גאי מנואל דה הומם-קריסטו ותומא בנגלטר, שני המוזיקאים הצרפתיים שהרכיבו עד אתמול את דאפט פאנק, אף פעם לא עשו דברים לפי הספר. חוץ מלהיות הרכב אלקטרוני מבריק שערבב נהדר דיסקו קלאסי עם האוס, טכנו ופופ, הם הציגו סטייל מרהיב בקליפים שלהם, בארבעת אלבומי האולפן שהשלימו וביתר הפרויקטים ושיתופי הפעולה בהם היו מעורבים. לכן זה לא מפתיע שההודעה שלהם על פירוק החבילה לאחר 28 שנות פעילות הגיעה בדמות הקליפ "אפילוג" שנלקח מהסרט "אלקטרומה" שהוציאו ב-2006. אי אפשר היה לצפות מהם לנהוג אחרת.
עוד לא ידוע מה תהיה התחנה הבאה של כל אחד מהם בנפרד, אבל עד שהיא תגיע, אפשר בהחלט להתחיל להתגעגע ולהתנחם בכמה מהרגעים הגדולים שיצרו יחד. הנה כמה מהם:
Da Funk
ב-1997, כארבע שנים אחרי שיצאו לדרך – תחילה כדארלין, וכעבור שנה כדאפט פאנק – הציגו דה הומם-קריסטו ובנגלטר את אלבום הבכורה שלהם, Homework. מי שהקשיב לו הבין מיד עד כמה השם שהם בחרו הלם אותו. השניים לא רק חרשו לאורך ולרוחב את ההיסטוריה של המוזיקה האלקטרונית, אלא גם השכילו לברוא תמהיל מרענן ומרהיב עם הרבה השפעות של אסיד האוס. Da Funk, הסינגל השני מתוך האלבום והראשון שהעפיל לראש מצעד שירי הדאנס קלאב של בילבורד, הפך לקלאסיקה מיידית, וסימן את דרכם של השניים לפסגה. חמש וחצי הדקות המונוטוניות משהו שלו אמנם נטולות מילים, אבל הליין הרפטטיבי עם הבאסים שפוגעים בול במרכז הבטן כה מדבקים שנדמה שלא צריך יותר מזה, גם בפעם ה-100 שמאזינים לו, או כשצופים בקליפ שיצר הבמאי ספייק ג'ונז.
Around the World
Da Funk היה רק הפרומו למה שיחולל הסינגל הבא של השניים, Around the World. השיר שהפך ללהיט רחבות עצום משני צידי האוקיינוס האטלנטי זכה לדחיפה עצומה בזכות הקליפ המרהיב והמטורף שביים מישל גונדרי. כדי לתרגם קול לתמונה חילק הבמאי הצרפתי את משתתפי הקליפ לכמה קבוצות עבודה: הרובוטים ייצגו את תפקיד השירה (ליתר דיוק, את שלוש המילים שנשמעות בלופ לאורך השיר); הספורטאים גילמו את ליין הבס שמחזיק את השיר; השלדים רקדו לצלילי סימפול הגיטרה; רקדניות הדיסקו השלימו את הצלילים הגבוהים; והמומיות את הקצב שסיפקו מכונת התופים. הקליפ המבריק הזה השפיע גם על חברי LCD Soundsystem שציטטו ממנו בקליפ שליווה את המחווה שלהם לצמד - Daft Punk Is Playing at My House.
One More Time
ארבע שנים לאחר אלבום הבכורה האדיר חזר הצמד עם אלבום ההמשך, Discovery. הפעם הם כיוונו למיינסטרים וחלק מהמעריצים הוותיקים שלהם התאכזבו. אלו שהתרגזו קצת פחות והאזינו לאלבום, שמו לב ששני הצרפתים דאגו להעשיר את הדיסקו שלהם עם קריצות רבות לסינת'פופ אייטיזי א-לה פט שופ בויז, כמו למשל בסינגל המצליח הזה, One More Time. האלבום שימש גם כפסקול סרט האנימה "אינטרסטלה 5555", והדגים שוב את הסטייל הייחודי של דאפט פאנק בכל הנוגע לחיבור בין צליל לתמונה.
Digital Love
עוד להיט ענק של הצמד מראשית המילניום (כולל סימפול שורה מהשיר I Love You More של אמן הפ'אנק והג'אז ג'ורג דיוק), שהראה שחוץ מליצור מוזיקה יפה, הם גם יכולים להרוויח ממנה כסף. השיר הוביל בהמשך את סרטון הפרסומת לחברת האופנה גאפ שבו רואים את השניים, בקסדות נוצצות ועם כפפות שחורות כמובן, לבושים בג'ינסים של החברה כשלצידם השחקנית ג'ולייט לואיס. אבל אפילו במוצר אולטרה מסחרי כמו סרטון פרסומת הם הצליחו לשמור על החן שלהם, למרות הריקוד הגמלוני.
