"למי אתם מאמינים?" זאת בסופו של דבר השורה התחתונה של סרטים וסדרות בז'אנר הפשע האמיתי. במדינה שבה האמון במשטרה ובפרקליטות מעורער ממילא, ונרמס שוב ושוב על ידי כל דוקו מזדמן, ההחלטה למי להאמין חוזרת אל חבר המושבעים - כלומר אליכם, הצופים. למי האמנתם ב"צל של אמת", ששודרה לפני חמש שנים והציעה את א"ק – אולה קרבצ'נקו - כחשודה המיידית ברצח תאיר ראדה? למי תאמינו עכשיו, מול "צל כבד", סרט התשובה של הבמאי עידו הר ותאגיד השידור כאן, שנועד לטהר את שמה של קרבצ'נקו פגועת הנפש ולעזור לה להשתקם?
מתוך "צל כבד"
(באדיבות כאן)
"צל של אמת" הייתה סדרה אפקטיבית ועשויה היטב, אם כי במבט לאחור גם חד צדדית באופן מבהיל. גם הסרט "צל כבד" הוא חד צדדי, ומנסה לאזן את המטוטלת לכיוון השני. ההבדל בין הסדרה לסרט, מנקודת מבטו של צופה שלא מתמצא בפרטי החקירה ובממצאים, היא בעיקר ביחס לגיבורים שלה: "צל של אמת" דורסנית, אגרסיבית, חד משמעית ולא משאירה מקום לספק שהטיל את הצל מלכתחילה. עומדת לרעתה בעיקר העובדה שלמרות שידעה שא"ח התעלל בא"ק כבן זוגה, ואובחן כלוקה בנפשו, היא לא טרחה להציג את זה באופן ברור לצופים. היא נתנה תחושה שא"ק מסכנת את הציבור, בשעה שא"ח, שנותר אנונימי למרבה האימה ושהאכזריות שלו אינה מוטלת בספק, ממשיך לשוטט בחופשיות בינינו גם היום. הנהייה של יוצרי "צל של אמת" אחרי תשובה של שחור ולבן גזלה מהם את היכולת להבין את המורכבות הנפשית של אדם פגוע נפש. הגישה הזאת הפכה את "צל של אמת" לכלי נוסף בידיו של א"ח להתנגח בא"ק, וזה רק על סמך ההודאות שלו עצמו.
"צל כבד" עושה את ההיפך הגמור. זהו סרט פשוט וחומל. כל מה שעידו הר היה צריך לעשות כדי לאזן את המאזניים היה להביא את הצד של קרבצנ'קו, זה שאין לו זכר ב"צל של אמת". הוא נותן מקום לקרבצ'נקו, ורק לה. הר נסע עד אוקראינה כדי לראיין את אולה ולשמוע ממנה איך חייה נהרסו שוב ושוב בעקבות הסדרה. באחד הרגעים המרתיחים ביותר של "צל כבד", מתקשרים היוצרים של "צל של אמת" לאולה באמצעות אחד מעורכי הדין שלה, ומציעים לה להתראיין לפרק נוסף בסדרה כדי "לתת את הזווית שלה". יש לא מעט עזות מצח בהצעה הזאת, אבל בעיקר חוסר המודעות המדאיג שמבדיל בין ראיית האדם שמולך לבין ראיית עוד אייטם בדרך ל"עוד פרק בסדרה". יוצרי "צל של אמת" יכולים לספר לעצמם ולאחרים שהם בסך הכל רצו לחשוף את העובדות, לתפיסתם, אבל האופן שבו הם חשפו אותן הוא זה שחושף אותם בקלונם.
באופן מוזר, מיקה תימור, אחת היוצרות של "צל של אמת" היא גם המפיקה של "אחרי חצות", הדוקו המצוין שחושף את סיפורי המתלוננות בפרשת אלון קסטיאל. אי אפשר שלא לתהות איך אישה שגילתה כזו רגישות לנשים שנפגעו מאנס מניפולטיבי והרסני, נתנה במה חד צדדית לגבר שברור לה שלוקה באותם הסימפטומים ואף יותר. תארו לכם שאביעד משה (א"מ, בשבילכם) יספר למשטרה ששירה איסקוב היא הרוצחת של תאיר ראדה, יספק סיפור שיתאים לפרטים ויזכה בחשיפה חד צדדית ותומכת בתקשורת.
ההתפתחות האחרונה בעניין קרבצ'נקו היא פרויקט מימון ההמונים שלה, שנועד לסייע לה במאבקי דיבה משפטיים נגד א"ח, ואולי גם מול יוצרי "צל של אמת". הגיוס והתמיכה בו עוררו מיני-הוריקן בקרב הקהילה הקטנה של יוצרי הדוקו בארץ. יוצרי "צל של אמת" מתקשים להבין את התמיכה, שהם רואים כ"חוסר קולגיאליות בין יוצרים". נקודת המבט הזאת, שנועדה למנוע מאדם לטהר את שמו, היא צינית מאוד. בעיקר אחרי שקצרו את השבחים והבונוסים מהסדרה שיצרו, שבעצם מתנקזת כולה לפרק הרביעי שמציג את א"ק כחשודה המיידית. זהו המשך ישיר של טיפולם הטלוויזיוני, הדמגוגי מלכתחילה, באדם פגוע נפש, בכלים בהם מטפלים באדם רגיל. זה מהלך מטעה ומניפולטיבי, גם אם לא הייתה כוונה כזאת.
בשבועות הקרובים יקבע בית המשפט אם זדורוב זכאי למשפט חוזר, ואז גם יעלה לדיון התיק של א"ח וקרבצ'נקו. יוצרי "צל של אמת" מבקשים להמתין לקביעת בית המשפט בתיקים של א"ח ושל קרבצ'נקו, אם כי הם עצמם לא טרחו להמתין לבית המשפט אלא הקימו בית משפט טלוויזיוני משלהם. כמו בסיפור קסטיאל, הפועל-יוצא הבולט בפרשיות מהסוג הזה הוא העברתן קומפלט לבמה הציבורית. גיוס הכספים והתביעה, אם תהיה כזאת, יעוררו את השיח הציבורי ואני נוטה להאמין שזאת המטרה העיקרית של המהלך - אישור נוסף לכך שזירת הקרב עברה למסכים ולרשתות החברתיות. הדיבור הפתוח והסוער בשנים האחרונות על גבריות רעילה ומערכות יחסים אלימות מאפשר לדמות כמו קרבצ'נקו להתוודות על הקשר המסויט שעברה עם א"ח ולהתקבל על ידי קהל אמפתי, שמוכן לקבל אותה חשופה ופגיעה ולא ישפוט אותה על נסיבות חייה. א"ק כבר לא קיימת יותר, ישנה אולה קרבצ'נקו, אישה עם פנים, גוף, חולשות, מעלות. אדם שלם, שלא מסתתר מבושה אלא נחשף, כדי להציל את עצמו וגם אחרים. א"ק איננה, וזאת אולי הנחמה הגדולה מהסיפור הזה. א"ח, אגב, עדיין כאן.
