אם יש משהו שאן דאוד מצטיינת בו, הוא לגלם דמויות שמעוררות אנטגוניזם באופן משכנע ומטריד במיוחד. לשחקנית בת ה-65 יש רזומה של 30 שנה על הבמה ועל המסך הגדול והקטן, אבל היא מוכרת בעיקר בזכות שני תפקידים: מנהיגת כת האשמים ב"הנותרים" ודודה לידיה הקשוחה והמצמררת ב"סיפורה של שפחה". על התפקיד האחרון היא זכתה באמי ובזכותו היא הפכה לשם מוכר ובולט בתעשייה, דווקא כשהיא בעשור השביעי לחייה.
"סיפורה של שפחה", שעונתה הרביעית תעלה מחר (ה') ב-HOT, מבוססת על ספרה של מרגרט אטווד מ-1985. גיבורת הסדרה היא ג'ון (אליזבת מוס), אחת מאלפי שפחות שמשמשות למטרות רבייה לשליטים העקרים במשטר דיסטופי המכונה 'גלעד'. דודה לידיה (דאוד) היא קנאית פונדמנטליסטית שתפקידה להשגיח על השפחות. במשטר הדיקטטורי שבו הן חיות, כל האמצעים כשרים למטרה זו - כולל עינוי פיזי ונפשי - ולפרקים לידה מתגלה כסדיסטית אמיתית.
סיפורה של שפחה, עונה 4 – טריילר
(באדיבות Hulu)
בפרק פלאשבק שהוקדש בעונה הקודמת לדמותה, התברר כי בעברה לידיה הייתה מורה בבית ספר, אישה פגיעה עם קול רך, שהתאהבה בקולגה אלמן. בעידודה של אחת האימהות מהכיתה היא פתחה אליו את ליבה, חשפה את רגשותיה ונתנה לו להתקרב. המפגש בין השניים נגמר בדחייה ובדמעות, ומפגיעה צורבת זו צמחה הדמות האכזרית והבלתי מתפשרת שמופיעה במלואה בגלעד.
"הייתי בטוחה שמשהו רע קרה בעברה", אומרת דאוד בריאיון ל-ynet, "אין סיבה שמישהו ישמור על עצמו באופן כל כך סגור אלא אם כן עבר עליו משהו נורא. אחרי שגיליתי שזה קשור באהבה, זה גם נראה לי מאוד הגיוני. הרי אהבה וכבוד הם המניע להכול ולידיה איבדה את שניהם".
בניגוד לדמויות אותן היא מגלמת, דאוד מתגלה כמתוקה אמיתית. היא פתוחה ונעימה והיא ההפך ממאיימת. כשאני שואלת אותה על הבחירה ועל הקושי לגלם דמויות כה קשות, מורכבות ושנויות במחלוקת היא מחייכת. "עבורי זה נהדר. בהתחלה התביישתי להגיד את זה בקול רם, אבל אני אוהבת את דודה לידיה מאוד. ואותו הדבר בנוגע לפטי מ'הנותרים'. אלה נשים מיוחדות שמרתקות אותך, שגורמות לך לחשוב, מה יכול להיות יותר מעניין מלגלם אותן? והאמת היא שבסוף היום, אני הולכת הביתה ומשאירה אותן על הסט. אני לא מתכוונת להישמע מטופשת פה, אבל אנחנו אומרות לילה טוב אחת לשנייה. אני לא לוקחת אותה איתי, אנחנו עובדות קשה ביחד כל היום, נפרדות, ומתראות למחרת ויש בינינו קשר נהדר. הימים היחידים שאני קצת מתעכבת עליה הם ימים שבהם אני חושבת שיכולתי לעשות דברים טיפה אחרת, אבל גם שם, אנחנו עושים את המיטב שאנחנו יכולים לעשות ומשחררים את זה, לפחות ככה הדברים צריכים להיות".
