רוב האמנים בישראל יכולים להמתין גלגול חיים שלם, ועדיין לא יגיעו לבמה היוקרתית של פארק הירקון. לעדן חסון זה קורה בגיל 27, אחרי ארבע וחצי שנים של קריירה, די בתחילת הדרך. מצד אחד, חסון מצטרף לחבורה אקסקלוסיבית. מצד שני, אולי עדיף שמישהו יעצור אותו. "זה לא ניתן לעיכול", מחייך חסון בביישנות לא מזויפת. "משווים אותי לאמנים שהתפוצצו בגדול, כתבו ששלמה ארצי עשה את הפארק, גם כוורת, גם שלום חנוך, אז מצד אחד ההשוואה הזאת מאוד מחמיאה לי. כל אלה אייקונים. מצד שני, אני חושב על זה שאולי הדברים קורים אצלי מהר מדי. כבשתי כל כך הרבה במות בזמן קצר והיו גם הישגים מטורפים, זמר השנה, שיר השנה, מלחין השנה, הרבה תארים. אז אולי אחרי הפארק, אעשה זאפה. בא לי משהו אינטימי יותר. אחרי שאתה רואה שטיח של אנשים, בא לך פתאום לראות עיניים".
עוד כתבות למנויים:
יש פחד לפתוח פארק? בכל זאת, הצבתם רף של 35 אלף איש. זה קשה גם לאמן בינלאומי.
"כן, לא אשקר פה. היה איזשהו פחד. אמרתי למנהלים שלי, זה לא מוקדם מדי? פחדתי שאני אולי מעמיס על הקהל, אבל התגובות אחרי שפתחנו את הפארק, די הרגיעו אותי".
לא האמנת.
"לא. בדיוק כשהכרזנו על ההופעה השנייה התחיל הגל האחרון של הקורונה. אז בימים הראשונים לא כל כך נמכרו כרטיסים כי היה פחד מובן של הקהל. שבוע לאחר מכן נמכרו כל יום 2,000־3,000 כרטיסים, בקטע הזוי. הבנתי שהאהבה של הקהל חוצה גבולות".
בתשובה הזאת של חסון טמון גם אחד המפתחות הגדולים להצלחה שלו. יצא לנו להיפגש לראיון בתחילת דרכו. חסון היה אז אמן מבטיח, עם להיט בכורה גדול, שמסביבו פמליה של מומחים. בהתאם למעמדו כרוּקי בשוק המוזיקה הישראלית, הוא היה אמור להישען על עצות מלהקת הליווי, אבל די מהר התברר שהילד המופנם מפרדס חנה יכול לסמוך על עצמו. חסון מודל 2022 לא משאיר שום קצה פתוח, כשבגבו ניהול של שרית וחנן פרנקו ועבודת ייעוץ תקשורת של איש יחסי הציבור עופר מנחם, הוא מודע לכל נתון רלוונטי לקריירה, ברזולוציות הכי גבוהות, ממספרי הכרטיסים שנמכרים להופעות בכל יום נתון, דרך נתוני חשיפת השירים, המיקומים במצעדים, ההצעות הכספיות שנערמות - ועד להיענות הקהל ברשתות החברתיות, שם הוא בכלל שוחה. "ישבתי המון זמן לערוך את הסרטונים מההופעה, לא החמצתי שום דבר. התאמתי את התאורה, את זוויות הצילום, את הסאונד. כל מה שקשור. שוב ושוב ושוב, עד שיצא מעולה לדעתי. הסרטונים האלה הגיעו לחשיפה מטורפת, שני מיליון צפיות".
אתה היום בשיא הרלוונטיות לאמן. איך שומרים על זה, אולי אפילו משפרים?
"חושבים על תקרת הזכוכית הבאה ומגיעים כדי לשבור. נניח, יש לך את תקרת השיר הראשון, הצלחת? יש תקרה חדשה. העובי מכפיל את עצמו כי אנשים אומרים, 'בוא נראה מה תביא בשיר השני'. אם הצלחת, באמת יש הקלה גדולה. מהרגע שהשיר הראשון שלי פרץ הייתי עסוק בלשמר ובלבנות. היו גם רגעים שבהם הלכתי צעד אחורה, חיכיתי לראות מה כדאי לעשות".
דוגמה?
