לשלום חנוך יש לא מעט שירים - או לפחות חלקי שורות מתוכם – שמאוד הולמים את מצבנו הלא ממש אופטימי בתשעת החודשים האחרונים, וזאת למרות שהם נכתבו לפני עשרות שנים. הוא שר בהם בין היתר על תאונה שקרתה למדינה ושוטר שעומד בדלת עם הכובע ביד; על הליקופטר שעובר בשמיים ומסמן שמשהו רע בטח קרה; על השוטים שאוהבים את הכוח ומאמינים ועוזרים לו לצמוח; ועל עוד ניצחון קטן במלחמת הקיום שהיא חיינו פה. אבל חנוך תמיד ידע להמתיק את חפיסת הגלולות המרות האלו עם ההבטחה שאולי גם יהיה לנו טוב, יש מצב שאפילו עוד בגלגול הזה.
שלום חנוך מבצע בבארבי את "משיח"
(צילום ועריכה: דניאל אהרוני)
לאיש שתמיד הלך נגד הרוח יש עוד שורה משיר ישן שממשיכה לתאר יפה גם את שלום של עכשיו – "עומד על הבמה חשוף מוכן להישרף". יותר מ-40 שנה אחרי שפתח את האלבום "חתונה לבנה" עם "הדרכים הידועות", חנוך ממשיך לעמוד ככה על הבמה, וגם לפתוח עם ההמנון הזה את ההופעות החשמליות שלו. אלא שהיום, במקום לחפש קהל כפי שהוא שר בהמשך השיר ההוא, נראה שזה כבר רץ לחפש אותו. לא כמשיח שממתינים לשיחת טלפון שכבר לא תגיע ממנו, אלא כאחד מראשוני הנביאים של הרוק הישראלי שעדיין עונה בכל פעם שהוא עולה על הבמה, וברגע שהוא מחבר את הטלקסטר שלו למגבר מתחיל הקסם.
מזה כ-35 שנה אני הולך להופעות של חנוך - נדמה לי שהצלחתי לסמן וי על כמעט כל פורמט שהוא הציע: בומבסטי ועתיר חשמל, אקוסטי ונוגע, בצמד עם משה לוי, עם להקה גדולה ועם אורחים חשובים לצידו. הייתי בערבים שבהם הוא השיק אלבום חדש ובמופעים שהתבססו על קלסיקות. הפעם האחרונה שבה נפגשנו הייתה לפני כחצי שנה. לחבר טוב נשאר כרטיס והוא הציע שאצטרף אליו לטיול קצר ליפו - למועדון הבארבי שבדיוק עבר דירה לנמל. הגעתי על אזרחי בלי המחברת, ולאחר כשעתיים מופלאות – ומהיותר הטובות של חנוך שראיתי, בטח בשנים האחרונות - הבנתי שעליי לחזור לשם, כי לך תדע מתי תהיה לכם הזדמנות נוספת להיפגש. בליל שישי האחרון – ובאותו הרכב חברתי – התייצבתי בפתח הבארבי המלא, הפעם בתפקיד, עם המחברת.
כשהילדים שלנו יסיימו את החופש הגדול בעוד קצת יותר מחודש וחצי, חנוך יחגוג יום הולדת 78. כשזורקים מבט לעבר הבמה אפשר לראות עליו את סימני הזמן, בטח כשמוקרן צילום תקריב שלו על המסך לקראת סוף הערב. כשמקשיבים לו – וללהקה הנהדרת שסביבו - משה לוי הנצחי ליד אורגן האמונד, זיו הרפז על הבס, ארז נץ עם הגיטרה שתיכף תצא לעוד סולו, ברק קרם מאחורי התופים וטל אבירם על הקלידים והתכנותים - נדמה שאתה שוב אותו בן 16 שעומד יחף על הדשא של חוף צמח בראשית הניינטיז ושומע בלייב בפעם הראשונה את "שיר דרך" או את "מחכים למשיח".
גם האיש שעל הבמה נראה ונשמע צעיר ממניין שנותיו. כבר 20 שנה שחנוך מריץ את "חיות לילה", מופע הרוק שלו בבארבי, וגם במיקום החדש של המועדון זו ההצגה הטובה בעיר. הסאונד עוטף בדיוק במידה, עם בסים שמקפיצים את הרגל אך לא מערבלים את הבטן, וגבוהים צלולים שלא מאיימים לקרוע לך את עור התוף. הקול הצרוד של חנוך נשמע צלול ומחזיק יפה את השירים (למעשה, הוא אפילו השתפר קצת ביחס למצב לפני כמה שנים). הלהקה שמקיפה אותו מספקת גב רחב ומלהיב, ויחד הם מטיילים במעלה ובמורד הקטלוג שלו, עם מעט צלילות עומק. חנוך הוציא שבעה אלבומים ב-30 השנים האחרונות, אך בסט שהוגש בבארבי בליל שישי האחרון הוא התעלם באלגנטיות מרובם. במקום זה הוא התמקד בחומרי הליבה שיצר בין ראשית הסבנטיז לאמצע הניינטיז.
