יום אחד, כשתיכתב ההיסטוריה של העולם בימי קורונה, יתברר עד כמה באמת מהותי היה השינוי שעשתה המגפה הזו בכל פינה של החיים. גבוה ברובריקה של שינויים תרבותיים, יעמוד הסחף חסר התקדים שמובילים כמה מהמוזיקאים הגדולים והחשובים שראתה האנושות, ושהחליטו למכור את כל יצירתם -עשרות שנים של מוזיקה -תמורת מאות רבות של מיליוני דולרים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אמנים שמוכרים את הזכויות לקטלוגים שלהם זו כמובן לא תופעה חדשה, אבל אמנים מהגדולים בהיסטוריה שמוכרים את הזכויות בזה אחר זה בטווח של פחות משנתיים, זו רעידת אדמה. לא מקרי שבדיוק בשנתיים האחרונות החליטו בוב דילן וברוס ספרינגסטין, פול סיימון ודבי הארי, ניל יאנג וסטיבי ניקס ועוד ועוד למכור את מרכולתם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אייקוני מוזיקה בגיל מסוים מאוד, שיודעים כי הם בישורת האחרונה של החיים, שרואים עולם משתנה במהירות, ומחליטים שהכי טוב להם לקצור עכשיו את פירות הקריירה. ממילא מי יודע מה יהיה מחר, או אם בכלל יהיה מחר.
בשבוע שעבר הודיעו ברוס ספרינגסטין וסוני-מיוזיק על עיסקה שבמסגרתה קנתה החברה את הקטלוג הכל כך אמריקאי של האייקון בן ה-72. הסכום, מעריכים יודעי דבר, נע באזור ה-550 מיליון דולר. זו העיסקה הגדולה בהיסטוריה, אבל היא רק האחרונה בטרנד שהחל ב-2018 ובאמת התפוצץ מסוף 2020.
ב-2018 קנתה חברת שיווק המוזיקה Primary Wave חלקים מהזכויות על שירי בוב מארלי תמורת 50 מיליון דולר; ב-2019 היא רכשה 50 אחוז מהזכויות של וויטני יוסטון, וקצת אחרי, גם שמה יד על רוב הקטלוג של ריי צ‘ארלס. בתחילת 2020 השיגה חברת Hipgnosis הבריטית זכויות של יוצרים - מבון ג'ובי ועד בארי מנילו.
5 צפייה בגלריה
ניל יאנג. מה גורם לגדולי האמנים למכור את הזכויות על הדבר הכי יקר להם: היצירה?
(צילום: AP)
בדצמבר 2020 מכרה הרוקרית האגדית סטיבי ניקס את רוב הזכויות שלה ל-Primary Wave, בעסקה בשווי של כ-100 מיליון דולר. כמה ימים אחרי, הגיע הבום הגדול של בוב דילן, שמכר זכויות על 600 שירים ל-Universal Music, תמורת סכום שמוערך בכ-400 מיליון דולר.
2021 התחילה עם ניל יאנג. זה מכר מחצית מזכויות היוצרים של קטלוג 1,180 השירים שלו לחברת Hipgnosis, שבהמשך השנה השתלטה גם על הזכויות של שאקירה ורד הוט צ'ילי פפרז. באפריל האחרון מכר פול סיימון את כל הקטלוג שלו לסוני מיוזיק תמורת 250 מיליון דולר. בשבוע שעבר הצטרף אליו ספרינגסטין כדי להשלים עבור סוני מיוזיק רשימת נכסים עוצרת נשימה שכוללת גם את מייקל ג'קסון, קרול קינג, להקת קווין והביטלס. סוני מיוזיק באמת לא צריכים יותר לעבוד לעולם.
בוב דילן בן ה-80 שמר בקנאות, ובמשך עשרות שנים, על הזכויות של שיריו. בדיוק כמו פול סיימון בן ה-80 וניל יאנג בן ה-76 ודבי הארי בת ה-76 וסטיבי ניקס בת ה-73 וכמובן ספרינגסטין בן ה-72. המהפך שהם עברו בשנתיים האחרונות באמת מזעזע את כל מה שידענו עד היום על הדרך שבה מתנהלת תעשיית המוזיקה.
