נדמה שהאופנים המשוערים בהם עשויה או עלולה הטכנולוגיה לשבש את חיינו אזלו. אחרת איך תסבירו את זה שצ'רלי ברוקר, האיש שהעניק לעולם את "מראה שחורה", כבר פחות מאמין בדיסטופיה טכנולוגית עתידנית ויותר בעניין של בדיקת תופעות מההווה והעבר? העונה השישית של הסדרה, שעלתה אתמול (ה'), ארבע שנים אחרי החמישית, מתעכבת או אפילו חוזרת בזמן כדי לבחון ולבקר תופעות כמו אכזריות של צלמי פפראצי, סרטים מסוג "פשע אמיתי" או אפילו, רחמנא ליצלן, את בית הגידול הנוכחי של הסדרה שלו עצמו, להלן נטפליקס (או כמו שהיא מכונה בחלק מהפרקים בעונה, סטרימברי). מי שמוכן להתרחק מה-DNA המקורי של הסדרה ולא מתגעגע לראש ממשלה שמשגל חזיר, עשוי ליהנות גם מהעונה הזאת, אבל מי שהתמכר לנבואות הזעם של "מראה שחורה" הנוגעות לאופן שבו הטכנולוגיה מוטמעת בחיים שלנו ומשנה אותם, עלול להתאכזב.
חמשת הפרקים בעונה הנוכחית של "מראה שחורה" אינם אחידים. ניכר שהם מושקעים מאוד הפקתית ונטפליקס מזגה פנימה את מיטב הליהוקים והיא מפנקת את המותג. הפרק שהכי קרוב בתחושה שלו לקונספט המקורי של "מראה שחורה" הוא "מעבר לים", שהוא גם הארוך ביותר - 80 דקות. ארון פול ("שובר שורות") וג'וש הרטנט ("בלק הוק דאון") הם שני אסטרונאוטים החיים במציאות מקבילה בסוף שנות ה-60. הם יוצאים לשליחות ארוכה בחלל אבל לפחות מצוידים בטכנולוגיה שמאפשרת להם להיכנס לגוף חלופי זהה לשלהם שנמצא על כדור הארץ, ולהמשיך להתקיים עליו לפחות חלק מהזמן במקום להעביר אותו בשיממון החללי. נשאלת השאלה מדוע לא לעשות את ההיפך - להשאיר אותם על כדור הארץ ולשגר את הגוף החלופי שלהם לחלל, אבל ניחא.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
טרגדיה משפחתית שאירעה לאחד מהם מאלצת אותם לפתרון חלופי שמאתגר אותם רגשית, מה שהופך את "מעבר לים" לפרק הכי מוצלח של העונה, מאחר והוא עונה על ההגדרה הראשונית של הסדרה - הוא משתמש בהתקדמות הטכנולוגית כדי לייצר דרמה שעוסקת בהתמודדות עם יחסים אנושיים מורכבים. הוא אכזרי ומעורר מחשבה והוא הפרק שבו ברוקר הצליח להגיע הכי עמוק עם התובנות שהוא מציע. "ג'ואן פשוט איומה" הוא מעין טייק אוף על "המופע של טרומן", ובו אישה רגילה בתכלית (אנני מרפי) מגלה יום אחד שחברת התוכן הפופולרית הפיקה סדרה על חייה, והיא מעורה בכל הפרטים עד האינטימיים ביותר. בסדרה מגלמת אותה סלמה הייק, שמופיעה בפרק בתפקיד עצמה. "ג'ואן פשוט איומה" מסתפקת בהצצה שטחית ומשעשעת למדי, יש להודות, לגרידיות התאגידית של נטפליקס וחברות מסוגה, והצורך הבלתי מתפשר שלה ליצור תוכן מותאם לכו-לם ולא לפספס אף צרכן פוטנציאלי.
שלושת הפרקים האחרים נעים בין דרמה על ז'אנר "פשע אמיתי", כמו הפרק "לוך הנרי", על זוג שמגיע לביקור בעיירת המוצא של אחד מהם בסקוטלנד בדרכם לזירת צילומים ונקלעים לפרשיית פשע ישנה, הפרק "מייזי די", על צלמת פפראצי (זאזי ביטס) שמנסה להשיג תמונה של שחקנית קולנוע במשבר ו"שטן 79", פרק מסוגת אימה מדממת על אישה ממוצא הודי בבריטניה (אנג'נה ואסן) שמפעילה בטעות שד שבוחר בה למלא סדרת משימות שתציל את העולם מהשמדה. חלק מהפרקים רחוקים מהמלנכוליה המוכרת של הפורמט וניכר שברוקר מתנסה בכיוונים חדשים, אבל בהיעדר האקזוטיקה הטכנולוגית הסיפור לא תמיד מחזיק או מקורי. ברוקר עצמו הודה שכשהחל לכתוב את העונה ניסה להיעזר בבינה מלאכותית כדי לגבש רעיונות, אבל התסריט שהיא כתבה עבורו היה חיוור ומשעמם. בדיעבד, אולי היה שווה לנסות גם אותה.