הקורונה הרימה את מניית נטפליקס אל על אבל כעת הגיע ההנגאובר שאחרי המסיבה. בנובמבר 2021, המניה, שהייתה בשיא של 690 דולר, שווה בימים אלו לא הרבה יותר מ-200 דולר. השינוי החד חולל טלטלה בחברה: פיטורי עובדים, יוזמות לאיתור משאילי סיסמאות חשבון, הצעת מינויים מוזלים הכוללים פרסומות, וחשיבה מחדש על אסטרטגית ההפקה. אם בשנים האחרונות היה נראה שנטפליקס יורה תקציבי הפקה בלי הכרה רק כדי לייצר מקסימום "תוכן", עכשיו המגמה היא לעשות פחות סרטים, ולהתמקד עוד יותר בעשייה פופולרית בנוסח הוליוודי.
"האיש האפור" - טריילר
אלו אמורות להיות חדשות טובות לאלו המצפים שנטפליקס תתחיל לפתח זיכיונות של סרטי פעולה ב-200 מיליון דולר עם כוכבי הענק של הוליווד. השאלה במה ההשקעה הגדולה מסתכמת. בנובמבר שעבר יצא "הודעה אדומה" עם דוויין ג'ונסון, ראיין ריינולדס וגל גדות – ניסיון ראשון ללכת על "הכי גדול-הוליוודי". התוצאה אולי הייתה מספקת עבור החברה מבחינת כמות הדקות שנצפו (364 מיליון שעות צפייה בחודש הראשון) – אך הסרט עצמו היה לא יותר מאוסף זיופים סינתטיים של סצנות מוכרות מסרטים הוליוודיים טובים יותר. זה אולי עולה כמו הפקת ענק של הוליווד, אבל בדרך פלא מרגיש כמו פסאדה חובבנית של מוצר מלוטש, כאילו מישהו מעל בכספים ויצר "כפר פוטיומקין" של סרט. כספי המינויים שלכם מממנים בימים אלו את ההפקה של שני סרטי ההמשך.
ביקורת סרטים נוספות:
"האיש האפור" (The Gray Man) הוא הניסיון השני להרים זיכיון בלוקבסטר אקשן, והפעם הוא מתהדר בתקציב שחרג מ-200 מיליון דולר, "היקר בתולדות נטפליקס", ובצוות יוקרתי אף יותר. הכוונה הייתה ליצור מותחן אקשן קונספירטיבי חכם בנוסח "ג'ייסון בורן", עם סצנות אקשן ענקיות כמו בסרטי "משימה בלתי אפשרית", עם רגעים של אלימות ברוטלית, אבל כזו שתהיה מספיק סינתטית כדי לא להגביל את גיל הצופים, ועם נגיעות של הומור, כי למה לא. הרי בטח יש צופים שמעדיפים את האקשן האלים שלהם עם תיבול שכזה. בקיצור, עוד שעטנז אלגוריתמי שנראה כמו הגרסה המאכזבת ביותר של הפוטנציאל שהיה לסרט. הוא לא מוצלח באמת באף היבט – העלילה הקונספירטיבית מטופשת, האלימות הסטרילית מגוחכת, ההומור לא ממש עובד והאקשן – נקודת החוזק של הסרט – הוא לא מה שיכל להיות בהתחשב בתקציב ובכישרונות המעורבים. החדשות הטובות: זה קצת פחות גרוע מ"הודעה אדומה".
נתחיל מהבמאים – האחים אנתוני וג'ו רוסו, מי שעלו לגדולה בסרטי קפטן אמריקה "חייל החורף" (2014) ו"מלחמת האזרחים" (2016), ולבסוף הביאו את "סאגת האינסוף" לסופה – בהפקות הענק "הנוקמים: מלחמת האינסוף" (2018) ו"הנוקמים: סוף המשחק" (2019). ארבעה סרטים שהכניסו יחד כשבעה מיליארד דולר. הצוות של "האיש האפור" כולל גם את התסריטאים כריסטופר מרקוס וסטיבן מקפילי – השותפים הקבועים של האחים רוסו בסרטי מארוול. הסרט עצמו הוא עיבוד לספר בסדרת סרטי "האיש האפור" (החל מ-2009) של מארק גריאני, וברור שהמטרה אינה להסתפק בעיבוד לספר בודד. יש יותר מדי פרטים ודמויות מיותרות בעלילה, אלמלא האופק שלו היה לחזור ולפתח בסרטי ההמשך. מה שמקנה לתסריט, בין מכלול מגרעותיו, מידה של סרבול.
הסיפור מתחיל ב-2003 עם מפגש בכלא בין האסיר קורט ג'נטרי (ראיין גוסלינג) ואדם בשם דונלד פיצ'רוי (בילי בוב ת'ורנטון). נסיבות הכליאה של ג'נטרי יובהרו בהמשך הסרט, אבל בשלב זה מובהר לנו שמה שהוא עשה היה לגמרי מוצדק, ובכל זאת מחכות לו עוד שנים רבות של כליאה. האופציה שפיצ'רוי נותן לו היא להשתחרר ולעבוד עבורו בארגון "סיירה", המבצע עבודות שחורות עבור ה-CIA.
