לא בטוח שזה נדרש, לא אם צפיתם בעבר ב"אופוריה", אבל פרקי הסדרה החדשה של סם לווינסון ואייבל סטפיי (אותו אתם מכירים בתור המוזיקאי דה וויקנד) נפתחים באזהרת צפייה בנוגע לתוכן מיני מטריד. ואכן, "איידול" מבית HBO שעלתה אתמול ב-yes, HOT וסלקום TV, ממשיכה בנתיב הבוטה והלא מתנצל של לווינסון, יוצר הטלוויזיה הנודע לשמצה בעיני רבים. אבל כשירות לציבור הישראלי יש להוסיף אזהרה נוספת, לפחות עבור נועה קירל ומעריציה בקהל. הסדרה עוסקת בכוכבת פופ צעירה, חצופה ושופעת מיניות. מוצר של תעשיית הבידור מבחוץ, ומערבולת של הפרעת אישיות גבולית, טראומות עבר, ותסביכים נפשיים מבפנים. זהו הגרעין של עלילת "איידול" הנעה סביב שני העולמות הללו של צעירים מפורסמים שמשתעבדים לתדמית של עצמם שמשחיתה את אישיותם. ראינו את זה קורה לנגד עינינו עם בריטני ספירס, לינדזי לוהן, ארון קרטר ואחרים, וזה עלול לקרות לכל אחד אחר, וכך גם במקרה של הגיבורה שמצבה הקיומי אינו פנומנלי כלל וכלל, יותר נימפומנלי.
איידול – טריילר
(באדיבות yes, סלקום TV ו-HOT)
כצפוי, ובהתאם לשמועות שנפוצו מתוך ההפקה, "איידול" שופעת שערוריות וסצנות סקס שמותחות את הגבולות של מה ניתן להראות על המסך, ועבור רבים חוצות את הקווים המטושטשים בדרך לפורנוגרפיה. לווינסון שם פס עליהם ועל הקווים שלהם, ממש כפי שעשה ב"אופוריה". כבר בסצנה הראשונה הוא ממקם את הדמות הראשית ג'וסלין (בגילומה של לילי-רוז דפ) במרכז המצלמה במהלך צילומי תדמית. היא מקבלת הוראות בימוי מהצלם ומגיבה בהתאם להבעות הפנים שהוא מבקש לחלץ ממנה, כאמצעי ביטוי לסקאלה מגוונת של רגשות, שאינם שלה. ג'וסלין היא בובה, וכולם משתמשים בה לרווחתם, כולל היא עצמה. היא מחפיצה את עצמה לטובת תשומת הלב, אהבת הקהל וגם הרווחים הכספיים הכבירים שבאים עם כל זה. אבל מתחת לכל שכבות המייקאפ, עם ובעיקר בלי שכבות של בגדים, מדובר בילדה עצומה ופגיעה שמנסה להיות מה שהיא לא. השאלה המעניינת שעולה כבר בהתחלה היא למה אסור לה להיות כזו, ומי בעצם מחליט?
לביקורות טלוויזיה נוספות:
לפחות על פי המבקרים שהסתערו על "איידול" אחרי הקרנת הבכורה המתוקשרת בפסטיבל קאן לפני שבועיים, התשובה ברורה ולא מאירת פנים. חופש אמנותי, תעוזה יצירתית וכל אלה מבורכים כל עוד הם אינם פוגעים ברגשות הציבור. לווינסון ושותפו היצירתי סטפיי הואשמו בשנאת נשים, החפצה ונצלנות. הסדרה תוארה כתוצר של "המוח המעוות והחולני" של השניים. כמעין סטייה טלוויזיונית שיצאה מכלל שליטה בגיבוי HBO שנתנה אור ירוק להפקה בהשראת הצלחתה של "אופוריה". הכוכבת הראשית דפ, מושא הפרברסיות העיקרי בסדרה, התייצבה לצד היוצרים וקבעה בריאיון כי "מלכתחילה ידענו שאנחנו עושים משהו שיהיה פרובוקטיבי וכנראה לא לכולם, וזה מה שמשך את כולנו. לאף אחד מאיתנו לא היה עניין בלעשות משהו שיהיה כיפי ולכל המשפחה". אבל עם כל הכבוד לבתו של ג'וני דפ, באקלים הנוכחי אף אחד לא שואל אותה מה היא רוצה. במציאות ברור מי מחליט.
ההתנגדות של לווינסון וטספיי לתקינות הפוליטית והמגבלות שהקומיסרים הפרוגרסיבים משמאל והשמרנים מימין מטילים על יצירות אמנות באה כהצהרה ברורה ומובהקת כבר בפרק הראשון, כשמתאם אינטימיות - מקצוע חדש שנדרש על פי התקן בהוליווד הנוכחית - דורש מהמפיקים להפסיק לצלם את החזה החשוף ודורש מג'וסלין לכסות את עצמה בהתאם לטפסים שנחתמו מראש. הוא טוען שהוא מגן עליה, אבל היא קובעת שהיא לא זקוקה להגנתו. כשהוא מתעלם מהרצון החופשי שלה כפי שהיא מביעה אותו באופן ברור וכופה את עמדתו עליה, הוא מסולק מהזירה בכוח. כבר בשלב הזה, לווינסון מסמן לסדרה שלו טריטוריה נפרדת מהנורמות החדשות של הוליווד. בין אם כדי להתריס נגד הממסד, או כמנגנון הגנה כדי להקדים תרופה לבקלאש הבלתי נמנע, הוא מצהיר שהוא מתכוון להתמסר כל כולו לתפיסת המציאות הכנה שלו, הבוטה. ואין לו שום כוונה להסתיר או לצנזר אותה.
