כן, גם בימים כאלה חשוב להמשיך לשמור על מסורת וחגים, והחג שנחגוג פחות או יותר בכל הארץ הוא חג הפיכת התקליט – עברנו כבר מחצית מהחופש הגדול, ועכשיו מתחילה הספירה לאחור. יש לשער שבשלב הזה רוב הילדים שלכם כבר סיימו את הקייטנות, מיצו את הרביצה בבריכה וכרגע הם מחוברים דרך כלי-דם כזה או אחר למסך כלשהו, אם אתם עדיין בשליטה על זה. אם מדובר בבני נוער, רוב הסיכויים שהם כבר התרחקו כל כך מחללית-האם שאם תצליחו ליצור אתם קשר עין ליד השולחן ואשכרה גם להבין מה הם אומרים, תטפחו לעצמכם על השכם, תפרשו בשיא ותמשיכו בשקט להגשמת שאיפותיכם האחרות. אבל הצאצאים הצעירים יותר עדיין יכולים ליהנות מחברה הורית, גם אם זה אומר צפייה משותפת בסדרה אהובה. למצוא את הסדרות שלא יגרמו להורים לתלוש שיער ועדיין יתחבבו על הילדים – טוב, זה כבר יותר מורכב, אבל בגלל זה אנחנו כאן. סדרות ילדים ומבוגרים אהובות, הנה אנחנו באים.
"בלואי" – טריילר
(צילום: באדיבות דיסני+)
אוטובוס הקסמים נוסע שוב (The Magic School Bus Rides Again) - נטפליקס
תשלימו עם זה: הילדים שלכם עומדים להיות חכמים מכם, אם הם עוד לא חכמים מכם כבר עכשיו. אני מכירה ילדים בני שבע ושמונה שיודעים לדווח על פעילות גוף האדם ברמה של לימודי ביולוגיה בתיכון, או מפטפטים על דמויות היסטוריות שאני בקושי מכירה אותן בשם המשפחה, הודות לחיבור וויי-פיי מהיר, פודקאסטים וסדרות ילדים על מדע והיסטוריה. הגרסה הראשונה של "אוטובוס הקסמים" עלתה כבר באמצע שנות ה-90, והיא משתייכת למשפחת הסדרות שמעוניינות להחכים ולהרחיב את אופקיו של הצאצא שלכם, ובגדול מייתרים בערך 50 אחוז מזמן השהייה העתידי בכיתות עמוסות מול מורים מותשים. הגרסה המחודשת, "אוטובוס הקסמים נוסע שוב", עושה את אותו הדבר אבל עם אנימציה הרבה יותר משוכללת, גיוון אתני והרבה יותר... נקרא לזה "אנרגיה".
"אוטובוס הקסמים נוסע שוב" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הדמות החינוכית המובילה בסדרה היא מיס פריזל, המורה למדעים, אם כי לעתים מיס פריזל זו מעוררת את התהייה היכן מסתתר המבוגר האחראי האמיתי בסיפור. בכל פרק מיס פריזל, שהיא האחות הקטנה והעוד יותר היפראקטיבית (וכן, יש להודות גם מעט צווחנית) של גברת פריזל מגרסת המקור, לוקחת את התלמידים שלה להרפתקה מדעית מרטיטה. מה שמאפשר את החוויה הוא כלי הרכב שבאמצעותו מתניידים התלמידים, המורה ואיגואנת המחמד שלה – להלן אוטובוס הקסמים, שיודע לא רק לדלג על פקקים ולנסוע בלי דלק, אלא גם לקחת את הכיתה לכל נקודה על הגלובוס - ואם צריך אז גם להקטין את התלמידים כדי שיוכלו להתרשם מבפנים מהגוף האנושי, או לחקור טריטוריות כמו החלל ומעמקי האוקיינוס.
