"יקום ספיידרמן של סוני" (SSU) הושתת על רעיון העוועים לפיו ניתן לעשות סרטים על הדמויות שמשויכות בקומיקס לספיידרמן מבלי להשתמש בגיבור-העל עצמו. רעיון שנתפס כמופרך מיסודו וזאת בגלל שהוא אכן היה כזה. עד כה הופקו חמישה סרטים במסגרת ה- SSU: שלושה סרטי "ונום" (2018, 2021, 2024), "מורביוס" (2022), ו"מאדאם ווב" (2023). עלות ההפקה המשותפת שלהם הייתה כחצי מיליארד דולר, כ-100 מיליון בממוצע לכל סרט (פחות מחצי מהתקציב המקובל בז'אנר – והדבר בהחלט ניכר). הם הרוויחו במשותף 2.1 מיליארד דולר. לכאורה סכום מתקבל על הדעת של פי 4 מעלות ההפקה (סרטים הופכים לרווחיים כשההכנסות הן יותר מפי 2.5). אבל, כשם שניתן לטבוע בבריכה בעומק ממוצע של 15 ס"מ, האמת אינה בממוצע ההכנסות אלא בפיזור הרווחים.
"קרייבן הצייד" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
"ונום" הכניס מעל 856 מיליון, ובסרט ההמשך הרווחים כבר נחתכו ב-40% ובעוד 10% בסרט השלישי שחתם את הסדרה. כולם היו רווחיים אך המגמה השלילית ברורה. הכישלון הכלכלי של "מורביוס" ו"מאדאם ווב" הפך את רעיון סרטי ההמשך שלהם לבדיחה לא מוצלחת. הציון הממוצע של הביקורות באתר מטאקריטיק לכל חמשת סרטי ה- SSU עומד על 37.2/100, מה שהופך אותם לאחד המקבצים העלובים בתולדות הקולנוע.
כעת מגיע "קרייבן הצייד" (Kraven the Hunter) שגיבורו הוא נבל-על שהופיע לראשונה בקומיקס בדיוק לפני 60 שנה, ומשמש כאחד מאויביו המרכזיים של ספיידרמן. רגע לפני עליית הסרט למסכים הדליפו מקורות באולפני סוני לעיתונות הבידור האמריקאית שהוחלט לוותר על פיתוח סרטים נוספים במסגרת ה-SSU. מעתה המאמצים יופנו רק לדמותו של ספיידרמן: סרט הספיידרמן הרביעי בכיכובו של תום הולנד שיופק יחד עם מארוול ומיועד ל-2026, סדרת הטלוויזיה "ספיידר-נואר" בכיכובו של ניקולס קייג', והחלק השלישי בסדרת סרטי האנימציה המצוינת "יקום העכביש". הדלפה זו, רגע לפני יציאת "קרייבן הצייד", משולה לביצוע חרקירי בפרהסיה. סרט שהיה אמור להיות חלק ראשון בסדרת סרטים זוכה להבעת אי-האמון האולטימטיבית מצד האולפן שהפיק אותו.
אם מתעלמים מחמשת סרטי ה-SSU שקדמו לו יש ל"קרייבן הצייד" שני אלמנטים שאמורים להפיח תקווה לבידור לא רע: ההחלטה לעשות סרט בדירוג R שעשוי להבטיח אקשן יותר אינטנסיבי ופחות סטרילי. השני הוא נוכחותו כבמאי של ג'יי. סי. צ'נדור, שבעשור הקודם הסתמן כמי שעשוי להתפתח לבמאי משמעותי.
