מאות אנשים, בהם קרובים, חברים ואנשים ששיתף עימם פעולה לאורך השנים הגיעו היום (ה') לבית העלמין ירקון כדי ללוות את יגאל שילון, שהלך לעולמו אתמול בגיל 78, בדרכו האחרונה.
יגאל שילון הובא למנוחות
בין הנוכחים במקום נמנו אלי יצפאן חברו הקרוב, שלמה ארצי, ארז טל, טוביה צפיר, מריאנו אידלמן, יפתח קליין, שירי ארצי, עדנה לב, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, מולי שגב, אסי כהן, איש הקולנוע משה אדרי, וכדורגלן העבר גילי לנדאו - ששיחק בהפועל תל אביב, אותה אהד שילון.
לאורך הטקס ספדו לו בני משפחתו, בהם גם איש הטלוויזיה דן שילון, אחיו הגדול: "אני בטוח שזה לא אמיתי ובעוד רגע תוריד את הטלית מהגוף, תסתכל עלינו ותגיד 'שוב עבדתי עליכם', וברקע נשמע את המוזיקה של 'פספוסים'. היגון והאבל שלי ושל המשפחה מתגמדים מול גודל היגון של המלחמה הארורה הזאת, של אלפי הפצועים ומאות הנופלים והנופלות במלחמה שלא רואים את הסוף שלה, כי יש מי שלא רוצה שנראה את הסוף.
"אח יקר שלי, היו ימים שהשכינה לא כל כך שרתה בינינו, אבל אלה היו רעשי רקע קטנטנים לעומת עומק הקשר בינינו. עם מי אוכל לצחוק ביידיש? עם מי אצחק בגששים? צא מזה כבר".
"יגאל שלי. יגאל שלנו. יגאל של כל כך הרבה אנשים. איך נפרדים בבת אחת מכל כך הרבה יגאלים טובים ויקרים?", נפרדה ממנו אשתו זהבה שילון. "קודם כל מיגאל שלי, שהוא ואני זה סיפור אהבה וסיפור חיים של 56 שנים, ארבע שנות חברות ו-52 שנות נישואין. יגאל שלי הוא בן הזוג המאפשר, המפרגן והמכבד שידע תמיד לתת לי את המקום שלי ולחיות את החיים שביקשתי לעצמי לצידו. יגאל שאף פעם לא עמד בדרכי כשרציתי להגשים את כל השגעונות שלי והיו לי לא מעט. סוד הזוגיות שלנו ושם המשחק היה שותפות. בזה זכיתי בחיי עם יגאל ועל זה אני מודה ומוקירה. הרבה אנשים מכירים את יגאל, האיש עם הסיגר, אבל יגאל היה קודם כל איש משפחה ואבא חם ומסור. שיתף באהבה העזה שלו לעבודה, שלה הקדיש ימים, שבתות וחגים. הוא נטע את האהבה הזו בילדינו, ולא פלא שהתפוחים נפלו קרוב כל כך לעץ.
"חוץ מפספוסים ומתיחות יגאל שיתף אותנו באהבתו לתשבצי ההיגיון עד לרגע האחרון. תמיד היה מוביל אותי לפתרונות, את רואה? את יכולה. כשאמרתי לו שהוא גאון ואני לא הוא ענה מה פתאום, אני ריאלי ואת הומנית. אחרי האסון שפקד אותו לפני חמש שנים, ברגע שפקח את עיניו אחרי הניתוח מיד אמר, אכלתי אותה. מיד הוסיף, 'אבל הרווחתי'. הרווחתי זמן איכות איתכן ועם כל אחד מכם ולחוד. וזה משפט שמלווה אותי ולא אשכח לעולם. לא רק כי הוא נגע לליבי אלא כי הוא כ"כ מגדיר את יגאל. שגם ברגעים הקשים ידע למצוא את הטוב ולהציף אותו. יגאל אהוב שלי, תודה על כל מה שנתת לי ועל מיליוני זכרונות שהשארת. היה שלום. אני כבר מתגעגעת".
גם אייל, בנו הבכור, נפרד ממנו: "אתם באתם לראות את יגאל שילון, אבל הוא לא פנוי כרגע וביקשו מדודו טופז להנחות, אבל הוא איננו. ביקשו מבשן לשיר אבל גם, אולי ברקאן... אכלתם אותה, נשארתם איתי", פתח אייל, בנו הבכור, את ההספד והעלה חיוך על פניהם של של הנוכחים. "אין כמו קהל אוהד, באים כולם בוכים מהבית, אסור לצחוק, אבל כידוע לכם המומחיות של יגאל הייתה לצחוק בלוויות. תשאלו את דן (שילון), הוא יאשר לכם. נראה לכם שיגאל היה רוצה שתבכו? לא. גם קצת. הפוך גוטה, הפוך. הוא היה ורצה שתצחקו. הוא היה אומר, 'אצלנו הלקוח תמיד צוחק'. יגאל היה בונה בנק צחוקים בשביל לעבות את העניין, למרות שצחקו באמת. הקטע היה שהיינו מקליטים VTR ומקליטים את הצחוקים. אני הקלטתי את יגאל צוחק נקי. יותר מכל דבר אהבתי לצחוק עם אבא שלי, למות מצחוק, מה שנקרא, 'צוחק מי שצוחק עד השמיים'", אמר והשמיע הקלטה של צחוקו.
