העונה החדשה והרביעית של "דברים מוזרים", סדרת הלהיט של נטפליקס, רחוקה מלהיות הטובה ביותר שלה. הפרקים ארוכים מדי, נוספו דמויות הזויות ויש יותר מדי קווי עלילה שנפתחו שלא לצורך - היא מתרחשת בלא פחות מארבעה מוקדים שונים - ויוצריה מנסים בכל דרך לסגור אותם. למרות כל אלו, הסדרה הצליחה לספק שני רגעים טלוויזיוניים מכוננים, ודווקא בזכות המוזיקה ששולבה בהן. עם כל הכבוד לכוחות העל של הגיבורה אילבן, מי שמצילה ברגע האמת את הנערים מהעיירה הוקינס הנלחמים על חייהם זו המוזיקה. בחלק הראשון של העונה, אצל מקס, זוהי קייט בוש עם השיר Running Up That Hill, בעוד בחלק הסוגר של העונה מגיע תורו של אדי להיטען בכוח בזכות השיר Master of Puppets של מטאליקה.
"דברים מוזרים" 4 – חלק 2, טריילר
(NETFLIX)
בוש כבר חזרה לחיים בזכות "דברים מוזרים". הזמרת הנהדרת שלא הוציאה אלבום אולפן חדש כבר למעלה מעשור, שבקושי יצאה לסיבובי הופעות לאורך הקריירה שלה ושממעטת להתראיין, נהנית כרגע מאחת התקופות הטובות ביותר שלה. 37 שנה אחרי שיצא, Running Up That Hill כבש מחדש את המצעדים בעולם, וגם יתר שיריה ואלבומיה של בוש נהנים כעת משיעורי האזנה גבוהים במיוחד בשירותי הזרמת המוזיקה. בלי לצאת מהבית, בוש כבר הרוויחה מהקאמבק הזה למעלה משני מיליון דולר, ולא נראה שזה הסוף.
המקרה של מטאליקה קצת שונה, וגם סכום הכסף שהלהקה עשויה לגרוף מקישורה לסדרה המצליחה יכול להיות גבוה הרבה יותר. בשבוע שחלף מאז שעלה הפרק שבו מככב Master of Puppets – מספר הפעמים שהשיר הוזרם זינק כבר ב-400 אחוזים (!). בניגוד לבוש, שדי ברחה מהעניין המחודש בה, מטאליקה היא להקה פעילה שממשיכה להופיע בהצלחה ברחבי העולם - וגם אחת שמתחזקת נוכחות חזקה ברשתות החברתיות.
בוש, שדי קנאית לפרטיותה, שברה שתיקה ארוכה וניאותה לספק הצהרה קצרה בעקבות הקאמבק הלא צפוי שלה. מטאליקה לעומתה, הזדרזה להעלות סרטון עם ביצוע של השיר המדובר מהופעה שלה לחשבון הטיקטוק הרשמי שלה. למרות שלהקת הת'ראש מטאל האמריקנית יצאה לדרך לפני יותר מ-40 שנה, והגרעין הקשה של מעריציה הוותיקים כבר מגדל בעצמו בני נוער בבית – חבריה בהחלט מבינים מהיכן הם יכולים לשאוב את הקהל החדש שלהם. וגם אם אלו לא יתיישבו להאזין כעת לכל הקטלוג שג'יימס האטפילד, לארס אולריך וחבריהם יצרו לאורך השנים, יש סיכוי לא רע שהם לפחות ירוצו לאחת מרשתות האופנה בקניון הקרוב לביתם כדי לקנות חולצה שלה.
לא סטייה, אלא כוח
השימוש בבוש ובמטאליקה בפסקול של "דברים מוזרים" הוא מבריק, ולא רק מהפן הקולנועי. בחיבור בין השיר והאמן המדובר לבין הדמות ששואבת ממנו כוח, יש אמירה מעצימה. בגיל הנעורים מוזיקה היא זו שמגדירה אותך. מקס (סיידי סינק), ששומעת את השיר של קייט בוש בווקמן ובכך ניצלים חייה, היא הנערה המיוחדת שמסרבת ליישר קו עם מה שמצופה מהמגדר שלה: היא גולשת על סקייבורד לא פחות טוב מחבריה לשכבה, ומוכיחה - בדיוק כמו בוש במוזיקה הנהדרת, המורכבת והשמיימית שהיא יצרה - שלא כולם חייבים להיות אותו הדבר, ושיש כוח גם בלהיות שונה.
