שני קליין לא מילאה לוטו מעולם. בכל מה שקשור לפנטזיות על התעשרות מהירה, תפיסת העולם שלה מאופקת: קל יותר לא לבזבז כלל מאשר לבזבז קצת. מקורות התפיסה הזו שייכים אולי למקום שבו גדלה. "בתור ילדה גדלתי בתחושה שאין. אני בת של אבא יתום שנולד ברומניה וגנב תפוחי אדמה כדי שיהיה מה לאכול, ובת לאמא שנולדה בתקופת הצנע ומנציחה אותה גם היום. המוטו שלה הוא: 'זבל של אחד הוא האוצר של אחר'. בתור ילדה זה הביך אותי. הייתי מתחבאת כשהיא הייתה עוצרת את האוטו ומחליטה להעמיס איזה גלובוס מהמם שהיא ראתה זרוק ברחוב".
אבל לא בגלל שלא היה לכם.
"אבא שלי תמיד אמר: 'אין כסף'. היום אני לא כועסת עליו כי הוא עשה הכול כדי שנהיה בסדר, עבד מאוד קשה, היה לזה מחיר, כי לא ראינו אותו הרבה. בדיעבד, אני מבינה שהייתי פריבילגית שלא מודעת לזה. התחושה הייתה שאנחנו עניים. אין לנו כסף נזיל ואני לא יכולה לבקש שיקנו לי דברים. אני בת רביעית. כל הבגדים שלי הם שאריות של האחיות שלי. הייתי צריכה לריב כדי לקבל חדש. אני זוכרת את המשפט: 'אבל אין לנו'. באיזשהו שלב הבנתי שהוא סתם אומר, אבל כן בחוויית הילדות שלי גדלתי בתחושה שאין. זה הפך אותי לאדם שורד. היום אני רוצה שיהיה לי, אבל אני לא רוצה שזה ישלוט בי. כסף הרס לאנשים סביבי את החיים. אני איהנה מחופשה במדבר באוהל יותר ממלון חמישה כוכבים מפואר שמנגנבים לי בו".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עד שקליין תצא לחופשה היא משתעשעת ברעיון להיות מיליונרית בסדרה 'שישה אפסים', שעלתה השבוע בכאן. קליין מגלמת את רותי, שיחד עם בעלה לעתיד (עופר חיון), נדרשת להגיע לסדנת תמיכה למיליונרים טריים אחרי שזכו בפרס הגדול בלוטו. כמו יצירות אחרות על עושר, 'שישה אפסים' מנסה להזכיר: הרבה כסף הוא כמעט תמיד הבטחה לבלגן. במקצוע שלה המאבק הוא פחות על מיליונים, יותר על מה שמגיע. "שחקנים, בטח שחקניות, הם תמיד אחרונים בשרשרת. אחת ממתאמות ההפקה שעבדתי איתן לאחרונה אמרה לי, 'מתי התחלת לעמוד על שלך?' זה הפתיע אותי".
נשים מתוגמלות פחות אולי כי הן הורגלו לדרוש פחות.
"עזוב את זה שמציעים להן פחות. זה מתחיל מזה שסוגרים את הגבר, השחקן, נותנים לו את מלוא הסכום שהוא מבקש, לא מתווכחים איתו, ואז מהשאריות אפשר למצוא מישהי. וגם אם היא לא מתאימה לסכום הזה והיא שווה הרבה יותר - נוציא את רותם סלע מהמשוואה - אנחנו נבהיר לה שאין יותר. הסטייט אוף מיינד של התעשייה הוא: תגידי תודה שנותנים לך במה. אני שמחה שנותנים לי במה, אבל אני לא פה בשביל לקבל הזדמנות. הוכחתי את עצמי. לקח לי זמן להבין שהאישיו שלי עם כסף קשור בעובדה שאני חיה בעולם שבו נתנו לנשים את התחושה שזה לא השטח שלנו. אתן לא אמורות להבין בכסף. זה לא התחום שלכן. עזבו, תנו לנו".
תוותרי על תפקיד טוב אם תדעי שהשחקן שלצידך קיבל יותר?
