אחרי שבועות ארוכים של צילומים הרמוניים יחסית, הסתיימה השקת "המאסטרו", הדוקו-ריאליטי שבו תועדו חייו של צביקה פיק שהלך לעולמו בתחילת השבוע האחרון, בטונים צורמים. לאחר הקרנת הבכורה שהתקיימה בקולנוע גת המיתולוגי באבן גבירול, ובניגוד לקהל הצופים שהרעיד את האולם מרוב צחוק, פיק עצמו היה רגוז ומאוכזב. בפנים מכורכמות הוא לקח הצידה את עורכת התוכן והבמאית הראשית סיגל שביט, שמולה התנהל במהלך הצילומים, והביע את התרעומת שלו, בלשון המעטה. באייטם שפורסם יום למחרת בעיתון הוא קבל שהתוכנית "חושפנית מדי" ושהיא מוציאה אותו "בצורה מגוחכת". מקורבים הסבירו אחר כך שפיק ציפה לתיעוד שיתמקד בחייו המקצועיים כמוזיקאי, ותוך הצפייה הבין שהעורכים כיוונו דווקא לחייו הפרטיים.
"המאסטרו", שהייתה חלוצת ז'אנר הדוקו-ריאליטי בארץ (מעבר לים אפשר היה למצוא באותה תקופה את "משפחת אוסבורן"), התהלכה על הקו הדק שבין התפעמות מחייו הגדולים של צביקה פיק, שהתקיימו ברקע הישראליות המזיעה, לבין הפן הקומי של אותם חיים, כולל הקומיות של פיק עצמו - שסיפקה לסדרה לא מעט פאנצ'ים אלמותיים. "הוא אכן מאוד התבאס על התוכנית, גם במהלך הצילומים ובטח כשהוא צפה בה", מאשר יואב גרוס, הוגה ומפיק הסדרה, "ומצד שני, צביקה כמו צביקה, כשהוא ידע לזהות הצלחה וקלט שזה מתפוצץ הוא אימץ את זה מיד. לקח את הלוגו, השתמש בו בלי לשאול על כל ניירות המכתבים שלו ובלי להגיד לאף אחד משהו. אגב הוא גם ניסה להרים עונה שנייה בעצמו, כלומר בלעדיי, וכמובן שגיליתי את זה וטירפדתי את זה".
"אני זוכר שבהקרנת הבכורה הוא זעם", אומר אוהד אשכנזי, העורך הראשי של ערוץ ביפ דאז. "הוא תפס את סיגל לשיחת נזיפה בסוף ההקרנה. אני הלכתי לחגוג עם החבר'ה של הערוץ באיזו מסעדה, ושעתיים-שלוש אחרי זה חזרתי לחניון להוציא את האוטו, והוא עדיין עמד שם ושטף אותה".
"מבחינתי מערכת היחסים שלי איתו הסתיימה בצורה קצת טראגית", מודה שביט בשיחה עם ynet, "כי כל האהבה והאמון נגמרו בעצם בפרמיירה. הוא דמיין לעצמו משהו מאוד מסוים, ואז ישב בהקרנה כשסביבו כל האולם נקרע מצחוק מכל ה'שירה!', והוא נפגע עד עמקי נשמתו. הוא הרגיש שלועגים לו. לא היה אז דוקו-קומי, לא היה את הז'אנר הזה פה. זה היה ראשון מסוגו והוא נורא נעלב. אחרי זה לא דיברנו כמה שנים. אני הייתי ילדה, אמרתי 'מה הוא כועס?', לקח לי זמן להבין ממה הוא נפגע. אבל בשלב מסוים היה לי חשוב לעשות קלוז'ר, כתבתי לו מכתב והתפייסנו".
מאיפה נוצר הפער בהבנה?