בסיומה של העונה השלישית, ג'ון, בעזרתן של שפחות נוספות, מצליחה לחלץ 86 ילדים מגלעד לקנדה. "הדבר הגרוע ביותר קרה וג'ון היא זו שארגנה את זה", אומרת דאוד. לדבריה לידיה מרגישה חרטה ואשמה גדולה, היא מכה את עצמה כי היא הרגישה שמשהו קורה ולא פעלה על מנת לעצור אותו. "דודה לידיה חושבת לעצמה, 'אני מכירה את הנערה הזו והייתי צריכה לראות את זה מגיע, כל הסימנים היו שם, הבנות התנהגו מוזר, הייתי צריכה לדעת ולא עשיתי דבר'. ואז המפקד מענה אותה והיא כנראה יורדת בדרגה, אז יש לה המון על מה להילחם, המון מה להוכיח. היא רוצה את העבודה ובטח ובטח לא מוכנה להיות מספר שתיים, הרי אין סיכוי בעולם שמישהו יגיד לה מה לעשות. היא גם מכירה את המפקדים ומי הם באמת, את הצביעות ואת השטחיות שלהם. היא כועסת על מה שגלעד הפכה להיות אבל לא מתכוונת לעזוב אותה כי אלה החיים שלה. היא עדיין לא מוכנה לעשות צעד. היא לומדת להישאר מכוונת ולשים לב לפרטים. אני לא ממש יודעת מה יקרה בעונה החמישית, אבל אני בטוחה שדודה לידיה לא אמרה את המילה האחרונה".
דודה לידיה מציגה, בקיצוניות אומנם, את השנאה שנשים יכולות לחוש כלפי נשים אחרות, מניסיונך, האם אי פעם הרגשת זאת?
"כל אישה יודעת מה זה אומר להיות אזרחית סוג ב' כי לצערי, זה מה שאנחנו עדיין. הייתה לי משפחה גדולה ומאוד אוהבת. אבא שלי לא יכול היה לאהוב אותנו יותר אפילו אם ניסה, את כל שבעת ילדיו, ועם זאת בעסק המשפחתי נשים לא קיבלו את התפקידים של הגברים. אין ספק שהמסר שאת מקבלת, גם אם לא במתכוון, שאת אזרחית סוג ב'. נשים שמביעות שנאה כלפי נשים אחרות, לדעתי, הן כאלו שלא מצאו את הקול שלהן או שלא ניתנה להן רשות להשתמש בו. כאלה שדואגות כל יום לעתיד המשפחה שלהן, כאלה שאין להן מרגוע. יש נסיבות שבהן נוצרת שנאה, וזה קורה במקומות עם ייאוש וחוסר תקווה. יש סבל באנשים שנדחקים למטה אבל, אני לא חושבת שהשנאה זה המקום הטבעי של בני האדם".
דאוד גדלה במסצ'וסטס, עם ששת אחיה ואחיותיה. היא התאהבה בעולם המשחק בגיל צעיר אבל הוריה דחפו אותה ללמוד רפואה. דאוד התנגדה לכך ועברה ללמוד משחק בשיקגו, שם החלה את הקריירה שלה על במות קהילתיות. לאחר מספר שנים עברה לניו יורק כדי למצוא במות גדולות יותר ומאז היא לא עזבה את העיר. היא התחתנה עם לורנס 'לארי' אראנסיו, מאמן שחקנים (הוא זה שעבד עם ליידי גאגא על תפקידה ב"כוכב נולד") – ולשניים נולדו שני ילדים, ליאם ואמילי. בהמשך הם אימצו את טראסט, ילד אפרו-אמריקני בן שש. דאוד שיתפה לא אחת בקשיים של טראסט כגבר בעל מוגבלויות ואף סיפרה על יציאתו מהארון לפני כשנתיים. השחקנית פעילה מאוד למען זכויות נשים וקהילת הלהט"בים ותומכת נלהבת של תוכניות אימוץ ואומנה.
מה המשמעות של סדרה כמו 'סיפורה של שפחה' בתקופה של MeToo ובתקופה שפשעי שנאה נגד מיעוטים ונגד להט"בים תופסים כותרות ראשיות?