"השיר 'מה פספסתי'. חודשים לא קרה איתו הרבה, קצת מאכזב. לקחתי נשימה, צעד אחורה. ארבעה חודשים אחרי, אני מגלה שהשיר הפך להיט טיקטוק בלי שעשינו שום דבר. אפילו חשבתי שיש איזה באג שם כי הצפיות בשיר שילשו את עצמן מדי יום והשיר עלה עוד מדרגה בספוטיפיי ובאפל מיוזיק. 'מה פספסתי' כבר קרוב לחודשיים מקום ראשון באפל מיוזיק ישראל ובאופן כללי הגיע די לטופ. אז לפעמים אמן חי עם תחושות שהן רק אצלו".
במנותק מהשטח.
"בדיוק. מתברר שהרגשתי החמצה על השיר הזה, שלא בצדק. לפני כל שיר או כל מהלך בקריירה אני שואל את עצמי, 'זה יעבוד לי הפעם? הקהל יאכל אותי כמו שצריך? נראיתי פה בסדר?' אתה חי עם הרבה שאלות כל הזמן, ואז אתה אומר לעצמך, בדיעבד, שחבל ששרפת על זה אנרגיות בכלל. חבל על יותר מדי מחשבות".
דווקא לא מתאים לאופן שבו אתה עובד. זו גישה שמסירה אחריות.
"בשנה האחרונה הגעתי לתובנה חשובה שמפחיתה אצלי הרבה סטרס. אני אומר לעצמי שבדברים שביכולתי לשנות, אני מקריב מאה אחוז מעצמי. וכשאין לי אפשרות לשנות, אני משחרר. נניח שהוצאתי שיר ובדיוק יש פיגוע בתל־אביב, מתסכל, לא? אבל מה נעשה?"
ופעם?
"בעבר, לפני מופעים גדולים סבלתי מכאבי בטן קשים, הייתי הולך לשירותים כל דקה. אתה חושב שיש לך משהו לא בסדר בגוף, אבל זו חרדה. הגוף רוצה להכין את עצמו לקרב ואוטומטית רוצה להתנקות מהכל. אז הייתי מרגיש פתאום מצונן, שיש לי ליחה, שהשרירים תפוסים, כאילו הגוף היה מסמן - עדן, תנקה הכל, תשב, תנוח. עם הזמן הבנתי שאני יכול להגיע נמר להופעה גם בלי הכאבים, הכל זה סוויץ' בראש. בהופעות האחרונות כבר עליתי בשיא הצ'יל. ההתרגשות שלי הייתה מאה אחוז בונה. אפס חרדות".
עד לפני שנה הוא היה בצד אפל יותר של החיים. "מהרגע שקיבלת התקף חרדה פעם אחת בחיים, החרדות נמצאות במפלס כלשהו, נניח מ-0 עד 10. כל עוד אתה בגבול ה-2, אתה בסדר. ברגע שאתה מעבר לתחום, זה מתחיל להשפיע עליך. אתה מתחיל להרגיש את החרדה פיזית. זיעה קרה בידיים, קושי לנשום, אתה מרגיש שהעולם נסגר עליך".
מתי קרה לך דבר כזה לאחרונה?
"לפני משהו כמו שנה. הייתי בטוח שאני עומד למות. הייתי בבית, בגבעת אולגה, ובשלוש לפנות בוקר התחלתי להרגיש נימול בידיים. הבהלתי את עצמי, התחלתי להרגיש שאני נכבה, הכל נהיה שחור מסביב. זה נשמע הזוי, אבל הלכתי ודפקתי בדלתות של השכנים, הייתי בטוח שאני עומד למות. התקשרתי גם לאמבולנס, וכשהסברתי מה עובר עליי, שאלו איפה אני גר ושכחתי לרגע מרוב סטרס. ואז אמרתי לעצמי, אוקיי, עד שיבואו לקחת אותי, אני כנראה אמות. אז ירדתי למטה, לקחתי את האוטו ונסעתי להלל יפה".
מה אמרו בבית החולים?
"עשו את כל הבדיקות. דם, סיטי, אק"ג. כל הממצאים הראו שהכל בסדר ואז הרופא אמר, עדן, כנראה חווית התקף חרדה. מאז לא חוויתי דבר קרוב להתקף הזה. הייתי מטופל אצל פסיכולוגית עד לפני החרדה הזאת דווקא, ושיחררתי כשהרגשתי שאני משיט את הספינה שלי בבטחה. אחרי שההתקף עבר, לא הרגשתי צורך לחזור לטיפול".