"הוא לא הבין את הממד הקומי. גם אנחנו, כשהתחלנו לצלם את צביקה לא הכרנו את הממד הזה. תוך כדי עריכות וצילומים אתה מגלה את השכבה הקומית הזאת ואתה הולך עליה, וזה היה ממקום אוהב. חלילה לא רצינו ללעוג, אבל זה לא החליק לו בגרון". שביט, שמאז המשיכה לביים בשלל פרויקטים - הבולט שבהם הוא "הבוזגלוס" - לקחה איתה לקח חשוב מאותה תקרית. "למדתי מזה איך להכין את המצולמים למה יהיה, מה יראו על המסך אחר כך. ב'בוזגלוס' כבר היה לי מאוד חשוב להכין אותם, כדי שזה לא יקרה שוב".
"לאורך כל התקופה הוא מעולם לא ביקש לראות פריים או להיכנס לחדר עריכה"
פיק קיבל יותר מהצעה אחת לסדרת דוקו על חייו, אבל בכל המקרים הוא הפיל בשלב מסוים את הרעיון, עד "המאסטרו". "גם הוא פחד מהחשיפה הזאת", אומר אשכנזי, "עוד לא עשו דבר כזה בארץ אז היו לו חששות". "'המאסטרו' קמה על החורבות של תוכנית שמכרתי ל'קשת', דוקו ריאליטי על אורלי ויינרמן", חושף גרוס, "היינו אמורים להתחיל לצלם והייתה ישיבת יציאה לדרך עם כל קשת ואבי ניר (מנכ"ל שידורי קשת, ס"ש), והגיעה אורלי והחליטה שהיא רוצה בכלל לעשות תוכנית אמנותית ולהביא את גבי ניצן (סופר, ס"ש) שיכתוב את זה, והיא בכלל לא התכוונה והיא לא רוצה לעשות שום דוקו ריאליטי". לאחר המקרה הזה גרוס התעשת ונזכר במשפחת אוסבורן, שבאותם רגעים ממש המציאה את הדוקו-ריאליטי המשפחתי ב-MTV, והציע להחליף את ויינרמן בפיק.
בסופו של דבר פיק נעתר כשהוצע לו סיפור מסגרת שהוא לא יכול היה לסרב לו: לאחר הזכייה של "דיווה" עם דנה אינטרנשיונל חלם פיק להגיע לאירוויזיון כמבצע ולקחת את הדוז פואה. לשם כך היה עליו לצלוח ראשית את תחרות הקדם אירוויזיון. ההפקה הציעה לפיק ללוות את כל שלבי יצירת השיר לתחרות הקדם, והוא הסכים להכניס את המצלמות הביתה. הצוות שנבחר היה זה שעבד עם דנה מודן במשך שלוש עונות ב"דאבל דייט". השם "המאסטרו" ניתן לסדרה בעקבות ריאיון שפיק נתן בחו"ל שבו הסביר על ההבדל בין היחס שהוא מקבל בישראל לבין הכבוד שהוא זוכה לו מעבר לים. המיתוג מצא חן בעיני פיק עד כדי כך שהוא אימץ אותו והתחיל לכנות את עצמו בשם המאסטרו - החל מנייר המכתבים שלו ועד לכינוי שהטמיע בתוכניות ריאליטי שבהן השתתף כשופט.
"ליווינו אותו כשהוא כתב את השיר לקדם, עשה אודישנים לזמרות ליווי, כוריאוגרפיה. הייתה שם המון עשייה", נזכרת שביט. "הוא ממש הלחין את השיר לנגד עינינו. הוא קיבל את המילים בפקס ממירית גרושתו וישב על הפסנתר והלחין אותו". הפרט היחיד שההפקה לא שלטה בתסריט שלו היה התנהלות הקדם אירוויזיון. שירי מימון נשלחה לייצג אותנו עם "השקט שנשאר", ופיק המאוכזב נשאר בארץ. "זה היה מאוד נוגע ללב לראות אותו נפרד מהחלום הזה", מוסיפה שביט.
