"ההופעה הגדולה ביותר של השנה" - כך קודם מופע המחצית של סופרבול 55 שהתקיים לפנות בוקר (ב') באיצטדיון ריימונד ג'יימס בטמפה ביי. ואכן, בשנה שבה עולם התרבות כולו הושבת לחלוטין בגלל נגיף הקורונה, ההופעה של דה וויקנד הייתה אירוע יוצא דופן שהזכיר לנו ימים טובים יותר, שגרה תרבותית של מוזיקה חיה, העמדה בימתית, כוריאוגרפיה, תלבושות ותאורה. כמעט כל האלמנטים האלה שולבו במופע בהפסקת המשחק בין טמפה ביי בקאנירס לקנזס סיטי צ'יפס. כל האלמנטים למעט הקהל. בהתאם לנסיבות, רק 22 אלף צופים נכחו ביציע - שליש מתכולת האיצטדיון. זהו שיא שלילי של קהל במשחק סופרבול, מה שפחות השפיע על טום בריידי וקבוצתו בדרך לניצחון הביתי, אבל בוודאי פגם מעט בחוויה, לפחות עבור מי ששילמו כ-5,000 דולר והרבה יותר עבור כרטיס לאירוע שהפך אקסקלוסיבי יותר מתמיד.
המוזיקאי הקנדי בן ה-30, שאימץ לעצמו מראה שנוי במחלוקת שכולל פציעות ועיוותים למיניהם, נראה הפעם במיטבו בניגוד לתקופה האחרונה שבה צולם בפנים מדממות, או כשתחבושות מכסות את ראשו. וכך גם בקליפ ללהיט שלו Save Your Tears הוא נראה על המסך כשפרצופו מלא בנגעים. אך הקוד הסגנוני שסיגל לעצמו כחלק מהקמפיין של אלבומו האחרון After Hours השתלב במהלך ההופעה. דה וויקנד התחיל את הערב עם שירו Starboy. הוא יצא מדגם של מכונית מוארת כשהוא בחליפה האדומה החביבה עליו וכשמאחוריו תפאורה חשוכה בגוון תכלכל ועליה רקדנים במראה חייזרי עם מסיכה שכוללת עיניים זרחניות. עם הביצוע ל-The Hills שהגיע מיד לאחר מכן, הרקדנים הסירו את המסיכות והחלו לקפץ, תוך שהם שומרים על מרחק ביטחון.
בהתחשב בהנחיות הבריאותיות, הפעם לא ראינו המוני רקדנים מתחככים אחד בשני על הבמה הצפופה, נישאים אחד על כתפי השני, או קופצים מעל ומתחת לכוכב שבמרכז כפי שראינו רק לפני שנה בהופעת המחצית של ג'ניפר לופז ושאקירה בסופרבול 54 במיאמי. אבל לקראת הביצוע של הלהיט Can't Feel My Face הגיעה תפנית. התפאורה נפערה לשני חלקים ודה וויקנד חדר פנימה לתוך חלל של מראות ואורות, כשהמצלמה מאחוריו. אחרי דקה או שתיים לבד עם המיקרופון, כשרק הוא ממלא את המסך, הצטרפו אליו קבוצה של כפילים לבושים באותה חליפה ותחבושות הכרוכות סביב ראשם, בדומה למראה העדכני של הזמר ופניו החבושות. ריחוק חברתי לא היה בסצנה זאת, אבל כולם למעט דה וויקנד עטו כיסוי פנים מה שאיפשר את הכאוס המבוים בתוך המבוך הדחוס. כמובן שאפשר להניח שלהקת הרקדנים כולה נבדקה כמה וכמה פעמים מבעוד מועד כדי לא לגרום לכוכב נזק בריאותי.
דה וויקנד, או בשמו המקורי, אייבל טספיי, חזר לאוויר הפתוח על הבמה עם סדרה של להיטים על רקע התפאורה הזרחנית המושקעת. אחרי הביצועים ל-I Feel It Coming ו-Save Your Tears וגם Earned It מתוך הפסקול של "50 גוונים של אפור". ואז ניתנה האות לחזרת המוני הכפילים של הזמר עם הביצוע ל-House of Balloons/Glass Table Girls. עם התחבושות שמכסות את פניהם, הם נפרשו לאורכו ורוחבו של מגרש הפוטבול ורקדו בנלהבות תוך שמירת מרחק אחד מהשני, וזאת כל הדרך לגרנד פינאלה המתבקש עם Blinding Lights - הלהיט הגדול של 2020. אגב, בינתיים יש כבר שתוהים איך ייתכן שבמופע לא נכללו נשים. לא זמרות ליווי וככל הנראה גם לא רקדניות.
בסופו של ערב, ובהתחשב בכל הנסיבות מסביב, דה וויקנד וליגת ה-NFL הצליחו להרים מופע ראוי, מהוקצע ומסונכרן היטב. זו לא הייתה הקרחנה ההורמונלית הרגילה האופיינית להופעות מחצית הסופרבול, אבל באמצעות התפאורה המרשימה והתאורה הזרחנית ששובצה בה, וכן האלמנטים הסגנוניים של הזמר ששולבו במופע (שעל פי השמועות דה וויקנד השקיע בו שבעה מיליון דולר מכספו), 22 אלפי הצופים ביציע וכן הקהל בבית זכו לחוויה מרעננת, שהזכירה לכולנו עד כמה אנחנו מתגעגעים לאירועי תרבות והופעות.