"פעם הייתי די קפוא בהבעת הפנים. שרירי המצח לא היו משוחררים, עד שהתחיל להיות לי טוב בחיים עם הגשמת החלומות שלי. אנשים שטוב להם בחיים נראים טוב יותר ויזואלית. לפעמים אני עובר במסדרון, רואה את המראה ושולח קריצה קטנה"
אבל קצת משונה שדווקא אחרי התקף החרדה אתה לא מטופל.
"בחרדות שקשורות לקריירה שום פסיכולוג לא חווה את מה שאני חווה, ולא יוכל לתת באמת עצות. בחרדות שלא קשורות לקריירה, כן טיפלתי אצל פסיכולוגית. הרגשתי שכבר ראיתי דבר או שניים בחיים, ואם לא אדבר עליהם, הילד שנמצא בתוכי יכריח אותי לעשות את זה".
והוא עוד פועם בך, הילד הזה?
"ברור. הרי בתוכי יש גם את עדן בן השמונה, שהכל אצלו שמור יותר בפנים. הרבה דברים קורים כל כך מהר, לפעמים מרגיש לי שעדן ההוא היה בכלל גלגול אחר. לכן אני מתרפק על תמונות ילדות כמעט בכל הזדמנות ולמזלי יש את פייסבוק שמזכיר לי את אותו ילד לפעמים. אני נשען על האינפורמציה הזאת כדי לשאוב עוד פיסת מידע על הילד שהייתי. כשאני בא ומדבר עם המשפחה, יוצא שאנחנו מעלים זיכרונות מפעם, גם לתקופות קשות שהיו לנו".
למשל?
"זה לא שהמצב הכלכלי בבית היה חמור, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי מה שאני מרשה היום, גם לא קרוב. אבא שלי תמיד נלחם עד טיפת הדם האחרונה כדי שלא יחסר לנו אוכל בבית. היינו שבעה ילדים, בית בפרדס חנה, ואני זוכר שהאמנו לכל דבר והעולם נראה כמו מקום מפחיד".
איך זה בא לידי ביטוי?
"הייתי מבוהל מכל דבר, מעורער. אם מישהו דיבר אליי לא יפה, לא היה לי אומץ להגיב. לא רציתי להיכנס למכות. העדפתי לשבת בשקט. ירדו עליי הרבה בילדות. הרבה פעמים העדפתי לשתוק. אבל זה הפסיק בשנים האחרונות".
עדן חסון בהופעה בהיכל מנורה מבטחים
הבנתי שיש לך דרך משלך להתמודד עם החרדות.
"יש לי שתי מילים שהולכות איתי: 'תנשום לזה'. זה מלווה אותי מאז אותו התקף. יש לך התקף כלשהו בגוף? תעצור, תנשום לזה".
לצערך, יש לך הזדמנויות טובות לתרגל את זה.
"בשנים האחרונות אני מתמודד עם חוסר תפקוד בצד שמאל של הגוף. לפני חמש שנים הייתה לי דלקת קרום המוח, והדלקות האלה משאירות מתנות. זה פגע לי בעצב בית החזה, שאחראי על שלושה שרירים ביד שמאל. בהתחלה אפילו לא יכולתי לבצע פעולות בסיסיות כמו להרים יד לשלום או לתפוס בקבוק. היד לא תיפקדה. כמעט פרקתי כתף כמה פעמים במהלך הופעה, בגלל חולשה רצינית בשרירי הכתף".
מלחיץ.
"ברור. בהתחלה נבהלתי, לא הבנתי למה היד שלי כמעט לא עובדת. זה הלך ונהיה רע עד למצב שהרגשתי שהיד לא עובדת בכלל, כמו איבר שרק מחובר לגוף ולא עושה כלום. מאז אני מטפל בזה פעמיים בשבוע בפיזיותרפיה ואימוני כוח. היום זה כבר הרבה יותר טוב, אבל היד עדיין לא בשיא. לא יודע אם זה יעבור במלואו אי פעם. זו באמת מלחמה יומיומית, כי אם לא אעבוד בזה כל יום, זה ילך ויידרדר ויתנוון בחזרה. אני מקדיש כל יום שעה לפיזיותרפיה ביד שמאל".