לזכותה של "אוטובוס הקסמים" ייאמר שהיא בהחלט מצליחה להמחיש ולהסביר בצורה מפורטת ומעניינת נושאים מדעיים שעל הנייר נראים קצת יבשים, ובנוסף יש בעלילה שלה מימד של הרפתקה שמהפנט את הקהל הצעיר. מיס פריזל מפגיזה מלתחות מרשימות והיא מעודדת את התלמידים שלה לנסות, לטעות ולהיכשל כדי ללמוד ולהתקדם. אם תצליחו להתרגל אליה ולמרץ הבלתי נדלה שלה, יש סיכוי טוב שתתעניינו במה שיש לה לומר. במידה ולא, פשוט תצטרכו להנהן הרבה, כשבסוף כל פרק הצאצא שלכם יסביר לכם משהו מדעי מסובך שמעולם לא ידעתם על קיומו.
אי תוכי הים (Puffin Rock) - נטפליקס
אחת המערכות הנצחיות של הורים היא הניסיון לדוג את סדרות הילדים שאינן מצייתות לשטאנץ הקבוע והמייאש משהו, לפיו חבורה של גיבורים נאבקים מול חבורה מרושעת של אויבים ומנצחים באמצעות קרב. אם יש סדרה שהיא האנטיתזה לקיבעון הזה זו כנראה האנימציה האירית המקסימה "אי הפאפינים", המתרחשת על חוף ים באי הנ"ל. היא עוקבת אחרי משפחת הפאפינים (סוג של תוכי ים אטלנטי) שכוללת את הצאצאית אונה, הגוזל הקטן באבא ושני ההורים, ואת המילייה שלהם – שועלה כתומה, גורת כלבי ים, סרטן נזיר ועוד כמה בעלי חיים שמתגוררים בשכונה.
"אי תוכי הים" – טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אם אתם בעניין של הרפתקאות מסכנות-חיים או רגעי מתח בלתי נסבלים, הגעתם למקום הלא נכון. מעבר לאנימציה הנהדרת ולקריינות המרגיעה ישנן ההרפתקאות המיניאטוריות של אונה ובאבא – הם לומדים לצלול, עוקבים אחרי פרפר צבעוני שמרפרף באי, מוצאים קבוצת ברווזונים שאיבדו את הדרך ומחפשים את הנקודה המושלמת על האי לצפות ממנה בשקיעה – שאם הן לא היו כל כך חמודות הייתי מוכנה להישבע שהם מנסים להרדים אותי. על הדרך הקריין (כריס או'דאוד בגרסה המקורית) מסביר באופן לא פדגוגי על תופעות טבע ואורחות חיים של בעלי החיים שעל אי. אפשר אם ממש מתאמצים להאשים אותה במונוטוניות, אבל האל הטוב יודע שבנסיבות מסוימות, מונוטוניות ושגרה קטנה ונטולת סערות נפש היא באמת סוג של מותרות. החיסרון היחיד: בעבר היא שודרה בארץ הגרסה המדובבת, היום תיאלצו לתרגם אותה ליוצאי חלציכם. למזלכם מדובר בפנינה טלוויזיונית אמיתית .
הרוח ומולי מגי (The Ghost and Molly McGee) - דיסני+
אם נחטט קצת מאחורי הקלעים הפסיכולוגים של "הרוח ומולי מגי" נמצא די מהר את המשמעות הסמויה: מולי מגי היא ילדה אופטימית, היפר-חיובית להדהים, כמעט עד כדי קלישאה, שהמשפחה שלה עברה לבית חדש בברייטון. סקראץ' הוא רוח רפאים מתנשאת ופסימית שאוהבת בעיקר להרוס. התפקיד הרשמי שלה, שניתן לה על ידי מועצת הרוחות, הוא לאמלל את תושבי ברייטון ככל האפשר. הוא מתגורר בחדר השינה של מולי ובתחילת הסדרה מטיל עליה קללה – הוא עומד לרדוף אותה לנצח. מולי כמובן רואה בזה הזדמנות להפוך את שניהם לחברי אמת שלא יפרדו לעולם, ומפה לשם, כנגד כל הסיכויים, הם באמת מפתחים מערכת יחסים מקסימה ולא צפויה.
