הבמה של האולם הגדול בתיאטרון הבימה מתחילה ללבוש צורה לקראת אחת ההפקות הגדולות, היקרות והמסקרנות של התיאטרון הלאומי בעשור האחרון – "פרסיליה מלכת המדבר" - עיבוד בימתי לסרט הקאלט שמציין השנה 30 שנה ליציאתו. האוטובוס שיסיע את מלכות הדראג עומד בירכתי הבמה, מוכן לתזוזה, שלוש דיוות משתלשלות מהתקרה, ולהקה של רקדנים מלהטטת על הבמה, כשברקע פועלי הבמה מנסים לתפעל את התפאורה המורכבת שעדיין עושה פה ושם בעיות.
live
Raining Men מתוך הפרזנטציה ל"פריסילה מלכת המדבר"
(צילום: שיר מוסן, הבימה)
המחזמר, שכתבו סטפן אליוט ואלן סקוט ושמביים משה קפטן (בנוסח העברי של אלי ביז'אווי) יעלה במוצאי שבת, ועוקב אחרי חבורה צבעונית במיוחד – שלוש מלכות דראג שיוצאות באוטובוס ורוד שאותו הן מכנות "פריסילה" למסע מצחיק ומרגש בדרכן להעלות מופע דראג בקצה העולם. בהפקה, שמלווה בפסקול של להיטי הפופ והדיסקו הגדולים, בתלבושות מרהיבות ובמסר של פתיחות וקבלה, ישתתפו עשרות שחקנים, רקדנים, זמרים, נגנים ומלכות דראג. לי בירן ועידו רוזנברג יחלקו את התפקיד הראשי של טיק, המככב בהצלחה כדראג קווין במועדון. יחזקאל לזרוב וצביקי לוין יגלמו בהתאמה את ברנדט - טרנסג'נדרית, שבעברה הייתה כוכבת מופע דראג, ומיכאל בן דוד יהיה אדם היהיר והקאמפי. אביחי חכם מלהטט עם הכוריאוגרפיה וליאור רונן המוכשר הופקד על הניהול האמנותי.
"התפקיד של טיק הוא בעיניי הרבה יותר מתפקיד", אומר לי בירן, "הוא השליחות שלנו בתור שחקנים, בתור אמנים, להשמיע קול של קבלת השונה, של קבלת האחר, לא משנה מה היא הנטייה שלך. היופי בינינו הוא השוני. אני חושב שהמחזמר הזה מדגיש את זה, והוא גם יראה לאנשים שהם אולי טיפה פחות חשופים לתרבויות קצת אחרות, שזה לא כזה נורא. אולי זה אפילו כיף, אפילו מתוק. יש בזה המון אהבה ואנחנו שליחים של הדבר הזה".
אתה עדיין מאמין בכוחה של האמנות לשנות את המציאות?
"אני מאמין שתפקידה של האמנות לשנות את התודעה שלנו, לפתוח את השכל, את המחשבה ואת התפיסה שלנו. לי היא עשתה את זה. האמנות הצילה לי את החיים המון פעמים, ואני בטוח שזה ימשיך להציל גם אנשים אחרים. כן, המוזיקה הצילה לי את החיים ועדיין מצילה. עולם בלי מוזיקה הוא עולם שלא הייתי רוצה לחיות בו. אנחנו אחים ואחיות. זה מה שגילינו במלחמה הזאת. אנחנו ילדים של אותה אימא ואותו אבא".
איך התכוננת לתפקיד?
"יש שני סוגים של הכנה. יש הכנה רגשית, שאליה אני מרגיש מוכן מהרגע הראשון כי אני יודע מה זה לאהוב. אני יודע מה זה להיות אבא ואני יודע מה זה להיות חבר. לא משנה מה הנטייה שלך, אתה צריך לדעת מה זאת אהבה. ברמה פיזית, תרבותית ותנועתית קרענו פה את התחת כדי שהקהל יקבל משהו שעדיין לא היה בישראל, ואני מאמין שהצלחנו".
"היה מאוד משמעותי לקרוא את המחזה כי בכל תנועה, מילה וצליל יש אמירה חזקה מאוד", אומר עידו רוזנברג. "אנחנו לא פוליטיקאים, אנחנו שחקנים, ואנחנו ניתן את כל מה שאנחנו יכולים כדי לשנות את המצב. תיאטרון יכול לשנות את המצב, אחרת לא היינו פה. זה מדהים שכל מה שאנחנו רוצים כקהילה זה שוויון, לראות את הבן אדם. אנחנו לא רוצים יותר מזה".