"הסדרה נותנת לסוגיות האלה שמות ופנים ואומרת לאנשים בסלון, 'תראו, ככה זה נראה מקרוב'. זה מעורר קול אצל כל אחד מאתנו שאומר 'מספיק, אני לא חייבת ולא מתכוונת לשבת בשקט'. כל פעם שאני חושבת על הנשים שלבשו את השמלות של 'סיפורה של שפחה' כאות מחאה, יש לי צמרמורת. הדבר הכי מדהים עבור שחקן הוא להיות חלק מסדרה שמעבירה מסר של בואו לא נהיה שאננים, נשאר ערים ונשים לב למתרחש סביבנו. לא להגיד כן לדברים הקטנים, שימו לב, הם רק יהפכו לדברים גדולים יותר".
"אני לא יכולה להתחיל אפילו להסביר את תחושת הייאוש וחוסר האמונה כשטראמפ נבחר בתחילת העבודה על הסדרה", היא מספרת, "והנה, בשבוע שעבר הגיע פסק הדין בעניינו של ג'ורג' פלויד. באותו היום יצאתי מהדירה שלי בניו יורק והאוויר הרגיש קליל יותר. אפשר היה להרגיש את זה בעיר. ראיתי בחורה אפרו-אמריקנית צעירה. היא החזיקה ציור יפהפה של פלויד, שאני מאמינה שהיא ציירה בעצמה, ופשוט הלכה אתו ברחוב. שמתי את ידי על ליבי והסתכלתי עליה. היא ניגשה אליי ושאלה אם היא יכולה לחבק אותי והתחבקנו. זה היה אחד הרגעים היותר יפים של החיים. רגע של סולידריות, של תקווה, של פחד שהיה לי עליה, על הבן שלי שמתמודד עם כל כך הרבה בכל החזיתות. וזה הרים אותי תשעה מטר באוויר אבל גם הזכיר לי את סבלם של אנשים. סבל שרק הלך והתעצם בתקופת שלטונו של טראמפ".
ארבעה חודשים אל תוך הנשיאות של ביידן, את מרגישה שינוי או שהתקופה של טראמפ עדיין מהדהדת?
"טראמפ גרם נזק תהומי לארצנו. הוא נתן רשות ולגיטימציה לשנאה ולתחושות פחד והעיר הרבה שדים. אני לא מתכוונת לדבר בשם התומכים שלו כי אני לא מבינה אותם, אבל, הנזק שהוא גרם נשאר, אי אפשר לתקנו בין לילה ואני רק מקווה שהוא אכן ניתן לתיקון. אני מודה על כך שהיה אדם עם הלב, המוח והניסיון שהסכים לקום ולהילחם בזה. אני מודה לנשיא ביידן על האומץ ועל ההתמדה. כשרואים מה קורה במפלגה הרפובליקנית, זה לא נתפס. מה אתם עושים? הם כל כך קשובים עדיין לטראמפ בגלל שהם רוצים לשוב ולהיבחר וזה פתטי לדעתי. איפה היושרה וההגינות שלכם? אתם מוכנים להקריב כל מה שנכון וטוב עבור כיסא?".
לקראת סוף הריאיון אנו חוזרות ליציאת העונה הרביעית של הסדרה, עונה שצילומיה הופסקו בשל התפרצות הקורונה וחודשו אחרי כשישה חודשים. דאוד, הנרגשת מעליית הסדרה, מספרת כי למרות הקשיים והמגבלות, הצילומים עברו בהצלחה והיה כיף גדול לחזור ולהיות על הסט. "ההפקה וכל אחד מהמעורבים בה, עבדו כל כך קשה על מנת שהצילומים יהיו חוויה בטוחה עבורנו, הם יצרו אווירה בה יכולנו לעבוד. מה נדרש מאתנו השחקנים, לשים מסיכה? זה אולי לא הדבר החביב בעולם, אבל זה לא קשה. אנשים יכולים לעשות את המאמץ הזה".
"רגע", היא מפתיעה, "שמעתי שבישראל הכול פתוח לא? סיימתי לראות את 'פאודה' ואני מרגישה ממש קשורה לסדרה עד כדי כך שבא לי ללמוד עברית ולבקר בישראל. אני מחוסנת, מה אומר שאני יכולה לבוא, נכון?", היא צוחקת בקול.
