בשבועות האחרונים יש תחושה שבבת אחת נוצרה נוכחות נשית משמעותית במוזיקה האמנותית בישראל. זה התחיל מפסטיבל Regarding החדש שבו הוצגה בכורה עולמית לאופרה החדשה "קונדרי" ויום למחרת, במופעים על גדות הירקון ובסמטאות יפו העתיקה, נוגנו שבע יצירות של מלחינות וכותבות במפגש יצירתי-אמנותי בשם "מֶסֶר מגַאיָה". במקביל, החלילנית דפנה יצחקי ונגנית הגיטרה שירי קונה עובדות על מופע חדש שכולו יצירות חדשות של מלחינות ישראליות. ואילו בדרום תל אביב במיקום מפתיע בין המוסכים, בית חדש למופעי מוזיקה, עדכני ומשוכלל ומנוהל על ידי נשים - עושה את צעדיו הראשונים ונושא בגאווה את שמה של הזמרת אנט סלין, בתה של הפסנתרנית הידועה פליציה בלומנטל.
מווגנר לגיטרה
פסטיבל האמנויות Regarding שהתקיים בסוף החודש שעבר, הקדיש את המהדורה הראשונה שלו לנשים באמנות תחת הכותרת "אֵלוֺת", מתוך הבנה שזהו נושא עכשווי ונרטיב עוצמתי שחשוב לדבר עליו היום. את הפסטיבל פתחה האופרה "קונדרי" - מונודרמה לזמרת אחת ולתזמורת סימפונית בהפקה בימתית מלאה, שהוצגה בבית האופרה בתל אביב. "קונדרי היא דמות שמרתקת אותי כבר שנים", מספרת הבמאית לוטה דה ביר, "היה נראה לי שזה רעיון לתת לה קול משלה דווקא כאן בישראל, מקום שבו המוזיקה של וגנר אינה מושמעת". קונדרי, גיבורת "פרסיפל", האופרה האחרונה של וגנר, היא אישה סקסית והיסטרית, שמפתה גברים על מנת להרוס אותם ובשלב מסוים נטבלת לנצרות ומתה. עם הרעיון שלה פנתה דה ביר למחזאית יעל רונן ובעצה אחת עם המנצח סטיבן סלואן, (המנהל האמנותי של התזמורת הסימפונית ירושלים ובן זוגה) היא פנתה גם למלחין אבנר דורמן, שכבר חיבר אופרה שעסקה בווגנר ובהשפעתו על הנאצים בגרמניה - ווַאנזֶה.
רונן רקחה סיפור על זמרת צעירה בשם ג'סיקה שמתבקשת להפוך בתוך שבוע לקונדרי - מי שקוללה בחיי נצח ללא יכולת לבכות, רק לצחוק. פעם במאה שנים היא שבה להיות בת 30 ונכנסת לגוף חדש. בתחילת האופרה ג'סיקה היא בת 30, בגיל שבו אימה שמה קץ לחייה בירושלים. ברגע שהיא מקבלת על עצמה את התפקיד, רוחה של קונדרי משתלטת עליה כדיבוק וכופה עליה להגיע לירושלים שבה אסורה המוזיקה של וגנר - כי רק שם היא תוכל להיגאל. כשזמרת הסופרן הקנדית, ג'סיקה מוירהד, ניצבת על הבמה ושרה ברצף כ-60 דקות ועוברת מאנגלית, שפתה של ג'סיקה, לגרמנית, שפתה של קונדרי ולעברית, השפה המדוברת בירושלים - התוצאה מרתקת. המוזיקה של דורמן עשירה בניחוחות פוסט רומנטיים עם שלל רמזים לאופרה של וגנר, ותזמורת ירושלים שהגישה ביצוע רגיש ומדוקדק שותפה גם היא להצלחה.
המיזם השני של הפסטיבל החדש נקרא "מֶסֶר מגַאיָה" (אלת האדמה במיתולוגיה היוונית). "זה היה מפגש יצירתי-אמנותי של שבע מלחינות מכל העולם", מספרת הזמרת נועה פרנקל שמקדישה חלק נכבד מיצירתה לנושאים אקטואליים וחשובים, "שבע נערות שכתבו טקסטים וכולן פעילות בצורה זו או אחרת למען הסביבה. את היצירות ביצעו סטודנטים מהאקדמיה למוזיקה בירושלים. כולם עבדו יחד, כדי ליצור יחד יצירות שכולן קוראות למודעות לנושא שינוי האקלים, ולפעולה למען העתיד המשותף של כולנו".
"התבקשתי לחבר יצירה לקול ולקלרינט ועברתי תהליך עם הזמרת", מספרת אחת המלחינות בפרויקט, חנה אג'יאשווילי, "במהלך העבודה כשהמחצית מן היצירה הייתה כתובה שלחתי לה את התווים ועבדנו ביחד, שיניתי והתאמתי. בסך הכל כשנה של עבודה". הסוף היה נהדר, המופעים על חוף הירקון, ההליכה עם המוזיקה המנוגנת בסמטאות יפו העתיקה. הקהל ואני בתוכם צעדנו בסמטאות כשהזמרות והנגנים חיכו לנו ממש קרוב לירידה לנמל. אירוע חד פעמי".