3 צפייה בגלריה
אפשר לטבוע גם בבריכה של 15 סנטימטר עומק. מתוך "קרייבן הצייד"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
"התמוטטות" (2011), סרט הביכורים של צ'נדור, היה תיאור שנון של המנטליות מאחורי משבר הסאב-פריים ב-2008. אחריו הגיע סרט ההישרדות הימי המרשים "הכל אבוד" שבו רוברט רדפורד החזיק לבדו את כל זמן המסך כמעט ללא טקסט. סרטו השלישי "שנה קשוחה מאוד" (2014) הציג גיבור שנקלע לשרשרת עימותים במהלך ניסיונו להרחיב את העסק שלו. כל אלו היו סרטים טובים ולעיתים אף למעלה מכך, ובכולם צ'נדור שימש כבמאי-תסריטאי.
חולפות חמש שנים עד סרטו הרביעי והבינוני (שנכתב יחד תסריטאי נוסף) "משולש הגבולות" (2019), מותחן פעולה על יוצאי כוחות מיוחדים שמנסים לשדוד ברון סמים דרום אמריקאי. כאן כבר ניתן היה לחוש את הצטמצמות אפשרויות ההפקה עבור במאים עצמאיים שדחפה את צ'נדור לזרועות נטפליקס. מאז חלפו עוד חמש שנים עד שסרטו הנוכחי, שאותו הוא רק ביים, הגיע למסכים. "קרייבן הצייד" הוא סרט נטול חותם אישי, החלטת אין-ברירה של במאי שמתקשה למצוא מימון למה שהוא רוצה לעשות.
קרייבן של הקומיקס הוא סרגיי קרבינוף, צייד-על ממוצא רוסי שצד כל דבר עלי אדמות ושעבורו ספיידרמן הוא האתגר האולטימטיבי. אבל כאן אין ספיידרמן, וציד הוא פעילות שנתפסת היום כבזויה הרבה יותר מכפי שהייתה לפני 60 שנה. לכן מטרת הסרט היא לעצב את קרייבן יותר כגיבור-על אפל מאשר נבל-על. מצייד של כל מה שזז הוא הופך למי שבעיקר מגן על חיות, ותחום ההתמחות הנוכחי שלו הוא צייד אנשים רעים. לפחות אלו אינם מצויים בסכנת הכחדה.
ברבע השעה הראשונה מודגמות יכולותיו ומעשיו של קרייבן הבוגר (ארון טיילור-ג'ונסון). הוא מתחזה לאסיר ומובא למחנה רוסי נידח רק כדי שיוכל לסגור חשבון עם "איש רוסי מאוד רע" שכלוא שם. בהתאם לאמונתו בטוהר הציד הוא נמנע משימוש בנשק חם והעדפת כלי נשק קרים שנמצאים בהישג יד. במקרה זה זוהי שן של טיגריס מפוחלץ (שמשמש כשטיח בחדרו של אותו אסיר) כדי לבצע את הקטל.
לאחר האפיזודה הפותחת הסרט חוזר 16 שנים אחורה לסיפור המקור של סרגיי. בנעוריו (משוחק ע"י ליווי מילר) הוא ואחיו למחצה דימיטרי (בילי בארט) לומדים בפנימייה יוקרתית באנגליה, אבל חייהם נמצאים בצילו של האב ניקולי (ראסל קרואו), סוחר סמים קשוח ואכזרי עם תפיסת עולם ברוטלית שהוא מקפיד להנחיל לילדיו. לאחר שהוא מעדכן את סרגיי שאימו התאבדה הוא מציין ביובש המלווה במבטא רוסי כבד "היא הייתה חלשה, חולה במוח". המנטליות הזו לא הייתה רחוקה מקרייבן של הקומיקס, אבל זה של הקולנוע נמצא במקום בריא יותר במדד הגבריות הרעילה.
