הצייר האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי מעולם לא כתב טקסט נלווה לציור "הולדת ונוס" - מהציורים המפורסמים בעולם כיום. אבל אם היה כותב, זה כנראה לא היה "תתכסי מותק, זו לא הופעה של דוג'ה קאט" - אמירה שעליה ונוס משיבה, "אני מרגישה שבריזה קלה שבקלות תחשוף את השד השני והמוצלח יותר שלי". על הדיאלוג הזה אחראי כוכב הטיקטוק העולה בראיין מוראביטו, שמקריין יצירות קלאסיות ממוזיאונים שונים ברחבי העולם בשלל קולות, דמויות ומבטאים.
אם אתם מבלים הרבה בטיקטוק, סביר מאוד שיצא לכם להיתקל בסרטונים המצחיקים של מוראביטו האמריקאי, שצבר בחודשים האחרונים כ-220 אלף עוקבים ומיליוני צפיות. "זה נולד מתוך שעמום כן ואמיתי, ומתוך הצורך שלי לבדר את עצמי", הוא מספר בריאיון ל-ynet, "הרגע הזה שאתה כל כך משועמם ורוצה להושיט את היד לטלפון הוא הרגע להתחיל ליצור".
באופן מפתיע, מוראביטו מעיד שכל העניין התחיל דווקא מתוך השנאה העזה שלו למוזיאונים. "תמיד חשבתי שהם משעממים להחריד. מעולם לא הצלחתי להתחבר לאמנות הזו. כשאני מסתכל על ציור אני פשוט חושב לעצמי 'אוקיי, זה צבע. כמה כאלה עוד נצטרך לראות היום?'...מוזיאונים הם מקומות איומים שיש בהם יצירות גנובות. אבל אלה יצירות חשובות ואם יש דרך חדשה שמאפשרת ליהנות מהן - זה מדהים".
לשינוי בתפיסה שלו גרמה בת זוגו חובבת האמנות שלוקחת אותו לתערוכות רבות. "היא תגיד לי 'אני חייבת לראות את קולקציית הפורצלן של המלך הזה שלאף אחד לא אכפת ממנו', ואני אומר לה 'יופי! נשמע מעולה'", הוא מספר. מוראביטו מסביר שעם הגעתם למוזיאון הם מתפצלים - היא הולכת לראות את התערוכה והוא מתרוצץ ברחבי המוזיאון ומחפש את התמונה שתקרוץ לו. "זה מצחיק כי הרבה פעמים מבקשים ממני להתייחס לציורים מסוימים, אבל מה שקורה זה שאני משוטט לי במוזיאון ואם אני רואה פתאום [ציור של] שני עורבים נותנים כיף, אני אומר Let's Party".
באילו מוזיאונים אתה מצלם לרוב?
"אני מצלם בעיקר בחופשות. נסענו לאיטליה אז הלכנו לאופיצי, והיינו בפראדו (מוזיאון במדריד, י"א). אני גם הולך הרבה למט כי זה בניו יורק וקרוב אליי. אני לא בוחר את הציורים מראש, אני פשוט הולך ורואה מה מושך אותי".
כשהוא מוצא את "האחד" הוא מכין כמה גרסאות לסרטון. "אני מסתכל על הציור, מתחיל לדבר ומקבל רעיון ראשוני - אינטראקציה או בדיחה. כמעט ב-100 אחוז מהפעמים, הדבר הראשון לא מצחיק. יש איזושהי נקודה שבה אני אומר 'אוקיי, מצאתי'. אחרי זה אני מצלם חמש או שש טיוטות עם סיומות שונות, קולות או מבטאים שונים לדמויות. גם אם יש לי בדיוק מה שרציתי אעשה כמה גרסאות כי התזמון למשל לא היה מדויק, ובינתיים חברה שלי חוזרת ואומרת 'אנחנו חייבים ללכת כבר!'".
אנשים מסתכלים עליך מוזר?
"לגמרי כן. כשאני מוצא ציור שמוצא חן בעיניי אני עומד מולו וממלמל במשך 40 דקות. בשביל לא להיראות כמו משוגע לפעמים אני אעמיד פנים לקצת זמן שאני מסתכל על ציור אחר, נניח כשמאבטח נכנס ומסתכל עליי. אנשים בדרך כלל מפרגנים, אבל קשה לי כשמסתכלים עליי. היה פעם בחור גרמני שבהה בי במשך כל הזמן שצילמתי וגם נתן הערות תוך כדי - 'מה אתה עושה? זה נחמד', 'הבדיחה הזו יותר מצחיקה' (הוא אומר במבטא גרמני כבד, י"א) - ואני אומר לו תודה, אבל בגדול רוצה למות".
