אבדה גדולה בעולם התרבות: המשורר, הסופר והפובליציסט יהונתן גפן, מענקי התרבות החשובים ביותר בישראל, הלך לעולמו היום (ד') בגיל 76 בביתו במושב סמוך לנתניה. בין יצירותיו הבולטות ביותר נמנות הקלאסיקה הספרותית לילדים "הכבש השישה עשר", הרומן "אישה יקרה", ושירים שכתב לעשרות אמנים כמו "מקום לדאגה", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "הנסיך הקטן" ו"אין מדינה לאהבה". גפן הותיר אחריו שלושה ילדים - המוזיקאי אביב גפן, היוצרת שירה גפן ונטאשה גפן.
"בצער רב המשפחה מודיעה על פטירתו של אהובנו יהונתן גפן", נמסר מטעם המשפחה. לווייתו תתקיים ביום שישי בשעה 11, בבית העלמין בנהלל.
בתו שירה גפן פרסמה בחשבון הפייסבוק שלה תמונה של גפן בצעירותו, וכתבה: "חושך נפל על הרחוב. לילה-טוב". נשיא המדינה הרצוג ספד לו: "יהונתן גפן נפטר, ואיתו הלך מאיתנו חיוך שובבי ונצחי של מי שידע ללכוד את הרגעים הקטנים ביותר והגדולים ביותר, ולהפוך אותם לטקסטים נצחיים. קשה לדמיין את הוויית היצירה הישראלית, את הפזמונים שלנו, את עולמות הספרות והתיאטרון - ללא תרומתו הייחודית והבלתי-נשכחת. איבדנו היום בטרם-עת יוצר חד ונפלא, יחיד מסוגו, בן למשפחה עתירת זכויות שגם זכה להעמיד אחריו דור שני, יוצר ומוכשר, שכולנו מתברכים בכישרונו. הנסיך הקטן מהעמק, בן נהלל שהיה ללוחם ולקצין, מי שאהב את הארץ ואת אנשיה, ודווקא בשל כך לא חסך מהם את שבט ביקורתו השנונה. נכסי צאן הברזל שהותיר לנו הם מורשת נצח ואנדרטה חיה ולא פחות מכך בועטת - לפועלו המרשים, הייחודי והישראלי כל כך. י(ה)ונתן סע הביתה, אנחנו כבר מתגעגעים. תנחומיי הכנים למשפחת העמק, למשפחות גפן ודיין ולכל אוהביו".
"יהונתן גפן היה מגדולי הכותבים הישראלים", נפרד ממנו שלמה ארצי. "חד, משפיע ואמיץ שגידל דור כותבים אחריו. 'הנסיך הקטן מפלוגה ב'' הוא השיר הראשון שעולה על דעתי לקראת יום הזיכרון. רק יהונתן היה יכול לנסח הגדרה מהסוג הזה. חייל ישראלי, נסיך קטן שנופל בקרב במדבר. או 'יונתן סע הביתה, קח רכבת קח אווירון, קח מתנה קטנה לילד'. מה יותר יפה משורות שיש בהן רצון עז לחזור לארץ? שמונה שנים הופיע יונתן בני כגיטריסט מלווה של יהונתן גפן ובכל רגע אהב אותו. חיבוק לאביב, שירה ולמשפחה. יהי זכרו ברוך"
"הצטערתי לשמוע על פטירתו של המשורר והסופר יהונתן גפן, שכתב, בין השאר, את ילדותנו בתבנית נוף המולדת ברגש ובעוצמה רבים", מסר שר התרבות מיקי זוהר. "יהונתן זכרו לברכה כתב סיפורים ושירים שיישארו עימנו לנצח ויתנגנו בקרבנו עוד שנים רבות, כהדהוד של הישראליות. יהי זכרו ברוך".
נפרדים מיהונתן גפן - סיקור נרחב:
הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת בני גנץ נפרד ואמר: "יהונתן גפן, היה שילוב מיוחד - הוא היה פטריוט שלחם עבור המדינה, ואיש מחאה אידיאליסט שיצא כמעט נגד כל נורמה. הוא היה קשוח וציניקן, וידע לגעת ברגש אינסופי בשיריו בכל אחד - מהמבוגרים ביותר שקראו את טוריו וסיפוריו, ועד לילדים שנרדמו בכבש השישה עשר. הוא דיבר וכתב על אהבה ועל השלום. הוא אהב וכאב את המדינה, והיה לו אכפת ממנה. ובעיקר, הוא רק רצה ש'יהיה טוב'. תנחומיי למשפחה ולכל אוהביו".
מנהלו המיתולוגי של גפן, בועז בן ציון אמר בשיחה עם ynet: "רק אתמול הוא צלצל למשרד ודיבר על תוכניות עתידיות, היינו מדברים פעמיים-שלוש בשבוע. זה יום עצוב לחברים שלנו ויום עצוב לתרבות הישראלית. אני מקווה שראש הממשלה לא ישכח ויגיד מי זה יהונתן גפן. הוא היה חבר אישי קרוב ל-40 שנה אין ולא היו הרבה חברים כמוהו", אמר והתייחס לתגובתו המאוחרת של ראש הממשלה לפטירתו של הסופר מאיר שלו.