"הבהלה לזהב של הקטלוגים, היא תוצאה של סערה מושלמת", אמר עיתונאי המוזיקה הבריטי, דיוויד סינקלייר, ל"סקיי ניוז", "דור מבוגר יותר של יוצרים פתאום הבין שיש ערך עצום לשירים שכתבו במשך תקופה ארוכה ושאפשר לממש אותו עכשיו. זה קרה במקביל להבנה של משקיעים מסוימים שזה זמן טוב מאוד להשתלט על הקטלוגים האלה, בוודאי כל עוד הריביות כל כך נמוכות.
"דור מבוגר יותר של יוצרים פתאום הבין שיש ערך עצום לשירים שכתבו במשך תקופה ארוכה ושאפשר לממש אותו עכשיו. אנשים כמו דילן ויאנג שנמצאים בואכה שנות ה-80 לחייהם, קיבלו הצעות שהן בערך פי 20 מסכום הכסף השנתי שהיו מרוויחים מכתיבת שירים ותמלוגים"
"אנשים כמו דילן ויאנג שנמצאים בשנות ה-80 לחייהם, קיבלו הצעות שהן בערך פי 20 מסכום הכסף השנתי שהיו מרוויחים מכתיבת שירים ותמלוגים".
סיבות יש בשפע: לפני הכל, הסטרימינג שינה כמובן את הדרך שבה אנשים צורכים מוזיקה, ואת הדרך שבה אמנים מרוויחים ממנה כסף. חברות השקעה, מסטארטפים חדשים ועד וול סטריט, מבינות את הערך של להיטים נצחיים ומוכנות לשפוך תמורתם סכומים אדירים.
אחרי כמה שנים של סקפטיות כלפי יכולת העמידה של תופעת הסטרימינג המוזיקלי, החליטה התעשייה כי הדבר הזה נשאר פה לתמיד, וחברות מוזיקה עשו התאמות. בשנת 2020 העריכה חברת גולדמן סאקס כי הכנסות המוזיקה בעולם יגיעו עד סוף העשור ל-142 מיליארד דולר - עלייה של 84% בהשוואה ל-2019 אז עמד המספר על 77 מיליארד דולר. לפי אותה הערכה, הסטרימינג ישיג 1.2 מיליארד משתמשים עד 2030, שזה פי ארבעה מ-2019.
מה שמעניין במיוחד הוא ששווי הקטלוגים גבוה מתמיד, למרות שהאמנים הגדולים האלה לא מופיעים וחלקם כבר מזמן לא ממש מייצרים חומר חדש. חברות רוכשות את הקטלוגים מתוך אמונה שישיגו תשואות רווחיות ממכירת הזכויות לשירים על פני פלטפורמות בידור שונות.
לארי מסטל, מנכ״ל חברת Primary Wave, אמר ל-CNBC כי הריביות הנמוכות מול האפשרות לשיעורי תשואה גבוהים, יצרו הזדמנות מושלמת עבור הרוכשים: "אתה יכול להשיג 7% עד 9% תשואה מקניית הקטלוגים האלה, ובאמצעות שיווק להגיע גם לספרות כפולות. זה מקום מאוד אטרקטיבי עבור אנשים לשים כסף".
זה אטרקטיבי עוד יותר כשזוכרים כי רכישת זכויות הולכת הרבה יותר רחוק מאשר רק סטרימינג. זה אמנם תלוי בחוזים שנחתמו בשעת ביצוע העיסקה, אבל בעיקרון חברה יכולה להשתמש במוזיקה בצורות שונות של מדיה, כולל סרטים, טלוויזיה, פרסומות ומשחקי וידיאו. ככל שהקטלוג מוכר יותר, כך עולה מחיר כל פיסת צליל לשימוש בפרסומות. הקטלוגים הטובים ביותר לא רק מחזירים את ההשקעה, הם גם מקור רווח קבוע.