"אין לי תמיד דרך לדעת כמה כל אחד מקבל. אבל זה תמיד תלוי מאוד בתפקיד. אני סאקרית של תפקידים טובים. אני כן אלחם. גם אני אצטרך להיות 'מעצבנת'. למרות שאין שום דבר מעצבן בלדרוש את מה שמגיע לך. חינכו נשים שברגע שהן נלחמות על הכסף שלהן, הן הופכות למעצבנות, קוטריות, דעתניות, קשות. מושגים שעם גברים מתורגמים אחרת: אמיץ, חזק, אסרטיבי, יודע מה הוא שווה".
"אמרו לי ב'אפס ביחסי אנוש', את שחקנית צעירה, אנחנו עדיין לא יכולים לסמוך עלייך, נשלם לך גלובלית, וטחנו אותי מבוקר עד לילה, שעות נוספות, כולם סביבי שחקניות בתפקיד קטן יותר, קיבלו יותר ממני, כי להן היו את התנאים הרגילים. עבדתי יותר קשה מהן, למה שלא אקבל כסף לחיות ממנו בסבבה חצי שנה אחרי?"
הפסדת תפקידים בגלל ה"מעצבנת" הזו?
"בטוח".
כסף הוא גם סממן של המעמד שלך. הפרסום. הניסיון. יש הבדל בין שחקן ותיק למישהו מתחיל, לא?
"ככה עובדים עלינו. אמרו לי ב'אפס ביחסי אנוש': את שחקנית צעירה, אנחנו עדיין לא יכולים לסמוך עלייך, נשלם לך גלובלית, וטחנו אותי מבוקר עד לילה, שעות נוספות, כולם סביבי שחקניות שהיו פחות על הסט, בתפקיד קטן יותר, קיבלו יותר ממני, כי להן היו את התנאים הרגילים, ולי סגרו איזה פיקס פרייס ואמרו: עושים לך טובה. עבדתי יותר קשה מהן, אני מופיעה בסרט יותר זמן מהן, הסרט הזה, אני אחת מהפנים שלו, למה שלא אקבל כסף לחיות ממנו בסבבה חצי שנה אחרי? למה לא? תמיד מנסים לקחת קצת יותר מאיפה שאפשר".
קליין שייכת לדור חדש של שחקניות שהפסיקו להתנצל או להעמיד פנים כשמישהו מנסה להקטין אותן. היא הספיקה לעשות לא מעט מאז הפריצה ההיא ב'אפס ביחסי אנוש' ולמרות שקשה למתוח קו בין שלל הדמויות שגילמה, תמיד ביצבץ ממנה משהו החוצה. אישה חזקה ופגיעה. רוך וקושי. סטירה־נשיקה.
היא בת 38. בילדותה הייתה מקובלת ואהובה. אישיותה לא התעצבה בשאלות על דימוי גוף ועדיין, בעולם אובססיבי למראה, משקל ואחוזי שומן, קליין נדרשת לשאלות האלה כמעט בכל ראיון. הפעם זה יותר מתבקש: השוט הראשון של קליין ב'שישה אפסים' הוא בחזייה ותחתונים. "זה היה אישיו ענקי, ועדיין השוט הזה הוא ריפוי. זו לא פעם ראשונה שאני מצטלמת ככה, אבל זו הפעם הראשונה שזה לא טראומטי. זה מצחיק, כי השוט שרואים הוא בכלל חלק מסצנה שנשארה בסוף על רצפת חדר העריכה. ניר ברגמן, הבמאי, היה מאוד רגיש בעניין הזה. הוא מאוד רצה את הסצנה, ואני מאוד לא. מצד שני, היה בי משהו שמוכן להתנסות למרות שבתוך תוכי יש אישה שמרנית, ואני גם יודעת מה שוט כזה יביא איתו. זה לא שאני מתביישת בגוף שלי, אני מתביישת מאנשים על הסט. אפילו מהפרטנר שלי. זה אישי שלי. עובדה: בים אין לי בעיה".
אז מה בכל זאת הרתיע?