"הרוח ומולי מגי" - טריילר
(צילום: באדיבות דיסני+)
נכון, החיוביות הכמעט בלתי נסבלת של מולי היא טעם נרכש, אבל אפשר לראות בעדה את הילדה שעוברת אינספור דירות וכמהה לחברים. בסופו של דבר היא עשויה ללמד את הילדים שלכם (ואני מעזה לומר, גם אתכם) משהו על התמודדות עם רגשות שליליים, אולי סטייל "הקול בראש", אבל קצת יותר אדג'י ופחות מתנחמד. כל פרק מגיע עם שיר מקורי בילד-אין, ובין לבין דיסני גם משלבת להנאתה נגיעות של גיוון עם דרמות של משפחה אסיאתית-אמריקנית עם מוזרויות חביבות ואוטיזם. הסדרה מושכת בעיקר לקסם בהבדלים בין בני אדם וקבלת האחר, וכמובן חשיבות האקולוגיה. מכסחי הרוחות איז אאוט, חברות עם רוחות איז אין.
פיניאס ופרב (Phineas and Ferb) – דיסני+
איפה להתחיל? מדובר כנראה בסדרת הילדים המופלאה ביותר שקיימת היום (כן, יותר מ"בלואי"), והדבר הכי בלתי מתקבל על הדעת בקשר אליה הוא הזמן שלקח ליוצרים שלה להצליח לשכנע גוף כלשהו להפיק אותה. במשך 16 שנים חיזרו השניים, דן פוונמיר וג'ף "סוומפי" מארש, צמד תסריטאים בסדרות כמו "משפחת סימפסון" ו"איש משפחה", על הפתחים, עד ששכנעו את דיסני להשקיע בזוג האחים החורגים - אחד עם ראש משולש והשני עם שיער ירוק, פיניאס ופרב.
"פיניאס ופרב" – טריילר
(צילום: באדיבות דיסני+)
הכל התחיל כשפוונמיר צייר על מפית ילד עם ראש משולש, שלימים התפתח לפיניאס, הילד המקסים והחיובי של לינה פלטשר-פלין. לאט לאט בנו השניים, על סמך חוויות הילדות שלהם, את שלד הסדרה: פיניאס ופרב הם אחים חורגים (פיניאס, אמא שלו ואחותו הגדולה קנדיס מהצד של הפלינים, ופרב ואבא שלו מהצד של הפלטשרים). הם סוג של גאונים שמסוגלים לבנות דברים מדהימים, לא ברור איך -החל ממכונות זמן, דרך כתיבת להיט פופ ועד יצירת מגלשות מים שיורדות מהביג בן (כמעט בכל פרק מישהו שואל אותם אם הם לא צעירים מדי בשביל לעשות את מה שהם עושים, והם עונים שכן). פרב הוא סוג של גאון שקט, הוא אומר מקסימום משפט בפרק, אבל הם צוות לכל דבר. יש להם פלטיפוס (ברווזן) מחמד בשם פרי שהוא סוכן סמוי, ושכנה חמודה שמאוהבת בפיניאס בשם איזבלה.
בכל פרק, שמתרחש תמיד בחופשת הקיץ, מתרחש ציר עלילה די קבוע: פיניאס אומר לפרב שהוא יודע מה הם יעשו היום, בשלב מסוים מישהו ישאל איפה פרי, ואז נראה את פרי יוצא למשימה לסיכול מזימה של האויב הנצחי שלו: ד"ר היינץ דופנשמירץ, המרושע החמוד ביותר בעולם. בכל פעם שהוא יגיע אל דופנשמירץ האחרון ילכוד אותו ואז יספר לו בפרטי פרטים את המזימה החדשה שלו, לרוב עם סיפור רקע כלשהו שקשור לילדותו העשוקה של דופנשמירץ, שבעטייה הפך למרושע. קנדיס תמיד תנסה לגרום לאמא שלה להעניש את פיניאס ופרב על המבנים הגרנדיוזים שלהם, אבל תמיד ברגע האחרון הם ייעלמו, כתופעת לוואי של הצלחה נוספת של פרי בהכנעתו של ד"ר דופנשמירץ. בדרך כלל משולב בפרק גם שיר מקורי מקסים שמהר מאוד תזמזמו באובססיביות.
