זה נראה היום מופרך לחלוטין, אבל בשעות הראשונות של ה-7 באוקטובר נשאו חלקים לא פעוטים מעם ישראל את עיניהם בעיקר לכיוון המופע השני של ברונו מארס, שהיה אמור לעלות באותו ערב לבמה של פארק הירקון בתל אביב. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. במהלך הכאוס הוברח מארס מישראל במבצע חשאי של ההפקה, לקולות של אזעקות, מטחי טילים וסרטוני זוועות שהגיעו גם לצוות שלו. בתוך דקות עברה מדינת ישראל מרגעי השיא ביחסיה עם האומנים הבינלאומיים - כוכב חם, ענק, מצליח, בזמן אמת, שמשלים הופעה כפולה – למציאות של אפס מהדהד ועגול. קריסה מוחלטת ומתמשכת, מחיים שוקקים לכיכר עיר ריקה, שאין דומה לה באף ענף אחר, גם לא בתיירות, שם עוד יש איכשהו הכנסות. תעשייה זוהרת שיכולה לגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה, שמפרנסת עשרות אלפי משפחות בישראל, פשוט נעלמה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
החיטה לא צמחה שוב בז'אנר ההופעות הבינלאומיות במהלך שנה ושלושה חודשים מאז טבח 7 באוקטובר. 2024 מתה לחלוטין, קיץ 2025 נראה בדרך לכיוון די דומה, לפחות נכון לעכשיו, אבל ייתכן מאוד שנראה ניצנים של התאוששות לקראת סוף 2025, בדרך לשנת 2026 טובה ואולי אפילו משובחת, אם נבחר במסלול האופטימי שכולל את סיום המלחמה מצד אחד, והסכם עם ערב הסעודית מהצד השני. עד אז, השוק רווי ערפל ורוב המפיקים הישראלים מתקשים למצוא פרטנרים קשובים מעבר לים, בוודאי אחרי עוד טיל מתימן או, להבדיל, המראות הקשים של החורבן בעזה שמגיעים לרשתות בחו"ל והופכים את ישראל ליעד מאוד לא פופולרי לאמנים זרים, אפילו בהנחה שהמלחמה תסתיים בחודשים הקרובים. "זו לאו דווקא אנטישמיות", מדגישים כמה וכמה מפיקים בשוק. "אלה לא הוויבים שאנחנו מקבלים, של שנאה. להפך, יש הרבה אמפתיה. אבל מעטים מאוד האומנים בעולם שיעזו להיקשר לישראל עכשיו, אפילו רק בשיחות או במגעים חלילה, כי ברור להם שיחטפו כאפות מכל העולם. אתה קולט תוך דקה שאין על מה לדבר בכלל. בשנה האחרונה חלק גדול ממנהלי האומנים אפילו לא עונים לנו".
הגיוני. אם כך, מהיכן מגיעים רסיסי האופטימיות כבר ל-2025 אם הכל נראה כל כך גרוע? גיא בסר, הבעלים והמנכ"ל של קבוצת בלוסטון לייב-ניישן ישראל, יחד עם שותפו שי מור-יוסף, הוא השחקן המשמעותי והגדול בשוק, עמדה טבעית כשאתה מייצג ענקית הופעות בינלאומית ואחד מהשותפים שלך הוא גיא עוזרי, מנהלה האישי לאורך השנים של מדונה ואמנים גדולים נוספים. התנועה של בלוסטון לייב־ניישן תסמן את הכיוון לשוק הישראלי כולו. החברה גם הייתה זו שעמדה מאחורי המופע האחרון הגדול בארץ, זה של ברונו מארס. "אנחנו ממתינים לשינוי נראטיב שיחל להערכתנו בינואר-פברואר באזור כולו", אומר בסר. "אתה לא יכול לנהל באמת שיחות תוך כדי מלחמה. מי שאומר אחרת, מדבר שטויות. טראמפ ייכנס לנשיאות, המלחמה תסתיים, לבנון שקטה, סוריה נפלה, אולי תהיה נורמליזציה עם סעודיה, מתחילים לשקם את עזה, הנראטיב משתנה. במזרח התיכון הדברים קורים מהר, עיינו ערך סוריה. אני מאמין שנתחיל בשיחות רציניות עם מנהלים של אמנים גדולים בתוך כמה חודשים, בתוכם גם ברונו מארס. יש בכוונתנו לפנות למנהלים של מארס ולהציע לחזור ולסיים את המופע מה-7 באוקטובר. אנחנו בהחלט מתכוונים לעבוד בזה".