Harder, Better, Faster, Stronger
עוד סינגל מוצלח ומצליח מ-Discovery, שכולל סימפול קלידים מוצלח עם המון גרוב סבנטיזי (Cola Bottle Baby של אדווין בירדסונג) וטונות של ווקורדר. זה היה הרגע שגרם ללא מעט מפיקים ואמני היפ הופ להתחיל לשים עין ואוזן על הצמד הצרפתי. כמה מהם, ובראשם קניה ווסט, גם שילבו איתם כוחות בהמשך. אגב, אם יש לכם ילדים קטנים בבית, תשמיעו להם את השיר הזה ותגלו שהם מיד יתחילו לרקוד. יש מצב שהוא גם יזכיר לכם ולהם את הרגע שבו צפיתם ביחד בקולנוע בלהיט הדיסני "ראלף שובר את האינטרנט", ש-Harder, Better, Faster, Stronger כיכב בפסקול שלו.
Lose Yourself to Dance
בעשור הראשון של המילניום השלישי דאפט פאנק הורידו הילוך, וגם התוצרים שיצאו ממעבדת הסאונד שלהם הרשימו פחות מאשר בעבר. Human After All, האלבום השלישי שלהם שיצא ב-2005, התקשה לשחזר את ההצלחה של קודמיו, וגם פסקול הסרט "טרון" שיצא ב-2010 היה לא יותר מיציאה חביבה. אבל ב-2013 הציפייה הארוכה השתלמה כשיצא Random Access Memories, אלבומם הרביעי, שבדיעבד גם הפך לאחרון של הצמד. אמני הסימפול ביקשו להחזיר כאן את המוזיקה האלקטרונית לשורשים, וכללו תפקידי נגינה חיים רבים מאשר בעבר עם שלל אורחים ובהם הבסיסט האגדי נתן איסט, הפסנתרן צ'ילי גונזלס ופנדה בר מאנימל קולקטיב. האלבום המיתולוגי הוקלט במספר אולפנים אייקונים ובהם אלקטריק ליידי בניו-יורק וקפיטול בלוס-אנג'לס. ב-Lose Yourself to Dance, מהלהיטים הגדולים שדחפו את האלבום, הם אירחו את פארל ויליאמס.
Get Lucky
רבים מאלו שהגיעו ל-Random Access Memories עשו זאת הודות ללהיט הענק הזה שגם בו השתתף ויליאמס, הפעם לצד הגיטריסט והמפיק נייל רוג'רס, אקס להקת צ'יק, שעבד לפני כן עם דיוויד בואי, מדונה ודוראן דוראן. לפחות לפי ספוטיפיי, Get Lucky הוא הלהיט הכי גדול של הצמד, והוא כנראה יישאר כזה גם בעתיד. אבל מי שטרח להקשיב ל-75 הדקות שמרכיבות את אלבום האודיסאה הדאפט פאנקי המושלם הזה, יגלה שתשע דקות ממנו הוקדשו לאמן היורו-דיסקו הגרמני-איטלקי ג'ורג'ו מודור. Giorgio by Moroder הוא כנראה ההומאז' המקסים ביותר שמוזיקאים יכולים להקדיש לאיש שהשפיע עליהם - הוא נפתח בזיכרונות של מודור על תחילת דרכו ועל הרגע שבו גילה את הסינתיזייזר שיהפוך, לדבריו, לסאונד של העתיד. מכאן והלאה הקטע הולך וגדל במין סיכום מהיר של כל גלגולי המוזיקה האלקטרונית, עד לפיצוץ הכמעט טראנסי שמגיע בסופו.
Instant Crush
בין שלל האורחים שהפכו את Random Access Memories לאחד מהאלבומים הכי טובים של העשור הקודם היה גם סולן הסטרוקס, ג'וליאן קזבלנקס. השירה הכאילו ישנונית של קזבלנקס יושבת נהדר על חטיבת הבס-תופים האפקטיבית והחמה וגורמת ל-Instant Crush להישמע בהתחלה קצת כמו שיר ישן של פוליס. בהמשך השיר נפתח, הסינתים מצטרפים והאיש – אפוף בווקורדר - פורח. דאפט פאנק לא היו הראשונים שהשכילו לשלב בין רוק לדאנס, אבל שיתוף הפעולה שלהם פה עם האיש שהנהיג לרגע את להקת הרוק המבטיחה בעולם, הוא עוד דוגמה יפה שמוכיחה עד כמה הז'אנרים הכאילו מנוגדים האלו יכולים להתמזג לשלם יפה אחד.
I Feel It Coming
אחרי Random Access Memories, דה הומם-קריסטו ובנגלטר לא עשו הרבה, כך שלמרות שהודעת הפרישה שלהם הוגשה בדרך מקורית (אי אפשר היה לצפות למשהו אחר מהם), היא לא ממש הפתיעה אף אחד. ב-2016 הם חברו לדה וויקנד בסינגל הראשון שיצא מאלבומו השלישי Starboy, שהפך אותו לסנסציה עולמית (באלבום אגב, השיר מוקם דווקא בסוף). המוזיקאי הקנדי מעולם לא נשמע דומה יותר למייקל ג'קסון כמו ברגע שעבד עם צמד הצרפתים באולפן. יש מצב שאם קווינסי ג'ונס, מפיק העל שייצר את הסאונד הג'קסוני באייטיז, הקשיב לשיר הנהדר הזה, הוא חייך לעצמו בהנאה.