7 צפייה בגלריה
"זה היה מאוד נוגע ללב לראות אותו נפרד מהחלום הזה". צביקה פיק בתחרות קדם אירוויזיון 2005
(צילום מסך)
פיק האניגמטי נותר חידה גם בעיני הצוות שעבד איתו מקרוב. בהתאם לז'אנר, חלק גדול מהסיטואציות המצולמות נתפרו עבורו על ידי ההפקה, ופיק שיתף איתן פעולה במינון שמצא לנכון. "היו לו את הקטעים ה'צביקה-פיקיים' שלו, שהוא פתאום מבריז", נזכרת שביט בחיוך. "באים בבוקר, שירה איננה. למה שירה איננה? 'לא, לא צריך אותה'. אבל אנחנו רצינו, יש לנו תוכנית. צריך ללכת למצוא לאן הוא העלים את שירה. אבל חוץ מזה שהוא לפעמים ניסה לשחק ב'מי יגיע ליום צילום', או כשהוא כיבה לעצמו את הנק-מייק (המיקרופון הצמוד לצווארון) אחרי שהוא לא זכה בקדם כי זה היה לו כנראה יותר מדי, הוא בסך הכול שיתף פעולה. התחברנו מהר והוא מאוד סמך עליי ושחרר לי. לאורך כל התקופה הוא אף פעם לא ביקש לראות פריים או להיכנס לחדר עריכה".
הרגשת שיש הבדל בין צביקה המצולם לזה שמחוץ לזמן הצילום?
"ממש ממש לא. אני חושבת שזה קשור גם לראשוניות, הוא בסך הכול ראה סביבו אנשים שמעריצים אותו ונתן את עצמו בצורה מאוד חופשית ומשוחררת. מבחינתו מצלמות דולקות או כבויות זה אותו הדבר".
צוות התוכן של הסדרה היה מתכנס כדי להעלות רעיונות לסצנות אפשריות, שיוציאו מפיק את המיטב. שם נולדו הרעיונות על הביקור במוזיאון השעווה למטרת איסוף הבובה של פיק, הגיחה לאילת לרגל קריאת דג על שמו, הביקור אצל מיסטיקנית ושלל סיטואציות אחרות. חברי הצוות היו קוראים אחד לשני "שירררה" ולפיק הם קראו צביקי. "אני חושבת שהרעיון על הדג באילת היה זה שהכי אהבתי", אומרת שרון קנטור, רעיונאית הסדרה. "אולי זה מהאהבה האישית שלי לתרבות עירונית, שגם היא לוקה בנפיחות נלעגת. בכלל, היה לא פשוט לחשוב על הרעיונות האלה. נכון שממרחק הם נראים מטומטמים - והם באמת מטומטמים! - אבל הם היו צריכים להיות על קו התפר שבין המופרך לסביר, בין המגוחך לאמין.
"נקודת האיזון הזו ייצגה לדעתי את צביקה של אותן השנים, שלא היה ברור עד כמה הוא בעצמו זהה לפרסונה שלו, כמה הוא נהדר או נלעג. אפילו השם הזה, 'המאסטרו', שכידוע היה הכינוי שלו לעצמו - זה רציני?! במובן הזה זו חלק מהגדולה שלו וממה שהפך אותו לאייקון פופ חשוב, מעבר למוזיקה. הוא היה יצור פוסט מודרני להדהים - טראשי, קאמפי, מפורכס, נפוח, מנצנץ - אבל גם מודע לעצמו ולנלעגות שיש בכל אלו. זה מה שאפשר את הסדרה הזאת ואת העבודה איתו".
אחד הפרקים הזכירים ביותר היה הביקור של פיק ושירה, בת זוגו דאז, בעיר הולדתו בפולין, שבה לא ביקר מאז שעלה לארץ בגיל עשר. במהלך הנסיעה מוורשה לוורוצלב כל מה שהצוות נדרש לעשות היה לכוון את המצלמה לשירה וצביקה, שמביטים החוצה דרך חלון המכונית. דיאלוגים אלמותיים (שירה: "תנקה לי גם את החלון". צביקה: "מה יש לך לראות, את לא נולדת פה") ורגעים אייקוניים זרמו אל העדשה.
