בשנות ה-80 כמעט כל ישראלי הכיר את הפנים של איגור בוריסוב. הימים הם תור הזהב של סרטי המתיחות, ובוריסוב כיכב בלהיטים של המלך הבלתי מעורער, יהודה בארקן ז"ל. בשיאו הוא גילם את הדמות שקרעה מצחוק מאות אלפי צופים וצופות ב"קומפוט נעליים", ובמיוחד זכורות הסצנות שבהן הוא מתקשה לעצור את הגזים בבטנו בסרט הקאלט שעקב אחר חבורת מילואמניקים. זה לא היה אנין במיוחד, אבל לא מתווכחים עם קהל שרוצה עוד ועוד. בנוסף, הוא הופיע בשלל סרטים ופרויקטים. אבל על מותו של בוריסוב, לפני חצי שנה, כמעט איש לא שמע - גם לא הקולגות שלו מאותה התקופה. חלק מהם אף עודכנו על מותו רק בשיחה עם ynet.
"לצערי אני כבר 30 שנה לא בקשר עם איגור", אמר ל-ynet מושון אלבוחר, "מושון שלנו" מהסרטים של בארקן, "נודע לי באמצעותכם שהוא נפטר". גם יגאל שילון, שעבד עם בוריסוב בשלל הפקות, לא שמר עימו על קשר ולא ידע על פטירתו עד לפניית ynet.
גם אם לא נמנה על השורה הראשונה של השחקנים והשחקניות בארץ, סיפור חייו של בוריסוב הוא חלק מהפסיפס הייחודי של התרבות הישראלית. הוא נולד בברית המועצות בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ועלה לישראל ב-1977, למרות מסך הברזל. במדינתו החדשה הוא הצליח לפתח קריירה מכובדת בתחום הבידור, שדרכה גבר מברית המועצות הפך לדמות מוכרת ואהובה באינספור בתים של ישראל הראשונה והשנייה. הוא חיבר בין סרטי מתיחות בקולנוע ל"החייל האמיץ שוויק" בתיאטרון, ובין הפקות של מנחם גולן ויורם גלובוס לתעשיית הבידור לילדים.
"כשהוא הגיע אלינו אחרי שיהודה בארקן גילה אותו, הוא בקושי ידע עברית", נזכר שילון. "הוא היה איש מדהים ומאוד מצחיק, והיינו ביחסים מצוינים. עשינו איתו הרבה מתיחות. הוא היה זמר נהדר וגם ניגן בפסנתר, והוא היה שחקן טוב - זה לא רק שהיה גדול ממדים ופיזית מצחיק, הוא הבין במפורש מה הוא עושה. אני זוכר שנתנו לו מתיחה אידיוטית אבל הביצוע שלו היה כל כך נונשלנטי, אני מאוד אהבתי את איך שהוא עשה את זה".
נדמה כי לאורך השנים, האדם היחיד מתעשיית הבידור שנותר מקורב יחסית לבוריסוב היה בארקן, שלשיעורי התורה שלו הוא הקפיד ללכת. בין המשתתפים בשיעורים היה הרב יצחק מנחם קרלינסקי. "הוא כל הזמן אמר לי שבעולם הקולנוע אנשים דורסים אחד את השני, והיחיד שלא דרס היה יהודה בארקן", מספר הרב ל-ynet. "הוא תמיד היה אומר לי, 'ירדתי מהבמה לפני שהורידו אותי'".
גם שילון מעיד כי בוריסוב סירב לחזור לקדמת הבמה כשפנה אליו לחידוש מתיחה נוסטלגית לפני כמה שנים. "טלפנתי אליו פעם כשעשינו תוכנית על המתיחות מהעבר, והייתי בטוח שהוא יבוא בריצה. הוא אמר לי 'עזוב אותי, אני כבר יצאתי מכל העולם הזה, אני לא שחקן'".
הרב קרלינסקי, ששמר על קשר עם בוריסוב ככל שהאחרון אפשר זאת, מספר ל-ynet על חברות קרובה שנקטעה מעט לפני מותו, עליו הוא גילה באיחור. "היינו בקשר מצוין", אומר קרלינסקי, "בפעם האחרונה שדיברנו הוא אמר לי שקשה לו לדבר ורציתי ללכת אליו, אבל לא הספקתי".
ממה הוא התפרנס?
"בשנים האחרונות הוא סיפר לי שהיה מנהל אירועים, או משהו בסגנון. ממה שסיפר לי הוא היה אדם אמיד, אבל בודד".
בוריסוב הותיר אחריו ילדה אחת, שמתגוררת ברוסיה, וגם עימה הוא לא הקפיד לשמור על קשר. "היה לו משבר אמון בחלקים מהחיים, ולכן לא היה מוקף באנשים", מספר קרלינסקי. "הוא מאוד התעניין בתורה, אבל זה לא היה אורח חייו. היה ג'נטלמן אמיתי ואיש נעים. עצוב לי מאוד על מותו".
בסוף ספטמבר האחרון בוריסוב חש ברע, והזמין אמבולנס לביתו בתל אביב. הוא פונה לבית החולים וולפסון בחולון ומת כעבור קצת יותר מחודש, ב-10 בנובמבר. שלושה ימים לאחר מכן נקבר בבית העלמין ירקון. גורמי פקידות במוסדות הרפואיים סיפרו ל-ynet כי בוריסוב הגיע לבדו לבית החולים ולא השאיר אף שם ומספר טלפון של איש קשר למקרה חירום. משיחות עם גורמים בחברה קדישא, לא ברור גם מי דאג לסידורי הלוויה ומי נכח בה. וכך, בגיל 80, בוריסוב נטמן באדמה עם מצבה צנועה וכיתוב בעברית וברוסית: "אדם יקר כמוך לא היה, ועכשיו גם ולעולם לא יהיה".