גיא בסר, הבעלים והמנכ"ל של קבוצת בלוסטון לייב-ניישן ישראל: "הפתרון כדי להתניע את השוק וכדי לאפשר לאמנים לעמוד בלחץ הזה, הוא פסטיבל. אנחנו בודקים כרגע עם מספר גורמים איך בונים מוצר פסטיבלי. אנחנו עובדים מאחורי הקלעים יחד עם גורמים חזקים ומובילים בתעשייה הבינלאומית. זו האסטרטגיה שלנו ל־2025 כדי לעבור את הלחץ"
לבסר יש על מה להישען: "לאורך המלחמה, ועוד לפניה, התחלנו לפעול בגיאורגיה והבאנו לשם את ברונו מארס. בזכות המופע שם, הוא למעשה הגיע לישראל. גם את גאנז אנד רוזס אנחנו הולכים להפיק בגאורגיה, עובדים על ג'סטין טימברלייק בחו"ל וגם על לני קרביץ. במקביל העמקנו את הפעילות בשווקים נוספים במזרח התיכון, כמו שעשינו עם מארון 5 אחרי הקורונה, נכנסנו לאזרבייג'ן וגם לקפריסין בפעילויות שונות. רק השנה הגיעו אלפי ישראלים להופעות בחו"ל, כמו של אד שירן, באמצעות טיקטמסטר, שהיא חלק מהקבוצה, וזה תחום שנעמיק בו עוד בשנתיים הקרובות עם מוצרים דומים במדינות באזור, כולל איחוד האמירויות, יוון וגאורגיה. היכולות והקשרים אפשרו לנו לפתח שווקים נוספים גם במלחמה".
מה השלב הבא?
"כשיגיע שינוי הנרטיב, זה הזמן בעצם שבו נוכל להתחיל לפעול ולדבר כדי לראות איך מביאים לפה בחזרה אמנים גדולים. הדברים האלה יצטרכו להתבצע בצעדים זהירים. כל אמן בינלאומי שיכריז על הופעה בישראל יחטוף מתקפות אינסופיות ממתנגדינו בעולם. זה מגיע מכל כיוון, נמצא בכל סוכנות, ההשפעה עצומה. נצטרך לעשות דברים חכמים".
נוי אלוש, מומחה למוזיקה: "אנשים כאן חיים בסרט, וכרגע אף אחד לא מבין איזה אמן יעז בכלל להתחיל לחשוב בכיוון של ישראל. צריך לדעתי החלמה של שנתיים, משני הצדדים, ואז אולי יהיה אמן גדול שיפרוץ את הקיר. אנשי ה־BDS נותנים עכשיו עבודה עוד יותר מבעבר"
למשל?
"אני צריך לעזור לאמן לעזור לעצמו להגיע לישראל ולצערנו הכסף לא בהכרח קובע, כי יש דברים רחבים של אידאולוגיה, אמנים שלוקחים בחשבון החרמה אם יבואו לישראל או הפגנות מחוץ להופעות שלהם. הפתרון כדי להתניע את השוק וכדי לאפשר לאומנים לעמוד בלחץ הזה הוא פסטיבל. אנחנו בודקים כרגע עם מספר גורמים איך בונים מוצר פסטיבלי שהאג'נדה שלו יכולה להתחבר לאידאולוגיה ולהבנה של אמנים".
מה זה אומר בפועל?
"בסוף אני רוצה לייצר אג'נדה שאליה יוכל להתחבר האמן ולעמוד מאחורי ההסכמה שלו להגיע לישראל כי בלי זה, הוא יחטוף לחץ אדיר וגם אם נצליח לתאם מופע, זה יוביל לביטולו. פרויקט של פסטיבל גדול, שמורכב ממספר אמנים יחד, יכול לסדר דברים: האמנם לא ירגישו בודדים במערכה והם יוכלו לעמוד מאחורי ההופעה כי יש אג'נדה. נניח, פסטיבל שיעמוד בסימן חברתי אזורי, כזה שחלק גדול מההכנסותיו יועבר לתרומות שיטפלו בשיקום הילדים של ישראל והאזור, פסטיבל שקורא לנורמליזציה אזורית. אנחנו עובדים מאחורי הקלעים יחד עם גורמים חזקים ומובילים בתעשייה הבינלאומית. יצרנו סוג של קואליציה פרו ישראלית בתעשייה הבינלאומית עם אנשי מפתח ויחד איתם אנחנו פועלים להקים את הפסטיבל ולרקום את תמהיל האמנים הנכון, תחת מותג פסטיבלים שכבר מוכר בעולם. זו האסטרטגיה שלנו ל-2025 כדי לעבור את הלחץ".
יש תומכים מבחוץ?
"עובדים עם אנשי עסקים מפתיעים, גם מהארץ, גם מחו"ל, כדי שיאפשרו את הדבר הזה".
אולי ממשלת ישראל תסייע? יש לה אינטרס.
"אני באפס ציפיות ממשלת ישראל על סיוע לתחום ולתעשייה. הממשלה, גם בעבר וגם היום, לא מבינה את הערך ההסברתי של אדם לוין בסטורי מהטיילת בתל אביב וכמה זה עוזר לשינוי הנראטיב נגדנו. הממשלה גם לא מבינה שהתעשייה הזו נעצרה לחלוטין במשך יותר משנה – ואפס תמיכה. מופע בינלאומי גדול בפארק נותן פרנסה לאלפי אנשים, עשרות בתי עסק ותורם לכלכלה באופן משמעותי. ממשלת ישראל מפספסת את היכולת של התעשייה שלנו לעזור להסברה וגם לתרום לכלכלה. אם אני רוצה להביא אמן לישראל או צוות בינלאומי אין לי יכולת להכניס אותו בהיבט של ביטוח, כי אף אחד לא מבטח במלחמה. לממשלת ישראל יש חברת ביטוח בשם ענבל, שיכולה לתת מענה, וגם שם לא מצאנו הקשבה. לצערי, נמשיך להישען על גורמים עסקיים בינלאומיים ולא על ממשלת ישראל, גם על מנהלים יהודיים ואנשי מפתח בתחום".