כמעט כמו בכל תחום בשנים האחרונות, מי שגרמו לשאפל הזה הן חברות צעירות שמשבשות את הנורמה. חברות סטארט-אפ כמו Hipgnosis ו-Primary Wave הפכו לגמרי את אופן הפעולה של התעשייה. אחרי שבתוך מספר חודשים הן השתלטו על זכויות של חומרים השייכים לניל יאנג, שאקירה, דייר סטרייטס ואפילו ג'ון לנון, נכנסו הענקיות המסורתיות של התעשייה, חברות המוזיקה הגדולות, ללחץ, ומיהרו לפתוח את הארנק. וכך נתנה יוניברסל מיוזיק 400 מיליון דולר לבוב דילן, וסוני מיוזיק לא היססה לתת לספרינגסטין 550 מיליון.
בעוד שדי ברור מדוע הקונים מתנפלים על השלל, מעניין הרבה יותר מה מניע את גדולי המוזיקה לוותר על האוצר הכי יקר שלהם. הסיבה הכי פחות צפויה היא הקורונה. זו הרסה את סיבובי ההופעות העולמיים, וכשמדובר באמנים מאוד מבוגרים יש לכך משמעות מיוחדת. איש לא יודע מתי, ואם בכלל, אפשר יהיה לחזור להסתובב בעולם.
הרוקרים המזדקנים האלה גם ככה בגיל פרישה, ואם אי-אפשר להופיע באיצטדיונים גדולים, זה זמן מתאים ליהנות מהשלל של הקריירה הארוכה. בנוסף, הם צריכים למצוא מקורות הכנסה חלופיים כדי לשלם חשבונות, שבמקרה של מישהו כמו ברוס ספרינגסטין, הם לא קטנים בכלל.
השיבוש המסיבי שהביאה הקורונה עזר מאוד להפוך את תרבות ההאזנה למוזיקה באופן פרטי, לקרקע כלכלית פוריה במיוחד. דייוויד קרוסבי מ"קרוסבי סטילס נאש ויאנג" הסביר, כי למגפה היה חלק גדול בהחלטתו למכור את הקטלוג.
"אני לא יכול לעבוד והסטרימינג חיסל אותי", צייץ לפני שנה, "יש לי משפחה ומשכנתה ואני צריך לדאוג להם, אז זו האופציה היחידה שלי. אני בטוח שיוצרים אחרים מרגישים אותו הדבר. בהתחשב בחוסר היכולת הנוכחית שלנו להופיע, העסקה הזו היא ברכה עבורי ועבור משפחתי".
סיבה שניה היא מסים. תוכנית המס החדשה של הנשיא ג'ו ביידן -שגורלה עדיין מוטל בספק -קובעת כי מס רווחי הון ישתנה כך שיתאים למס הכנסה עבור כל מכירת נכסים מעל מיליון דולר. זה אומר שנכסים כמו קטלוגים של מוזיקה גדולים ויקרים יחוייבו בשיעור של 37% מס לעומת השיעור הנוכחי של 20%. עבור ברוס ספרינגסטין או בוב דילן זו חתיכת עלייה במסים. ניקח לדוגמא את ספרינגסטין, שמכר את הקטלוג ב-550 מיליון דולר: ב-20% מס הוא אמור לשלם 110 מיליון דולר; ב-37% זה כבר למעלה מ-200 מיליון.
יש גם שיקולי מס שונים לגמרי. שאקירה, למשל, הסתבכה בפרשת העלמת מס בספרד, שם הממשלה האשימה אותה שהיא חייבת יותר מ-16 מיליון דולר. אין הוכחה שזו הסיבה שבגללה מכרה הזמרת הלטינית המצליחה בהיסטוריה את כל הקטלוג שלה כבר בגיל 44, אבל אפשר לומר שזו לא הנחה מופרכת.