יותר מזה, לווינסון רואה בבוטות את הביטוי הכי אותנטי של כנותו, ונראה שטספיי מסכים איתו כמפיק שותף (שנודע בחיבתו לשערוריות והנכונות ליזום ולממן כאלה בכוחות עצמו), וגם כשחקן, כך לפחות על פי הדמות שהוא מגלם, מדריך רוחני בדרך לחופש המוחלט. ממש כפי שהסדרה מתיימרת להיות עבורנו. מדובר בגבר מסתורי בשם טדרוס, שג'וסלין פוגשת במהלך ליל הוללות במועדון ומתיימר לפתוח לה את הצ'אקרות בדרך למפלס אחר של התענגות מינית על סף הפרברסיה, וגם לחלץ את היכולות הקוליות שלה ממגבלות חיצוניות. הוא מבטיח לעזור לה לממש את המאווים היצירתיים הכמוסים שלה, גם אם זה אומר לקרוע את עטיפת הצלופן הנוצצת וסדיני המשי האדומים שהסוכנים, היועצים והיחצנים שלה כרכו אותה בהם. הוא מפתה אותה להתמסר אליו, וכך בעצם להתמסר לעצמה, האמיתית, הכנה, נטולת הרסן.
3 צפייה בגלריה
חוסר מקוריות שעליו מפצים באמצעות סצנות סקס שערורייתיות. מתוך "איידול"
(צילום: באדיבות yes, HOT וסלקום TV)
התעוזה של לווינסון וטספיי ראויה להערכה, וגם הגיבוי הלא מובן מאליו של ראשי HBO, אבל הבעיה העיקרית של "איידול" היא שמעבר להצהרה הלוחמנית שבה נגד הוליווד, וביקורת תרבותית לא יוצאת דופן, אין פה הרבה עושר עלילתי. החוויה האור-קולית המרהיבה שיש בסדרה לא מצליחה להסוות את הדלות הרעיונית של הסיפור והדמויות השטחיות. ב"אופוריה", לווינסון נשען על ההברקה התסריטאית של רון לשם הישראלי (יוצר הגרסה המקורית מתוצרת הארץ) והעניק לה נפח חזותי, בוטה ולא מתנצל שהוציא לאור את עולמם האפל של בני הנוער האמריקנים, ובכלל. כל זאת לתדהמתם של הורים מבוהלים, ומחנכים מבועתים. האם מישהו מזועזע או מופתע מתופעת פס הייצור של כוכבים צעירים בתעשיית הבידור האמריקנית, והמחיר האישי שהם משלמים? המקוריות נעדרת, אז מה שנותר הוא לחפות עליה באמצעות סצנות סקס נועזות והזעזוע מהן. אולי בעצם הפעם הבוטות היא ביטוי של זיוף, לא של כנות?
למרות כל הטרוניות הרגילות על רקע מוסרי, וגם הביקורות הממוקדות יותר על הסדרה עצמה, "איידול" היא יצירה ראויה. יוניקורן זה לא, אבל זה תוכן טלוויזיוני נועז שיש לו מקום על המסך, למרות התגובות הקשות של המתחסדים מימין ומשמאל בארצות הברית, וגם אלו עם הנפש היהודייה ההומייה והרגישה יתר על המידה בישראל. בנוסף לכל הצרות, יש מי שרואים בסדרה קריקטורה אנטישמית על היהודים שמנהלים את הוליווד. כזה הוא מפיק המופעים אנדרו פינקלשטיין (בגילומו של איליי רות') והסוכן חיים (האנק עזריה), שהמבטא הכבד שלו מעיד על ישראליותו. השניים, כמו כל מערך התמיכה סביב ג'וסלין, מתיימרים לרצות בטובתה, אבל משתמשים בה לטובתם, וכך גם חברתה ליאה (רייצ'ל סינוט) שנשכרת כדי להשגיח עליה.
3 צפייה בגלריה
למרות ההתנגדויות השמרניות והפרוגרסיביות מדובר בתוכן נועז וראוי. מתוך "איידול"
(צילום: באדיבות HOT, yes וסלקום TV)
מרוב שכולם מתעקשים לגונן על הדמות הפגיעה, הרגישה והכל-כך לא תמימה, הם שוכחים מקיומה. בלי לומר אמת, בלי לאפשר לה להיות קצת יותר עצמה וקצת פחות התדמית שלה. בלי לאפשר לה להיות חופשייה, רגישה, שברירית ופגיעה. אלו אינם תירוצים לנטילת חירותו של אדם. לא כשמדובר בדמותה של ג'וסלין שרוצה להיחשף אבל מבחירה, או לילי רוז דפ שמגלמת אותה ועלולה להסתבך בגלל הופעתה אבל מבחירה. או אימה ונסה פראדי, ילדת פלא צרפתייה בדימוס, שמצאה עצמה בזוגיות עם לני קרביץ כשהייתה בת 19, ויותר מאוחר גם עם ג'וני דפ. וגם לא במקרה של נועה קירל שממש לא צריכה שמישהו יכתיב לה איך להתלבש, או בריטני ספירס עם נטיות ההרס העצמי שלה. למרות כל זאת, מי שמנו לכפות עליהן מבוגר אחראי. ובסופו של דבר - גם לא עליכם, הצופים.