"אחד מרגעי השיא בפולין היה כשהגענו לבית שבו הוא גדל", נזכר הבמאי רני סער, שביים שלושה פרקים של "המאסטרו". "סוף סוף מצאנו אותו, אחרי בילד-אפ ענק, צביקה ושירה דופקים על הדלת, ואין תשובה. שומעים רק נביחות של כלב. דופקים שוב ועדיין אין תשובה. ואז צביקה אומר 'יאללה שירה, בואי, נלך'. אנטי קליימקס חזק ומצחיק מאוד. אני חושב שהוא ידע מה מצפים ממנו, ולפעמים הוא דווקא נתן את ההיפך וזה עבד".
הוא היה מצחיק.
"כן, זה אחד הדברים שהפתיעו אותי אצלו. היה לו הומור מאוד ציני וחד, מינימליסטי עם פאנצ'ים, ואתה מבין שהוא דווקא כן מודע למשחק הזה, ובאיזה שהוא מקום זה שעשע גם אותו. אבל לצד האישיות הצינית שלא מראה רגשות והאדישות שיכולה להתפרש כהתנשאות, בתוכו הוא היה מאוד מצחיק, ומודע ועדיין פגיע. למשל הוא נורא לא רצה שנצלם אותו מאחור בגלל שהוא התחיל להקריח. בסצנות שעשינו עם אמא שלו ראו שהוא מאוד דאג לה, באמת. והיו לו קשרים חמים עם דניאלה ושרונה, הבנות שלו".
במסגרת צילומי הפרק הייתה אמורה ההפקה לטוס לארבעה ימי צילום שתוכננו לעילא. פיק הגיע לשדה התעופה והודיע שביום למחרת הוא כבר חוזר הביתה, לארץ. בסופו של דבר השכנועים הולידו פשרה – הוא יישאר בפולין ליומיים, ולוח הזמנים נדחס ושונה בהתאם. "ביום שבו הוא חזר לארץ היה לנו יום חופש, ונשאר לנו רק לצלם אותו עם שירה והמזוודות נכנס למונית", נזכר סער. "עמדנו וחיכינו לשוט הזה אבל הוא לא נכנס למונית, ועובר זמן ועוד זמן והוא כמעט מאחר את הטיסה, והוא לא נוסע. בשלב מסוים קלטנו שהיה לו קשה להיפרד מאיתנו. הוא שיחק את המשחק של 'בואו נעשה את זה כבר ונגמור עם זה', ובפרידה היה לו קשה, ואולי הוא התחרט שהוא קיצר את כל הדבר הזה".
"היה בו משהו אפרורי", מוסיפה שביט. "איש דגול וסגור. ב-2005, כשעוד לא היו טלפונים חכמים, רוב הזמן הוא היה בטלפון. אלה היו הניידים הראשונים שלא היה בהם אינטרנט, אין לי מושג מה הוא עשה שם. הוא היה האדם הראשון שנתקע מול המלבן הזה, ועל זה היו רוב המריבות שלי איתו. הייתי משתגעת, 'צביקה אני צריכה אותך, תעזוב את הטלפון'. היה שם הודעות וסנייק, במה הוא היה שקוע, אין לי מושג. אז היו שעות שלו בטלפון אבל אז הוא היה מוציא משפט אחד וזה היה פאנץ' המאה שקרע את כולנו מצחוק".
"אני זוכר שביום הצילומים הראשון חיכינו לצביקה ושירה בבית שלהם שירדו לאכול", נזכר אשכנזי. "נדחסנו במחסן שהפכנו לקונטרול, כי לא רצינו שאנשי הפקה יסתובבו בבית או שצביקה ושירה ירגישו מצולמים, ואני חיכיתי לשוט הזה שבעיניי היה אמור להיות 'המאסטרו' - צביקה פיק ושירה יורדים בפיג'מות עם שיער סתור לאכול, כמו שאנשים רגילים אוכלים בבוקר. חשבתי שזה יהיה מצחיק. אחרי עיכוב גדול הם ירדו, הוא עם חליפה מנומרת והיא עם איפור ונעלי עקב, ולשנייה אחת התעצבנתי כי הם לא התמסרו, זה לא היה ריאליטי אמיתי. אבל אז הבנו שזה פי אלף יותר מצחיק".