לבסר יש קריאה מעיינית ברוח הפיוס שאחרי ה-7 באוקטובר. "זו תקופה שכולנו המפיקים בארץ צריכים להתאחד כדי להחיות את הענף. אני פונה לקולגות שלי לבוא ולהיפגש כולנו, לראות איך מתניעים. אני שמח על כל מי שיצליח להנחית פה מופע. זו כבר לא תחרות כמו פעם, לכולנו יש עכשיו אינטרס משותף מאוד ברור".
ובכן, יש לנו איתות גם מג'ניפר לופז. אחרי ביקור מוצלח מאוד בישראל בשנת 2019 ורשימת ממתינים של עשרות אלפים לכרטיסים להופעה נוספת, שלא הייתה יכולה להתקיים, לופז עשויה להיות הגיים צ'יינגר שיבקיע את התקרות הראשונות בתעשייה הקפואה בישראל. האמרגן היהודי הוותיק מרסל אברהם, שהביא את הזמרת לתל אביב לפני חמש שנים יחד עם המפיק מריו ארלובסקי, צפוי להפיק מופעים של ג'יי-לו בחו"ל, מה שיקנה לארלובסקי אפשרות סבירה להנחית אותה בישראל בסביבות ספטמבר 2025 ומעלה. נציגו של אברהם בישראל, עו"ד חגי שטרוויס, מספר: "ביקשתי ממרסל - כשאתה בונה את הטור לג'ניפר לופז, תשאיר את התאריך האחרון לישראל, איפשהו בספטמבר-אוקטובר 2025 והלאה. יש פה גם עניין טכני. ככל שמרחיקים את מועד המופע מהמלחמה, הסיכוי לקיומו בישראל כמובן גדל. יש פה גם עניין של רגישות פוליטית. אם אתה משאיר את לופז בישראל רק לסוף הטור, היא לא עוברת מאיתנו ישירות למדינה אחרת, וזה מכבה מראש כל מיני שריפות ובעיות אחרות".
שאול מזרחי, בעלים של מועדון הבארבי: "התדמית שלנו בעולם ירדה. אנחנו במצב כאוטי הרבה יותר לעומת השנים האחרונות. אנטישמיות גואה, הרמת ראש ערבית פנאטית. אנחנו במיעוט, הפכנו למעשה להיות כלואים בארצנו מבחינה אמנותית בכל הסקטורים. תראה מה קורה להמון תסריטאים ישראלים שמנסים לעבוד עם חו"ל"
רק אל תדליק לי את הקהל הישראלי לשווא.
"בהנחה שהכל יהיה רגוע כמה חודשים אחרי תחילת 2025, אני באמת מאמין שנוכל לפרסם את ההופעה של ג'ניפר לופז בישראל ביוני או ביולי הקרובים - ולהתחיל למכור כרטיסים. תראה, ג'ניפר לופז הייתה אמורה במקור לחזור לישראל בסוף 2023 אבל היא דחתה את הטור. בהנחה שהסיבוב ייצא ב-2025, מרסל, מריו ואנוכי נפיק לה את הטור באיחוד האמירויות ובמדינות נוספות באירופה. אני מאמין שברגע שהיא תבוא, הסכר ייפרץ ובשנת 2026 נראה בארץ מבול של אמנים".
אבל עד שיבוא המבול עם שבר הענן של ג'יי-לו, ישראל מתייבשת. "אתה יודע מה מדהים? אנשים שואלים אותי בהכי תמימות, על מה אתם עובדים", מספר נוי אלוש, מומחה למוזיקה שכיהן עד לפני כשנה כסמנכ"ל תוכן בקבוצת בלוסטון לייב-ניישן ישראל. "אנשים כאן חיים בסרט וכרגע אף אחד לא מבין איזה אומן יעז בכלל להתחיל לחשוב בכיוון של ישראל. צריך לדעתי החלמה של שנתיים, משני הצדדים, ואז אולי יהיה אמן גדול שיפרוץ את הקיר. אנשי הבי-די-אס נותנים עכשיו עבודה עוד יותר מבעבר. במצב כזה בשוק, נכון למשל להתחיל באמני אינדי שיבואו לפה, אבל שם הבעיה עוד יותר גדולה כי ממילא יש התכתבות טבעית בין אמנים כאלה לאנשי בי-די-אס, שהם לפעמים אפילו המילייה שלהם. גם אם האמן עצמו בעדנו, הוא לא יגיד מילה. הם מפחדים".