גיל הוא כמובן סיבה משמעותית נוספת. לא מקרי שמרבית הזמרים המוכרים באים מדור ה"בייבי בומרס", פחות או יותר מי שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה עד אמצע שנות ה-60, שבאופן כללי הוא הדור העשיר ביותר באמריקה. תכנון ניהול הנכסים שלהם, עם מחשבה למה יקרה אחרי שיילכו לעולמם, עומד עכשיו בראש מעייניהם.
5 צפייה בגלריה
מעדיפים להימנע להימנע ממאבקים משפטיים שלאחר המוות כמו שקרה אחרי מותה של ארית'ה פרנקלין
(צילום: (Getty Images))
בוב דילן בן 80, יש לו שישה ילדים וחמישה נכדים, והוא בוודאי חושב על תכנון הירושה שלו. הרבה יותר קל לחלק 400 מיליון דולר על השולחן מאשר להותיר ליורשים חישובים של זכויות יוצרים לאורך שנים על גבי שנים. מומחים מאמינים שיוניברסל מיוזיק שילמה לדילן יותר מפי 25 ממה שקטלוג השירים שלו מכניס מדי שנה, אז למה לא לפדות עכשיו את הרווחים ועל הדרך להימנע ממאבקים משפטיים שלאחר המוות, כמו אלה שהתרחשו סביב הירושות של פרינס וארית'ה פרנקלין.
נקודה אחרונה היא המורשת, וזה קצת יותר מסובך. אינסטינקטיבית, לא קל לקבל את העובדה שהאייקונים חסרי התקדים האלה מסכימים לאבד שליטה על הנכס היקר ביותר של אמן: היצירה. הקהל תמיד ימצא את הרגע שבו יאשים את האמן כי מכר את נשמתו. זה נכון עוד מאז שבוב דילן חיבר את הגיטרה החשמלית שלו בפעם הראשונה ב-1965, ומבקרי מוזיקה קראו לו sellout.
נכון שאף אחד לא רוצה לשמוע את Just Like a Woman משמש למכירות טמפונים, אבל דילן כבר עושה פרסומות כמה שנים ובאופן כללי הפסיק להעמיד פנים שהוא נמצא מעל לכסף. הוא אולי החרים את טקס קבלת פרס נובל, אבל כסף הוא רוצה, ובצדק.
ברוס ספרינגסטין החזיק מעמד יותר זמן מדילן. בסופרבול האחרון הוא עשה את פרסומת הטלוויזיה הראשונה בחייו ־ פרסומת לג'יפ, שניסתה להעביר מסר של אחדות אמריקאית. אבל חוץ מזה, עד כה לא הסכים שהיצירה שלו תשמש למכירת אפטר-שייב לגברים שלא באמת מבינים את משמעות המלים של Born in the USA, ובטוחים שמדובר בשיר הלל לאמריקה.
לבוב דילן יש שישה ילדים וחמישה נכדים, והוא בוודאי חושב על תכנון הירושה שלו. הרבה יותר קל לחלק 400 מיליון דולר על השולחן מאשר להותיר ליורשים חישובים של זכויות יוצרים
אבל גם ברוס לא ילד והזמרים של היום לא יכולים להיות בטוחים שהתמלוגים ימשיכו להיכנס תמיד, אז למה לא להכות עכשיו כשהברזל באמת לוהט.
בסופו של דבר, מוזיקה תמיד הייתה עסק, וגאונות ראויה להיות מתוגמלת היטב מבלי להתבייש. אם רוצים להביט בחצי הכוס המלא, העובדה שב-2021 אנשים מוכנים לשלם מאות מיליוני דולרים עבור זכויות על שירים שחלקם נכתבו לפני 50 שנה, מוכיחה כי מוזיקה טובה, קלאסית, כזו שמשנה לאדם את החיים, יכולה, כמו שהבטיח בוב דילן, להישאר צעירה לנצח.
פורסם לראשונה: 07:30, 24.12.21