כמעט אין מקבילה להמראה המהירה של עדן חסון במוזיקה הישראלית בשנים האחרונות, בוודאי בהתחשב בעובדה שהוא לא צמח מהריאליטי אלא עשה את המסלול לבד, מלמטה, ונשען על היצירה שלו. השירים מתפוצצים בכל זירה אפשרית בזה אחר זה, הופכים ללהיטים גדולים, מובילים את דירוגי ההשמעות כמעט בכל פלטפורמה אפשרית, ההופעות מגיעות לסולד-אאוט מהיר, כשבשיאן תגיע הההופעה בפארק הירקון ב-2.6, והרדיו התמסר לחלוטין, בדיוק כמו השטח. הוא כבר היה איש השנה במוזיקה, האמן הכי מושמע באפל מיוזיק ישראל והאמן הים-תיכוני הכי מושמע בספוטיפיי. מהכיוון השני של המשוואה, כמו ששרה בריטני ספירס פעם, כשיש כזאת הצלחה כולם רוצים חתיכה לעצמם, להתקרב, לפעמים יותר מדי, לפעמים רק מתוך אינטרס. "ברור שיש אנשים שביקשו להתקרב אליי רק כדי ליצור קשרים, ואז אני חושב, מה אתה רוצה? הרי לא דיברת איתי שנים".
קרה לך פעם עם מפורסמים אחרים?
"בתור בחור צעיר פגשתי זמר מאוד מפורסם, לא אגיד את שמו, והאינטראקציה חירבה לי את כל מה שבניתי לגביו. הוא היה קצר, מתנשא, ורצה רק להיפטר ממני. זה קרה כמה שנים לפני שהתפרסמתי. בסך הכל זה היה זמר שרק רציתי להבין מיהו במציאות. פגשתי אותו במקרה והרושם שהשאיר בי היה רחוק שנות אור ממה שהוא מציג לפני כולם".
ההצלחה של חסון כמובן מלווה בכסף גדול שיכול להגיע למיליוני שקלים מדי שנה בהנחה שהקצב יישמר. אבל הוא מתעקש לא להגדיר את עצמו ככה. "יש לך כל כך הרבה הוצאות וניכויים. הוצאות על מופע כמו בהיכל מנורה יכולות לעלות מעבר למיליון שקל בקלות. אחרי כל הניכויים והמשרד והוצאות ומס הכנסה ומע"מ וביטוח לאומי, נשאר לך סבבה. ברור שאני לא מתלונן וברור שלא חסר לי כלום, גם לא כסף, אבל אני ממש לא מגדיר עצמי כמיליונר. תנסה אולי בן אדם אמיד".
אוקיי. בכל זאת, נסיקה כספית כזו עלולה לטלטל.
"זה לא טילטל אותי. אני קונה לעצמי כל דבר שאני רוצה, בגבול הטעם הטוב. זאת אומרת, אני אוהב פרארי, אבל אני בוודאי לא אקנה פרארי, כי זה לא נכון לי. עדיף לי להשקיע בבית שאני בונה בגבעת אולגה. קניתי מגרש על הים, מתחילים לבנות עוד חודשיים. על בית אני יכול גם להרוויח בעתיד. על פרארי אני רק אפסיד. חוץ מזה, אני לא מסוגל לראות אנשים שמתייחסים אליי בצורה מוגזמת".
תגדיר מוגזמת?
"נגיד, אני מגיע למסעדות ומבקשים ממני לא לשלם, ואני אומר לבעלים שאם הוא רוצה שאגיע בפעם הבאה, שייקחו תשלום או שלא יחייבו במקומי את מי שבאמת צריך. מציעים הרבה דברים. מסעדות, לשלוח דברים הביתה, בגדים, מוצרי חשמל, לטוס למשחקי כדורגל, טיסות, ואני לא כל כך בקטע. אני אומר לא ל-95 אחוז מהדברים. הציעו לי למשל להיות הפנים של משקה מסוים, שאינו בריא, בסכום מאוד גבוה, משהו כמו 1.2 מיליון שקלים וסירבתי".
3 צפייה בגלריה
''מציעים לי טיסות, מסעדות, לשלוח הביתה בגדים ומוצרי חשמל, ואני לא כל כך בקטע''
(צילום: מוטי קמחי)
עוזר למשפחה?
"הם לא מבקשים, אבל אני מבין סיטואציות בלי שצריך לדבר. את ההורים אני מפנק כשאני יכול. עוד לפני שהתפרסמתי השתדלתי תמיד לעזור. אגב, בבית זה עובד ככה: אני יודע על כולם הכל אבל אף אחד לא יודע עליי כלום. אני משתף את המשפחה שלי רק בהצלחות".
הם מתמודדים עם הרגעים הפחות טובים שלך?
"תלוי. בדיוק לא מזמן קיבלתי דוח, נסעתי בנתיב תחבורה ציבורית, 500 שקל. זה הגיע לבית של ההורים. אבא שלי שלח לי הודעה מבואסת. או שהיה שפשוף ברכב, אבא רואה את השפשוף, מתבאס במקומי. אמרתי לו אבא, זה לא שווה את התסכול. למה שאבזבז על זה אנרגיה?"