המפיק הוותיק בישראל שוקי וויס, שהביא לארץ את גדולי האמנם במהלך 40 שנה, מצביע על 2025 כשנה אבודה. "אני לא איש בשורה, אני לא אופטימי, זה לא רק המלחמה בכמה חזיתות", הוא מסביר, "זו גם האווירה סביב ישראל והמיתוג הגרוע סביבה, אנטישמיות, בי-די-אס ללא הפסקה. ב-2024 לא הייתה לנו הופעה סגורה שהתבטלה, אבל ב-2023 היו אמנים שאמרו לנו 'בואו נדבר על 2024, נשמע מעניין', אבל אז החלה המלחמה והם לא חזרו אלינו ולדעתי לא באמת בדקו. אני מדבר על אמנים קטנים ועד גדולים. הרי בעולם הנורמלי מתכננים טורים של הופעות שנתיים קדימה ואני לא אופטימי גם לגבי שנת 2026".
תחזית בכל זאת?
"כמו שהדברים נראים, ועוד לפני שהמלחמה הסתיימה, לא רואה אמנים גדולים שיגיעו לכאן בשנתיים הקרובות. לאמנים יש אוהדים מכל צבעי הקשת. אמן שמודיע שהוא חושב להופיע בכלל בישראל, סופג כזו אש בהופעות שלו לפני וגם אחרי המופע בארץ, אז איך אומרים לי עכשיו הסוכנים? זה באמת לא שווה לנו את כאב הראש".
שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי בנמל יפו, הפך בעשור האחרון שחקן בשוק הבינלאומי עם 7-6 הופעות בחודש בשנים טובות במועדון, של אמני והרכבי אינדי שהפכו סולד אאוט במהירות, למשל מלווינס, ביץ' פוסילס, קורט וגנר, אלטין גאן, חוזה גונסלס, הראפרית ברוק קנדי או סיגרטס אפטר סקס. טעות תהיה להסתכל על מצבנו רק ביחס לאמנים הגדולים בעולם. אמני אינדי, שאותם מביא לארץ מזרחי בסיכון כלכלי גבוה, מעניקים ערך מוסף לתרבות בישראל, גיוון ועדכון מוזיקלי חשוב. לפעמים, כמו רדיוהד, הם אפילו נוסקים מהמזרח התיכון. "התדמית שלנו בעולם ירדה יגון שאולה", אומר מזרחי. "אנחנו במצב כאוטי הרבה יותר לעומת השנים האחרונות, גם לעומת האינתיפאדות שהיכו את השוק. זו התגלגלות מתמשכת של מלחמה, שאנחנו לא מכירים. אנטישמיות גואה, הרמת ראש ערבית פנטית. אנחנו במיעוט, הפכנו למעשה להיות כלואים בארצנו מבחינה אמנותית בכל הסקטורים, לא רק במוזיקה. תראה מה קורה להמון תסריטאים ישראלים שמנסים לעבוד עם חו"ל".
אין תשובה.
"במקרה הטוב. לדעתי אתה לא יכול להיכנס עכשיו למגעים על הופעות בפארקים עם אמני אייליסט, כי זה ימשוך הרבה אש בעולם. אבל גם הרכבים יותר קטנים, לדאבוני, לא רוצים כרגע לשמוע עלינו. גם ממילא אי אפשר להרים עכשיו מופע פארק בגלל חוסר הוודאות, וייקח זמן עד שהתעשייה תתחיל להרים את הראש. עד לפני חודש פיקוד העורף לא נתן יותר מ-2,000 איש. זה מאוד עצוב, אנחנו לא יכולים לחיות רק את עצמנו".
אבל זו לא רק המלחמה, אלא גם הצעדים שעושה ממשלת נתניהו בהצעות החוק האחרונות ומשדרים לעולם שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון נעה לכיוונים בעיתיים עד קשים. "אנשים לא מבינים איזה נזק תדמיתי גורם פה למשל שר התקשורת שלמה קרעי עם הרצון שלו לסגור את תאגיד כאן", מסביר שוקי וייס. "אמנים בעולם קוראים שבישראל סוגרים תאגיד שידור ציבורי, והם מניחים שיש פה סכנה אמיתית לדמוקרטיה או במקרה הרע - שאולי כבר אין פה דמוקרטיה. אמנים ומנהלים מסתכלים עלינו בצורה מוקפדת במיוחד, הם רואים באמנות שלהם ביטוי לפלורליזם, ליברליזם. סגירת תאגיד שידור, או להבדיל ציטוטים על התיישבות בעזה ועל טרנספר, לא מסייעים לנו. יש לי חברים טובים כבר 40 שנה שהפכו במהלך הזמן למנכ"לי פסטיבלים מפורסמים, והם מעדיפים להימנע מלהזמין אמנים ישראלים כי זה עלול לפגוע מבחינתם בתדמית של הפסטיבל. באקלים כזה, אם ישראל מעורבת באירוע בינלאומי, זו בעיה לאירוע".
המפיק גדי אורון, עשרות שנים בשוק הבינלאומי, מצוי על הולד מאז ה-7 באוקטובר. "ב-2023 היו משאים ומתנים על שנת 2024 ו-2025. בחלק מהמקרים הגענו לשלב של חתימה על חוזים. להקת רוק גדולה סיכמה איתנו על קיץ 2025 וחיכינו רק לתאריך. פרצה המלחמה, הכל נעצר. שמע, עם עשרות מפיקים ואמרגנים בחו"ל אני ביחסים מצוינים, אני אף פעם לא מרגיש עוינות בשיחה, אבל אני כן מרגיש חוסר עניין לחלוטין. בוא, הם רק רוצים לדפדף אותי מהשיחה".