גם אדי (ג'וזף קווין) הוא לא בדיוק הנער הכי פופולרי בתיכון שבו הוא לומד. הוא מין חנון פרוע שמאוד אוהב מוזיקת מטאל, מתחזק להקת מטאל חובבנית ומנהל את מועדון המבוכים והדרקונים "הלפייר" שבו הוא משמש כשליט המבוך. אלא שדווקא הנער הדחוי הזה (זהירות, ספוילר לפניכם!) מתגייס להציל את העיירה עם המוזיקה שהוא אוהב, אותה מוזיקה שהנערים הפופולריים שמתעללים בו לא פעם בזים לה ומפחדים ממנה. וזו לא רק מטאליקה שנותנת לו כוח וזהות. באחת מהסצנות בפרק שמונה המדובר, כשאדי וחבריו מחפשים את הקסטה שתתן למקס את הכוחות שהיא צריכה, הוא שולף מהערימה המפוזרת על הרצפה את האלבום Piece of Mind של איירון מיידן ומכריז בפני חבריו: "זוהי מוזיקה!".
אדי של "דברים מוזרים", שנושא את שמו של השלד המפלצתי המצויר המופיע על עטיפות אלבומי להקת המטאל הבריטית, כבר זכה למחווה מצד הלהקה הוותיקה ששיתפה את התמונה הנהדרת הזאת בחשבונות שלה ברשתות החברתיות. למרות שהמראה של אדי - שיער ארוך עם פוני קצר, מעיל עור שמעליו ג'קט ג'ינס עם שרוולים גזורים וטבעת עם גולגולת גדולות על כל אצבע - הוא די קלישאה של חובב מטאל מהאייטיז, הוא מגלם בהזדהות העמוקה שלו עם הז'אנר את הכוח שהמטאל ידע להעניק ללא מעט טיפוסי שוליים במהלך העשור שבו הוא החל לעשות את דרכו אל המיינסטרים.
האהבה למטאל באמצע האייטיז לא מוצגת ב"דברים מוזרים" כסטייה אלא ככוח. במציאות, לפחות באגפים השמרניים והאולטרה-נוצריים של אמריקה, הז'אנר נתפס אז כאיום ממשי על הסדר הטוב שכל הורה, מורה או כומר חייבים להזהיר את בני הנוער שבאחריותם מפניו. טיפוסים צדקניים חששו שמטאליקה והקולגות שלה מעודדות בשיריהם סגידה לשטן ועשיית מעשים מפוקפקים ופליליים כחלק מהסגידה לו. פרט להעלות מאזיני מטאל ארוכי שיער ולובשי שחורים על המוקד כמו בימי האינקוויזיציה, ארגוני הורים דאגניים, כמו גם התקשורת הממסדית, התגייסו בחפץ לב לציד המכשפות הפומבי הזה. וזה לא נשאר רק באמריקה - הקוראים הוותיקים יותר אולי זוכרים את הכתבה המגוחכת ששודרה בתחילת שנות ה-90 בערוץ הראשון שביקשה לקשור בין מקרי התעללות נוראיים בבעלי חיים לבין אהבה למוזיקת רוק עם סולואים ארוכים, ריפים כבדים, תופים רועמים וסולנים עם גרון ענק.
האלבום שהפך לאגדה
מטאליקה הפכה למפלצת מיינסטרים בתחילת הניינטיז לאחר שהוציאה את האלבום השחור שלה, שנמכר בעשרות מיליוני עותקים כאילו היה אלבום פופ קל לעיכול, והקליפים ממנו שטפו את מסכי ה-MTV. אבל הלהקה של 1986 הייתה ענקית אפילו יותר. מטאליקה עברה לא מעט עד שהוציאה את Master of Puppets, אלבומה השלישי הנחשב עד היום לטוב באלבומיה ולאחד מהחשובים בתולדות המטאל. בראשית דרכה הלהקה סבלה מדי הרבה משברים. בהרכב המייסד היו לצד אולריך והאטפילד גם הבסיסט קליף ברטון והגיטריסט דייב מאסטיין. הרביעייה החלה לעבוד ביחד אבל האטפילד החליט שהוא ומאסטיין לא יכולים למשוך יחד את אותה העגלה. מאסטיין הבין, התבאס, אך התאושש איכשהו והלך להקים את מגאדת'. קירק האמט, המחליף הסופר וירטואוזי שלו, השתלב בקלות בהרכב.
