לאחר הבחירות האחרונות בארצות הברית, שמהן יצא המחנה הדמוקרטי שמח אך מרוט עצבים, ולקראת צילומי העונה החמישית של "הטובות לקרב", ציינה השחקנית כריסטין ברנסקי, המגלמת בסדרה את דיאן לוקהארט, שבעונה הזאת תאבד הסדרה שלוש דמויות מרכזיות. אדריאן בוסמן (שגילם דלרוי לינדו), לוקה קווין (קוש ג'מבו) ודונלד טראמפ. הנשיא האמריקני היוצא היה ללא ספק אחת מאבני היסוד של הסדרה, שהסצינה הראשונה שלה אי פעם נפתחה עם לוקהארט יושבת מזועזעת מול טקס ההשבעה של טראמפ, עד שהיא קמה ומכבה את הטלוויזיה בזעם.
הטובות לקרב – עונה 5 – טריילר
את "הטובות לקרב" (פרקיה, שעולים בימי ו', זמינים לצפייה ב-yes VOD), יצרו בני הזוג מישל ורוברט קינג מצלע שלקחו מ"האישה הטובה", סדרת המשפט המעולה שיצרו עבור CBS. אחרי שבע עונות מתישות של מעל ל-20 פרקים כל אחת, הם התכוונו לסרב להצעה של הערוץ לספין-אוף ולפרוש למנוחה קצרה לפני שיעברו לפרויקט הבא, אבל אז טראמפ זכה בנשיאות והם הבינו שעוד מוקדם לוותר ושעוד יש להם מה להגיד בנושא. במשך ארבע עונות חבטו בני הזוג קינג בטראמפ, ממשלו והשלכותיו, כשהעונה הרביעית נקטעה כמה פרקים מוקדם מהמתוכנן בעקבות הקורונה.
את העונה החמישית הם פתחו בפרק שכולו תקצירי "הפרקים הקודמים", מעין ריקאפ שמסכם את התלאות שעברו הדמויות במהלך ימי הקורונה ואת הפרידות מבוסמן וקווין, כדי להמשיך מהנקודה הנוכחית: נשיא דמוקרט ליברלי יושב בחדר הסגלגל. את הפתיח של הסדרה הם מיקמו בסוף הפרק, כדי לסמן שהעונה מתחילה מכאן, ואת הריהוט המשרדי המתפוצץ הם החליפו בחיות פרוותיות חמודות, שסימלו, לדבריהם, את המצב הרגשי של השניים אחרי הזכייה של ביידן.
אז העונה הקרובה לא תספק את מופע האבסורד של הנשיא והבלורית, אבל האיש בהחלט השאיר אחריו אדמה חרוכה כשזה מגיע לסדרה: דיאן לוקהארט ובעלה, קורט (שמגלם גארי קול), מתמודדים עם אירועי ה-6 בינואר (להלן ההסתערות האלימה של תומכי טראמפ על הקפיטול), כשה-FBI מאשים את קורט בתכנון חלק מהאירועים באותו היום. אל דאגה, אם לסמוך על ההבטחות של מישל קינג, לוקהארט הלוחמנית לא תאפשר לטראמפ להרוס את הנישואים שלה כמו שהוא הרס את המדינה. במקביל מתמודדת המדינה עם השחיקה המתמשכת של מערכות החוק והמשפט, בין היתר על ידי טראמפ עצמו - נושא ש"האישה הטובה" הרבתה לעסוק בו ו"הטובות לקרב" כנ"ל וביתר שאת.
בני הזוג קינג, שמאז ומתמיד התמחו בהמחשה סוריאליסטית של עניינים רציניים, הביאו את הנושא לידי ביטוי בעונה הנוכחית באמצעות בית משפט אלטרנטיבי שמקים בעל חנות דפוס, האל ווקנר (מנדי פטינקין, "הומלנד", האיש המושלם לתפקיד), במחסן האחורי בחנות שלו, כשהוא ממנה את עצמו בטבעיות לשופט. הנרטיב הזה הוא המשך טבעי לנרטיב בולט בעונה הקודמת, שלא זכה לקלוז'ר עקב אילוצי הקורונה, במהלכו נחשף מזכר 618 - זה שמבטיח שבעלי ההון יקבלו פסיקות אוהדות במקרה שהם נתבעים, פשוט כי יש הון והם הבעלים שלו.
