הבמאי-תסריטאי הנורווגי בן ה-38 כריסטופר בורגלי נמצא בדרכו לגיבוש גוף יצירה המצדיק את תשומת ליבם של אלו הכמהים לבחינה סאטירית של עידן הרשתות החברתיות. יש לו עניין מיוחד בצורך של אינדיבידואלים בתשומת לב ציבורית, במחיר שהם יהיו מוכנים לשלם עבורה, ובאינטרסים הכלכליים והתקשורתיים המעורבים בתהליך.
האיש מהחלומות – טריילר
Drib, סרטו הראשון שיצא ב-2017 התהלך באופן מחוכם על קו התפר בין תיעוד ובדיה, ועסק באופן שבו טקטיקות נטולות רסן של קידום עצמי משתלבות בקידום של מוצרים. הגיבור הוא קומיקאי ואומן פרפורמנס נורווגי-אירני בשם אמיר אסגרנג'ד שזכה לתהילה אינטרנטית בזכות סרטונים שבהם הוא מציק ומאיים על אנשים חזקים ממנו, רק כדי לחטוף מהם מכות רצח. אחראי הקריאטיב במשרד הפרסום שעומד לגייס אותו לקמפיין למשקה אנרגיה, מתמוגג מתשובה שהוא נתן בעבר למראיינת ששאלה אותו "האם זה לא כואב לחטוף את כל המכות הללו?", התשובה של אסגרנג'ד שהייתה - "כואב יותר לא להיות מפורסם" - יכולה להיות המוטו המשותף לגיבורי סרטיו של בורגלי.
"חולה מעצמי" (2022), סרטו השני והמאוד מוצלח, היה קומדיית Body Horror רווית הומור שחור. הגיבורה הצעירה שלו אכולת קנאה מהפרסום שבו זוכה בן זוגה, אמן שרלטן שגונב את "יצירות האמנות" שלו מחנויות רהיטים. בגרסה קיצונית של "תסמונת מינכהאוזן" היא מחליטה למשוך תשומת לב בכך שתלעיט עצמה בתרופות רוסיות מזויפות, שמשחיתות את פניה ומרעילות את גופה. היא מנסה לחלוב את תהילת המסכנות, בעודה מפנטזת על רגשות החמלה וההלם אותם היא מעוררת. בורגלי משתמש בה כדי לייצר סאטירה חריפה על החברה שבה יכולה להיווצר מפלצת שכזו.
3 צפייה בגלריה
הסיטואציה הקומית-אבסורדית טשטשת את הגבולות המפרידים בין מציאות פנימית וחיצונית, אישית וציבורית. מתוך "האיש מהחלומות"
(צילום: באדיבות קולנוע לב)
סרטו השלישי "האיש מהחלומות" (Dream Scenario), מהווה צעד חשוב עבורו מבחינה מקצועית. הוא צולם בארה"ב (שם בורגלי חי ומצלם את סרטיו הקצרים), וצוות השחקנים המוכר המאייש אותו מובל ע"י ניקולס קייג' בתפקיד הראשי. השם העברי אולי נשמע כאילו נלקח מקיטש סנטימנטלי משנות ה-90 בכיכובו של רובין וויליאמס, אבל היכרות מוקדמת עם עבודותיו של הבמאי מבטלת את החשש. השם המקורי "תרחיש חלום", מרמז על העיסוק של הסרט במה שמתרחש בחלום, ובמציאות שבה פועל הגיבור שגם לה יש הגיון של חלום.
סרטיו הקודמים של בורגלי מיקמו אותו על הרצף של במאים-פרובוקטורים צפון אירופאיים. בסרטו הראשון יש בחינה של תרבות ומסחור התוקפת מהכיוון הנמוך את מה שרובן אוסטלונד השבדי בחן ב"ריבוע" מהצד של התרבות הגבוהה. בסרטו השני המסע של הגיבורה להשחתה עצמית הוא בר השוואה ל"האידיוטים", סרטו המטריד של הבימאי הדני לארס פון טרייר (מקור השפעה מוצהר של בורגלי).
3 צפייה בגלריה
קייג' מגלם באופן חריג דמות כבויה ומופנמת אךגם הדהוי והמופנם נטען בניצוצות של טירוף. מתוך "האיש מהחלומות"
(צילום: באדיבות קולנוע לב)
הסיטואציה הקומית-אבסורדית המניעה את "האיש מהחלומות" מטשטשת את הגבולות המפרידים בין מציאות פנימית וחיצונית, אישית וציבורית. לכן יש לסרט גם זיקה לשיתופי הפעולה של התסריטאי צ'ארלי קאופמן עם ספייק ג'ונז ("להיות ג'ון מלקוביץ') ומישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול"), וכן לסרטים שביים קאופמן בעצמו, בעיקר "אנומליסה". בעוד קאופמן שוקע לתוך עולמם הפנימי של גיבוריו, כאן יש ניסיון לחבר את העולם הפנימי למערכת החברתית. זהו אתגר לא מבוטל, וגם אם הסרט לא מעפיל לפסגות של הבימאים והסרטים שהוזכרו, מה שמושג בו בהחלט מסב הנאה ומעורר הערכה. זו הפקה של האולפן המעז 24A, ואחד ממפיקיו של הסרט הוא הבימאי ארי אסטר ("בו מפחד") - וגם זה מרמז על המקומות שאליהם תגיע העלילה (ושאותם לא אפרט מטעמי ספויילר).