"היה מצחיק, באמת שהיה מצחיק. טוב, מכל מלמדיי השכלתי, אבל אבא שלי הוא הגדול מכולם. הוא נתן לי הכל, הוא נתן, אבל לא בקלות. הוא לימד אותי הכול על הכול - הומור, צילום, בימוי, משחק... אמת וזיוף, שקרים ובלוף. להיות בן אדם, להיות פרא אדם, לעבוד יחד ולבד, לעבוד בצוות - הראה להם. מי שמבין, מבין. אהבתי להיות איתו. אהבתי אותו. לא צריך כלום. יש לי אבא אלוף העולם בלהיות הכי טוב שיש. אני זכיתי באבא הכי טוב בעולם וגם הוא לא קיבל את הבן הכי רע. הוא מת בשקט מה שנקרא, בלי לעשות רעש. למה לא נותנים למות בשקט בבית הזה?"
"בדרך לפה חשבתי מה הדברים שילד מקבל מאבא שלו? במקרה שלי לפחות המון. כמעט כל דבר שאני עושה ואומר או מתנהג זה עובר דרך העור המשותף שלנו", אמר בנו ירון שילון כשדמעות חונקות את גרונו. "אני מניח שאתה עכשיו בשלב הזה שכמו שטסים אז המטוס עוד לא ממריא והוא גולש לאט לאט לעבר המסלול, אז אל המסלול הזה באו המון אנשים. אני מזהה אותם, אני מכיר כל אחד, אני יודע כמה שהם אהבו אותך, כמה שנגעת להם בחיים, כמה שהדרכים שלכם הצטלבו - ואחד ועוד אחד נהיה שלוש".
"אהבת לצלם, לתעד. אתה הבדיחה שכל החיים שלנו זה לא בדיחה, כל החיים שלנו היו מתועדים עד לא יודע איזה גיל. ואהבת לראות את היופי אצל כל אחד. היית בן אדם מאוד מפרגן. אבא לא מתח אותנו, יש אישה שהוא אמר שבחיים לא ימתח, את אמא שלנו, כי זה בחיים לא יהיה מצחיק. הוא היה אדם מאוד רציני, היה בטכניון, אבל אם משהו היה מצחיק אותו העולם היה רועד. תשאלו את הגשש החיוור שסגרו פעם חלון כשהוא היה מתחיל לצחוק. עשר דקות הם עמדו במצוקה על הבמה וזה קרה באולם. אבל לפני הכל, הוא היה האבא הכי חכם, הכי מוכשר הכי איש עבודה, הכי רגיש לילדים שלו. הכי סבא אוהב, והכי נשוי לאמא שלי, 52 שנה והיא ביקשה להוסיף עוד ארבע שהם היו חברים".
שילון נחשב לאחד מאנשי הטלוויזיה הוותיקים והמצליחים בהיסטוריה של תעשיית הבידור הישראלית, לאחר שהנחה במשך שנים את תוכנית המתיחות האגדית "פספוסים", והיה שותף לסרטי המתיחות לצידו של יהודה בארקן ז"ל. "בשבוע האחרון הוא חש שלא בטוב", נמסר מבית החולים איכילוב. "שילון נפטר הבוקר בשנתו עם חיוך על שפתיו כשבני המשפחה מסביב למיטתו".
את הקריירה בתעשיית הבידור החל בשנות ה-80 עם סרטי המתיחות, רובם בז'אנר המצלמה הנסתרת. בין הסרטים שעליהם עבד היו "חייך אכלת אותה" עם ברקאן מ-1980 ו"המתיחה הגדולה" (1984). בנוסף, בתחילת שנות ה-90 החלו שילון והצייר שי צ'רקה לפרסם את מדורם "שילונדע" ב"ידיעות אחרונות", במסגרתו הם יצרו חידות היגיון מילוליות המשלבות איורים.
את דרכו בטלוויזיה החל בסוף אותו עשור בתוכנית הלילה של גבי גזית, ב-1992 נודע כי ישוב למסך הקטן עם התוכנית "פספוסים פלוס" בערוץ 2. ב-1994 החל להנחות את גלגולה המוכר ביותר של התוכנית - "פספוסים", בערוץ 2. "התוכנית צמחה מז'אנר סרטי המתיחות המאוד עממיים ולא מתוחכמים, שיצרו דבר מאוד סקסיסטי, עממי וזול. גמרתי עם זה. גם הטכניקה השתנתה. פעם היינו עושים מתיחה עם מצלמה אחת, היום יש לנו 17 מצלמות", אמר על התוכנית בריאיון ל-"24 שעות" מ-2002.
במשך השנים המשיכה "פספוסים" לעבור גלגולים שונים, וירדה מהאוויר באופן סופי רק ב-2008. החל מהעשור השני של שנות ה-2000, שילון ניצב בעיקר מאחורי הקלעים, והפיק בין היתר את התוכנית "סתאאם" בערוץ הילדים, את תוכנית המתיחות "אמבוש" ששודרה בערוץ 10, ויצר את השעשעון "תראו מי שואל" שהגיש מולי שולמן גם כן בערוץ 10.