"אני חושבת שלפחות בארצות הברית ישנה תחושה אימפולסיבית שכולם יודעים יותר טוב מהחוק", אומרת מישל קינג ל-ynet בריאיון זוגי בזום. "שלכל אחד יש את התפיסה שלו ושאינדווידואליות יותר חשובה והיא מספקת צדק אמיתי יותר מזה שמערכת החוק מספקת. האל ווקנר הוא רק דוגמה קיצונית למישהו שמנסה להביא את זה לידי ביטוי במציאות".
"בסופו של יום, ההבדל בין 'האישה הטובה' ל'הטובות לקרב' הוא שהאחרונה הרבה יותר אבסורדית", מחדד רוברט קינג, "כי העולם נעשה מקום אבסורדי יותר. אז דיאן עושה מיקרו-דוזינג של LSD וג'יי רואה רוחות רפאים של אקטיביסטים אפרו-אמריקנים. עבורנו ה-6 בינואר הרגיש כמו ניפוץ של הקונספט האמריקני, זה שמחזיק אותנו יחד. אז חלק מזה היה להביע סימפטיה לשופט שיש לו את הרוח הנכונה והוא קומי ומצחיק, אבל מצד שני הוא גם אומר 'בואו נשבש את החוק'".
מבחינה מסוימת הוא צודק, כי אם מזכר 618 הוכיח משהו זה שאי אפשר לסמוך על החוק. ועדיין, עשיתם את ווקנר כל כך קל לחיבוב, שהצופה עלול לחשוב שבית משפט אלטנטיבי הוא לא רעיון כל כך גרוע אחרי הכול.
מישל: "נכון, וחלק מהשאיפה שלנו היא שאנשים יתחילו את העונה כשהם קצת מחבבים את הרעיון כי הם יחבבו את האל, וככל שהעונה תתקדם הוא הופך להיות יותר ויותר מסוכן".
רוברט: "ברוב סדרות הטלוויזיה אתה מבין מהרגע הראשון מה התסריטאי מנסה להגיד ולאן העלילה הולכת, ואז אתה תמיד מרגיש שאתה מטיף לאנשים ומשכנע את המשוכנעים, ופה רצינו לעשות משהו בסגנון 'מר דידס הולך העירה' של פרנק קאפרה. אני חושב שהצופים נהנים יותר כשהם לא יודעים לאן אתה עומד לקחת אותם בשבוע הבא. לפחות זה הדבר שאני הכי נהנה ממנו כשאני צופה בסדרות".
מישל: "ומנדי פטינקין הוא אדם ושחקן כל כך אהוב ומקסים שהוא ייצא ככה לא משנה איך תכתבי אותו".
הזוג של תעשיית הטלוויזיה
בשנת 1983, הרבה לפני שהפכו לאחד מהפאוור קאפלז החשובים בטלוויזיה האמריקנית, מישל ורוברט קינג נפגשו לראשונה. הוא היה בוגר קולג' טרי שעבר ללוס אנג'לס בניסיון להגשים את החלום שלו להפוך לתסריטאי, ועל מנת לממן את החלום הוא עבד בשכר מינימום בחנות לנעלי ספורט. מישל החלה לעבוד שם במשרה חלקית והם נפגשו - זה לא נעשה יותר רומנטי מזה - משני צידי "קיר הגרביים", כשהאצבעות שלהם נפגשות בזמן שהם מחדשים את המלאי. הוא הזמין אותה למחזה שהוא עבד בו במקביל כתאורן, והיא הסכימה. ארבע שנים מאוחר יותר הם התחייבו שרק המוות יפריד ביניהם.
במשך 15 שנים הם השאירו את העבודות שלהם לעצמם - הוא כתסריטאי לסרטים עתירי תקציב והיא בפיתוח בגופי הפקה קולנועיים שונים, עד שב-2001 הם החלו לפתח יחד סדרה עבור ABC, שנקראה The Line. היא לא עברה את שלב הפיילוט, לצערם, אבל ההנאה מהיצירה המשותפת הייתה חזקה יותר מהעלבון, וחזק משניהם היה הגילוי כמה הם אוהבים ליצור עבור הטלוויזיה. הם המשיכו להגיש רעיונות לפיילוטים שחלקם התקדמו יותר, חלקם פחות, עד הפריצה הגדולה שהגיעה עם "האישה הטובה" בשנת 2009. אז, ג'וליאנה מרגוליס והפאה התמזגו לטובת הדמות הבלתי נשכחת של אלישיה פלוריק, האישה הנבגדת של התובע הכללי בשיקאגו.