יהונתן גפן נולד בשנת 1947 למשפחת דיין במושב נהלל, שם גדל והתחנך, והוא אחיינו של הרמטכ"ל הרביעי משה דיין. את שירותו הצבאי עשה ביחידת צנחנים, אז לחם במלחמת ששת הימים. כבר אז, החל גפן במלאכת הכתיבה וכשהיה חייל הוציא את ספר הפזמונים הראשון שלו "שירים שענת אוהבת במיוחד". עם שחרורו עבר לתל אביב והחל ליצור קשרים עם הסצנה התרבותית בעיר. בהמשך נסע לאנגליה שם למד באוניברסיטת קיימברידג'. לאחר פטירת אחותו, חזר לארץ בתחילת שנות ה-70 והחל לעבוד כעיתונאי. גפן חזר לצבא בשנת 1973 ולחם במלחמת יום הכיפורים. ברבות הימים סיפר איך אירועי הלחימה ליוו אותו לאורך כל החיים.
במהלך שנות ה-70 לקח חלק במספר מופעים מוזיקליים וסאטיריים, כמו "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכול" יחד עם דני ליטני, ישראל בורוכוב ודני פאר, "המלחמה האחרונה" יחד עם אפרים סידון, קובי ניב וב. מיכאל, "מכתבים למערכת", "שיחות סלון" ונוספים. כמו כן עסק גפן בכתיבה עיתונאית ופובליציסטית מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, כתב מספר מחזות כמו "קשר אייר" ו"נומה עמק", תרגם יצירות כדוגמת: "יומן חוף ברייטון" מאת ניל סיימון (1982), "המיזנטרופ" מאת מולייר (1985), ושירים של אמנים כמו בוב דילן, טום ווייטס וויסוצקי.
בין הספרים שהוציא לאור ישנם רומנים לצד ספרי שירה, כשרומנו הראשון, "שיני חלב", התפרסם ב-1977 ותיאר את שנות התבגרותו בנהלל. עוד בין ספריו הבולטים - ספרי השירה "מקום לדאגה" מ-1971 ו"בעיקר שירי אהבה" מ-1976, הרומנים "אישה יקרה" שפורסם ב-1999 ושתיאר ניסיון של אדם להשיב אהבת אם שאבדה לאחר שזו נטלה את חייה, ו"חומר טוב" מ-2002 שעקב אחרי חבורת "לול" שגפן נמנה בין חבריה לצד אורי זוהר, אריק איינשטיין, צבי שיסל ועוד.
לצד כתיבתו למבוגרים, גפן הרבה ליצור גם לגילים צעירים. בשנות ה-70 פרסם את ספר השירים "הכבש השישה עשר", שב-1978 הולחנו על ידי יוני רכטר ואוחדו לכדי אלבום, הנושא את אותו שם. האלבום נחשב עד היום לפורץ דרך בתחום, ולאלבום הילדים האהוב ביותר בישראל, כששיריו "איך שיר נולד", "הילדה הכי יפה בגן", "רעמים וברקים" ועוד רבים אחרים נכנסו במהרה לקאנון הישראלי. כמו כן, כתב גפן שירי ילדים נוספים כדוגמת "הייתי הילד הכי קטן בכיתה", "הייתי פעם ילד" ו"כמה שרציתי כלב".
6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: יוני רכטר, יהודית רביץ, גידי גוב, יהונתן גפן ודויד ברוזה
(צילום: אפי שריר)
לאורך השנים התמודד גפן עם התמכרות לאלכוהול, לסמים ועם הטראומה שנותרה איתו מהמלחמה - זאת היה נוכח גם ביצירתו, כמו בספרו "כתר זמני" מ-2017. גם בנו, אביב גפן, דיבר על כך רבות והתייחס לנושא בשיריו.
בריאיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" לפני חודשיים דיבר גפן על המוות, "עם כל ההערכה שיש לי לאלוקים (שאני לא מאמין בו, אבל אל תגלו לו בבקשה), הוא כנראה באמת כל יכול, אבל פה ושם גם נכשל בגדול, כמו למשל: הרעיון הזה שאנשים מתים בסוף, כמה מיותר ועצוב". עוד הוסיף כי "אחרי כל השנים האלה, במדרגה ה-75 שלי לשמיים, אחרי חיים תזזיתיים והיפר־אקטיביים, אפשר בהחלט להגיד שמותר לי לנוח. אני זוכר שבשנים שבהן הייתי או מודאג או עסוק, בלי רגע של שקט, ואנשים שאלו למה אני לא רגוע, חברי האהוב והנשגב מאיר אריאל אמר, 'אם יהונתן יהיה רגוע, כבר עדיף שהוא יהיה מת'".
בנו, אביב, שיתף במחשבות על אביו בריאיון לתוכנית "מחוץ לפריים" ב-ynet radio בדצמבר האחרון: "עד לפני שנתיים הלכתי עם אבא שלי לשיחות עם פסיכולוג ושפכנו אחד על השני הכול. ודיברנו ואני חייב לומר עדיין שאבא שלי הוא הגיבור שלי. בלעדיו אני לא אביב" אמר, "כל אהבת השפה העברית וגם אגב אהבת ישראל - זה אבא שלי, הוא אדם פטריוט".
