"ארץ נהדרת" חוגגת את העונה ה-20 שלה, ומה אפשר לתת לתוכנית הסאטירה שיש לה הכול? רק עוד מערכת בחירות, ש"ארץ" תוכל לקרוע ממנה את העטיפה הצבעונית, להתפעל מהגאדג'טים החדשים שהתווספו לגרסה הזאת – היי, ביבי נוסע במשאית שקופה ומשוריינת! – ולהניח אותה בארון מעל מערכות הבחירות הקודמות. את אווירת היומולדת המוכרת מדי הזאת קיבלנו במערכון הפתיחה המצוין של התוכנית הראשונה לעונה.
מתוך "ארץ נהדרת"
(קרדיט: קשת)
ממש כמו "ארץ נהדרת", גם הישראלי הממוצע, זה שאשתו מצביעה בבית ספר במוצקין וכל מה שהוא רוצה זה ללכת לים אחרי שישלשל את זכותו הדמוקרטית לקלפי, רק מחפש את הדרך החוצה ממעגל הקסמים שהוא התיקו הגושי. כל מה שאנחנו רוצים זה להתעורר בבוקר שאחרי ולשבור את הכישוף. אבל רוטינת יום הבחירות חוזרת על עצמה שוב ושוב עם שינוי קטן - הישראלי מרגיש את ההתדרדרות, את החור בתקציב ואת העדר המשילות הרציפה שלופ הבחירות הזה יוצר. בשלב הזה כולנו עומדים מעל בולען ומתקוטטים בדרך למטה.
ואם זה לא מספיק, האתגר שעומד בפני "ארץ נהדרת" הפעם הוא הרבה יותר קריטי: על כתפיה מוטלת המשימה להחזיר לקשת את ההובלה ברייטינג, אחרי שהאסים "חתונמי", "מאסטר שף" ו"הכוכב הבא" לא הצליחו לשמור על הגחלת ונכנעו בפני התכנים המקבילים של רשת.
הפער הגדול נרשם הפעם בין המערכונים המצולמים לבין קטעי הפאנל. אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של ההפקה על שובו של נתניהו, משום שהמערכונים שלו אכן כותבים את עצמם, אבל לפעמים זו הבעיה. ה"ביביבא", משאית משוריינת שאיתה נתניהו יתחבר אל העם (האם הוא חושש מהתנקשות?) והיותו כפוף לגחמות הטיקטוק של טופז, הרבה יותר מפתה ללכת לשם מאשר לרדת לעומק של המסר הפוליטי של נתניהו, שכולו הפחדות פינקלשטניות מעדות "חברי הכנסת הערבים רוצים להרוג אותנו" או "תבחרו בי אחרת יקרה פה אסון".
גם שאר קטעי הפאנל - יאיר לפיד נואם באו"ם, זהבה גלאון שמנסה להיות מגניבה בכוח, דרעי חנוט בחליפות יקרות ומשטה בעניים, איילת שקד שמתחננת לעוד מנדט בסקרים, הדר מוכתר שבואו, היא לא בדיוק הגורם החזק שאמור להיות המטרה הטבעית של סאטירה טובה - כל אלה הסתפקו בחיקויים מנייריסטים ונצמדו למובן מאליו. לפעמים זה מצחיק (דרעי בוכה מחליפה של בגיר, מה לעשות, צחקתי) אבל זה מפוספס סאטירית. וכן, הייתי שמחה אם גם התפרקות המפלגה המשותפת היתה משורבבת לקלחת הזאת.
ומי נעדר מהפרק? דווקא אחד החוזקים של "ארץ נהדרת", העין הטובה שלה לטיפוסים ישראליים. הפילוסים, הטורטלים, ההייטקס, רמת הוד של אדי קופל ואפילו הבת מצווש והפרלמנט, המערכונים שבהם "ארץ" מלהטטת ביכולת שלה להציג לנו מראה חדה - שם היא נמצאת בשיטה. אמש (ד') נאלצנו להסתפק בכוכבנים פוליטיים או מתרבות הפופ (קליפ משגע של אנה זק, נועה קירל ונונו, אבל קצת יותר מדי דומה לדבר האמיתי).
כבר קשה לדעת אם זאת המציאות שהתעייפה ואיבדה את היצירתיות או שאלה התסריטאים של "ארץ נהדרת", ולומר את האמת, אני מבינה לחלוטין את שניהם. אנחנו תקועים, מישהו יצטרך לשלוף אותנו משם וזאת לא תהיה תוכנית סאטירה, מושקעת ומתקתקת ככל שתהיה. היא רק תעזור לנו לפרוק את העצבים או לראות את האבסורד בסיטואציה שלנו, כשנהיה מוכנים להביט בו. לכן אין להתפלא שכל הפאנליסטים של "ארץ" מוצאים את עצמם בסופו של דבר מסובים סביב השולחן וצוחקים מטילטיל אוכל כמהין, ובואו נראה את זה שוב, מה אכפת לכם, זה לא היה הדבר הראשון שנעשה יותר מפעם אחת, אהם אהם, בחירות.
אבל מול כל אלה צץ פתאום מי שכבר הספיק להלהיט את הרשתות, הקטע המוזיקלי המרהיב של "זה זמן הבן גביר", טייק אוף על "ספרינג טיים פור היטלר" מהמחזמר "המפיקים". בן גביר כבר הספיק להתרעם על "ההשוואה לנאצים" ופספס את העניין - הוא היה חותם על כל מה שהדמות שלו מבקשת לבצע בישראל פוסט-בחירות 2023. גייז לארון, להפוך את אל אקצה לחניון, יו ניים איט. זה היה קטע נהדר, חזק טקסטואלית, מיושם נפלא חזותית ואפילו קצת אמיץ, עם הפניית האצבע גם לחדשות הבית כמנרמלים של "כהנא לכל המשפחה". ההדים שהוא הספיק לעורר גם בקרב מי שכבר עייף מפרובוקציות מעידים שנלחצה פה נקודה רגישה. במערכת הבחירות המי סופר כמה, בהחלט מדובר בהישג.
