באותה פגישה גיליתי שנפתלי אלטר הוא גם מוזיקאי וביקשתי ממנו לחן לטקסט שכתב יהונתן. הוא חזר אליי עם המנגינה מהר מאוד וזה גם היה השיר הראשון שהוא הלחין לי. אחריו הגיעו כמה עשרות.
מלחמת יום הכיפורים האיומה והנוראה. בשש בערב מצלצל אליי מי שהיה אלוף משנה אהרון (ילו) שביט ואומר לי, אושיק, תבוא לפה מהר, זה לא מה שהיה בששת הימים. לא הבנתי על מה הוא מדבר. לא ידענו אז כלום חוץ מזה שכל המדינה על הרגליים עם אזעקות. נכנסתי לאוטו, עם הנגן שלי ונסענו לחצור. כולם בפנים נפולות, סיפורי זוועה, הופעתי, ניסיתי להצחיק, לשיר.
עבד?
נראה שכן, כי כשסיימתי, ילו אומר לי, מחר תבוא גם כן. למחרת בערב הגעתי בחזרה לתל-אביב ועשיתי את הסיבוב הידוע ברחוב דיזנגוף, סביב כסית. בקפה פינתי ליד פרישמן אני רואה את השחקן אורי לוי מהקאמרי יושב עם לאונרד כהן. אני מסתכל שוב ואומר לעצמי, וואלה, זה לאונרד כהן. הגעתי לשולחן. שאלתי, מר כהן, מה אתה עושה פה? אמר לי, אני יהודי, שמעתי שאתם בצרות ובאתי. אני רוצה ללכת לעבוד בקיבוצים, לעזור. אמרתי לו מה לעבוד בקיבוצים? תבוא לשיר. בדיעבד היום אני יודע שהייתה לו אהובה ישראלית, דיילת שחיה היום בלוס-אנגל'ס, בשם רחל.
2 צפייה בגלריה
לאונרד כהן לצד אריאל שרון במלחמת יום הכיפורים. ''שמעתי שאתם בצרות ובאתי''
(צילום: צבי ליבנת )
נסע בעקבות האהבה.
כן אבל היה מלא רצון לעזור כאן. באותו יום אמרתי לו, לאונרד, אתה בא איתי מחר להופיע בפני חיילים. והוא ענה לי, אבל השירים שלי עצובים. אמרתי לו, יהיה בסדר. התקשרתי למתי כספי, הזמנתי אותו, גם את פופיק. נסענו עם לאונרד לבסיס בחצור, כולנו יחד באוטו, מגיעים לבסיס, אולם ענק מפוצץ. עליתי ראשון ואז אני אומר, חבר'ה, לא תאמינו מי נמצא פה, לאונרד כהן. כולם נכנסו להיסטריה. ואז לאונרד כהן עולה עם הגיטרה, עם כל השירים שלו, ואני אומר למתי כספי, תעלה לבמה תעזור לו. מתי עולה עם הגיטרה, ולאונרד כהן לפתע מסתכל עליו בפליאה, כי ברור שהוא די נדהם מאיכות הנגינה. מסיימים את ההופעה, החיילים מבקשים עוד. באותו ערב הוספנו הופעה ובין שתי ההופעות האלה לאונרד כהן כותב את השיר Lover Lover Lover. לימים הקלטתי את השיר הזה לטקסט של יהונתן גפן אבל עד היום אני לא מוצא את ההקלטה.
איך זה המשיך מכאן?
למחרת ירדנו עם לאונרד כהן לסיני, הופענו שש-שמונה פעמים ביום. לאונרד כהן לא ביקש אף פעם מיטה מסודרת, ישן איתנו בשק"ם, בשקי שינה בשטח. חודש שלם הסתובבנו ככה עד שהגיע הנרי קיסינג'ר ולאונרד אמר: כשהפוליטיקאים באים, אני הולך. מאז נשארנו בקשר מסוים, והוא אפילו הזמין אותי אליו לאי ביוון פעם אחת, אבל לא יצא. לצערי לא הצלחתי להיפגש איתו שוב.
ואיך מכל זה יצא "זה מכבר"?
באותה תקופה ירדתי למלחמה עם ספר שירים של לאה גולדברג, ובאחת ההופעות שלנו נתתי למתי את הטקסט, ביקשתי שינסה להלחין. אחרי שעה הוא חזר עם הלחן, ואחרי המלחמה הקלטתי את השיר. במקור השיר נפתח עם שאלה שלי, 'מתי, איך אני נכנס לשיר, תן לי אקורד כלשהו'. אז מתי נתן אקורד ואת הדיבורים השאירו בהקלטה.
לי ולנפתלי היה חבר ילדות בשם דני קדם והיה לו בית בזכרון יעקב. היינו נוסעים אליו די הרבה, בכל זאת היה נוף מדהים. משם השיר. לפני כמה שנים הזמינו אותי מהמועצה להקליט את 'זכרון יעקב' עם מקהלה שלהם, כדי שיהפוך למעין המנון של המועצה. אני עדיין מגיע מדי פעם לשם, ועדיין אחלה של מקום".