יותר מהכל "פיניאס ופרב" היא קומדיה. היא מדהימה ביכולת שלה לפנות לילדים ולמבוגרים בו זמנית והדמויות שלה כולן חיוביות, אפילו דופנשמירץ, רשע צעצוע עם שאיפות צנועות להשתלט רק על "האזור" במקום על העולם, דמות שקשה מאוד שלא לחבב. מעבר לזה פיניאס, ובטח שבטח גם פרב המופנם, הם מודלים חיוביים לחיקוי מבלי להיות פדגוגיים. הם לא שואפים להצליח כדי להתפרסם, להתעשר או לצבור כח, הם נהנים נטו מהיצירות שלהם, מהאתגרים ומהדמיון, ולרוב מפרקים אותן מייד אחרי שסיימו לשחק בהן. הדבר הכי קרוב בסדרה למאבקי רשע-טוב היא היריבות של פרי ודופנשמירץ, שהיא כמעט סיפור אהבה (ובאמת, באחד הפרקים דופנשמירץ "בוגד" בפרי עם סוכן סמוי אחר, מה שמוביל לסצנות קורעות-לב של געגועים בין השניים). אין בה מתח בלתי נסבל למרות שהעלילה לא משעממת לרגע, ואל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם צופים בה לפעמים, בהיחבא, גם בלי שום ילד בהישג יד.
בלואי (Bluey) - סלקום, yes, דיסני+
נדמה שהכל כבר נאמר על "בלואי", שפורגנה מקיר לקיר בשלל הזדמנויות. כלבת הבקר הניו-זילנדית הצעירה שגרה עם אמא שלה, צ'ילי, אבא שלה בנדיט, ואחותה הקטנה בינגו. ועדיין, אי אפשר לסגור את הרשימה הזאת בלעדיה. "בלואי" נוחלת הצלחה פנומנלית בשיקוף של דינמיקות משפחתיות בין הורים לילדים, כשהיא מצליחה ללכוד את נקודת המבט של שני הצדדים ולקרוץ לילדים ולהורים בו זמנית. מעבר לזה שהיא שנונה מאוד היא לא מפחדת לגעת בדרכה טובת-הלב והכנה גם בנושאים רגישים כמו קנאה בין אחים, ריבים, לחצים חברתיים, הקושי להפסיד ובמקביל מטפלת בבעיות פוריות, דיכאון וגירושים.
ג'ו בראם, היוצר, הוא אנימטור שברזומה שלו נמצאת גם האנימציה המצליחה, "פפה פיג", על החזרזירה הבריטית. הוא רצה ליצור את המקבילה האוסטרלית וכיוון ליצירת סדרה שגם הורים יהנו לצפות בה, ורצה להדגיש את החשיבות של משחקי דמיון בקרב ילדים.
אז נכון, יש מי שטוען שמשפחת הילר הכלבית לא באמת מייצגת משפחה נורמלית – להורים יש משום מה סבלנות וזמן בלתי מוגבלים לשחק עם הילדות שלהן, ורק מדי פעם הם הולכים קצת לעבוד. בעיקר אבא בנדיט שמתמסר למשחקי הדמיון של הצאצאיות שלו בעליצות ובטוטאליות שקשה להשיג בחיים האמיתיים, מה שזיכה אותו במקום של כבוד ברשימות "האבות הטלוויזיונים האהובים בכל הזמנים". בעזרת השילוש הקדוש – הומור, רגש ומסר לחיים - "בלואי" מזכירה לנו כמה אתגרים מחד וכמה עונג וגמול מאידך טמונים בעובדה שאנחנו, בני האדם (כלומר כלבי הבקר, כן?) יצורים חברתיים ומשפחתיים.