מה עושים, נראה כמו דד אנד.
"פשוט הודעתי לסוכנים עם תחילת המלחמה על עצירה. אי אפשר באמת לתכנן מופעים כשאנחנו במלחמה פה. המשפחה שלי איבדה ב-7 באוקטובר את הנכד של אחותי, טל קרן ז"ל, שנרצח בחוף זיקים, ואת רס"ן אמיר נעים ז"ל, שנפל בעת שלחם בכיתת הכוננות של קיבוץ ארז. אז החברים מחו"ל מאוד התעניינו ושמרו על קשר, אפילו חיבקו מרחוק. אבל כששלחתי מיילים לפני כמה ימים למספר סוכנים רק כדי לגשש – הם אפילו לא הגיבו. מבחינתם כל חמש דקות נופל כאן טיל מתימן. חברות הביטוח שלהם אומרות: ישראל? אין כיסוי כרגע. אנחנו לא יכולים לעשות ביטוח בגלל מצב המלחמה, אז הכל תקוע".
10 צפייה בגלריה
''אנשים לא מבינים איזה נזק תדמיתי השר קרעי עושה''
(צילום: נועם מושקוביץ / דוברות הכנסת)
לפעמים זה לא תקוע, אלא פשוט מתבטל. ואם מופעים הוסרו מהלוחות בגלל לחצים בינלאומיים עוד לפני המלחמה, מי ערב למפיקים שביטולים דומים לא יתרחשו בימים קשים יותר? "מדינת ישראל עשתה משהו עם כל זה?, תוהה מזרחי. "מה פתאום. מי אנחנו בכלל עבורם, איזה פסיק קטן. לממשלה לא אכפת מאיתנו, כמו שלא אכפת מהרבה דברים אחרים. דואגים רק לאנשי שלומם, ואנחנו לא מיוחדים בעניין. תראה מה קרה עם לה פאם, הרכב צרפתי, שיישרף התחת שלהם. מכרנו ב-2022 את ההופעה במספר ימים בודד, ביקשנו עוד תאריך, יכולנו לעשות כפולה או יותר. פתאום שלחו הודעה: קבלו ביטול על המופע, ככה סתם. ביג טיף זו עוד דוגמה קלאסית. הם ביקשו ממפיק ישראלי שיסגור את הבארבי, מכרנו שתי הופעות ופתאום התעוררו על החיים שלהם וביטלו".
למרות שמקס אולארצ'יק הישראלי חבר בהרכב.
"זה לא למרות, זה בגלל. שמע, איימו לכאורה גם עליו. אני לא ראיתי אמן שהרגו אותו בגלל איומים, והכי קל לאיים, אבל זה עושה את העבודה, והבנו את התמונה. בכלל, המופעים הבינלאומיים הם אלה שגרמו לנו להכי הרבה הפסדים. מצד אחד מכרנו כרטיסים והקהל נענה בטירוף ובאהבה ומצד שני, פתאום האמן מבטל בגלל פוליטיקה, בלי שום סיבה מיוחדת, כי ככה בא לו. כשביג טיף סגרו על הופעה, זה היה בתקופת זמן די נוחה. אבל אז ה-BDS התחיל להיכנס לעניין וסופר על איומים לכאורה על הלהקה. ברגע שהם התחילו להבין שיפסידו כאן יותר ממה שירוויחו, נגמר הסרט. הם צריכים שידיחו אותם כרגע מפסטיבלים אחרים בעולם? זו הסיטואציה".
ייתכן שאחד הפתרונות לשיפור איכות הסביבה המוזיקלית טמונים במחזור, התנהלות שנהוגה בעיקר בשנתיים האחרונות בקבוצות כדורגל וכדורסל בישראל. כשקשה להביא שחקנים זרים חדשים, פונים אל כאלה שכבר שיחקו בארץ, ויכולים איכשהו להשלים עם הרעיון המופרך של אפליקציה מיוחדת המתריעה בפניהם על אפשרות לחיסולם בטיל מתימן או מאיראן. ג'ניפר לופז סיפרה על חוויה נפלאה ביחס של הקהל הישראלי אליה ב-2019 ומכאן נשענים בהפקה הישראלית על האופטימיות לראותה שוב. גאנז אנד רוזס היו כאן פעמיים בשנים האחרונות בהופעות ענק שמשכו בכל פעם סביב 60 אלף איש, סלאש היה כאן בהופעות יחיד, אקסל רוז גם, ולכן בהנחה שהשלום נופל על המזרח התיכון, הרובים והשושנים ישתלבו היטב במפה. כך גם רובי וויליאמס, שרעייתו אדיה פילד יהודייה, או ג'ון בון ג'ובי, שמילא גם הוא פעמיים את הפארק, ניק קייב, שנמצא ביחסים מיוחדים עם שוקי וייס, רדיוהד עם ג'וני גרינווד הנשוי לאמנית הישראלית שרונה קטן, חבר טוב ושותף מוזיקלי של דודו טסה. אוופציות ריאליות נוספות: אנריקה איגלסיאס שנמצא ביחסים מיוחדים עם המפיק גיא בסר, וכן וואן ריפבליק ואימג'ן דרגונז, להקות שבלוסטון לייב-ניישן כבר הביאו לפה. גם בקסטריט בויז הבטיחו לקבוצה שישובו לישראל, אחרי שכל ההופעות שלהן הפכו במהירות לסולד אאוט כאן, וגם הם נראים אופציה סבירה בעתיד בהיר יותר.