7 צפייה בגלריה
"הוא ידע מה מצפים ממנו, ולפעמים הוא דווקא נתן את ההיפך וזה עבד". צביקה פיק ושירה מנור
(צילום: דנה קופל)
מכיוון שהבית המקורי של פיק היה מיקום לא אפשרי לצילום הסדרה, עקב היותו חשוך וצפוף, הועבר פיק על משפחתו ופקלאותיו לבית מרווח אחר ברמת השרון. "לקראת חנוכת הבית הלכנו להביא את בובת השעווה שלו ממוזיאון השעווה במגדל שלום", משחזרת שביט, "אני חושבת שזאת הייתה הסצנה הראשונה שצילמנו. הוא בא לחפש את הבובה וחיכו לו האנשים מהמוזיאון, אבל אז הם לא מצאו את הראש שלו. זה לא היה מתוסרט, אגב, הם באמת לא מצאו. בסוף הם הביאו את הבובה והיא הייתה נורא גדולה ולא נכנסה לאוטו, זה היה כמו גווייה ענקית כזאת. זה היה מורבידי ומצחיק".
"אני זוכר שצביקה מאוד קינא בשלמה ארצי, אם כי הוא מעולם לא הודה בזה", מוסיף אשכנזי. "באחד הימים לקחנו אותו לקנות מערכת סאונד חדשה לאוטו הנוצץ שלו, ודאגנו שכל הקלטות והדיסקים בתחנת ההשמעה יהיו של שלמה ארצי. המוכר אמר לו 'תשמע את זה' ושם שיר של שלמה ארצי. 'תשמע עכשיו ככה', עוד שלמה ארצי. ואני זוכר את צביקה עם חיוך קטן בצד מבין שעשו לו תרגיל ומקבל החלטה לשחק את המשחק, שואל את המוכר 'יש לך גם מוזיקה טובה?', ונותן לנו בדיוק את מה שרצינו. עד היום, אחרי הרבה שעות עם צביקה, אני לא יודע אם אנחנו הפלנו אותו בפח או שהוא היה יותר חכם מכולנו. זה Win-Win Situation, כי בכל מקרה הוא יוצא אחר".
"למרות הקושי בתחילת הדרך, הוא הבין שזה עוד מקום שדרכו אפשר לקבל אהבה מאנשים"
בסופו של דבר, על כל תלאות הסדרה, פיק נכנס לצוות ללב. "היא צולמה לפני 17 שנה", אומרת שביט, "וזה מדהים, מהרגע שהודיעו שהוא נפטר קיבלתי גל של הודעות מאנשים שעבדו איתי על הפרויקט הזה, היינו כמו קבוצת אבל קטנה סביב הדבר הזה, ולכל אחד היה חשוב לבטא כמה עצוב לו".
"היום ממרום גילי אני חושבת שלא דובר מספיק על מערכת יחסים של במאי ומצולם. יש שם משהו שהוא קצת תסמונת שטוקהולם. אתה לא יודע מי השובה ומי השבוי, אבל יש התאהבות כזאת. מה גם שאני הייתי צעירה בתחום וזה היה בשבילי חדש וראשוני, והיום אני יכולה להגיד שזאת הייתה מן התאהבות לא רומנטית אבל מאוד חזקה. זאת מערכת יחסים סופר אינטימית והיום אני יודעת שלבמאי יש ערך ותפקיד במערכת הזאת מעבר לתיעוד".
הרגשת שצביקה עבר תהליך?