איך זה לחלוק את אותו תפקיד עם לי בירן?
"זה אושר גדול", אומר רוזנברג. "זה כמו לחשוב עם שני מוחות וליצור עם שני לבבות. מלבד זה שהעומס מתחלק פחות או יותר בין שנינו – לי ישחק ביותר הצגות - אנחנו מאוד עוזרים אחד לשני וגם מפרים זה את זה. יש לי מזל גדול שליבי הוא כשמו. מלבד זה שהוא מאוד מוכשר, יש לו לב מאוד גדול וזה הכי חשוב לי".
"אני התעלקתי קצת על עידו", מודה בירן. "הרי עידו הוא לא רק שחקן, הוא גם במאי ויוצר בעצמו, ומזה רציתי להרוויח. אני מרוויח עוד עין מקצועית והייתי רוצה לעבוד איתו בעוד כמה כובעים, בלי קשר למקום הזה. אז אני ברווח מטורף ואולי אני צריך לצאת מהקזינו ולברוח".
רוזנברג: "באופן כללי אני משתדל לעשות כל תפקיד או מחזה שקשור לקהילה הגאה כי הם חשובים ומדברים אליי. אנחנו רחוקים משוויון ואנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לשנות את זה. הצגה כזאת יכולה חד-משמעית לשנות את המצב. אני ממליץ לכולם לבוא לראות את המחזמר הזה, לשמוע את הסיפור הזה, ולצאת מפה אנשים קצת יותר טובים וקצת יותר מקבלים".
תזמין גם פוליטיקאים לצפות בהצגה?
"אין לי שאיפות לשנות עכשיו פוליטיקאים. אני רוצה לשנות את האנשים, ואני בטוח שהמחזמר הזה יעשה את זה. כמו כל מחזה טוב יש פה רכבת הרים של רגשות. ברגע שאתה מגיע לפיק של אופוריה מסוימת, מגיע הבוקס של ההומופוביה ויש לזה אפקט מאוד חזק. יהיו פה הרבה רגשות, ואנחנו מחכים לחוות את זה יחד עם הקהל".
ההומופוביה ממשיכה להחשיך את העולם.
"בגלל זה אחנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו עושים. כל הכבוד להבימה שמעלים נושא רלוונטי, חשוב ונועז. זה הימור, אבל זה חשוב. להעלות דברים לא רלוונטיים זה לא רלוונטי".
יחזקאל לזרוב מתרגש מתפקיד ברנדט. "המחזה הזה פוגש אותי בשני אספקטים", הוא אומר. "האחד, ברמה החברתית פוליטית. אין ספק שהמחזה הזה עדיין רלוונטי, כל עוד ישנם הומופובים בעולם, והם רק הולכים ומתרבים. גם אצלנו. ההפקה הזאת, זוהרת ככל שתהיה, היא בסופו של דבר על חוסר שוויון, על כאב עמוק של קהילה ולא רק קהילה אחת, אלא בכלל. משהו שהוא בעיית הבעיות בכל אספקט אפשרי.
5 צפייה בגלריה
פאייטים, נצנצים ואוטובוס ורוד איקוני. מתוך הפרזנטציה ל"פריסילה מלכת המדבר"
(צילום: גיא יחיאלי)
"דבר שני, המחזמר הזה פוגש אותי גם בהיבט האישי - בתור ילד שרקד מגיל אפס, שלפעמים היה לובש את השמלות של אמא שלו, ועולה על עקבים ועושה שפגטים ונהנה מהמקום של להיות עדין ורך. הייתי מותח את הפוינט שלי על הספה. הייתי גם בן אחד עם 30 בנות בכיתה שרוקד בלט, והמחזה הזה הוא בשבילי סוג של סגירת מעגל".
בטח ראית את הסרט יותר מפעם אחת.
"הסרט יצא בתקופה שבה הייתי רקדן, והדמות של ברנדט היא של רקדנית בעברה הזוהר. אי אפשר היה לשכוח את הסרט הזה עד היום. זה היה סנסציוני ומהפכני בכל צורה. זאת הייתה פעם ראשונה שראית גבר משחק אישה, וגם לא באופן מוגזם".