העולם האלקטרוני נחשב אף הוא יותר קל בקאמבק לישראל. שמות על הכוונת? דייויד גאטה, מונולינק, סולומון, וכן הצמד דימיטרי וגאס ולייק מייק, אולי גם טראוויס סקוט שהיה פה.
"ישראל נמצאת כרגע במצב מלחמה ועד שלא תכריז שאנחנו לא במלחמה, זה מייצר חסם לחברות הביטוח", אומר אורן ארנן, מנכ"ל חברת שוקי וייס הפקות. "כן, פינק יכולה לבוא לביקור פרטי בישראל, אין בעיה. אבל אם היא תנחת עם מאה אנשי צוות בנתב"ג, חברות הביטוח יתהו מה יש להן לבטח פה בדיוק באזור מלחמה? הרי ביטוח כזה לא מתקבל גם בימי שגרה. לאמריקאים וגם לאירופים זו סיטואציה טעונה פוליטית ותדמיתית. גם אם יציעו לפינק 10 מיליון דולר, בשביל זה היא צריכה את השגעת? זו מציאות מאוד קשה".
כשמתחילים לחפור יותר לעומק, ההנחה לא תמיד מתכתבת עם התמונה בחוץ. גם אם האמן יהודי או אוהב ישראל או שניהם יחד, הוא אף פעם לא תלוי רק בעצמו, אפילו לא מדונה. "לאומנים יש אוהדים מכל צבעי הקשת", מסביר שוקי וייס. "אמן שמודיע שהוא חושב על להגיע בכלל לישראל, סופג אש כבדה בכל ההופעות שיקדמו לזו שבישראל וגם אחריה. אז איך אומרים לי הסוכנים? זה לא שווה את הכאב ראש, וזה כולל גם אמנים יהודים או כאלה שלקחו צד בעדנו. תראה איך סיה חוטפת אש".
אוקיי, מה יש למדונה להפסיד למשל? אתה בעצמך הבאת אותה יותר מפעם אחת.
"אבל זו לא רק היא. עם מדונה מגיעים 300 איש וביניהם יש 80 אחוז, נגיד, אנשים נשואים. מספיק שמשפחה אחת תשים וטו על הופעה בארץ, כי חוששת ליקירה, מספיק שסאונד-מן לא יבוא או נגן, כי המשפחה שלו התחננה שלא יגיע לפה - אז גם מדונה לא תופיע בארץ. עכשיו מה הבעיה? זה לא רק הביטוח למופע הספציפי של מדונה בישראל, אלא גם במופע הבא. הרי השדה בישראל יכול להיסגר, היא אולי לא תספיק להופעה שאחרי. אבל איש לא ירצה להעניק ביטוח כזה כי אנשים לא מבינים עד כמה הבלאגן כאן גדול ואני לא רואה את הממשלה שלנו מכניסה סיוע להופעת בינלאומיות לסדר היום שלה".
אז לא לבנות על בונו ויו 2 למרות ההצדעה המרשימה לנרצחי הנובה?
"יש את שלושת רבעי הכוס הריקה, התדמית שיש לנו ככובשים, ואת הרבע המלאה, ההזדהות עם מה שנגרם לנו ב-7 באוקטובר. אם תצפה בחדשות באירופה או בארה"ב, אתה תראה תמונות מאוד קשות מעזה. האם אישיות כמו בונו יכולה לחיות עם זה? לא בטוח בכלל. עברה שנה ומשהו מאז, כבר שוכחים מי התחיל".
עם ברוס ספרינגסטין אתה שומר על קשר.
"אין על מה לדבר. הוא עונה תמיד נורא בנימוס, הוא יאחל שכולנו נהיה בסדר, הוא מכיר פה הרבה אנשים, יאחל שנפרח שוב. אבל כשתגיע לשאלה מתי ואם לכלול אותו בטור, לא יהיה על מה לדבר".
היהודי מברוקלין פול סיימון היה בישראל בקיץ 2011 וסיפר לשלמה ארצי ששמו הישראלי הוא פנחס זימן. אם מפנטזים עוד יותר גבוה, הוא גם השלים באחרונה עם שותפו ארט גרפונקל אחרי שנים ארוכות של נתק. אבל פנחס לא עושה סימנים של מי שממהר להיענות. "כשאתה מדבר עם החבר'ה שלו בלוס אנג'לס, אומרים לך מוקדם מדי, לא הזמן", אומר עו"ד שטרוויס. "אז אתה לא ממשיך שם. החלום שלנו הוא להחזיר אותו לפה, להציע לארט גרפונקל להתארח, אבל איפה זה ואיפה אנחנו היום. ניסינו בשנים האחרונות גם את סטינג. שוחחו איתנו מאוד בנימוס, אבל לא השיבו. ננסה שוב".