פסטיבל הזמר היה חובה לכל זמר מכובד. בכל זאת, בנייני האומה, תחרות, יום העצמאות, חגיגי. אלברט פיאמנטה, כישרון ענק, עשה את העיבוד לשיר וגרר אותי שם לגבהים היסטריים.
היית בשיא, מעריצים, מעריצות, תהילה.
זה בחיים לא עלה לי לראש. אני בא מדור אחר אולי, ותמיד אמרתי, אתה צריך להיות טוב בהתחלה, טוב באמצע, טוב בסוף, וזה מה שהכי חשוב, היצירה.
פסטיבל שירי ילדים, 1978. רמה סמסונוב, שאותה הכרתי כמה שנים לפני, נתנה טקסט לנפתלי אלטר כדי שילחין עבורי שיר לפסטיבל מספר 9. לא הכרתי את הסיפור שמאחורי המילים, ורמה רק אמרה לי שזה על ילד של חברים טובים מחדרה.
רמה עצמה סיפרה בעבר על ההיכרות עם הילד תובל גבירצמן, שכונה תולי. "ישבתי פעם עם בני על שפת הים. היה שם ילד אחד משגע בשם טוליק, שאחז אשכול ענבים. ילדה קטנה חיזרה אחריו וביקשה רק עינב אחד, וכשלא רצה לתת, הלכה והותירה אותו בודד ועצוב. הסיטואציה סימלה בשבילי את המקרה של הגבר האגואיסט, יפה התואר, שמרוב אהבה עצמית נשאר לבדו. לפני שנה הייתי עם בני על החוף, ופתאום והוא מצביע על נער יפהפה בן 16 ואומר, זה טוליק".
לימים הכרתי את אביו החורג של תובל, שטען שצריך לשנות את השיר כי טוליק הוא ילד שנותן ואוהב. בתחילת שנות האלפיים, במוצאי שבת, דופקת לי מישהי בדלת, שאני לא מכיר. מתברר שזו אחותו של תובל. היא מגיעה עם ספר צילומים ואומרת, אושיק תראה, זה אחי תולי מהשיר. עד לאותו רגע לא ידעתי מי זה טוליק, ומהספר שהביאה קראתי את הסיפור עליו והתברר לי שזה תובל תולי גבירצמן ז"ל, שנפל במלחמת לבנון ב-1982. התברר לי שהיה מלח הארץ. השיר קיבל טוויסט של זיכרון ואבל, אבל במקור הוא היה שיר ילדים נאיבי.
שיר שכתבתי על רעייתי עדנה ז"ל, שהלכה לעולמה לפני שנתיים וחצי אחרי התמודדות עם מחלת הסרטן. היא הייתה בת 71 וחיינו ביחד 41 שנה. זה היה מאוד כואב עבורי ומאוד מורכב. כתבתי את המילים בשבעה. הן יצאו פשוט מהלב, זרם תודעה, עם כל הכאב, הצער והגעגוע שאני מרגיש. שלחתי את המילים למאור ויזל, המפיק המוזיקלי שלי, ואז הוא כותב לי, אושיק, אתה לא זוכר, שלחתי לך שיר שאבא שלי כתב לפני שנה ומשהו על עדנה. אני מבקש שישלח לי, כי לא זכרתי ואז ראיתי שיש כמה דברים מקבילים שאבא שלו - אבי ויזל - כתב וצירפתי אותו לקרדיט ככותב. עדנה חסרה לי מאוד בכל יום. בעבר אהוד מנור כתב עליה את השיר 'אין לי אישה מלבדך'.
בכל פעם שאני שומע משהו טוב שפיטר רוט עושה, אני מתקשר לומר לו, נהדר, אחלה שיר. יום אחד הוא אומר לי, אושיק די, תפסיק להחמיא לי, אולי אני יכול לכתוב לך שיר? אמרתי, בוודאי, והוא כתב טקסט שמספר על הקריירה שלי ועליי, שלח, ואמרתי לו, אני מקליט את השיר, זה בדיוק אני.
טונה הגיע אליי דרך המנהל שלו ליאור מילר, שהתקשר יום אחד ואמר, אושיק, יש לי שיר שאני חושב שמאוד מתאים לך. עקבתי תקופה אחרי טונה ואמרתי, כמובן, כי הטקסטים שלו מאוד מדברים אליי, מאוד חברתיים.
מה השורה שהכי תופסת אותך שם?
'בחיי, ניסיתי להיכנע, אבל אנ'לא יודע להרים ידיים'. אני מאלה שלא מרימים ידיים מול רוח התקופה או הצרות ואני משתדל תמיד ללכת בדרך שלי. הייתה לי הופעה עם טונה, 7,000 צעירים, ורק עליתי לבמה הם שואגים, אושיק, הידיים למעלה, לא להיכנע. היו שם גם הרבה ילדים, ועבורי זה היה פשוט מדהים, חוויה בלתי רגילה.
פורסם לראשונה: 07:36, 03.03.23