"היה לי מאוד קשה שהשוט הראשון שאתה רוצה שיכירו דרכו את רותי הוא בסצנה שהיא מתפשטת ועולה על המשקל, מתבאסת, נכנס הגבר החתיך ההורס, עופר חיון, ואומר לה, די, את מהממת כמו שאת, היא מתבכיינת שהשמלה לא תעלה עליה, והוא תופס לה את התחת. אני זוכרת שקראתי את הסצנה בתסריט, הייתה לי צרימה בגוף. הרגשתי שהבדיחה עליי. פחדתי. זה לא מסר שדחוף לי להשמיע. עד שהתפרסמתי, משקל לא היה עניין בחיי. כל דיון של איך אני נראית היה חיצוני וקשור בפחד של אנשים אחרים להיות שמנים. כשאני הולכת ברחוב אני בתחושה של כוסיזם. החלטתי שאני פותחת את זה. רוצה שיהיה עניין מהמשקל? בוא נעשה את זה כמו שצריך. בדיעבד, אין שמחה ממני שהסצנה הזו ירדה ומה שרואים זה רק את השוט הזה שלי בחזייה ותחתונים. הוא מסכם הכול בסו פאקינג וואט".
באיזה אופן זה היה מרפא עבורך?
"הצלחתי לשים את זה על השולחן. לנהל סביב הסצנה הזו שיח. לא רק להתנגד, אלא להצליח לנמק למה. ניר נתן לי לבחור איזה שוט זה יהיה, ודווקא בחרנו בשוט שהבטן שלי משתפלת בו, ואני מסתכלת על זה ואומרת, זה סופר־סקסי לראות את האמת".
"אני באה להיכרות חדשה מתוך הבנה שנרתעים ממני בגלל שאני בת, וגם בגלל הפרסונה שלי, דעתנית, חזקה, זו שמדברת על מי־טו. מחובתי להציג את האמת במלואה: אני גם חלשה, אני גם אוהבת שמחזרים אחריי, צאו מהסרט שאני רק דבר אחד"
עד כמה את מרגישה שהעיסוק סביב המשקל שלך עיצב את הזהות שלך כשחקנית?
"לפני שלוש שנים עשיתי טיפול באכילה רגשית. הייתי 'השחקנית השמנה'. נלחמתי שלא יקראו לי ככה. אבל באיזשהו מקום זה חיזק את זה שאני שמנה. במבט לאחור, ברגע שהתפרסמתי שמנתי יותר. משהו בפרסום מאוד מנפח, אבל במקרה שלי זה בא לידי ביטוי גם פיזית. וגם מתבקש ממני פתאום לייצג את כל השמנות בארץ. תמיד כשאני עולה למוניות חושבים שאני קרין גורן. מה קשור? הסתכלתם פעם על הפנים שלי ועל הפנים שלה? פעם יצאתי מהקרנה של סרט עם בת אל מוסרי ומישהו ניגש אליי ואמר לי שהייתי נהדרת, בזמן שבת אל לידי. אתה לא יודע להבחין?"
בעשור האחרון הקפידה קליין להישאר על הגלגל. 'מטומטמת', 'החברים של נאור', 'הרמון', 'מעילה', 'שקשוקה' ובקרוב ב'יניב', סיטקום חדש ומסקרן עם אורנה ואמיר בנאי, חנן סביון ותיקי דיין שיעלה ברשת 13. "בסוף אני מכורה לתחושת האדרנלין כשיש לי דמות אחרת לגלם. אני נעזרת בה. אולי אני מתחבאת מאחורי הדמויות. אולי להפך - הן דווקא עוזרות לי לשים את עצמי חלשה, חשופה".
ב'שישה אפסים' את חלק מזוג שמתכנן לשים הרבה כסף על חתונה. חלק מהאובססיה הישראלית לחתונות שופוני.
"אני נבוכה מחתונות פומפוזיות. אני גם עייפה מזה בתור מארגנת מסיבות הרווקות של כל החברות שלי. חן אמסלם הייתה הקורבן הראשון. אמרתי לה, חיים שלי, אני אוהבת אותך, אבל אני לא אבוא למסיבת רווקות שלך. גם כשהייתי בזוגיות והתחלנו לדבר על חתונה, מצאתי את עצמי אומרת, ככה אני לא אעשה את זה. אם אני בוחרת לחגוג את אהבתי עם אדם מסוים, 60 יונים שאני אפריח או שבע שמלות, זה מה שיחזק את האהבה שלנו?"
