זהו. תמו הימים בהם נותרתם עומדים במטבח, אוחזים בפריכית עם פסטרמה ומדמיינים שאתם נוגסים בחציל תאילנדי בקארי ירוק שראיתם הרגע בטלוויזיה. הפורמט החדש של רשת שעלה אמש (ב'), "המסעדה הבאה", מאפשר לצופים - לפחות לתושבי גוש דן או לאנשי פריפריה שיסתכנו בחדירה לפקק שיש בתוכו עיר - גם לטעום את המנות שהם רואים את השופטים מתפייטים עליהן. כל מה שהם צריכים לעשות זה להזמין מקום במסעדת פופ-אפ שיפתח המנצח בכל פרק, ושתפעל במשך שלושה ימים על הטיילת בתל אביב ותזין את הסועדים האמיצים.
מתוך" המסעדה הבאה"
(באדיבות רשת)
למרות תחושת ההמשכיות ונקודות ההשקה עם "משחקי השף" - כלומר פאנל השופטים והעובדה שמדובר בריאליטי אוכל - אין באמת דמיון בין הפורמטים. שיפוט של מזון זה טוב ויפה ומצטלם נהדר, אבל "המסעדה הבאה" נשענת בכבדות דווקא על החלק בפורמט שטרם צפינו בו, מבחן הלייב, או יותר נכון, מה יקרה בין לבין. האפיל שלה טמון בעובדה שבסוף התוכנית כל אחד מאיתנו יכול טכנית להפוך בקלות לניצב בריאליטי, וכל מה שהוא צריך לעשות זה להרים טלפון, להגיע ולהתפנק על פאד תאי כשמצלמה תחובה בפרצופו. העובדה שזה קורה עכשיו, טרי טרי כמו "האח הגדול", ולא צולם, נערך ונארז לפני כמה חודשים, תורמת גם היא לאינטראקטיביות מועצמת מול הצופה.
בגזרת הליהוק, לצד אסף גרניט ויוסי שטרית, ואם לא מחשיבים את מושיק רוט הצנום שהחליף את מושיק רוט הפחות-צנום, אפשר לשמוח על ההצטרפות של רותי רוסו לפאנל, בעיקר בגלל שההשתלבות שלה בו טבעית והרמונית, והיא מביאה איתה ידע ושנינות שלא קשורים להיותה אישה אלא לאדם שהיא. אני בטוחה שבעולם שבחוץ מסתובבות עוד כמה נשים שמבינות קולינריה והומור והיו עשויות להתאים לא פחות לפורמט, אבל בעיקר מברכת את ההפקה שסוף סוף הצליחה להביא אישה שלא רק אולצה אל הפאנל מכוח המגדר שלה אלא גם מתאימה אליו ומשגשגת בו.
בניגוד ל"משחקי השף" שנאחזת בעוגנים ברורים כמו רמת המקצועיות של המתחרים שלה וההימנעות היחסית מסנטימנטליות, "המסעדה הבאה" דווקא נסוגה מעט ועדיין לא החליטה מה האופי שלה. הדינמיקה בין השופטים מוכרת אבל האינטרקציה עם בעלי המסעדות גולשת מדי פעם לאובר-רגשיות מיותרת (סיפורי האימה של הבת של יריב מלילי ממסעדת בית תאילנדי) ומאיט את הדופק של הפרק - דבר שמאפיין יותר את "מאסטר שף" המתחרה, למשל. גימיקים כמו לוקץ' וחברים שמטגנים דברים או אביבה אבידן שרוצה לפתוח מסעדה ולשיר, וברור שהם על תקן ממלאי מקום, מסיטים את הפורמט מהציר שלו. אם זה אודישן או שניים ב"משחקי השף" ניחא, אבל כשאלו שתיים מתוך ארבעה מסעדות פוטנציאליות, זה רק מבלבל את הצופה. ואגב, דוד שושן עם האוכל האיטלקי המנחם והמושלם שלו היה צריך לקחת את זה, עם כל הכבוד לבחורה החמודה שישנה על הדרגש במסעדה של אבא שלה והגישה מנה וחצי.
פורמט חדש ושאפתני היא דבר שרשת זקוקה לו כרגע אולי יותר מהכל. אחרי שפורמטים יקרים כמו "הישרדות", "האח הגדול" ובתקופה האחרונה גם "אקס פקטור", שלא ממריאה למרות הגב שהיא מקבלת מהאירויזיון, "המסעדה הבאה" עשויה לשבור את הקללה שהפכה את רשת למקום שריאליטי הולך אליו כדי לגסוס. רשת לא חסכה באמצעים – מדובר בהפקה יקרה למדי והפרק הראשון שודר ללא פרסומות (אבל ברוך השם לא חסכו על תוכן שיווקי וקלוז אפים מפנקים על מותגים שונים), כדי להבטיח שעינו של הצופה לא תנדוד. הרבה מאוד "המסעדה הבאה של ישראל" ו"עוד הערב" נאמרו בפרק הזה, בתקווה שגם אנחנו נפנים את המסר ונדע שהפורמט פה כדי להישאר.
בפרק הבא נדע מה תפקידה של רותם ישראל המנחה, ונגלה האם היה שווה להחזיר למסך את יונתן רושפלד הזועם, רק בשביל לראות אותו מבקר מנות במסעדה שהוקמה על חורבותיה של המסעדה הקודמת שלו, "הרברט סמואל", דבר שיעשה אותו מן הסתם זועם אף יותר (הימור שלי: לא שווה. לא בגלל שצריך להעניש את רושפלד על משהו כמו בגלל שהצופה הממוצע אינו מזוכיסט). בשורה התחתונה אפשר להעניק ל"מסעדה הבאה", פורמט מבדר למדי, לפחות כמה שבועות של חסד ולראות איזה מטעמים הוא יעשה ממבחן הלייב. בסופו של יום, אנשים תמיד ירצו לאכול ואם יש פה מישהו שלמד לחיות ליד הקורונה, להכיל ולהאכיל, אלה כנראה המסעדנים.