"האישה הטובה" הפכה את הזוג קינג למוצר הנחשק ביותר בעולם התסריטאות ההוליוודי ואחרי שבע עונות, שבסיומן החליטה מרגוליס לפרוש מהסדרה, הם עברו עם הספין-אוף שלהם למחלקת העסקים של הטלוויזיה - שירות הסטרימינג של CBS (שנקרא היום פרמאונט פלוס). המסלול הזה מציע לנוסעים שלו עונות של עשרה פרקים במקום 23, חירות יצירתית רבה יותר וכנראה גם פינוקים לחשבון הבנק, כפי שמעיד חוזה חמש השנים שעליו חתם הזוג בתחילת החודש עם CBS. חוזה שעומד, לפי השמועות, על עשרות מליוני דולרים ומאפשר לערוץ ולשלוחות שלו ליהנות בלעדית מכל מה שהזוג קינג יוציא תחת ידיו. בפרמאונט פלוס הם מעלים גם את "פני הרוע" (Evil), סדרה שמעלה את התהייה אם רוע אמיתי אכן קיים בעולם, ושבהיעדר תשובה חד משמעית חודשה ממש לאחרונה לעונה שלישית.
"זה הישג לגרום לאנשים לצחוק על דברים רציניים"
מי שהיה עובר ליד חדר הכותבים של "הטובות לקרב", אחת הדרמות היותר פוליטיות ומעודכנות טכנולוגית, היה חושב שבחדר כותבים של קומדיה עסקינן. גם כשהם עוסקים בהתמודדות הנוכחית של קורט, בעלה של דיאן (שמגלם גארי קול) - אחת הדמויות הרפובליקניות היחידות ב"הטובות לקרב" - עם הניסיונות של ה-FBI להפליל אותו, סמכו עליהם שהסוכנת שנשלחת בעקבותיו היא אחת הדמויות הקומיות בסדרה. מדליין סטארקי (בגילומה המופתי של ג'יין לינץ') נפגשת עם לוקהארט במשרדה כשלאורך כל הפגישה, למרבה האימה וההלם, ציפורים ניתכות על זגוגית חלון המשרד שלה ומתאבדות עליה בליווי סאונד מעיכה מחליא.
"זה היה הרעיון של רוברט", מגחכת מישל, "אבל אי אפשר להצליח עם גיג כזה אלא אם כן יש לך מישהו כמו ג'יין לינץ' שתוביל אותו. קומיקאית מבריקה שלא משנה מה אתה זורק עליה, היא תדע איך להגיב. אתה רוצה לתת לה לנגוס במשהו שהוא מעבר לרק להניע את הדיאלוג קדימה בצורה ישרה. אנחנו תמיד נותנים לה משהו קומי".
"אני חושב שהבעיה היא שאנחנו תמיד רואים פגישות משרדיות משעממות", משלים אותה רוברט, "ואני יודע שאין ברירה כי חייבים גם שיחות רגילות, אבל זה תמיד כיף לזרוק פנימה משהו לא רגיל. דברים שהם לא חלק מהסצינה אבל הם גורמים לחיים להתגנב פנימה, כי החיים הם לא כמו בטלוויזיה, שפשוט יושבים ומנהלים שיחה רגילה. תמיד יש הפרעות, וזאת הייתה דרך קומית וגם סימבולית לרענן את זה".
מישל: "גם העובדה שהיא משחקת בסצינות עם כריסטין ברנסקי, שגם היא שחקנית קומית נהדרת, אז את רוצה לייצר קצת פאן לשתיהן ולנו".
זה נראה כאילו מה שאתם עושים, כשאתם כותבים על נושאים חשובים ולא פעם כבדי משקל, זה מחפשים דרכים לשעשע את עצמכם.
מישל: "אני חושבת שזה מדויק".
וזה הופך את הפרקים למאוד קלים לעיכול. עד כמה זה חשוב לכם, לגרום לצופים לצחוק?
מישל: "חשוב כמעט כמו לגרום לעצמנו לצחוק".