הקלישאה של הברווזון המכוער תופסת גם במקרה הספציפי. בראיון הקודם סיפר: "לא נראיתי טוב בנעורים ובילדות. היה פחות פרופורציות בגוף. האוזניים והאף נראו לי גדולים מדי יחסית לפרצוף. הייתה לי תסרוקת של קוצים, לא סטייל, גם לא היה לי את הזקן שהפך אותי לסימטרי". חסון סבל מלעג בנעורים בגלל המראה, והמהפך הושלם בשנים האחרונות. "אני לא יודע אם אני מודל לגברים או לחתיכות ולא התיימרתי. בוא, זה גם המעמד. אני מודע לזה שאני יותר מתוקתק ויותר מטופח מפעם, אני נראה סבבה. אבל האטיטיוד של האנשים סביבך משפיע פה המון. בסוף מה שאני מוציא מהפה, הוא הקלף המנצח, ולאו דווקא המראה. אבל למדתי גם שם".
למשל?
"נגיד, הזקן הוא מה שהייתי צריך כדי להיראות טוב בגלל מבנה הפנים שלי. פעם הייתי די קפוא בפנים. שרירי המצח לא היו משוחררים, עד שהתחיל להיות לי טוב בחיים. אנשים שטוב להם בחיים נראים טוב יותר ויזואלית. לא אשקר לך, לפעמים אני עובר במסדרון, רואה את המראה ושולח קריצה קטנה, מבסוט ממה שיש. אבל מצד שני, אין לי הרגשה של חתיך, אני כולי שמוט כתפיים ולא שרירי. לא מרגיש בראד פיט".
מרגיש שיש פיצוי על העבר?
"היום אני שלם עם המראה שלי. יש אריה שמסתכל לאגם ורואה חתול, יש חתול שרואה אריה. אני אולי קצת זאב. משהו במראה שלי משדר את זה, אולי גם בבן אדם שאני. אני די בודד כשאני מגיע הביתה. אני עמוס באנשים כל היום, אבל בסוף אני מגיע הביתה ואני לבד כבר 27 שנים, והיו לי מערכות זוגיות".
זה משפט עצוב.
"אני חי חיים עצמאיים לחלוטין, מכבס לעצמי, מחליף מצעים, שואב בבית, חי לבד. זה רגיל. כשיש התחלה של זוגיות זה אוטומטית גורם לי להרגיש לא בנוח כי אני רגיל לחיות לבד. זה ישתנה ברגע שהשהות שלי עם בן אדם תהיה עדיפה על השהות לבד. כרגע כל הצרכים שלי מתמלאים: הקהל ממלא ריגוש, החברים שלי גם, יש מערכות יחסים מזדמנות שמספקות ריגוש רגעי והשילוב של כל זה עם העולם הפנימי מעכב אותי בלמצוא אהבה. הלוואי שיהיה לי את היכולת והרצון להעניק לבן אדם אחר ולקבל ממנו את כל מה שאני עושה היום בעצמי. כשארגיש שעצמי לא מספיק לי, זה יקרה. כשאני לא לבד אני מתגעגע לעצמי".
"הייתה מישהי ששלחה וידיאו שלה באמבטיה, עירומה, כששיר שלי מתנגן ברקע, והיא עושה מה שעושה. אחד הדברים היותר מוזרים היה כשמישהי שלחה לי הודעה בנוסח 'בא לך לירוק עליי?' עניתי שלא"
מזכיר לי שורה יפה בשיר Feel של רובי וויליאמס: Before I fall in love I'm preparing to leave her.
"ממש ככה. עם כל העצב שבדבר, אני מתחבר למשפט הזה. הלוואי שיכולתי לומר לך שהוא לא מדבר אלי בשום צורה".
לפי הדיווחים, הייתה לך אפיזודה רומנטית עם הזמרת אודיה אזולאי.
"היינו באינטראקציה זוגית של חודש וכשהבנו את הכיוון שהקשר הזה הולך אליו, בחרנו להישאר חברים טובים. אודיה היא אחת הבחורות הכי חכמות שפגשתי. כותבת ומלחינה מטורף, ויצרה עליי כמה שירים שהוכיחו את זה. כמו 'תשבור לי את הלב', שיר שהיא כתבה עליי יום אחרי שנפגשנו לראשונה ושלחה לי לוואטסאפ. הייתי בהלם מהמהלך, וזה היה אחד הדברים שהכי סיקרנו אותי לגביה".