גם החלילנית דפנה יצחקי ונגנית הגיטרה שירי קונה ביקשו לנגן יצירות של מלחינות ישראליות בפסטיבל "אני גיטרה 3" שיתקיים החודש (צוותא, 17-15 בנובמבר), אבל הן נתקלו בבעיה. "הוצאנו קול קורא על מנת להתוודע ליצירות ישראליות קיימות להרכב דרך פורום המלחינות והמבצעות בישראל. ולא קיבלנו למעשה שום יצירה", מספרת יצחקי. אך הן לא אמרו נואש, ופנו למלחינות שהן אוהבות דומגת אביה קופלמן, חנה אג'שווילי, טליה עמר, רוני רשף ואיוונה קיש והזמינו מהן יצירות חדשות. "כולן כתבו בפעם הראשונה להרכב הכלים הזה ולא העמדנו תנאים מיוחדים למעט הבקשה שהן תתייחסנה לגיטרה לא רק ככלי מלווה אלא גם ככלי סולני".
אתן מרוצות מהיצירות שקיבלתן?
"היצירות נכתבו ברובן בשיתוף פעולה מלא ותוך התייעצות איתנו. תהליך מעניין ומפרה לשני הצדדים. מה שמעניין שהיצירות יצאו כל כך שונות ומגוונות. חלקן אף בשילוב של אלקטרוניקה והגברה, חליל אלט, חליל בס ופיקולו, ואף שילוב של וידאו ארט", אומרת יצחקי.
אפשר להרגיש את הנשיות ביצירה?
"אני לא חושבת שכמאזין תוכל לחוש בהבדל, כמו שמן הסתם לא תוכל לחוש שגבר כתב יצירה מסויימת, אבל לפני זמן מה ערכנו פאנל בזום, של שירי ושלי עם חמש המלחינות, ואכן שאלנו אותן את השאלה הזו - האם ביצירה יש מאפיינים שלך כאישה או כישראלית. התשובות היו, שכשם שיצירתו של כל מלחין היא שיקוף ותוצאה של החוויות שחווה כאיש או אישה, של המקום בו גדל ושל נוף נעוריו, כך בוודאי שיש מאפיינים כאלה למרות שקשה להצביע עליהם אחד לאחד. כך או כך אנחנו מתכוונות להקליט את היצירות ולהופיע איתן בחו"ל. תחושת נשיות אולי המאזינים לא יגלו שם אבל יטיבו להכיר את המלחינות הישראליות דרכינו".
לא בדיוק מנצחות
כל זה טוב ויפה אבל אולי מוקדם מדי לשמוח. המנצחת טליה אילן, האחראית לפרויקט #oneconductorady שבו יש כבר כ-1,600 מנצחות מסכימה שיש נוכחות נשית מורגשת יותר בעולם המוזיקה אבל היא לא מקבלת את המקום הראוי לה. "אני מסכימה איתך שיש עליה מ-0 אחוזים ל-3-2 אחוזים אבל אי אפשר להגיד שהנוכחות הנשית מקבלת את המקום הראוי לה. ממש לא. אני חוקרת את הנוכחות הנשית ואם יש שינוי, לתנועת MeToo יש אחריות לכך. אבל אנחנו עדיין מדברים בעולם המוזיקה על חברת גברים פטרנליסטית ופטריארכלית", אומרת אילן.
"הדיכוי הגברי מתרחש גם היום. אני חווה את זה מדי יום. ככל שהתחום נשלט על ידי גברים אז יותר מנסים לעצור את הנשים. יש הרבה נשים בעולם שכלל לא מודעות לכך שהן הוסללו לעשות דברים שגברים מרשים להן לעשות, או שמתאים לגברים שנשים יעשו. למשל מקצועות טיפוליים עם שכר נמוך ולכן הן אפילו לא מודעות למה שקורה במקומות היותר גבוהים. זה מאוד פשוט לראות מי נמצא בעמדות הכוח בכל התחומים וגם במוזיקה. כיום אי אפשר לטעון שנשים פחות מוכשרות או לא רוצות ועדיין בישראל של 2021 אתה לא רואה נשים מנצחות על סדרות למנויים בתזמורות השונות. אתה יכול לראות אותן מנצחות על קונצרטים למשפחה. לעומת זאת קל מאוד לראות על הבמה מנצחים גברים שלא ברור איך הגיעו לעמדת המנצח. כשפונים למנהלי תזמורות התשובה הראשונה היא שזה מה שקהל רוצה. לדעתי זה קשקוש. האם מישהו עשה פעם סקר לבדוק מה הקהל רוצה?"
כשאילן למדה ניצוח היא הייתה התלמידה היחידה בארץ ורק כעבור עשר שנים נוספו תלמידות חדשות. בעולם היא אומרת, זה משתנה אך בארץ רחוק מכך. "על פי האומדן שלי ארצות הברית שהיא עדיין שוביניסטית, מקדימה את ישראל בענין השוויון ב-25 שנים. היום בפילהרמונית לוס אנג'לס, אחת מחמש התזמורות החשובות בארצות הברית, מחצית מן המנצחים האורחים על סדרות המנויים הן מנצחות. תזמורת אטלנטה, גם היא תזמורת חשובה הודיעה שנטלי סטוצמן תהיה מנצחת אורחת ראשית. בגרמניה ובצרפת יש שינוי בכיוון והרבה בתי אופרה מנוהלים על ידי מנצחות".
אילן אומנם תנצח על על התזמורת הקאמרית הישראלית במרתון יצירות מוצרט לציון יום הולדתו ה-230, בנובמבר בתיאטרון ירושלים, אבל המצב בארץ רע לדעתה. "המצב יהיה טוב כאשר יהיו 60 אחוזים מנצחות על התזמורות החשובות ועל בתי האופרה ואז גברים יבקשו לאזן את זה".