מארק רונסון, מפיק העל היהודי, היה מהראשונים לצאת בעד ישראל ונגד חמאס אחרי ה-7 באוקטובר עם פוסט אמיץ מאוד. "זה למשל בכללי כיוון מעניין, מפיק שיגיע לפה", אומר אלוש. "מבחינתי הייתי עושה לו טלפון ראשון, רק שיסכים להיות בפוסטר על הופעה בישראל. הוא שם בינלאומי חשוב, הוא יהודי, אבל הכל מאוד רגיש. מאוד קשה לפצח".
אז תגידו, למה לא ג'רי סיינפלד? לא רק שהופיע בישראל בעבר, הוא גילה הזדהות מוחלטת איתנו במהלך המלחמה, ביקר בקיבוצים, תמך במשפחות שכולות, חיבק פצועים וגם ענד דיסקית שקיבל מבני משפחות החטופים. אז יש בשורה טובה: סיינפלד אכן מתוכנן להופיע בישראל, סביב אמצע 2025, אבל אל תמהרו להסתער על הכרטיסים. "הוא הגיע לישראל להביע תמיכה וחטף אחר-כך בטור המצליח שלו על כל הראש", מספר גד אורון, שהפיק בישראל את סיינפלד בעבר. "ברור שג'רי עצמו היה בא לארץ אם זה תלוי רק בו, אין חוכמות. אבל במהלך הטור שלו בעולם פלסטינים קנו כרטיסים והתחילו להציק לו כמעט בכל הופעה. הוא אמנם טיפל בזה מאוד יפה ובחוכמה רבה, אבל זה עדיין מעורר דאגות, זה מטריד מאוד וסביבו יש חברות ביטוח שאומרות חבר'ה, זה לא הזמן לישראל. אמנים חשובים כמו סיינפלד בונים שנתיים קדימה. פספסנו את 2024 וחצי לפחות של 2025, אתה לא רואה אופק, אתה צריך לחכות יותר זמן כדי שאולי יימצא איזה חור בטור והם יבואו לארץ. זו בעיה לא קטנה. לפחות הם שומרים על קשר כל הזמן".
אופציה נוספת שנראית כרגע בהירה יותר בכל זאת נוגעת לאמנים שהיו מאוד פופולריים בתקופה מסוימת בעבר, ועם השנים חוו שחיקה מתמדת עד לנסיגה במעמדם, למשל פול יאנג, להקת אלפאוויל, ובכלל להיטי אייטיז וניינטיז, או אמנים בסדר גודל בינוני עד קטן. "הביגים לא יבואו לפה בקרוב, שכח מזה", אומר שאול מזרחי. "אני לא רואה את בלוסטון לייב ניישן או שוקי וייס מנסים פארקים, כי חוסר הוודאות גדול מדי".
מזרחי מספר על התעניינות שמתחילה להגיע ממפיקים בחו"ל. "לא האמנים עצמם", הוא מדגיש, "אבל נתחיל מזה. אנחנו נביא לישראל אמן בינלאומי, זה עניין של זמן, גם מצב הטיסות שמקשה עלינו ומזניק את המחירים, כך שמחיר כל ההפקה בעצם עולה. אנחנו בבארבי שמנו בראש מעיינינו מחירים שווים לכל נפש. ראיתי שהנסיך הירוק מגיע להרצאה בישראל בינואר, במחירים של 459-269 שקל לכרטיס. זה מטורף. בנאדם הגיע רק עם מיקרופון ודורש כזה מחיר? אני לא אביא אמנים ואקרע את הקהל. החו"ל יחכה והגויים יכולים לנשק לי. אבל מצד שני, כרגע אנחנו צריכים לעשות הכי טוב לעם ישראל. יש אנשים שחזרו מלחימה והם בגדר חבית חומר נפץ, צריכים בריחה. אולי אציע לקהל אמן מחול במסגרת 'חתול בשק' (הופעות שבהן נשמרת זהות האמן בחשאיות עד לרגע העלייה לבמה – ר"ש).
רעיון. לא צריך לפרסם לפני, מנעת לחצים של BDS.
"עלית עלי".
בכל זאת נמצאו כמה שבילים עוקפים מעניינים כדי להתמודד עם המצב מאז המלחמה. מפיקים ישראלים החלו יותר ויותר לממש אפיק אלטרנטיבי נוסף להכנסות מהתעשייה בחו"ל: מכירת כרטיסים בישראל, או חבילות להופעות של אמנים גדולים הנערכות בחו"ל. אם 4,000 ישראלים נוסעים לראות את קולדפליי באתונה או את טיילור סוויפט ברחבי אירופה, למה בעצם לא למכור להם כרטיסים ישירות כאן בארץ, כולל חבילה של טיסה ומלון, כפי שנהוג במשחקי כדורגל? שחקן מרכזי באפיק כזה תהיה טיקטמסטר ישראל, שכבר מכרה כרטיסים לאד שירן. "אנחנו מקווים שנוכל להביא מספיק אמנים לישראל כדי שהישראלים לא יצטרכו לטוס", אומר גיא בסר, "אבל זה אכן חלק מהאסטרטגיה בהמשך. ברמת העיקרון נציע לשוק חבילות מובנות, כולל טיסה ומלון. הראשונות יהיו חבילות לגאנז אנד רוזס בגיאורגיה".