בראיון הקודם שלנו דיברת על התוכנית המסודרת שהייתה לך בגיל 18: חתונה בגיל 25, שני ילדים עד גיל 30.
"אין חיה בסרט כמוני", היא צוחקת. "הקפאתי ביציות לפני שנתיים. זה קרה מהר משתיכננתי. בדרך חזרה הביתה פתאום הייתה לי תחושה נורא קשה שאני מוותרת על החלום שלי. גבר, ילדים, משפחה. לקח לי רגע להבין שזה לא נכון: שזה בדיוק הפוך. אני מחזקת את החלום שלי. אני עושה משהו למען הזוגיות שלי בעתיד. זה מצחיק, עדיין יש בי את המחשבה שאהיה אמא צעירה. אבל אני כבר לא".
הרבה נשים שמקפיאות ביציות חוששות לדבר על זה מהחשש שייתפסו כרווקות שהתוכניות שלהן השתבשו.
"בוא נגיד את זה, הרווקה המסכנה. זו תווית שאני לא מסוגלת לסבול. לא רק כי המציאות מורכבת יותר, אלא כי היא טובה יותר. התהליך הזה שיחרר אותי מכל כך הרבה דברים. זה הגיע עם מכה חזקה בבטן, כי אני מאכזבת את עצמי, אבל אני לא כישלון. זו אחת ההצלחות של חיי. מאז, אני עוזרת ומלווה הרבה נשים בתהליך הזה".
אפשר להישאר רומטיקנית בזירת ההיכרויות? סתם להאמין באהבה.
"משהו בתפיסה שלי לגבי אהבה השתנה, אני מבינה שהמי־טו הרס לנו. הוא עשה המון טוב, אני בעדו, אבל כמו אחרי כל מלחמה, יש כרגע שני כפרים הרוסים, גברים מול נשים, נשארנו עם האיבה והפחד. גם אני באה להיכרות מתוך הבנה שנרתעים ממני בגלל שאני בת, וגם בגלל הפרסונה שלי, דעתנית, חזקה. מחובתי להציג את האמת במלואה: אני גם חלשה, אני גם אוהבת שמחזרים אחריי. בכלל, קשה לי עם כל אפליקציות ההיכרויות. קשה לי שמתחילים להתנהג מוזר".
מה, דושים?
"כן. יש לי חוקים: לא יוצאת עם מי שלא מטופל על ידי פסיכולוג. אפשר להכיר גברים טובים באפליקציות, למרות שבתקופה האחרונה יותר קשה לי שם".
במקביל לתפקידיה על המסך, קליין היא גם חברת ועד המנהל של שח"ם ורוב הזמן ידוענית שלא חוסכת את דעותיה מאף אחד. האינטסגרם שלה מתפוצץ מפוסטים נגד ההפיכה המשפטית. לפני שלושה חודשים עלתה לכנסת ודיברה בוועדה למעמד האישה בנושא השפעת הרפורמה על מעמד הנשים. בתקופה האחרונה, היא מודה, יש לה פחות זמן להילחם על זה. "נכנסה לי עבודה, נהייתי עסוקה ואי־אפשר גם וגם. אני מודה שזה מעייף, קשה ומעליב. הממשלה הזו לא סופרת אותי והרבה מחבריי".
תני לי את התסריט שלך. איך זה ייגמר?
"ביבי תמיד אוהב להושיע. הוא ואני נולדנו באותו יום, לכן אני רוצה להאמין שהוא בן אדם טוב. מבחינתו, הוא לא מאכזב. זה אנחנו שלא מבינים אותו. הוא עושה בשבילך טוב, אתה פשוט לא מבין את זה. אז אם אני מסתכלת על הסיטואציה ככה, אני אומרת, 'ביבי, כפרה עליך, אהוב ליבי, אבא שלי ב־20 השנה האחרונות, תעשה טוב, ותראה אותי. תן לי לחיות כאן בתחושה שרואים אותי ושאני אהובה. בוא תציל אותי מהכאוס המשוגע הזה'. הוא היחיד שיכול".