מתוך חשבון הטיקטוק של מוראביטו
בשגרה מוראביטו מתפרנס בעיקר כשחקן בצילומי פרסומות בארצות הברית, ולעיתים מערבי סטנד-אפ קטנים, אך באף שלב הוא לא האמין כי ההצלחה הגדולה שלו תגיע דווקא מהטיקטוק. "כשחקן מעודדים אותך להיות שם וליצור תוכן, אז הייתי עושה כל מיני דברים אבל שום דבר לא תפס. אבל כאן הייתי כל כך משועמם וסתם ניסיתי להצחיק את עצמי בשביל להעביר את הזמן, צילמתי והעליתי את זה - וזה היה מרתק לראות איך אנשים מתחברים לזה באמת כי זה פשוט כיף".
עם ההצלחה הוויראלית מתחילות לזרום גם הצעות לשיתופי פעולה וליצירת תוכן ממומן, שאותן מוראביטו דוחה על הסף. "פשוט לא בא למכור נאגטס, או מה שזה לא יהיה, בפלטפורמה הזו", הוא מספר, "זה מקום בשבילי לעשות דברים כיפיים כדי שאנשים יוכלו לצחוק. ומעבר לזה, כשחקן אני מתפרנס מפרסומות אמיתיות - ועל פרסומת ארצית מרוויחים כ-30 אלף דולר. בטיקטוק חברות שמנסות להגיע לקהל צעיר מציעות לך 600 דולר. כשאדם רגיל שסתם חי את חייו מקבל סכום כזה על בדיחה על נאגטס זה אחלה, אבל כשחקן או קומיקאי הם בעצם מבקשים שתכתוב, תפיק, תצלם, תהיה התאורן, העורך והכוכב בפרסומת שלהם - והכול תמורת 600 דולר".
מתוך חשבון הטיקטוק של מוראביטו
יש חברה שתציע לך לפרסם אותה ותסכים?
"זה ממש תלוי מה. בעבודה האמיתית שלי, אני אעשה פרסומת לכמעט כל דבר. 'רובים לתינוקות? אפשר לדבר על זה'", הוא צוחק, "בטיקטוק אני פשוט רואה את ה'ממומן' או 'בשיתוף עם' בצד ואוטומטית גולל הלאה".
"בין אם יש לי חדשות טובות או רעות - זה תמיד יעבור תחת פילטר אמנותי"
מלבד סרטוני המוזיאונים, יש בחשבון הטיקטוק של מוראביטו סרטון אחד שקשה לפספס, שבו הוא חושף - עדיין בגישה הקומית והקלילה האופיינית לו - כי הוא סובל מגידול נדיר במוח. "למי יש שני חתולים וגידול נדיר במוח?", הוא שואל בחיוך בסרטון רגע לפני שחושף כי אובחן עם גידול מסוג נוירומה אקוסטית - פגם גנטי הגורם לייצור עודף של תאים בעצב השמיעה, ובמקרה של מוראביטו ממוקם קרוב למוח. "זה מה שקורה מהסתכלות על כל כך הרבה ציורים", הוא צוחק.
"זה לא מדהים, כמו שאומרים בעולם הרפואה, אבל הגידול שפיר ולא סרטני - שזה טוב. כשבישרו לי עליו לא טרחו לציין את זה", הוא רוטן. "מדובר בגידול שגדל בקצב איטי מאוד, כנראה שיש לי אותו כבר בין חמש לעשר שנים. הניתוח להסרה שלו אורך כשמונה שעות ויש בו סיכון של אובדן השמיעה ושיתוק של חצי מהפנים, מכיוון שהוא גדל ממש סביב עצב השמיעה".
הטיקטוקר מציין כי עם כל הפחדים ותופעות הלוואי הפיזיות, בהן כאבי ראש, הקושי העיקרי במסע שלו עד כה היה התמודדות עם מערכת הבריאות הסבוכה בארצות הברית. "הייתי צריך לעזוב חזרות באמצע היום כדי לדבר עם חברות הביטוח או עם בתי חולים בניסיון להביא את האישורים וההפניות לגורם המתאים, ולקבוע תורים שלא זמינים אף פעם. הרגשתי שאם לא הייתה לי עבודה שאני יכול לעזוב בכל זמן שאני צריך, או אם אנגלית לא הייתה שפת האם שלי, או אם הגידול לא היה שפיר - המצב היה הרבה יותר גרוע, ויש המון אנשים שזה ככה עבורם".
אתה מספר על המצב שלך בצורה קומית. זו תגובה כנה או סוג של מנגנון התמודדות?
"גם וגם לדעתי. הדרך שבה אני תופס את העולם היא תמיד דרך פילטר אמנותי כלשהו, זה לא משהו שאני יכול לשלוט בו. זו הדרך היחידה שיש לי לעבד מידע או רגש. בין אם זה חדשות טובות או חדשות רעות, זה תמיד עובר דרך הפילטר הזה".