הת'ראש מטאל של מטאליקה התפתח עם השנים והאלבומים. אחרי אלבום הבכורה, Kill 'Em All, הגיע האלבום שהפך אותם ללהקה שכבר אי אפשר היה להתעלם ממנה - Ride the Lightning. למרות שהוא היה הרבה יותר קודר מקודמו, דווקא השיר האקוסטי יחסית Fade To Black היה זה שאפשר להם להתחיל להרחיב (קצת) את הקהל שלהם. Master of Puppets, שיצא שנתיים אחריו, ב-1986, כבר הכתיר אותם כסיפור הצלחה ענק. המוזיקה שבו כבר הייתה פחות טכנית ויותר מורכבת, וגם הטקסטים היו עמוקים מבעבר. זה עבד נהדר: Master of Puppets הפך לאלבום המטאל הראשון שנמכר ביותר ממיליון עותקים.
אפשר להבין את חובבי המטאל שממשיכים להישבע בשמו של האלבום עד היום. כקודמו, גם הוא נפתח עם פריטת גיטרה קלאסית שלא מרמזת במאומה על מה שיגיע מיד. פחות מדקה לאחר האינטרו הרגוע, התופים, הבס וקירות הגיטרות מצטרפים, ו-Battery נוסק ומתפוצץ. האטפילד יורה את הטקסט במהירות שמצליחה להתחרות רק בקצב החלפת האקורדים הכבדים שלו ושל חבריו ובתיפוף האגרסיבי של אולריך. כשהוא מסתיים מגיע שיר הנושא, שאותו כתבו כל חברי ההרכב, ושלמעשה הוא אפוס הנמשך מעל לשמונה וחצי דקות ומורכב משלושה חלקים.
השיר נפתח עם סולו טכני משהו של האטפילד - בדיוק אותו אחד שאדי מנגן על גג הקרוואן שלו במטרה להציל את העיירה. חברי מטאליקה כתבו את השיר כניסיון להתמודד עם ההתמכרות שלהם לסמים ולאלכוהול באותם ימים. בניגוד ללהקה שחשה אובדן שליטה, אדי של "דברים מוזרים" נמצא כאן בשיאו ונלחם באומץ באויב כפול: הן בפחדים שעצרו אותו עד היום והן באותו "אדון הבובות" שמאיים כרגע על שלום העיירה השלווה הוקינס שבאינדיאנה. הנשק של אדי הוא סולו הצוקים העוצמתי שהוא מנגן מתחת לשמיים האדומים והקודרים - סולו שכל כולו הצדעה לתרבות המטאל, גם אם הוא נראה ברגע הראשון כעוד קלישאה הלועגת לז'אנר.
הצלחה ענקית, טרגדיה ענקית
Master of Puppets – האלבום, לא השיר – הביא את מטאליקה ההיא לשיא חדש ולמכירות מפתיעות, אך הימים הטובים של הלהקה עמדו להסתיים. במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום שבר האטפילד את ידו לאחר תאונת סקייטבורד, והוא נאלץ לוותר על הנגינה בגיטרה בהופעות הבאות. כואב ככל שיהיה השבר ההוא, הוא היה רק מכה קלה יחסית לעומת האסון הכבד שפקד את הלהקה בהמשך מסע ההופעות מצליח ומקולל כאחד.
כשהלהקה הגיעה לשבדיה האוטובוס שבו נסעו החליק במהלך הנסיעה והתהפך מספר פעמים. ברטון הבסיסט - שישן באותו רגע - נזרק מהחלון, ולאחר מכן האוטובוס נחת עליו. כאשר צוות החילוץ הגיע במטרה לנסות ולחלץ את הבסיסט, האוטובוס נפל עליו פעם נוספת. שלושת חבריו של ברטון יצאו אומנם בלי שריטות מהתאונה, אך הטראומה המשיכה לרדוף אותם במשך שנים רבות. למרות האבל הכבד הם החליטו שלא לפרק את החבילה ומצאו מחליף - ג'ייסון ניוסטד, שעד לא מזמן היה מעריץ שלהם.
5 צפייה בגלריה
מטאליקה ב-1985 - מימין: קליף ברטון, לארס אולריך, ג'יימס האטפילד וקירק האמט
(צילום: Fin Costello/Redfern/GettyImagesIL)
עבור לא מעט מעריצים של מטאליקה מהימים ההם, הלהקה שלאחר מותו של ברטון כבר נשמעה אחרת לגמרי. היא אומנם זכתה להצלחה עצומה בהמשך דרכה, אך איבדה משהו מהקסם המקורי שלה. חלק מהם בטח די מבואס מזה שהרכב המטאל החביב עליהם הפך כעת לאייקון פופ להמוני צעירים שמגלים אותו דרך הטיקטוק – עד לטרנד התרבותי הבא. אבל ייתכן שברטון המנוח דווקא מאושר מכך שהשיר שהוא היה שותף לכתיבתו לפני יותר מ-36 שנה זוכה כעת לחיים חדשים.