דימטרי הוא האח החלש והלא-מוערך, ולכן סרגיי הוא מי שזוכה לחונכות צמודה כמי שמיועד לרשת את פעילותו הקרימינלית של אביו. כל זה משתנה במהלך מסע צייד באפריקה שבו הנער נלכד במלתעותיו של אריה אדיר. הוא ניצל בזכות שיקוי שניתן לו על ידי נערה בעלת כוחות וודו בשם קליפסו (דיאנה בבניקובה). השיקוי מתערבב בדמו של סרגיי יחד עם דמו של אותו אריה. כוחות חדשים מתחילים לצמוח בגופו של הנער, והוא נוטש את אחוזת אביו ואת אחיו הצעיר והחלש כדי לצאת לדרך חדשה של צייד-על. כל מרכיבי הרקע של הדמות ישחקו תפקיד בהמשך של מה שאמור לשמש כאן כעלילה.
מלבד הדמות הראשית, והנערה בעלת כוחות וודו לא מוגדרים (בבגרותה מגולמת על ידי זוכת-האוסקר אריאנה דבוז), יהיו עוד בעלי כוחות-על בסרט. האח דימטרי יגלה בנעוריו ובבגרותו (פרד השינגר) כישורי חיקוי מטופשים במיוחד שרומזים על אפשרות הפיכתו לדמות של נבל-על "זיקית". כאן זה בעיקר סימון דרך לקראת סרט ההמשך שלמרבה המזל כבר לא ייעשה. ישנו גם אלכסיי סיטסביץ' (אלסנדרו ניבולה), מאפיונר רוסי נוסף שהושפל ע"י האבא ניקולאי, וכעת חותר לנקמה בדמותו של ה"ריינו" – אותו היבריד של אדם וקרנף. העיצוב של הדמות באפקטים ירודים "עם טעם של פעם" (קרי תחילת המאה ה-21) מיישר קו עם העליבות האופיינית לסרטי ה-SSU. אפילו "ריינו" גרסת הקרנפו-רובוט שמתוכה בצבץ הראש של פול ג'יאמטי ב"ספיידרמן המופלא 2" (2014) נראית כמו הברקה ליד העולב הזה.
3 צפייה בגלריה
קוביות בבטן עם קוביות משלהן. אהרון טיילור ג'ונסון, מתוך "קרייבן הצייד"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
אהרון טיילור-ג'ונסון עשה את הופעת הבכורה שלו בז'אנר בגיל 20 כששיחק ב"קיק-אס" (2010) דמות של חנון שחושב שהוא גיבור-על וחוטף כל הסרט מכות רצח. מאז הוא עיצב את גופו לדרגה הנוכחית של 0% שומן, וקוביות בטן שלהן יש בעצמן קוביות בטן. כבר שנים מסתובבות שמועות שהוא אוטוטו ילוהק באופן רשמי לתפקיד הג'יימס בונד הבא. "קרייבן הצייד" לא משפר את הסיכוי שהדבר אכן יקרה בגלל שהוא מבהיר שלטיילור-ג'ונסון חסר ניצוץ הכריזמה וקמצוץ ההומור שנדרש בכל ליהוק ג'יימס בונד מוצלח. הוא לא שחקן נטול-כישרון אבל לא בטוח שיש לו את ה-X פקטור הנדרש לסוג תפקידים זה.
מיותר לציין את כל מופרכות העלילה, ואת כל הרגעים שבהם שיחות ארוכות ומשמימות עוצרות את הסרט. במקביל יש יותר מדי דמויות שלא מתגבשות למהלך קוהרנטי. התסריט של ריצ'רד וונק, ארט מרקום ומאט הולוואי לא מציע יותר מאשר כמה משפטים וכמה רגעים שמהם ניתן לקחת שוטים קצרצרים ולערוך טריילר בינוני. כשזה נמרח על פני סרטי של 127 דק', מידת הכישרון המוגבלת המופגנת כאן מייצרת דקות ארוכות של שעמום מייבש. עם דמויות דלות, עלילה חסרת היגיון, אפקטים ירודים, והבטחות שלמרבה המזל כבר לא יתממשו בסרטי המשך, הסיבה היחידה לצפות בסרט היא להשתתף בהלוויה של ה-SSU.