באיזו פלטפורמה אתה הכי מחוזר?
"באינסטגרם, אנשים הרבה יותר בטוחים מאחורי מסך, אבל גם במציאות. הייתי בהרבה מקומות שהשאירו פתק, עם מספר טלפון או שם יוזר באינסטגרם. פעם סיפרתי בראיון שאני אוהב קובה סלק. אז מישהי הכינה, שלחה סיר להופעה, הוסיפה מספר טלפון וכתבה את כל התכונות שלה. כמו המרכיבים במתכון".
אהבתי. מניח שיש גם דברים יותר בעייתיים לעיכול.
"יש בחורות ששולחות סרטוני עירום, באינסטגרם, גם תמונות, מכל הסוגים וכל המינים. כבר כלום לא מפתיע אותי. בתחילת הדרך באילת מישהי הכניסה לי יד לתחתונים, רגע לפני שעליתי לבמה. הייתה מישהי ששלחה וידיאו שלה באמבטיה, עירומה, כששיר שלי מתנגן ברקע, והיא עושה מה שעושה. אחד הדברים היותר מוזרים היה כשמישהי שלחה לי הודעה בנוסח 'בא לך לירוק עליי?' עניתי שלא".
חסון לא מהסס גם להביע דעות פוליטיות. לפני חודש, בעקבות הפיגועים, הוא כתב: "מדינת ישראל, הממשלה הזאת לא מתפקדת. חייבים להתעורר, צריך להפוך את המדינה! אסור לנו לשבת בשקט. צריך לעשות מעשה קיצוני. אחים שלנו הולכים כאילו כלום וזה לא ייפסק עד שלא נעשה מעשה. הלב שלי נקרע".
"זה קרה כמה שעות אחרי הפיגוע בתל־אביב", הוא מסביר, "אמרתי לעצמי, אם חלילה הפיגוע היה קורה באחת ההופעות שלי, איך הייתי חי עם הידיעה שאנשים נרצחו בגלל שריכזתי אותם במקום אחד בסביבת דיזנגוף? ואז עלתה בי מחשבה שלפי המצב הנוכחי, ואם לא ייעשה שום שינוי, כל יום ייקטף פה פרח".
לאיזה מעשה קיצוני התכוונת?
"אני לא פוליטיקאי גדול ולא מתיימר לדעת מה עושים או להציע מה, אבל אני יודע שהמדינה חייבת לעשות את הכל כדי למנוע פיגועים. מעשה קיצוני הוא מעשה שיגרום לכל מחבל לחשוב מיליון פעם לפני פיגוע. יש הרבה דברים שיכולים לגרום למחבלים לחשוב פעמיים לפני פעולות כאלה. אולי עונש מוות זו אופציה? לא יודע. גם לגרש משפחות מחבלים מהארץ זה אופציה, והבסיס להכל זה הרעת תנאים בכלא. לכן גם היה חשוב לי לדייק, שכמובן ממש לא קראתי לאזרחים לקחת את החוק לידיים".
מעשה קיצוני שעשית באחרונה: הקלטת דואט עם נועה קירל, 'שימי פס'. השיר נגנז. איך מוותרים על איחוד כוחות כזה?
"הייתה באמת סקיצה וזה לא הסתדר מטעמי לו"ז. עזוב, אין פה סיפור. הקלטתי את השיר בסופו של דבר עם אלה לי להב, כי לפני הכל היא מבצעת מדהים וספציפית זה מתיישב טוב עם האטיטיוד שלה ב'לשים פס'".
נזכיר שהשיר הוקלט למצעד הגאווה. לא קצת דומה למהלך של עומר אדם עם "תל אביב"?
"לא מרגיש שאני בתחרות עם עומר או עם אף זמר במדינה. לכל אחד יש את הדרך שלו. עומר ואני מאוד מכבדים זה את זה וביחסים טובים".
בתעשיית המוזיקה יש הרגשה שאתה מאיים על מעמדו כמוביל העידן הנוכחי. בדירוגי השמעות, בהופעות, עכשיו אתה גם פותח פארק.
"אני חושב שתחרותיות זו גישה שלילית בהתייחסות למוזיקה, יש מקום לכולם. ההצלחה שלו ושלי זה עניין מבורך".
נהיית פוליטיקאי.
"אחרי כל השנים עכשיו אני מבין".
פורסם לראשונה: 07:52, 13.05.22