בקפיצה 18 שנים קדימה, פיצ'רוי הוצא לגמלאות וג'נטרי הוא כבר סוכן רב ותק ומיומן באמנות החיסול. גוסלינג היה בהפסקת עבודה מאז 2018 ("האדם הראשון"), ומבצע כאן דמות נוספת מהסוג שבו הוא התמחה – הבעה חסרת רגש, דמות סטואית ("רק אלוהים סולח", "בלייד ראנר 2049"). במיטבה זו עבודה עם הניואנסים של דמות חידתית, אבל זה בהחלט גם יכול להיות מרודד למניירה. כאן זה קרוב יותר לצד השני.
ג'נטרי של ההווה מוכר רק בכינויו "מספר 6". במשימה בה אנו פוגשים אותו הוא מופעל על ידי בכיר ה-CIA דני קריימקל (רגאיי-ז'אן פייג', הסנסציה הסקסואלית מ-"ברידג'רטון"). ל-6 מצוותת הסוכנת דני מירנדה (אנה דה ארמס) ושניהם אמורים לבצע חיסול במהלך מסיבה במועדון לילה מפואר בבנגקוק. 6 יגלה כי הוא נשלח לחסל את מספר 4 בארגון סיירה, והאחרון יותיר בידיו עדליון ובו צ'יפ עם מידע מפליל שקרמייקל יעשה הכל כדי להניח עליו את הידיים. 6 הופך ליעד החיסול הבא וצריך להימלט על חייו.
המצב אליו נקלע 6 מוביל לחידוש הקשר עם פיצ'רוי, אבל גם מסכן אותו ובעיקר את האחיינית הצעירה שלו קלייר (ג'וליה באטרס). 6 הוא זאב בודד, אבל הוא מכיר את קלייר מהתקופה בה הוא נדרש להגן על חייה, ועכשיו הוא שוב יידרש להציל אותה. יש לה קוצב לב, ולכן הסביבה של סרט אקשן ב-200 מיליון דולר אמורה להיות מאוד לא אידיאלית עבורה מבחינה בריאותית.
באטרס היא השחקנית הצעירה ששיחקה תפקיד של שחקנית ילדה ב"היו זמנים בהוליווד" וגנבה בחן רב שתי סצנות מליאונרדו דיקפריו. יש לה עתיד מבטיח אבל בסרט הזה היא מבוזבזת, והיא לא היחידה. לאנה דה ארמס הייתה הופעת אורח קצרה אבל כריזמטית וסקסית כסוכנת הקובנית פאלומה ב"לא זמן למות", סרט הג'יימס בונד האחרון. כאן, בתפקיד לא מאוד שונה, היא מעוצבת כדמות מוגבלת שכל תכלית קיומה העלילתי הוא ביחס לדמות של 6.
בצד של הרעים יש את קרמייקל, הסגנית שלו סוזן ברואר (ג'סיקה הנוויק), ובעיקר את האדם אותו היא נדרשת לגייס למשימת החיסול של 6 ולהחזרת הצ'יפ – לויד הנסן (כריס אוונס). חרף מחאותיה של ברואר, שמכנה את הנסן פעמיים "סוציופת" (כדי שהצופים לא יפספסו), הסוכן העצמאי המשוחרר מכל רסן ממסדי יוצא למשימה. "יוצא" זו מילה קצת גדולה, כי חלק לא מבוטל מזמן הסרט הוא מנחה את אנשיו מרחוק, או חושף את אופיו הסדיסטי והמשועשע מעצמו באינטראקציות עם דמויות משנה. יש לו שפם, בגדים של שחקן גולף מפרבר אמיד בשנות ה-70, משפטי "אני אלים ומשוגע אבל מת על זה" – ובמכלול זהו ניסיון מאומץ מדי להיות ההפך הגמור והמוחלט מקפטן אמריקה.
בדומה למתכונת של "הודעה אדומה", הז'אנר המתהווה של בלוקבסטר גלובלי מחייב קפיצה קדחתנית ונטולת הכרח עלילתי או הגיון מעשי מצד אחד לשני של הגלובוס. במקרה הטוב שבו "העולם" לא נוצר באולפן באמצעות מחשב, אלו צילומי יחידה שנייה, ששולבו עם צילומים בתנאים נוחים זולים וקרובים יותר. יש בסרט מספר דו ספרתי של מדינות, אבל הלוקיישנים מחוץ לארצות הברית שבהם נעשה שימוש בפועל היו מועטים. לוקיישן מרכזי אחד לא ניתן היה לזייף, והוא של סצנת מרדף ענקית המחריבה חצי מרחובות פראג, ומהווה את גולת הכותרת של הסרט. אם אתם רוצים לצרוך רבע שעה של "תוכן", אפשר להגיע ישר אל הסצנה הזו ולצפות בה, ולוותר בלב שלם על כל מה שקורה לפניה או אחריה.