צחקו עליך כילד? קראו לך הומו?
"ברור, איזו שאלה. הייתי 'חזי חזייה'. ככה קראו לי. והנה, היום אני עם חזייה וחזה. זה באמת סגירת מעגל. זו הפעם הראשונה שאני משחק אישה, פעם ראשונה שאני עולה על עקבים. אנשים חושבים שטרנסית ודראגית זה אותו הדבר, אבל זה שני עולמות שונים לחלוטין. טרנסית זה ממש מהפך פנימי, זהותי עמוק, על אף שסימן שאלה מרחף לגבי השינויים שעברה ברנדט. מבחינתי, במחזה אני אישה לכל דבר. זה פגש אצלי צבעים שלא הכרתי".
בהפקה משבחים גם את מיכאל בן דוד. "רק אתמול פורסמה כתבה על אלימות נגד הקהילה", הוא אומר בשיחה איתו. "יש עדיין כל כך הרבה מקרים שלא מפורסמים על אלימות והתבטאויות נגדנו. אני ובעלי מתחילים תהליך פונדקאות, שזה משהו שמאוד משמח אותנו. התגובות שאנחנו מקבלים הן לא הכי אוהדות. כותבים לנו, 'אתם בושה, זה לא כדרך הטבע. מה יהיה איתכם?' המחזמר הזה, מעבר למלחמה שאנחנו עוברים, נועד לגרום לנו לחייך ולשטוף את העיניים וגם להעביר מסר ליד המוזיקה המדהימה, הנצנצים והתלבושות. נועדנו לקבל אחד את השני. כל מה שיש כאן הוא סופר-חשוב, במיוחד בזמן הזה".
5 צפייה בגלריה
"המחזמר הזה, מעבר למלחמה שאנחנו עוברים, נועד לגרום לנו לחייך ולשטוף את העיניים". מתוך הפרזנטציה ל"פריסילה מלכת המדבר"
(צילום: גיא יחיאלי)
משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, שם לעצמו כמטרה להעלות כמה שיותר מחזות שעוסקים בקהילה הלהט"בית. "ישבנו אתמול בערב בחדר החזרות, צוחקים ונהנים מהחזרות, ופתאום קפץ הפוש של תקיפת הומוסקסואלים בחיפה ובקריות", הוא מספר. "בידיעה הזאת הובהר שמדובר בתופעה שחוזרת על עצמה, של צעירים שמתחזים בכמויות בגריינדר כדי למשוך גברים, לתקוף אותם ולדקור אותם. זה טלטל אותי באופן בלתי רגיל. פתאום הבנתי שזה הדבר שצריך לדבר עליו כל הזמן. אנחנו לא עושים איזה מופע בידור שבאנו ליהנות ממנו. באנו גם ליהנות, אבל באנו גם להגיד משהו נורא חשוב, שהוא לא רק בקלישאות של לקבל את האחר. אם ההצגה הזאת תזיז משהו ללבבות של אנשים שיצפו בה, לקבל ולחבק את האחר, אז דיינו".
דני וייס, מנכ"ל הבימה, מסרב לנקוב בסכום שעולה הפקה כזאת. "זו לא הפקה זולה וגם לא אנקוב במספרים, כי עוד לא סיימנו אותה, אבל מדובר במיליונים. לדעתי כבר כיסינו את ההצגה כי יש לנו כבר 51 הצגות מכורות מראש. ההצגה כבר כוסתה. לשמחתנו היה למחזמר הזה באז גדול בהרבה מעבר לסתם מיוזיקל. זה לא רק נצנצים, פירוטכניקה ושירים נפלאים. יש פה משהו מעבר לזה ואני חושב שהמסר הזה חלחל לכולם".
לרגע לא היית מוטרד כלכלית מהפקה כזאת?
"הייתי מוטרד כלכלית כשהתחלנו בחזרות, לא עכשיו. זה ירוץ מחצית מכל חודש כי יש לנו עוד הפקות שצריכות להיות מוצגות באולם הגדול. הרבה זמן לא ראיתי את האנשים עובדים כל כך במרץ ובהתלהבות – גם את הצוותים הטכניים. הם מפוצצים באנרגיה. זה אתגר והם גם מאוד אוהבים את החומר הזה"