"פחות. כל הבוסריות הזאת שלי וסביב הז'אנר וגם שלו... אם היינו ממשיכים לכמה עונות אולי זה היה קורה. יכול להיות שהוא עבר משהו עם עצמו. אולי היה לו את השוק הראשוני הזה של 'מה, אני מצחיק?' אני מוזיקאי מחונן אני לא ליצן, מה זאת אומרת שכל האולם צוחק?'. כי אחרי זה הוא הלך ל'גוללסטאר', ושם הוא כבר ידע לאן הוא הולך, אז אולי הוא נפתח למקום הזה אצלו. אולי הוא הבין שזה עוד מקום שדרכו אפשר לקבל אהבה מאנשים. בסופו של דבר, למרות הקושי בתחילת הדרך, הוא קיבל על זה פידבקים נהדרים, בעיקר מאנשים צעירים, והוא אהב אנשים צעירים".
"המאסטרו" הקדימה סדרות רבות אחריה, והסתיימה בסוף שאינו מעדות ההפי אנד. פיק לא הגשים את חלומו לייצג את ישראל כמבצע על במת האירוויזיון. כדי לסיים את הפרק האחרון בטון פיוטי הציבה אותו שביט על יאכטה, ליד פסנתר, והוא ניגן את "אין מדינה לאהבה", בעוד היאכטה מתרחקת מן החוף. למרות הבאזז שיצרה, "המאסטרו" לא שודרה בשידור נוסף בביפ או בערוץ 2. פיק המשיך לתפקיד שיפוט ב"כוכב נולד" ולקאמבק נאה על המסך הקטן ומחוצה לו, וההשערה הבלתי מבוססת היא שקשת התחייבה שלא לשדר את העונה שוב, במסגרת המשא ומתן איתו.
עונה שנייה ל"מאסטרו", אגב, דווקא עלתה על הפרק. "באופן עקרוני אנחנו הולכים על עונות נוספות, שנייה תהיה בטוח", הבטיח פיק בריאיון ל-ynet ב-2005. "מטבע הדברים הצוות יהיה צוות אחר, ואני חושב שכל הצדדים למדו מהעונה הראשונה, שהיו בה הרבה חריקות ואי שביעות רצון גם מבחינתי, אבל בסופו של דבר זה תפס חזק מאוד אצל קהל גדול. העונה הראשונה תעלה בערוץ 2 בקרוב. אני חושב שהעונה השנייה תהיה הרבה יותר טובה, למדנו. אין בארץ ניסיון גדול של תוכניות ריאליטי. הפריע לי שבעונה הראשונה לא הראו את החיים שלי כאבא, כחבר, את היחסים השלמים שלי עם שירה, הראו רק אחוזון אחד של ויכוח והיה ניצול ציני של התמימות וטוב הלב שלה. ציפיתי שיהיה מהכול, אבל את העורכת יותר עניין ויכוח כזה או אחר. אבל אנשים אוהבים את זה וכל הנוגעים בדבר חושבים שזאת הצלחה".
הרעב של פיק להכרה בכישרון המוזיקלי שלו, ולא רק לתיוג כמלך הפופ, כנראה שלא דעך ואולי גם לא היה מגיע לכדי שובע אף פעם, אבל "המאסטרו" לפחות החזירה אותו לתודעה. "כל מה שקורה בשבוע מאז שהוא נפטר, הלוואי והוא היה יכול לראות את זה", אומרת שביט. "כל מה שהוא רק רצה היה לקבל הכרה כמוזיקאי, ומה שהוא מקבל מאז זה בדיוק מה שהוא היה צריך".
"אני לא חושב שזאת הייתה סדרה שלעגה לו", מסכם סער, "אני חושב שזה 'אנחנו זורמים עם הדיוואיות שלך, מקבלים אותה, בוא תתגאה בזה'. ולמרות שהוא היה דיווה יצאתי משם בחוויה שאני אוהב אותו, שאני רואה את הפיטר פן הזה שלא רוצה להתבגר ונלחם עם זה, ובתוך כל זה אני זוכר שבזמן שלא צילמנו הוא היה סתם יושב על הפסנתר ומנגן, ואז אתה נזכר שמאחורי כל זה צביקה פיק הוא קודם כל מוזיקאי מדהים".
