גיבורת העל מאיה לופז מבית מארוול עומדת ברשימת כל התנאים הנדרשים בדיסני ואף למעלה מכך. היא אישה - צ'ק. בת מיעוטים - צ'ק. סובלת מנכות - דאבל צ'ק (היא גם חירשת וגם קטועת רגל). אפשר גם לפרגן לה בנקודת בונוס על כך שהיא ממוצא אמריקאי-ילידי, כמעט על פי מורשת פוקהונטס. לכאורה הכול עובד לפי הנוסחה, עם תמהיל מושלם לדמות שעונה על כל הצרכים של תאגיד הבידור שפונה במוצהר לכל המשפחה, ללא הבדלי דת, גזע, צבע, מין והעדפות מיניות - ובהתאם לציפיות ה-Woke האמריקאי. אבל הסדרה החדשה "אקו" שעלתה בדיסני פלוס כושלת בבסיסה מכיוון שהיא מתאמצת מדי להיות נכונה, יותר מאשר טובה.
"אקו" – טריילר
(באדיבות דיסני+)
הדמות של אקו נוצרה על הדף על ידי דיוויד מאק וג'ו קיוסדה בחוברת קומיקס מאת מארוול שהוקדשה לדרדוויל בסוף 1999, הרבה לפני עידן התקינות הפוליטית בארצות הברית. הגלגול הטלוויזיוני של גיבורת-העל האפלה הגיע יותר משני עשורים לאחר מכן בסדרה "הוקאיי", בו השתלבה כבתו המאומצת ויד ימינו של הארכי-פושע קינגפין. בשלב הזה, פוליטיקת הזהויות כבר הייתה בשיאה, ואקו - או בשמה המקורי מאיה לופז - השתלבה בה היטב, והעובדה שנמצאה שחקנית שעונה על כל מאפייני הדמות הייתה מעל ומעבר לכל הציפיות של המפיקים. אלקווה קוקס בת ה-26 היא הליהוק המושלם: היא גדלה בשמורת אינדיאנים בוויסקונסין וסובלת מחירשות ממש כמו הביוגרפיה הבדיונית של מאיה (את הרגל הקטועה היא הביאה איתה מהבית, מה שהצריך את התסריטאים לשנות את קורות חייה של הדמות. לא שהם מתלוננים). את הסדרה החדשה הם תפרו למידותיה, אבל לא לפי מידת הציפיות של הקהל.
אפשר לשער שבדיסני נלהבים מהאפשרות שקוקס הצעירה תטופח על ידם ככוכבת הוליוודית חדשה בחסות הפקת "אקו", אבל מימוש ההבטחה הגדולה תלוי לפני הכול בתסריטאית הראשית מריון דאייר, שקיבלה הזדמנות להוביל את הסדרה אחרי שהתבלטה כחברה בצוות הכותבים של "סמוך על סול". היא אינה ממוצא ילידי-אמריקאי כנדרש ממנטרת We tell our stories המקובלת בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקאית, אבל זוהי הפחותה מבין בעיות הסדרה, שמאוהבת בדמות הראשית שבמרכזה והייצוג האתני-חברתי שלה יותר מאשר בסיפור הרקע ועלילת המתח שמניעה אותה.
סימני האזהרה הראשונים מופיעים כבר ברגעי הפתיחה של הפרק הראשון, בהם מופיעים יצורים דמויי-אדם במערה, רגע לפני קריסתה. אחת מהדמויות המסתוריות מצילה את חברי הקבוצה שהופכים בהמשך לבני אנוש. אנחנו למדים שמדובר בשחזור של המעשייה על נסיבות בריאתם של בני אומת הצ'וקטא. על פי המסורת, מקורו של השבט הילידי הזה במערת נאני וואיה שבמדינת מיסיסיפי. הפתיח המאגי הזה מתמזג עם תקציר עלילת "הוקאיי", שבמהלכה מאיה מתנקשת בווילסון פיסק, הלא הוא קינגפין (וינסנט ד'אונופריו), אחרי שגילתה שהוא אחראי על רצח אביה. ב"אקו" אנו עתידים לגלות כיצד אגדת העם הילידית והקריירה האישית של מאיה בעיר הגדולה כבכירה בארגון הפשע של קינגפין, משתלבים באילן היוחסין של מאיה, כשהיא שבה לעיירת הולדתה באוקלהומה אחרי 20 שנה. מצד אחד היא צריכה להתאקלם מחדש בקהילה ובמשפחה, מצד שני היא נחושה להסתער על אימפריית הפשע שעזבה, בשלט רחוק.