ממופע של "מיטב הלהיטים" (גם אם אינו מוגדר ממש ככזה), כנראה שזה מתבקש. אך לחנוך יש די שירים, ובעיקר קהל נאמן שמסוגל לעמוד גם באתגרים מורכבים יותר. כך שכדי לנסות ולהרחיב במעט את השורות, ולשלב בסט ליסט המוצלח אך הדי צפוי ברובו, גם חומרים למאזינים קצת יותר מתקדמים. הביצוע המפתיע ל"זה לא נוח" למשל, היה שדרוג מרענן, ואחד מהמהנים ביותר בהופעה. אף אחד לא יחתוך הביתה באמצע רק בין רצף להיטים שכולם יודעים לזמזם מתוך שינה, חנוך וחבריו על הבמה החליטו לשלב שירים כמו "גשר צר", "האור בחלוני" מתוך "אור ישראלי", או להזכיר לרגע בלדה ישנה כמו "על שפת הנחל הזורם" מתוך "רק בן אדם" או אפילו את "על פני האדמה" שאני לא זוכר מתי הוא ניגן אותו בפעם האחרונה. אך אלו זוטות לתיקון סדר היום, לא קריאה למהפכה. המופע הזה עובד, ועובד נהדר גם ככה – הן בזכות החיוניות של כוכב הערב, והן בגלל החופש הרב שמקבלים הנגנים שלצידו, ובעיקר – הודות לחיבור הטבעי ביניהם. זהו כנראה אחד מההרכבים היותר טובים ומהנים שליוו את חנוך לאורך קריירת ההופעות שלו.
שלום חנוך מבצע בבארבי את "שיר ללא שם"
(צילום ועריכה: דניאל אהרוני)
בדירוג הפנימי שלי של אלבומי חנוך, "אדם מתוך עצמו" ו"חתונה לבנה" מחליפים ביניהם את ראשות הטבלה בהתאם למצב הרוח. הם שני הפכים: לראשון יש קו רך עם עיבודים פ(F)אנקיים ונגיעות ג'אזיות, לשני יש צליל כועס וסאונד נוצץ. אבל הם גם משלימים זה את זה, ונראה שגם אצל חנוך הם המועדפים. לשניים היה ייצוג נאה בערב, עם יתרון מובהק ל"חתונה לבנה". לא מעט מהשיאים בהופעה לקוחים ממנו, כמו "שיר דרך" שהגיע בהתחלה, בהמשך שיר הנושא האדיר, ו"תאונה" שזרקו אותך מהבארבי של קיץ 2024 לפארק הירקון של אמצע האייטיז. גם האינטרו האלקטרוני בפתיחת "בלי לומר מילה" ומעברי התופים הפיל קולינסיים שהגיעו בשיא השיר בהמשך, שמרו על הקו הבומבסטי והנהדר ההוא מפעם שלא התיישן אפילו ביום. אלו הם פני הדברים גם ב"מחכים למשיח", עוד שנה בן 40, ועדיין הטקסט הכי חד ובועט שנכתב כאן.
השירים האלו של חנוך גידלו שני דורות של מאזינים. חלקם, כמו למשל נציגי "שבלול" ("מה אתה עושה שאתה קם בבוקר" שזכה לביצוע מהיר עם תיפוף סוחף ו"קח לך אישה" בטיפול לייד-באק), ואלו מימי תמוז ("לא יודע איך לומר לך" ו"סוף עונת התפוזים"), הגיעו כבר לשניים וחצי דורות - לפי סקירת הפרצופים הצעירים יותר בקהל. העובדה שהם נותרו רעננים גם בזכות הנגיעות הקלות שלוי הוסיף להם, תוך שמירה על רוח המקור, רק מדגישה את המשקל של חנוך בפסקול המקומי, הרבה מעבר לתדירות שבה הוא מושמע ברדיו בשנים האחרונות.
"חיות לילה" מוכיח שגם כשחנוך מתקרב לעשור התשיעי בחייו, הוא נותר אותו יחיד סגולה ששידך באופן כה אותנטי בין "הרוק" לבין ה"ישראלי". זה עובד גם ברגעים הרכים יותר במופע, כמו ב"שיר ללא שם" שהושר במקהלה כתפילה, והוקדש לחיילים שנפלו במלחמה ולקריאה להשבת החטופים הביתה. וגם בפתיחת ההדרן עם "קרן שמש מאוחרת", שחנוך הקדיש לגרושתו ליהי, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר. זה היה הרגע היחיד בהופעה שבו הקול החזק שלו קצת רעד, ולא בגלל הבסים. אז לכו לראות את חנוך ואת הלהקה המעולה שלו בפעם הבאה שהם מגיעים למופע הלילי הזה בבארבי. בעצם אל תלכו - רוצו.