רוברט: "למרות שאנחנו יושבים על הנישה של דרמה, אנחנו תמיד גאים על החלקים הקומים בסדרה, כי קומדיה יותר קשה לכתוב. מאוד קל לגרום לאנשים לבכות. בעיקר בעידן שלנו, כשיש כל כך הרבה חשכה בעולם, זה הישג הרבה יותר משמעותי בעיני למצוא דרך לגרום לאנשים לצחוק על דברים שהם די רציניים".
ואתם גם הופכים נועזים יותר מבחינת שבירת המסגרת של הסיפור, כמו למשל בפרק הראשון בעונה הקודמת, שבו דיאן התעוררה ביקום מקביל שבו הילרי קלינטון זוכה בנשיאות. זאת הייתה נקודת מפנה מבחינתכם?
רוברט: "כן, עבדנו במקביל על 'פני הרוע', שהיא סדרה שבין היתר עוסקת גם בתופעות על טבעיות, והיא קצת שחררה אותנו. שם הבנו שאפשר לקחת סיכון עם הסיפור, לשבור את הגבולות של המציאות, ושאנשים עדיין ייקחו אותו ברצינות, ואני חושב שהבאנו את זה ל'הטובות לקרב'.
"במקרה של הפרק על הילרי, חשבנו שזאת דרך טובה שמשתמשת באזור הדמדומים כדי להתייחס לתקווה של הדמוקרטים-הליברלים לעולם חדש, אבל גם לגעת בחוסר ההבנה של איך העולם עובד - כי עם כל דבר רע מגיע גם משהו טוב. במקרה הזה בעולם של הילרי הנשיאה לא היה MeToo והארווי ויינשטיין לא היה נעצר. ויינשטיין היה אחד מהתומכים הגדולים שלה, אז לא יכולת לקבל את שניהם. עבורנו זאת הייתה דרך מהנה לשבור את הגבולות של מה שבכל מקרה אחר היה נחשב לעוד סדרת משפטים סטנדרטית".
הכתיבה של הפרק הזה הצריכה גם לא מעט אומץ כדי להצביע גם על הדברים הטובים שקרו בעקבות הבחירה של טראמפ, אפילו אם הוא לא היה אחראי להם.
רוברט: "זאת רוח התקופה, הצייטגייסט השתנתה בעקבות הבחירה של טראמפ. ולפעמים רוח התקופה שהגיבה לטראמפ הביאה תוצאות חיוביות, לפחות בהוליווד שאנחנו מכירים".
מה עשיתם בלילה שבו ביידן נבחר?
"באיזו מהפעמים?" מגחכת מישל.
"הלילה של הבחירות היה קשה עבור כולנו", מודה רוברט. "היינו יחד כשהילרי הפסידה לטראמפ, וזה הרגיש כאילו זה הולך לאותו כיוון, עם הניצחון של טראמפ בפלורידה, אז זה הרגיש קצת כמו דז'ה וו. רק בבוקר שאחרי, כשדברים התחילו להתעצב ולהתגבש בצורה שלפחות נתנה את התחושה שיש סיכוי, התחלנו לקוות. זה היה מאוד מורט עצבים".
בישראל קרה תהליך די דומה ובמקביל. ביבי נתניהו פינה את משרד ראש הממשלה אחרי שנים לא קלות שבהן נשחקה מערכת החוק והמשפט. אתם עוקבים אחרי מערכות פוליטיות בארצות אחרות?
רוברט: "בהחלט, כן. בחדר הכותבים שלנו רבע השעה הראשונה מוקדשת לדיבור על אקטואליה וחדשות. אני עקבתי בעיקר אחרי מה שקרה עם נתניהו כי היה נדמה שהולך לקרות אצלכם מה שקרה עם טראמפ, במובן הזה ש'אם אני לא יכול לקבל את זה - אני הולך להרוס את הכול'. באמת חששתי שאתם תתמודדו עם סיטואציות דומות לשלנו, שעדיין מתרחשות, אגב.
"לפני עשר שנים התכוונו להפיק תוכנית בישראל שנקראת 'בנות עם רובים' (Girls with Guns), על נשים בצבא, סוג של 'טוראית בנג'מין' על אמריקנית צעירה שהובאה לישראל על ידי אבא שלה ואין לה ברירה אלא להתגייס. היינו בישראל, ביקרנו בבסיסים צבאיים ופגשנו נשים מתאמנות, מאוד צעירות. אולי זה עוד יקרה, אגב, זה עדיין על השולחן".