כל האלמנטים הללו נמהלים יחדיו ב"אקו" ולא באופן מוצלח במיוחד. הכול מרגיש מאולץ. רוב כובד המשקל של הסדרה, לפחות בשלושת פרקיה הראשונים, נשען על ההיבטים הביוגרפיים והדרמטיים של הדמות. השיבה הביתה למחוזות הנידחים של ילדותה אחרי נידוי ארוך שנים, מביאה איתה תחילה בידוד, הסתתרות ושמירת מרחק ממכריה. כשהיא נחשפת זמן קצר לאחר מכן, היא נאלצת להשלים עם קרובי משפחתה ולדעת לקבל את החיבה שהם מרעיפים עליה, וגם להיעזר בהם במזימה השאפתנית שלה. פה ושם יש סצנות אקשן לא רעות, אבל מרכיב המותחן בעלילת הסדרה לא מתעלה למשהו מתוחכם או מפתה במיוחד. הניסיון לטעון את הסיפור ברמזים שקושרים את הביוגרפיה האישית של מאיה להיסטוריה של שבט הצ'וקטא, ולהציבה כגלגול נוסף במורשת הגבורה של בנות עמה לאורך הדורות, הוא יומרה מסורבלת - במקום להוסיף מורכבות לתכנים, זה רק דוחק אותם לתבניות של תקינות פוליטית.
לרוע המזל, "אקו" צפויה להירשם כעוד שפל בסדרת הכישלונות האחרונים של אולפני מארוול על המסך הגדול והקטן, מציאות בלתי נתפסת לפני כמה שנים בעיצומו של תור הזהב של גיבורי-העל. מה הסיבות לדעיכה הזאת? יש המאשימים את הנוסחתיות חסרת המקוריות וההשראה של התכנים, אחרים מצביעים על אותה תקינות פוליטית מסרסת. ניתן לזהות את שתי המכשלות ב"אקו", אבל המשבר הקיומי האמיתי שעובר על האולפנים הוא זה שלא מדובר: במארוול סבורים שהמותג שלהם גדול מהנכסים האינטלקטואלים הגדולים שלהם - ספיידרמן, קפטן אמריקה, איירון מן, ת'ור, פנתר שחור ויתר הנוקמים המוכרים.
אבל המציאות היא שלא די בתו האיכות שגיבשו לעצמם כתסריטאים, מפיקים ובמאים. הגיבורים האיקוניים האהובים הם התשתית של היקום הקולנועי של מארוול, והוא לא מתרחב. עכשיו כשהם בהפוגה, הניסיון להישען על דמויות חדשות כמו אקו שיחליפו אותם בקדמת הבמה נדון לכישלון. אם בשלב הרביעי של היקום הקולנועי של מארוול הם עוד נישאו על שובל ההצלחה של הנוקמים עם שאנג צ'י ודוקטור סטריינג', בימים אלה כבר ברור שהקהל מצפה למה שהוא מכיר ואוהב במארוול, אבל ממש לא משתוקק לדמויות חדשות או שוליות כמו פלקון, שי-האלק, קפטן מארוול ומיס מארוול, מון-נייט. נשיא מארוול קווין פייגי מנסה לנווט בין מיצוי דמויות ותיקות לטיפוח אחרות שאינן מוכרות, ובינתיים ללא הצלחה. למי שתהה, אפילו לגיבור תרבות בסדר הגודל הזה אין כוחות-על משלו.