לכאורה, פתרון אידיאלי. אבל גם בחלון ההזדמנויות הזה התברר שטמונה בעיה קשה אחרי הפוגרום שעברו אוהדי מכבי ת"א באמסטרדם בידי פורעים פלסטינים בעיר. "אחרי שהתקיפו את אוהדי מכבי, הבנו את הכל", אומר שוקי וייס. "יש לנו אחריות לקהל גם לפני ואחרי ההופעה, והבעיה הזו לא פתורה לנו כי אין לנו שליטה על זה. מה היה קורה אם באתונה חלילה היו מחכים גורמים עוינים למעריצים ישראלים במלון אחרי ההופעה של קולדפליי? מי ערב לי שזה לא יתרחש במופע שמכרתי לו כרטיסים, ואיך אישן בלילה אחרי?"
ארנן היה שותף פעיל בהפקת המופעים של אד שירן בקפריסין מטעם שוקי וייס, מה שגם הביא לשם 4,000 ישראלים: "יש לנו הצעות להפיק הופעות במדינות סמוכות שלא בהכרח פונות לקהל הישראלי. אני מוצא את עצמי מתעסק גם בחתונות של אוליגרכים שמזמינים אמנים רמי־מעלה, נקרא לזה ככה, להופיע אצלם במסיבות פרטיות. לשמחתי, עם כולם סיימנו בחיוכים".
בכל מקום בו מישהו מת, כתב פעם יהונתן גפן, מישהו אחר נולד. הוואקום שמשאירים אמני הענק מחו"ל יכול להיות כר הזדמנויות לאמני ישראל, וגם למפיקים שרגילים לעבוד עם אמנים מחו"ל ומפנים את פעילותם בחזרה לישראל. בלוסטון לייב־ניישן למשל הניעה באינטנסיביות לוקיישנים כמו קו רקיע או האנגר 09. בנוסף, הפארק פנוי, המחירים שדורש הפארק מהאמנים הישראלים יורדים בהתאם לביקוש - וזה הזמן שלהם להופעות גדולות. אביב גפן הצליח למלא את הפארק בנשף הרוק במהלך המלחמה, מהלך שסימן תנועה לכל התעשייה. האיחוד של הכבש הששה עשר משווע למופע פארק, ויש אפילו מפיק ישראלי בכיר שמספר על רעיון לאחד את כוורת בשנתיים הקרובות, ללא קלפטר ז"ל. "תחשוב שרצינו להביא את אד שירן תמורת כמה מיליוני דולרים, אבל זה לא מתאפשר", מספר אותו מפיק. "יש לך את התקציב לעשות משהו גדול בארץ, כמו איחוד כוורת. אם תבוא הצעה גבוהה מאוד, אני לא רואה אותם מסרבים". ובהצלחה לגידי גוב, שבמקרה כזה יצטרך לחוות איחוד שלישי בשנים האחרונות, אחרי 'זהו זה!' והכבש".
זו יכולה להיות גם הזדמנות לאמנים ישראלים, שבעיקר מכוונים לחו"ל, לחמם מחדש את היחסים עם הקהל הישראלי במופעים גדולים יותר. נגה ארז, אחת ההצלחות הישראליות הגדולות בתעשייה הבינלאומית, סיפרה על גל ביטולים מצד פסטיבלי מוזיקה שהיו רגילים להעניק לה הזמנה כמעט אוטומטית. "נגה ארז היא אמנית מאוד אהובה במטה העולמי של לייב־ניישן", מספרים בקבוצה, "ובעברה השתתפה ברבים מהפסטיבלים שלנו בעולם. מקווים מאוד שיתאפשר לאמנים ישראלים כמוה לחזור להשתתף בפסטיבלים בארץ. היא כבר משתתפת באחד הפסטיבלים שלנו, שיתקיים בפסח בארץ".
שאול מזרחי מחכה להסתערות שאחרי המלחמה על האמנים שלנו. "כבר בתקופה הזו אנחנו יותר פוריים בשוק הישראלי, מחזקים את המקומי. יותר אלבומים מתחילים לצאת. אל תשכח שאמנים ומשרדי הפקות חטפו פה מכות קשות ומכירות ירדו לטמיון. חברות הייטק, ועדי עובדים, מי יזמין הופעה נוצצת במלחמה? אז אם אני צריך לחזק משרדים מקומיים עם אמנים מקומיים או להתחיל להחזיר את הגויים - שידחפו אצבע, אני אתעסק במקומי ובשלנו, באתניקס, מרגול, טיפקס ועברי לידר".
אבל אמרת, בצדק, שאנחנו לא יכולים לחיות רק את עצמנו.
"נכון, זה חשוב. אבל בינתיים, תודה לאל, אנחנו מפרים את עצמנו בדברים מאוד מעניינים ושונים, גם בהפקות מקור. 'חתול בשק' עולה לציבור הצרכנים 120 שקל בלבד. כרגע אנחנו צריכים לעשות הכי טוב לעם, ויש אנשים שחזרו מלחימה כשהם חבית חומר נפץ מהלכת וצריכים פירוק. חו"ל יחכה, הם יגיעו כשהכל יירגע".