פול מת'יוז (ניקולס קייג') הוא מרצה לביולוגיה אבולוציונית בקולג' לא משמעותי. אומנם יש לו קביעות אבל הקריירה שלו מדשדשת במי אפסיים. הנישואים שלו ושל ג'נט (ג'וליאן ניקולסון) הוא כמו חלוק בית נוח וקצת מרופט. התלמידים שלו לא מתעניינים בחומר הלימוד, ולא מעריכים אותו במיוחד. הוא מנסה ללמד אותם על היתרונות האדפטיביים של פסי הזברה שמאפשרים לה להיעלם בתוך העדר, ובכך בעצם מתאר את עליבות חייו. יש ספר מדעי משמעותי שהוא חשב לכתוב אבל לא באמת החל. במקום זאת הוא מגלה שנושא המחקר שלו עומד להפוך לספר שאותו תפרסם בקרוב המנחה שלו לדוקטורט. הוא חושב שהוא יקבל ממנה התנצלות על שימוש בחומרי המחקר שלו, ובסוף מוצא את עצמו מתחנן לקרדיט שלא יקבל.
3 צפייה בגלריה
לחובבי סרטים מסוג זה, ניתן להמליץ עליו באופן לא מסויג. מתוך "האיש מהחלומות"
(צילום: באדיבות קולנוע לב)
קייג', אייקון של משחק באקסטרים, מגלם כאן באופן חריג דמות כבויה ומופנמת עם כרס, קרחת וזקן. אך בגלל שזה ניקולס קייג', גם הדהוי והמופנם נטען בניצוצות של טירוף. זו הופעה שמאוד מזכירה את "צ'ארלי קאופמן" דמות התסריטאי שהוא האנטי-גיבור של "אדפטיישן" של ספייק ג'ונז, וגרסה פרודית על צ'ארלי קאופמן האמיתי. המתח שיש ב"האיש מהחלומות" בין השחקן, לדמות שאותה הוא מגלם, לסיטואציה האבסורדית שאליה הוא עומד להיקלע, מאפשר לקייג' לעשות כאן את אחת מהופעותיו המוצלחות ביותר, בוודאי המצחיקות ביותר, בכל הקריירה העשירה והלא אחידה שלו.
בשליש הראשון של הסרט עולמו של מת'יוז עובר טלטלה. אנשים שלא מכירים אותו נתקלים בו בחלומותיהם. הם חווים את הדימויים המוזרים של החלומות, ופתאום עומד או עובר שם מת'יוז מבלי לעשות דבר. לסיטואציה המוזרה ניתנים כל מיני הסברים הפועלים בגבולות המדע (מארכיטיפים יונגיאניים ועד מסעות אסטראליים), אבל הדבר המוזר הוא מה שהוא, מבלי שיש לו פשר.
בחלק הראשון של העלילה ההכרה בסיטואציה מתפתחת, והיא מביאה למת'יוז תשומת לב שכמותה לא ידע בחייו. זה מבלבל ומרגש, ונדמה לו שהוא יכול למנף את השינוי הזה לדברים שלא השיג. בחלק השני של הסרט המגבלות של המצב המוזר הזה מתחילות להתברר. כאן נכנסים אלמנטים של תקשורת ועולם הפרסום, במקרה זה באינטרנט, שממשיכים את הנושאים בהם בורגלי טיפל בשני סרטיו הקודמים.
בחלק השלישי הסיטואציה הופכת למורכבת וקודרת יותר, וכוללת שינוי מהותי בהתרחשות המוזרה שבבסיס העלילה. חלק זה מאפשר לבורגלי לעסוק בדינאמיקה שמזכירה את מה שמכונה "תרבות הביטול". האופן שבו כדור שלג של שמועות, פחדים ואינטרסים צובר תאוצה ונפח, ומאיים על חייו המקצועיים והאישיים של הגיבור. דינמיקות של משפטי בזק ברשתות החברתיות, ציד מכשפות מעודכן למאה ה-21, וחרדת ה"טריגר" שפשתה בקולג'ים ואוניברסיטאות בארה"ב, והובילה ללא מעט סיטואציות של השפלה ופיטורים למרצים שלא הפנימו את הטהרנות הנוירוטית של בני דור ה-Z.
למבנה המורכב משלושת חלקים מובחנים נושאית יש יתרון וחיסרון. יתרון בהיותו אמצעי לבחינה שאפתנית היוצאת מהמוקד של הגיבור אל מעגלים נוספים. חיסרון בהיותו יוצר רושם שהמבנה של הסרט לא מספיק מגובש אלא משקף ניסיון לירות לכיוונים שונים מבלי למצות אף אחד מהם. לטענה זו יש על מה להתבסס, ועדיין "האיש מהחלומות" הוא סרט מקורי, מעורר מחשבה ולפרקים מאוד מצחיק, גם כאשר בהומור מעורב לא מעט קרינג'. לחובבי סרטים מסוג זה, ניתן להמליץ עליו באופן לא מסויג.
